התחלתי לבכות בכי היסטרי וישר התחילו לי התכווצויות בבטן....בבוקר הכל היה בחוץ...

טיפים טבעיים-

תשתי המון המון לימון עם נענע...מרוכז. מנקה את הרחם.

נראה לי גם שומר זה טוב.

לדעתי כדאי לחכות קצת שיצא טבעי ואם זה לא קורה רק אז ללכת לקבל כדורים...

הפלה טבעית הרבה יותר קצרה והרבה פחות כואבת.( לי לקח 5 ימים להתנקות ושבועיים להכנס להריון חדש ב"ה השבח לא-ל )

אבל אם אין ברירה לא לחכות מדי הרבה זמן וכן  לעשות זרוז....זה קשה מאוד נפשית להיות במצב כזה.

ו....כואב כל כך לשמוע! כל כך מזדהה ומבינה את כאבך!

ה' יתן לכם מלא כח ואמונה

וישועה קרובה לבא!

זו אני שפתחתי את השרשור.

לצערי, כשם שהתחיל, כך הסתיים ההיריון, עם עובר שנשאר בגודל של שבוע 4, למרות שעבר יותר מחודש מאז גילוי ההיריון. ההרגשה הלא-טובה שלי מההתחלה הצדיקה את עצמה...

קיבלתי הפנייה למיון מחר על הבוקר, ושם יגידו לי מה לעשות. הפחד הגדול שלי הוא מגרידה (אני עוד בטראומה מהניתוח הקיסרי שעברתי לפני שנה וארבעה חודשים - ב"ה עם ילדים בריאים ומקסימים).

לא אכפת לי לחכות עוד קצת (למרות שכבר עברו כשלושה שבועות מאז שההיריון לא התקדם, ולא קרה כלום באופן טבעי בינתיים), אבל במקרה הכי גרוע אני מוכנה לקחת כדורים.

האם זה באמת לא מסוכן לחכות ולתת להיריון ליפול מעצמו? (שמעתי היום סיפור על מישהי שחיכתה להפלה טבעית, והגיעה לסכנת חיים בגלל זה...)

ושוב תודה ובשורות טובות!

ראיתי גם מה שיוקטנה כתבה (שזה לא מסוכן לחכות) אני חושבת אחרת, כי לצערי הכרתי מישהי של"ע נפטרה מזיהום כך...

אישית עברתי גרידה וזה לא היה נורא בכלל. ב"ה נכנסתי להריון מיד לאחר מכן.

מאידך ההפלה אצלי היתה בשבוע הרבה יותר מתקדם אז כדורים בכלל לא באו בחשבון.

נראה לי שבשלב הזה כדורים יעשו את העבודה בע"ה.

אישית לא הייתי מחכה.

תרגישי טוב! רפואה שלמה!

חיבוק גדול,מצטערת לקרוא..

שה' ימלא חסרונכם בקרוב!

ברגע שאפשר לסיים עם זה ולא לחכות שיפול לבד.

עברתי את כל סוגי ההפלות:

טבעית- דימומים הרבה ימים עד שהעובר נפל- כאבי תופת ועד שהייתי נקיה יצאה הנשמה.

עם כדורים- כאבי תופת עד שהעובר נופל יכול לקחת גם 3 ימים ואז צריך לראות שהרחם התנקה לחלוטין.

גרידה - בלי כאבים... תוך שבועיים נכנסתי שוב להריון.

גרידה נוספת- בלי כאבים... הייתי נקיה אחרי שבוע ואח"כ עוד טפטופים כך שבאמת התנקתי אחרי 3 שבועות.

תעשי מה שהלב שלך אומר לך שמתאים לך!!!!

בשורות טובות!!!

תבקשי מידע אודות מחקרים בנושא.

אשמח לשמוע כאן או באישי את הסיפורים שמדובר עליהם, עם כמה שיותר מידע - אני סקפטית עד כמה מדויק המידע הזה...  מה זה "שמעתי"? מה הביא לזיהום? איך מתים מזיהום בימינו? וכן הלאה.

אם אני לא טועה סכנת זיהום הייתה אחד הנימוקים שלך נגד לידה בבית חולים

וגם אם לא מתים אז כבר לא חוזרים למה שהיה- היו כמה כתבות על זיהום כתוצאה מבדיקת מי שפיר רשלנית

ודודה שלי נפטרה בגלל דלקת תוספתן . עד שהיא פנתה לבית חולים כבר לא היה מה לעשות

אם זיהום רציני באיברים פנימיים אין הרבה מה לעשות

אבל הוא נכנס. כי בת דודתי היתה צריכה להפיל בגלל זיהום ברחם.

אז כנראה שיש לו דרך להכנס גם למקומות "סטריליים" ביותר.

המקום אכן סטרילי אבל כמו שזרע יכול לחזור מבחוץ פנימה למה  שגם זיהום לאדיוכל לחזור מבחוץ פנימה.

למרות שאני לא רופאה נראה לי סביר שגם זיהום בכבד איכשהו הוא קורה דרך מערכת הדם והחיידקים שסובבים בעולם למרות שהוא מקום סטרילי בגוף לא פחות מהרחם.

והנחה טיפשה אומרת שכשיש משהו לא תקין בגוף כמו אבנים בכיס המרה או עובר ללא דופק מדי הרבה זמן ברחם - זה מזמין זיהומים.

הפניתי את ה"שאלה" שלי ליוקטנה,,,

מזיהום ברחם, שהתפשט לדם, כשהעובר שברחמה פסק לחיות, חודש ימים, לפני שהיא נפטרה. רק כשפרץ הזיהום גילו הוא כבר מת חודש.

סיפור עצוב וטרגי ביותר. השאירה חמישה יתומים קטנטנים ל"ע.

איך הזיהום נכנס? אני הבנתי שכשהעובר מת זה עלול לקרות, אולי יש נמק פנימי או משהו כזה. לא יודעת. אני בטוחה שיש על זה מידע בר' גוגול...

כאן אנחנו מדברים על הריון שלא התפתח.

הסיכוי שייווצר זיהום בהריון שלא התפתח, שקול לסיכוי שיווצר זיהום בהריון התקין הבא שלי, אולי אפילו נמוך מזה...

זיהום שפגע בהריון. העובר מת ברחם, זאת אומרת הריון שהפסיק להתפתח. לא היה ידוע על זיהום שפגע בו.

וגם אצל כל אחת שקורה דבר כזה ל"ע, זאת אומרת שהריון מפסיק להתפתח, לא ידוע.

עם זאת יתכן שזה מה שקרה (איך מופיע זיהום שהורג עובר בחלל סטרילי כמו הרחם????) אבל אם זה מה שקרה ולא ידעו, מאיפה את קובעת נחרצות שזה לא מה שקרה כאן? שהיה זיהום של"ע הרג את העובר וגם להפסקת התפתחות ההריון???

חוץ מזה ההגיון אומר שעובר שמפסיק להתפתח ל"ע עלול להיות גורם זר בגוף כמו כל גורם זר שהוא. ולמה עם עובר חי זה לא קורה? אבן נס וחסד אלוקים, אך משאין בו עוד נשמה, זה לא שונה מכל גורם זר בגוף שעלול להתפתח סביבו זיהום.

ל"ע.

ועדיין לא הוכח מחקרית שיש סכנה בהמתנה להפלה טבעית.

אני מניחה שכמו בנושא של לידות בית, סיבוכים כתוצאה מההתערבות הלא טבעית מטים את הכף נגד התערבות ולטובת המתנה...

ואי אפשר לדעת עד שלא עושים ניקור שאין זיהום ברחם.

ולכן כל אישה שהעובר שלה ל"ע הפסיק להתפתח נמצאת בקבוצת סיכון שאולי זה קרה בגלל זיהום מה שעלול לסכן אותה גם כן.

חוץ מזה שעצם העובדה שהעובר המת פולט חומרים שעלולים לגרום לזיהום. 

למרות שאני מודעת לקיומו...לא כל דבר צריך לתלות בכסת"ח. 

וממש לא הבנתי את הקשר ללידת בית. שגם בה יש סיכונים, בפרט למי שההריון או הלידות הקודמות שלה היו בסיכון. ממה שידוע לי מיילדת בית אחראית לא תיקח על עצמה כל לידה, ובפרט את אלה שמראש חוששים בהן לסיכון.

יש רופאים שעדין לא יודעים שהרחם סטרילי ואין לו שום קשר עם הדם או עם מזהמים בגוף האישה ... ושלרקמה הריונית אין שום סיכוי להזדהם...

מעקב שמרני
במקרים רבים כאשר ההריון  מפסיק להתפתח ניתן להסתפק במעקב אולטראסאונד אחר האישה, ללא מתן טיפול כל שהוא, עד שמופיע דמם לדני ושק ההריון נפלט מעצמו. בדרך כלל מקובל לבצע מעקב שמרני במשך כשבוע עד שבועיים והוא תלוי במידה רבה גם בסבלנות של האישה. למרות שהוכח כי גישה זו בטוחה, רופאים רבים עדיין חוששים שהיוותרות רקמה הריונית ברחם למשך תקופה ממושכת מאד עלול לגרום לזיהום והיווצרות הידבקויות בחלל הרחם ולכן נוטים להגביל את המעקב לחודש בלבד.

הרחם אינה מקום סטרילי יותר משאר המקומות בגוף אלא דווקא פחות.

וכל מקום שיש בו עודפי רקמה/אבנים / גידולים - נוטה להזדהם בקלות יותר ממקומות אחרים.

לא סתם הרופאים חוששים.

יכול להיות שכדאי לחכות עוד קצת תחת מעקב רופא אבל לא יותר מדי הרבה.

החיים הם דבר חשוב מדי.

ודרך אגב העתקתי את זה לא מאתר רפואי - אלא מאתר "טבעי" שניסה לנסח את זה בצורה הכי פחות מחייבת שאפשר

• תהליך ההריון מלווה בעלייה הדרגתית של רמת ההורמונים בגוף. לקראת תהליך ההפלה הגוף מוריד בהדרגה את כמות ההורמון ההריוני (hcg) עד שהגוף בשל להפלה. התהליך הוא הדרגתי וידידותי יותר לגוף ולאישה.
• בהפלה טבעית לא נדרשת שום התערבות תרופתית או מכשירנית, שאין להתחמק מכך שבשתיהן ישנן תופעות לוואי וסיכונים.
• בהפלה טבעית לאישה יש את הזמן לעבור את תהליך ההיפרדות מן ההריון בצורה הדרגתית ולהגיע אל ההפלה בשלה ריגשית. גם תהליך ההפלה עצמו מאפשר היפרדות מודעת, ממשית מן ההריון.
• בהפלה טבעית האישה נשארת בקשר ישיר ומחובר עם הגוף שלה לאורך כל הדרך, אינה נכנסת לרובריקה של "חולה" ויכולה לבחור מי יהיה איתה כשהיא עוברת תהליך כה קשה ריגשית.

• •           זיהום או דלקת בתוך הרחם כתוצאה משהייה ארוכת זמן של עובר מת בתוך הרחם (העובר יכול להפריש מתוכו חומרים שעלולים לגרום לזיהום(.
• •           דימום מוגבר שלא נתפס בזמן ויכול לסכן את האם, לכן מומלץ שבזמן הפלה יהיה נוכח אדם נוסף יחד עם האישה על מנת לעזור לה לאמוד את כמות הדימום וכמובן לסייע לה במקרה של התעלפות חס ושלום. (הכנה מוקדמת לפני ההפלה תסייע להיות מוכנים למצבים שונים.)

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כרגע אני לא מסוגלת שיגעו בי בכלל.

הלכנו למיון היום, ופשוט ברחתי באמצע, אחרי בדיקת דם, ולפני אולטרסאונד. (זה גם בגלל שהיינו חייבים לאסוף את הילדים - לא מצאנו להם סידור, ואני לא הסכמתי להישאר לבד).

יש לי טראומה, קשה כנראה, מהניתוח הקיסרי שהיה לפני שנה וארבעה חודשים. הוא השאיר בי הרגשה לא נעימה של מגע חודרני, כאילו בלי רשותי, כמעט כמו הרגשה של אונס. זה התפרץ רק כמה חודשים לאחר הניתוח, והייתה לכך השפעה על החיים שלי לתקופה קצרה, אבל חשבתי שהתגברתי על זה. מסתבר שלא.

זו הייתה טעות להיכנס להיריון עכשיו. כנראה שגם לבדיקות רגילות של היריון, שלא לדבר על לידה, אני לא מסוגלת עכשיו.

עכשיו אני תקועה. אז אני חוזרת על שאלתי: אלו דרכים טבעיות יש להפלה? רפלקסלוגיה ועיסוי גם יורדים מהפרק, לצערי. אני מעדיפה להאמין ליוקטנה שלחכות שייפול מעצמו זה לא מסוכן. הרי זו כמו מניעה טבעית, לא? וזה כנראה מה שאני צריכה עכשיו.

אני רק מקווה שבעלי לא אומלל מדי מהשגעונות שאני משגעת אותו.

את הכוחות להתמודד עם הניסיון הלא פשוט הזה, ושתהיה הפלה טבעית שתקל עלייך...

ואם עדיין תהיה התלבטות-

יהודי חכם אמר לי פעם כשמאוד התלבטתי בעניין מסוים, להתפלל ערבית ולכוון חזק במילים- "ותקננו בעצה טובה מלפניך..."

בהצלחה, שתבחרי בדרך הטובה והנכונה עבורך! 

למה לא רפלקסולוגיה/עיסוי? דוקא שני הדברים הללו עשויים לקדם פעילות רחמית... גם דיקור נראה לי עשוי לעזור.

נשמע קשה להסתובב ככה כל היום...

בכל מקרה כדאי לדעתי להתייעץ עם רופא שאת סומכת עליו, עד כמה לסחוב ככה.

 את אישה מדהימה ואמיצה!

ועוד משהו... מצער לשמוע על הטראומה שזכורה לך מהניתוח.... אולי אחרי ההפלה בע"ה כדאי לטפל בזה.. לפני ההריון הבא.

עכשיו דיברתי עם אחות במוקד אחיות של קופת חולים, והיא בכלל אמרה שבדרך-כלל מעדיפים לחכות שיתחיל דימום מעצמו, ורק אם לא יוצא הכול - אז מתערבים רפואית.

יכול להיות שזה גם מה שהרופאה במיון הייתה אומרת אם לא הייתי בורחת לפני הזמן.

בכל אופן, קבעתי תור לרופאה פרטית בעוד שלושה ימים, ונראה מה שהיא תגיד.

ולגבי הטראומה מהניתוח - אני צריכה ייעוץ, אני יודעת. נראה בהמשך מה לעשות.

בפורים יש בעיקר פקקי ענק

רעש נוראי (מוזיקות רמקולים)

והרבה אנשים ברחוב

בעיניי אין שום דבר מעניין בכלל ובפרט לילדים

יש אווירה טובה, שירים ותחפושות מצחיקות 🤣

פחות מתאים עם ילדים בעיניי.

אצלנו יש מסגרות בשושן פורים אז אפשר ללכת רק אנחנו

אין חניה. מלא פקקים. 

אולי כדאי לשקול הגעה ברכבת.

או חניון חנה וסע של הרכבת הקלה.

אם תלכי לרחוב יפו תראי שיכורים, ציבור מגוון.

אם תלכי בגאולה - תראי שיכורים חרדים / חסידים

המטרה העיקרית שלנו היא ללכת לבקר חברים שגרים בבתי הונגרין. והדרך לשם מגניבה לגמרי.

איכשהו תמיד אנשים ששלחו משם תמונות זה היה נראה מגניב,

האמת שגם עוד לא מצאנו מה לעשות בפורים עצמו אצלנו

לחוות שמחה אותנטית, מראות מעניינים

במקום לשבת בבית ולשמוע את כל השירים והחגיגות בבתים השכנים …

ישמעו ממכם שירים וחגיגות

למה לא?

אבל יותר אווירה של מסיבת סטודנטים/פסטיבל

ממש לא בהכרח ביגוד צנוע

וגם לא לגיל של ילדים בכללי

ברשויות גדולות לפעמים עושים משהו מיוחד לילדים נגיד באיזה פארק גדול. דוכנים של אוכל ומשחקים וציורי פנים וכו.

תבדקי בתל אביב. הם משקיעים הרבה פעמים בעניין הפעילויות לילדים.

לא הייתי יוצאת עם ילדים סתם כך לאיזור מבוגרים בפורים, בגלל השכרות…

(אבל מי לא אוהב ציורי פנים ובועות סבון?)

יש בשוק וביפו המון חגיגות

לא נראלי מתאים לילדים

ביום הכל עמוס אבל לא כזה מעניין

מלא פקקים, אין בכלל מקומות חניה בשום מקום.

עמוס ומעצבן..

כיף לנו במקומות שאנחנו מתארחים, אבל המעבר ממקום למקום על הפנים.

בעיני אין מה לבוא במיוחד לירושלים אם אין מקום ספיציפי שמעניין אתכם להיות בו.

לא יודעת אם זה מייחד דווקא את ירושלים, או שבכל ריכוז דתי בפורים יש ככה.

יש הרבה אנשים מחופשים, הרבה שירים, הרבה שיכורים (אם אלה בחורי ישיבה אז בדרך כלל אלה שיכורים "מהוגנים"), הרבה שמחה ברחוב.

יש גם הרבה פקקים, ולהתנהל ברכב זה סיוט.

לי אישית קשה עם הרעש הרב שמייצר הרחוב בפורים, אבל יש כאלה שאוהבים...

או בשעות הבוקר המוקדמות

החל משעות הצהריים המוקדמות עומס מטורף בדרך לירושלים.

לא יודעת אם זה מראות ואווירה שמתאימה לילדים קטנים, נוער ומעלה זה חגיגי וסוחף

יש בדכ עדליאדע במרכז העיר, אבל לא יודעת אם בסגנון דתי או אחר. 

ממליצה להתקרב לעיר ביום הזה.

לוקח שעות ארוכות להגיע מאזור לאזור

פקקים איומים.

ה"עד דלא ידע" שהעיריה עושה, בעיני, לא מתאים לציבור הדתי.

באזורים החרדיים שם יש הרבה אקשן- הנסיעה פשוט מסייטת.

לי אין ברירה כי צריכה ללכת להורים לסעודה, למדנו לסוע מוקדם בבוקר כדי לא להקלע לפקקים, ועדיין לוקחים בחשבון שנסיעה שבד"כ לוקחת 20 דקות תקח שעה וחצי.

בחזור הסיוט נוראי אפילו יותר.

בקיצור

תעשו כיף עם הילדים בבית.

אני לא מתחברת לירושלים בפורים.

אבל כנראה זה תלוי באזור

באזורים שהיינו היה שיכורים ממש בצורה לא כיפית.אנשים שחסמו אוטובוסים ומכוניות, מלא שעשנו כולל נערים. ומחר ספריי שלג שבעיני זה דוחה

אני הרבה משתפת אותם בכל גיל.

הילדים שלי למדו למיין כביסה בגיל 1.5-2

נתתי להם לעזור לי ל'בשל',להניס ירקות חתוכים לסיר,קערה עם סכין בטיחותית לחתוך,

עומגים לידי בזמן שאני שוטפת כלים ובכללי ממש משטפת איתם במה שעושה.

אבל צריך לזה הרבה סבלנות ולקחת בחשבון הרבה פיקשושים.

עם ילדה אחת ובהריון

ולמדתי לאט לאט להכניס את המשימות תוך כדי שאני איתה בצהריים

אי אפשר להיות מושבתת כל הזמן שאני איתה

שמה לה משחק,בהתחלה יושבת איתה קצת 

באישהו שלב קמה, מכניסה כביסה, מבשלת

ומידי פעם ניגשת אליה

נקיונות יותר בערב כשהיא ישנה או שבעלי עושה את זה

לפעמים אני מניחה אותה בכסא אוכל לידי 

והיא אוכלת לבד נגיד פסטה או חביתה מקושקשת

אני משתדלת לעשות איתם. נניח להכניס למכונה, להוציא, לקפל-נותנת לקטנים למיין גרביים, או להגיד לי של מי כל בגד.

ומה שלא-אחרי שהם ישנים, או בששי בבוקר. 

זה כבר כן גיל שהוא מבין ומתלהב..

כביסה ניסיתי ביחד איתו ודווקא מצא חן בעיני כשהוא כן זורם עם זה..

במטבח הייתי ממש שמחה לעשות איתו, פעם הוא היה יושב בכסא שלו והייתי מראה ומסבירה לו אבל יש לנו מטבח קטן (ומאמינה שלעוד פה אז אשמח לשמוע רעיונות) והוא כבר כן רוצה להיות יותר פעיל אבל חוץ ממגדל למידה שאין לנו מקום וכסף לזה לא מצאתי פתרון מספיק בטיחותי.... וכשהוא חופשי זה פחות מצליח😅

כשהמשענת בצד הרחוק ואני משגיחה שעומדים הכי קרוב לשיש. אם יש לכם כיסאות כתר, אז אפשר גם לעשות ערימה של כמה ולשבת ליד השולחן, זה גם פחות מסוכן וגם בד"כ הם פחות יורדים כשהם יושבים.

עוד פתרון זה להביא דברים לרצפה (מה שאפשר): אני שמה את הכביסה המלוכלכת על הרצפה ונותנת לה להכניס למכונה, נותנת לה למשוך את הבגדים הנקיים מהחבל ולשים על הספה, להביא לי אטבים, להשקות עציצים במרפסת...

עוד משהו שעובד אצלי זה לשים לה צלחת עם פצפוצי אורז או משהו כזה דומה והיא אוכלת אותם אחד אחד, זה מעסיק למיליון זמן ואני יכולה להספיק מלא דברים.

אבל ממש קפצה לי השעה שבה הוא הולך לישון בכזה גיל. אני די בטוחה שזה מאוחר מידי ואפשר להקדים את שעת השינה, הבת שלי הולכת לישון מקסימום בשבע והיא גדולה בכמה חודשים.

זה משתנה בין הילדים, אבל שעה מאוד נורמלית לישון בגיל הזה.

הרבה ילדים ישנים בצהריים, ולא עייפים כל כך מוקדם.

וזה תלוי גם מתי קמים בבוקר.

אצלי אף פעם לא היה בית שקט בשעה שבע.

בכזה גיל אמורים לישון סביב 14 שעות ביממה, אז זה תלוי כמה ישנים בצהריים ותמיד יש יוצאי דופן, אבל בגדול זה אומר סביב 12 שעות שינה בלילה.

הרבה פעמים זה שהולכים לישון מאוחר זה בגלל עייפות יתר, אז כדאי לבדוק את זה.

הוא קם בסביבות 7 וחצי, לפעמים אפילו קצת אח"כ.. ועוד ישן שעתיים במעון אז כן מתקרב ל14, באופן כללי מאז ומתמיד לא אהב/ הצליח לישון מוקדם..

אבל ב"ה לאחרונה לרוב הוא במיטה אחרי מקלחת בסביבות עשרים ל8 ואז תלוי כמה זמן לוקח לו להרדם..

הבת שלי בת שנה וחצי כמעט

חצי מהדברים שכתבת אני לא יכולה לתת לה עדיין

היא תנסה לטעום ולמרוח בכל מיני מקומות וכו'

לק"י

אני בשנים האחרונות בימי שישי בבית עם הקטן התורן.

והבן הרביעי שלי היה עוזר לי במטבח, וזה כלל שפיכת כורכום ומריחה עם הידיים😂

אבל הוא גם היה אוהב לערבב וכאלה. 

ויש לי שני קטנטנים בבית

וזה באמת לא פשוט מטלות הבית.

אצלנו קודם כל זה מתחלק ביני לבין בעלי.

כביסות נגיד אני עושה, תוך כדי שאני עם הילדים אחה"צ.

הם משחקים בסלון ואני מתקתקת קיפולים, תליה על החבל, מכניסה מכונות וכו'.

כלים בדר"כ בעלי עושה בערב.

אני מאפסת את הבית כשהילדים מתקלחים, נכנסים למיטות.

לפני שהם מתקלחים הם אוספים צעצועים (לפעמים לא... אנחנו משתדלים לעמוד על זה), 

אני מסדרת את שאר הדברים ומעבירה שואב שוטף על הסלון מטבח שתמיד נורא מתלכלך.

מה שהכי קשה לי זה עניין הבישול. פשוט לא מגיעה לזה.

לפעמים עושה דברים ממש מינימליים.

וכשכבר כן מבשלת אז עושה בכמויות גדולות שיהיה כמה ימים קדימה.

לפעמים גם בעלי מבשל.

כשהם סוף סוף נרדמים בערך בתשע אני לא עושה כלוםםםםם

חייבת לנוח קצת ובדר"כ די מהר מתקפלת לישון.

ב"ה בעלי מאוד נרתם ועוזר.. בעיקר עם הכלים ולסדר את הבית, פשוט עדיין יש מה לעשות ב"ה🙏🏻

אולי בפעם הבאה תשאלי אותה ספציפית על קצב ההתחלפות ואם זה יעזור.

אבל אם היא אמרה את זה כנראה שהיא כבר רואה לפי המבנה או הכיוון של השיניים שעוד לא צמחו (אפשר בצילום לראות את הכיוון שלהן).

בכל מקרה זכור לי שלא מתחילים יישור שיניים לפני גיל 12 בערך, חושבת שזה הכי מוקדם, ובטח שלא לפני שכל השיניים יתחלפו. 

אני בגיל עשר כבר התחלתי טיפול אצל אורתודנט

והוא אמר שאם הייתי מגיעה מאוחר יש דברים שאין מה לעשות איתם

בגיל הזה עד כמה שידוע לי מילדיי לא ממליצים.

שאפשר לעשות כבר עכשיו, כדי לחסוך הרבה עוגמת נפש/כסף וכאבים אח"כ.

תבדקי בקופה שלכם עם איזה אורתודנטים עובדים ולכי לבדיקה. לרוב זה ללא תשלום אם זה מטעם הקופה.

בכללי מרוב ריבוי עקיצות או מצד שני ריבוי אמיתי של אנשים שזקוקים לעזרה, אין לי אופציה לעזור לכולם. אני תורמת רק לארגונים שאני מכירה.

לא ברחוב ולא מדפיקות בדלת

לא משנה אם זה מזומן או לא

ברחוב

רציתי לצאת בכבוד

אמרתי אין עליי כסף

אמרו אפשר ביט או פייבוקס

נוווו למה אתם לא נותנים לאנשים לסרב בלי לצאת קמצנים 😅

בכל מקרה אני לא תורמת ברחוב

אולי שקלים בודדים לקבצן לא יותר מזה

אם יתפסו אותי ביום טוב אני אעביר בפייבוקס כמה שקלים..

דווקא הרבה פעמים אנשים ברחוב מבקשים כסף ואין עלי אז אני שואלת אם אפשר ביט/פיי

אני מדברת על 5-10 ₪

רוצה לתת לו משימה,תני לו משהו אחר לעשות

ושלא קשור בטיפול באחים שלו לדעתי

שאנחנו מביאים ילדים התיפעול שלהם זה שלנו ולא של האחים (ואני אומרת את זה בתור אחת שגדלה במשפחה בורכה ועדיין ככה זה היה )

אז המשימה הזו זה באמת בעיני לא משהו שהייתי נותת לו לעשות 3 פעמים כי בסוף זה באמת לא קשור לתחום האחריות שלו

לעומת זאת שטיפת כלים/סדר וניקיון בחדר/ לקנות משהו מהמכולת שצריך כן נשמע לי יותר כיוון 

אם הוא מסכים מעולה, אבל טיפול בילדים זה עליכם.

משימות שלו זה להיות אחראי על דברים שקשורים אליו

עורכת- 

זה ממש מובן שיש לכם צורך בעזרה הזאת, פשוט באחריותכם למצוא פתרון.

אפשר להןדות לו על זה שעשה את זה עד עכשיו (כבר פתר לכם חצי שנה וזה לא מעט), ולשתף שזה אתגר עבורכם ויעזור מאד אם יהיה מוכן להתגייס אפילו לחלק מהימים. אבל לא בקטע מניפולטיבי, לתת לו בחירה אמיתית ולמצוא לכם מראש אפשרויות אחרות כפתרון שהוא יהיה מודע להם וידע שהוא יכול לבחור. 

1. דינמיקה בבית. למה הוא מאיים ? על מה המתח? האם אחים שלו עוזרים?

2. האם אתם באמת צריכים עזרה שלו או שזה נטו חינוכי? לדעתי ילד צריך להרגיש שעזרה שלו באמת משמעותית למשפחה ומעריכים את העזרה שלו.

3. מה עומס שלו בכללי ? תפילה, לימודים , סניף , חוג , חברים?

4. האם יש לו זמן לעצמו

5. מה מצב רגשי שלו? מה מקובל בשכונה שלך מבחינת עזרה בבית?

6. מה אבא חושב? חייבים אותו בתמונה

אמרת לו שאיתך לא מדברים באיומים, אבל קצת נשמע שאת גם דיברת איתו באיומים...

סליחה על הישירות❤

כדי שאדם כלשהו ירצה לשתף פעולה, כדאי לפנות אליו בכבוד ובצורה של בקשה, לא בדרישה.

אמנם כן, יחסי הכוחות ביניכם לא שווים, כי את אמא והוא הבן שלך, אבל כרגע את זו שבעיקר מחויבת לו ולטובתו, ופחות הוא לך.

אז בהחלט אפשר לבקש ממנו! והוא בגיל בוגר, שאפשר להסביר לו למה את זקוקה מאוד לעזרה הזו ולמה את סומכת דווקא עליו בעזרה הזו.

אבל לדרוש בצורה תקיפה - זה רק יביא אותו להתנגדות.

ובאמת - הוא לא חייב לעזור עם אחיו. הוא אמנם אח שלו, אבל הוא בעיקר הבן שלכם, ואתם אלה שמחויבים לדאוג לו.

מקווה שתמצאו את הדרך לבקש את עזרתו של הבן הגדול מתוך נתינת תחושה שאתם רואים אותו ואת צרכיו, וגם שבשורה התחתונה תקבלו אתם את העזרה שאתם זקוקים לה...

עיני

וכן אני דוגלת בזה שילד צריך להתאמץ לבצע משימות בשביל האחר, ולא רק בשביל עצמו

לא משנה לי איזו משימה, ולכן נתתי לו בחירה

לי זה נשמע כסגנון דיבור מאיים.

בכל אופן, ודאי שהילד צריך להיות שותף בבית מעצם היותו שייך לבית. אבל אפשר לנהל איתו שיחה בוגרת על כך, להסביר לו שכולם שותפים בבית, ואת מבינה שקשה לו לקחת את אחיו, אז תשמחי שהוא יאמר לך איך כן הוא יוכל להיות שותף בבית.

את נשמעת אמא מקסימה ומשקיעה - עצם זה שלקחת אותו ליום כיף זה כבר לא מובן מאליו! מקווה שבאמת תצליחו לדבר איתו בצורה נבונה ובוגרת.

אל תשכחי שהוא בגיל ההתבגרות, אז גם אם הוא פולט משפטים קשים כמו "אני לא המשרת שלכם" לא צריך להיבהל ולקחת ללב...❤️

שלו כאיום

ואז אומר "זהו אני לא אקח את איציק לגן נראה אותכם מסתדרים בלעדי "

שזה הרגיש לי קצת מניפולטיבי, כמובן שלא עושה את זה בכוונה אבל זה ממש הציק לי. הדפוס הזה

ולכן יזמתי יום כיף כדי לדבר איתו על זה

ואמרתי לו שזו לא דרך לדבר באיומים ושאם משהו מפריע אז מדברים אומרים מה מפריע וכו וכו

וזה לא עזר...

את צודקת, זו באמת לא דרך להתנהל, גם אם יש לו את ה"תירוץ" של גיל ההתבגרות.

מקווה שתצליחו לתווך לו בסוף את ההתנהלות המשפחתית המאוחדת שלכם❤️

את יכולה להתאמץ בעצמך.

אם את רוצה לגרום למישהו אחר להתאמץ, שתי אפשרויות עומדות לרשותך:

1. להפעיל כח (סנקציות או תגמולים, גם פסיכולוגיים).

2. להגדיל כח היקשרותי כדי לטפח מוטיבציה פנימית.

כמו שאת לא מכבסת רק את הכביסה שלך ומבשלת רק לעצמך, ככה גם הוא לא יכול לחיות רק לעצמו.

אולי באמת כדאי לדבר ולברר איתו איזה משימות הוא מעדיף לעשות, אולי יש דברים שהוא יותר טוב בהם או יקבל עליהם יותר פידבק, ואולי מסיבות מסויימות קשה לו המשימה הזו, אבל לא לעשות כלום בבית זו לא אופציה. ולהוציא מהלקסיקון את המושג של משרת, אנחנו כולנו במשפחה חלק מהמערכת הזו.

ילדים אכן אינם משרתים

מבוגרים יכולים לבחור מה לעשות

אף אחד לא מכריח אותם

זה לא פייר להכריח ילד רק בגלל שאתה הורה שלו

וגם זה הורס את התהליך הטבעי של בנית שיתוף פעולה עם הילד

שזה החלק הכי חשוב ביחסים של הורה - ילד 

ואיך את ממליצה לבנות שיתוף פעולה

ממש אשמח לשמוע וללמוד

ממשימות חובה

זו לא בחירה באמת

זה לא מאפשר להגיד לא על כל המשימות

שיתוף פעולה בונים ע"י

השארת בחירה בידיים של הילד כהתנהגות דיפולטיבית

שימוש מועט בקווים אדומים

תקשורת מכילה ונטולת שיפוטיות

דוגמא אישית איך לבחור

הרבה סבלנות

מהירות ולחץ הם הגורם הראשי לאי שיתוף פעולה

אני מבררת ושואלת מתוך סקרנות למה, ומה קשה, ומה יכול לעזור לו

בלי שורה תחתונה, נותנת לאוורר, להתלונן, לקטר קצת

מספקת הקשבה והבנה

העדיף אותה על פני משימות אחרות

אבל זה פחות האישיו- מה שחשוב לי זה שיהיה חלק מהמערך(יותר בשבילו כמובן ופחות בשבילנו)

וגם שלא ישתמש בה כדי לאיים על פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו

אני יכולה למצוא פתרון אחר, זו בכלל לא הנקודה

בלי משימות חובה

כשיוצרים שיתוף פעולה עם הילד

הוא מרגיש חלק

ואז הוא מתנדב לקחת חלק/ נענה לבקשות (לחלקן לפחות)

מסכימה שגם בתוך הבית מן הראוי שיקח חלק. אבל זה גם יכול כל שבוע משהו אחר, לפי הלוז שלו ומה בא לו בטוב. ספונג'ה בשישי? לשבת עם אחיו על שיעורי בית? להכניס כביסה? כל פעם משהו אחר, כל עוד הוא פעיל בסהכ ולוקח אחריות, מבין שהבית הוא מרחב משותף גם שלו, אז הוא גם לוקח חלק במטלות (כדי שלכולם יהיה נעים. גם לו. נעים כשנקי, נעים כשיש אוכל מוכן במקרר, וכו וכו).

מה מבחינת החדר שלו? זה הוא גם לפעמים אומר שלא יעשה כי "נראה אתכם"? (בעיניי, ילד בגילו, הגיוני שידאג לסדר ולנקיון של החדר שלו והחפצים שלו - תיק, לוקר, ארון. אם חולק חדר אז כמובן האחריות משותפת).

קיבוע לקיר דורש קדיחה, לצערי וצערך.

אצלי המים לא הורסים ולא שמתי רגליים אבל אני שוטפת בסמרטוט, לא שופכת.

אם את שופכת זה ייהרס.

לק"י

אז כדאי שנשים רגליים. לא ניקח סיכון על הפעמים שאנחנו כן שוטפים😅

ונחפש מקדחה משכנים בהשאלה.

יש אצלינו 2, בלי רגליים, לא נהרס מהמים..

אני כן יגיד שאנחנו לא שופכים מים הרבה אבל מה שכן לא ראיתי שנהרס וזה עוד יד שניה ומאיפה שהגיע יודעת שכן היו שופכים מים בתדירות גבוהה 

האמת שנראה לי שהכי פשוט לוותר על הרגליים כרגע. ואם נראה שמתחיל להיהרס או שאנחנו שוטפים עם כמויות של מים, אז נחבר אותן.

יש בפנים מפתח אלן כזה שאיתו מבריגים.

לקיר כן צריך אבל אני לא קיבעתי.

לרגליים לדעתי מספיק מברג ידני.

צריך לא מעט ברגים

בעלי הרכיב לא מזמן

זה היה אולי 20 ברגים

הוא השתמש במברגה חשמלית 

אנחנו לא קבענו לקיר

כמה כוורות

אלה שיש להן 2 קומות יציבות

אלה עם 4 קומות פחות יציבות

אבל אם הן עומדות בפינה או במקום שלא מזיזים מטפסים

זה לא מסוכן 

כל הילדים שלי עלו ובדקו ,לפחות שלב אחד 🙄😅

למזלי זה היה מקובע, לצערם הם נתקעו בגובה כלשהוא חח

ולדעתי ההרכבה היתה די פשוטה, אבל לקבע כן צריך מישהו שיודע לקדוח בקיר .

לק"י

כצפוי עוד לא הרכבנו🤦‍♀️

אני תוהה אם זה יקרה עוד כשיהיו ילדים בבית או רק לנכדים.

חבל זה לא מאוד מסובך

פשוט תתחילי ותראי שזה זורם

עבר רק שבוע..

בעלי אומר על זה- "לא צריך להזכיר לי כל חצי שנה"😂

בכל מקרה, לילדים שיש או שיהיו, עדיף למנוע מראש את הסיכון המיותר הזה.

ולגבי מים- אם אתם לא שופכים כמויות, אין צורך ברגליים.

תתחדשו ותהנו 🥰

כלומר לא מאחר לך המחזור.

כמה זמן עבר מאז שפספסת?

קחי בחשבון שעלולים לזהות אותך.