את בית חלומותינו!! אני יכולה לצייר אותו על הדף מרוב מחשבות!!

גדול מרווח

מטבח גדול עם מקום לארונות לפסח

מרפסת גדולה באזור הסלון מטבח שתהיה לסוכה

פינת אוכל גדולה

ממ"ד מרווח לשעת צרה עם שירותים צמודים

פינת משחקים

פינה למחשב

פינה מיוחדת לפסנתר, ועדיף בחדר שאפשר לסגור את הדלת שלא ירעיש יותר מידי, יענו חדר מוסיקה

יחידת השכרה (לממן את המשכנתא....)

חניה מקורה, אפילו 2

יחידת הורים מרווחת,

מחסן גדול עם הרבה ארונות,

חדר כביסה (להשאיר מקום לתנור והמדיח של פסח)

מקום נוח לתליית כביסה - מצד אחד בחוץ מצד שני מקורה שהכביסה לא תירטב בגשם

חדרים גדולים לילדים( בעתיד הם יבואו עם  האשה\הבעל והילדים אז שיהיה מקום)

מיני מרכזי בחלל הבית + מזגן קטן בכל חדר

חימום תת רצפתי

גינה יפה עם עצי פרי שאוהבים

בריכה (מגודרת ממש כמובן וצנועה לרחצת נשים)

שירותים ואמבטיה כפולים  או משולשים

יחידת אירוח

סטודיו, אם יש לכם עסק מהבית

פינת עבודה (למורה נגיד) בעצם המחשב יהיה שם אז לא צריך פינת מחשב

שלא יראו מהרחוב את החדרים

שהחלונות שלנו לא יהיו ממול החלונות של השכנים

כיווני אויר טובים

שהשמש לא תיכנס לחדר שלי (לפחות בשעות הבוקר כשאני אוהבת לישון)

בלטות גדולות - נותן תחושה של מרחב

אסלה תלויה

אופציה לעליית גג

לו הייתי רוטשילד...

קיר שלארכו ארונות מטבח+כיור ברז וכ', במשך השנה זה סגור עם מעין קיר מתקפל כזה, זה יכול להיות בתוך חדר כשלהו,(נניח חדר אירוח, או של בן שרוב הזמן בישיבה וכ') ורק בפסח הקיר זז ומתגלה במלוא הדרתו מטבח פסח...

חלום.

הם פשוט קנו שתי דירות צמודות והורידו את הקיר והשאירו את המטבח (עם דלת הזזה-מראה במשך השנה).

זה החלום שלך?

בסלון. השיש של מטבח הפסח בעצם ממשיך את השיש של המטבח שצמוד לסלון, ובמשך השנה הוא סגור במעין קיר אקורדיון כזה.

מטבח גדול עם תנור מובנה, מקום לכלים כמו מיקסר, ארונות מסודרים ומזנון באמצע (חלום של בעלי המזנון הזה) (+מוסיפה- מקום מרווח לחלבי בנפרד עם כיור ובשרי בנפרד עם כיור).

מדרגות נוחות.

חדר מרווח לאורחים.

חצר גדולה (והנוף לאלפים זה תוספת נחמדה)

וקומה שלמה למשחקים!!!! |מושחת|

דוגמא לחלום מגניב של חברה שלי: חדר ילדים שמותר לצייר בו על הקירות (היא עוד לא מצאה שיטה איך לאתחל את החדר מדי פעם).

- חדרים קטנים יחסית, לבני הבית ולציוד שבשימוש שוטף (נניח לא בגדי העונה שעברה).

- יחידת הורים

- מחסן בשביל דברים שלא משתמשים בהם בשוטף, בגדי העונה שעברה, כלי עבודה, "בית מלאכה" לשטויות.

- חשמל תלת פאזי, עם פקקים נפרדים לפאזות (שלא יהיה מצב שמכשיר חשמלי מקצר את כל הבית).

- ארון תקשורת גדול ומכובד, כדי לשים שם את כל הציוד שצריך לעבוד איכשהו אבל לא רוצים לראות אותו (נתבים, מתגים, מרכזיה).

- 1G Switch בארון (כבר יש), כיסוי אלחוטי של כל השטח

- מרכזיה

- שקעי רשת בכל חדר, ויותר מאחד.

- מזגן מפוצל בכל חדר, מזגן מפוצל חזק בסלון (לא מזגן מרכזי).

- מרפסת גדולה יחסית שיכולה להיות גם מרפסת סוכה.

- (כמו שיש לי היום) מערכת סטיראו בכל חדר, עם בורר שאפשר לבחור אם היא מקבלת מהמחשב שבחדר, או מהמחשב בסלון.

- (כמו שכבר יש) שלט רחוק מבוסס WiFi למוסיקה בחדרים.

- שעון שבת שמחובר רק לתאורה, לא כולל הLEDים במסדרון ובשרותים.

- חדרי שרותים שיש בהם אוויר!, מחוממים כשצריך.

- מטבח נפרד מהסלון

- מדיח כלים

- (אם המטבח חם מדי) - מזגן למטבח

- רמקולים שמחוברים למחשב סלון

- חדרים עם מבנה הגיוני שאפשר לחמם/לקרר בקלות יחסית

- תריסים לא חשמליים (שבת!)

- בלי ממ"ד, או לפחות בלי הדלת הנוראית שלו, והעובדה שאין שם קליטה.

- (יחידת ארוח? לא יודע)

- עוד לא החלטתי מה עדיף - "חדר מחשבים" עם פשוט עמדות של כל מי שיש לו מחשב בבית (ויש הרבה כאלה), או לפזר את המחשבים בין החדרים...

אצל הוריי נקטו בשיטה השניה, אצלנו בבית בינתיים נוקטים בראשונה אבל זה עניין של זמן עד שהמחשב בסלון יצטרך להיות מחשב אחר.

אז שיהיה מרווח וגדול, שיהיה נוח לשבת בו

ושיהיו בו כל מיני פינוקים (מכונת קפה, מכונת קרח וכו').

(ואני מנחשת ששל רובנו פה)

ממוקם בירושלים, במקום מסוים ביותר

אורכו 60 אמה

20 אמה רוחבו

30 אמה קומתו, וזר זהב לו מסביב

הכיור מנחושת, והמנורה מזהב....

במהרה בימינו.

הלוואי שנזכה להרגיש כך ביום-יום...

אז כבר לא היה זה חלום אלא מציאות.

אשרי אלה שאלה חלומותיהם!

עוזרת משק בית פעם ביום

מישהי שיודעת לבשל יותר טוב ממני כמה פעמים בשבוע...

אה, ומכונה של פרוזן יוגורט ושל אייס קפה

ומפל שוקולד זורם לו תמידית בפינה מיוחדת, מחכה לנו!!

דמיון מפותח.....

עדיף מפלס אחד. שיהיה בו הרבה חדרים. הרבה! עם הרבה מקום לאורחים. שיהיה בו מטבח ענק עם אי ענק באמצע. בחדר הורים יש גם חדר מקלחת ענקי כזה כמו במגזינים, עם אמבטה יפה כזאת. שיהיה חדר אורחים מרווח עם שרוקלחת מרווחים. בית עם הרבה חלונות, בירכה וגם עדיך עם יציאה לחצר גדולה כזאת ומלאת צמחיה. 

שהמבואה לבית תהיה כזו -שמי שעומד בדלת של הבית- לא רואה מה קורה בפנים הבית, אלא יש זווית של קירות או וילון או משו

ואם אפשר- שהמבואה של הבית תהיה "מקום כשלעצמו" -שיהיה שם מקום לספסל, ומראה, ומיתלה, ומדף, ודלי למיטריות 

חדרון כניסה, כמו של הצאדיקה. 

משם כניסה לסלון ענק עם ספות רכות וספריה ענקית ומלאת ספרים מכל הסוגים..

ליד יש חדר אוכל- עם מקום להרבה אנשים..

בצד יש דלת למטבח, דוקא לא בא לי ענק- לא רוצה לנקות כ"כ הרבה, אבל כן שיהיה מקום כולל קטע בשיש שאפשר לסגור ולפתוח בקלות- לשים שם מיקסר ומעבד מזון וכאלה בלי שיראו אותם כל הזמן ובלי שיצטרכו להזיז אותם.. 2 כיורים לא קרובים, עם שיש גדול וצבעוני (כמו שהיה לנו בדירה שנ"ש) ליד כל אחד ובאמצע- כיריים (כדי שגם מהבשרי וגם מהחלבי תהיה לי גישה לכיריים) והמון גאד'טים של מטבח.. (חולה על הדבר הזה) וכלים צבעוניים נורא (כתום לבשרי, כחול ולבן לחלבי וירוק לפרווה)

ומדיח כלים כמובן

יחידת הורים- עם מקלחת גדולה ונוחה מחוברת. חדר עבודה קטן צמוד עם רהיטים מעץ מלא בהיר טבעי.

חדרי ילדים גדולים ומרווחים ומוארים. עם פרקט שלא מתקרר בחורף..

חדר משחקים, עם ג'מבורי, רצפה וקירות מצופים בספוג- כדי שיוכלו להתפרע בלי להפצע.

יחידת אירוח - חדר שינה+ חדר קטן עם ספה ומטבחון (קומקום, מיני מקרר)+ שירוקלחת נוחים ודלת נפרדת החוצה.

חצר גדולה מרוצפת דשא סינטטי עם נדנדה, מתקן לילדים, שולחן וכורסאות חצר מתחת לצילון.

מזגן לכל חדר, מאווררים בשירותים, ולכל הבית חימום תת-רצפתי |חולם|

חדר כביסה- מכונת כביסה, מייבש, חבלים על הקיר, פתח (חלון) לחבלים בחוץ- שהם על מערכת שאפשר לקרב או להרחיק, 

כיור גדול עם שיש קטן, ארון (עם מנעול) בשביל חומרי ניקוי וכביסה, מדף ומתלה בשביל קערות וגיגיות 

חדר ארונות- במקום שבכל חדר יש ארון בגדים ענק- לעשות בכל חדר ארון קטן, והרוב- בחדר ארונות (חדר ארונות שמוגדר כמחסן לצורך ארנונה ומיסים) 

מחסן - צריך לברר מה טיבו 

מרפסת סוכה שיוצאת מהיחידת הורים!!! 

אפשר וכדאי להתאים את גובה השיש - לא חייבים את הגובה הסטנדרטי.

לנו יש כיורים גדולים מהרגיל, וזה ממש כיף ונוח לשטוף קערות גדולות וכדומה.

שיש גדול ורווח גדול בין הכיורים.

יהודיה, בית המקדש הראשון היה במידות שהזכרת, השני, שאנחנו אמורים לבנות כמוהו, היה הרבה יותר גדול!! (אגב, זה באמת קטן  - 30 מטר...)

מגנטי- ממש בא לי לחדרי ילדים. פתרונות אחסון מעוצבים למשחקים.

ספריית גבס מהממת בסלון (ופסנתר!..).

סלון ר' פינתי שמתנקה בקלות+כורסת הנקה.

חדר כביסה וארון שרות עם יציאה החוצה לחבלים.

מרפסת שלא כל אחד רואה אותי מהרחוב. דשא. עצי פרי.

מטבח כמו של ההורים שלי- ארון תריס למיקסר. ארון למטאטא ושות'.

ארון פסח על גלגלים שחוסם בפסח את המזווה עם הכלי חמץ, ברז נשלף וכיורי נירוסטה גדולים.

לשכפל שרותים ואמבטיה

ועוד....

להתאים לעיצוב של המטבח (הגדול, הבהיר, המאוד מואר והמאובזר ) קיר שצבוע כמו לוח גירים וגם מתפקד ככזה. משהו דומה לזה.

או ארונות קיר. שלא יהיה צורך לנקות מתחת להם...

ואם אפשר אז שכול הרהיטים יהיו ככה...

קודם כל חשוב להתאים את הבית לצרכים שלכם, כי לא כל דבר שטוב לשני יהיה טוב גם לכם. מומלץ לבנות על מפלס אחד ולא בקומות

לענ"ד כדאי להתייעץ עם מעצבת פנים. בעבר כששיפצנו התייעצנו עם אחת כזו וזה עזר להגיע לתוצאות יותר מקצועיות.

במטבח:

א.ברז נשלף. וכדאי שניים (לכל כיור ברז נפרד כדי שיוכלו לשטוף כלים במקביל.

ב. ראיתי פעם אצל מישהי כיור שלישי לפרווה. אם זה מתאים לך...

ג. מעל הכיריים חלון לאוורור.

ד. ראיתי אצל מישהי (אחרת) חור ניקוז במרכז המטבח עם כיסוי דקורטיבי נשלף. כך כששוטפים את הרצפה של המטבח אפשר להתיז מים מהברז הנשלף ולגרוף צ'יק צ'ק את הכל.

ה. לא לשים מדפים או אצטבות בשום מקום. במיוחד לא בסלון ובמטבח. זה מושך בלגן.

חדר כביסה:

א. כדאי שתהייה דלת שמחברת בין המקלחת לחדר כביסה כדי להעביר את הבגדים לשם בקלות ודלת נוספת מחדר הכביסה למקום תליית הכביסה.

ב. אני שמתי חבלי כביסה שיוצאים ממרפסת השירות (כי זה לא בקרקע) וצמוד לחבלי הכביסה שמתי מגירות גדולות כמספר בני המשפחה וישר כשאני מורידה בגד יבש מהחבל אני מניחה אותו במגירה של אותו בן משפחה (על כל מגירה יש מדבקה עם השם). ומגרה נוספת בשביל מגבות וכלי מיטה. ואז נחסכת העבודה של מיון הכביסה כי כל אחד אחראי לקחת את המגירה שלו ולסדר בארון.

ג. באמבטיה לשים כיור ענק לכביסה ביד ולהבדיל לרחוץ תינוקות (כך חוסכים את הצורך לאחסן אמבטיית תינוקות ואפשר לקלח בקלות ובלי להתכופף).

אמרו כל כך הרבה דברים טובים, יפים ויעילים.

עוד כמה רעיונות קטנים:

*בכניסה לבית - מבחוץ - ארון עם דלתות הזזה (אפשר עם נעילה) בשביל - מטריות, מעילים, מגפיים וכדומה בחורף, כדי למנוע את הטפטפת והבוץ בבית.

* דלת כניסה רחבה במיוחד.

* חלון או שניים עם אפשרות לאדן פנימי נמוך שאפשר לשבת עליו בתוך הבית - מעין ספסל.

* לפחות 2 חלונות בכל חלל כדי לאפשר זרימת אוויר טובה.

* מטבח גדול שאפשר להכניס לתוכו שולחן אוכל שיכיל את כל בני המשפחה לארוחות יום חול, כך שפינת האוכל נשמרת מסודרת ונקייה ומיוחדת לשבתות וימים טובים.

* פינת שיש מיוחדת במטבח ללישת בצק (בגובה מתאים)

* כיור לנטילת ידיים מחוץ לשירותים.

* ראיתי אצל חברה - מכונת הכביסה עם פתח קדמי - על מתקן מיוחד שבנו - כמו מדרגה, כך שלא צריך להתכופף.

* אומנם לא סטנדרטי ולא זול - אך יש היום אפשרות לקרש גיהוץ מתקפל בתוך ארון קיר.

שהשכינה תשכון בתוכו ובתוכנו.

שיהיה בבניה של הבית הכנה לאפשרות להנגשה (לא שהבית מונגש- אלא שמתוכנן ככה שקל יחסית להנגיש אותו) 

ולאמץ בפועל חלק מהדברים של הנגשה- למשל ידית יציבה באמבטיה (לשים לב שהיא לא בגובה שילדים ידפקו ראש- אלא בגובה שהם יוכלו להחזיק) 

אני שונאת סבוניות מקרמיקה שקבועות בתוך הקרמיקות בקיר, אל תעשו את זה (זה כבר לא באופנה בימינו... ) 

אהבתי את הרעיון של המיגרות - כשיהיה חדר כביסה אאמץ בעז"ה.

אחד הדברים החשובים ביותר בתכנון של בית הוא נושא התחזוקה. 

ניתן לחסוך אלפי שקלים אם חושבים מראש על נושא החימום והקירור. 

חשוב לעשות חלונות עם זיגוג כפול - שגם מבודדים טרמית וגם מבודדים נגד רעש.

טיח טרמי - אולי יותר יקר בשלב הבניה - אבל חוסך המון בהוצאות החשמל של החימום והקירור.

לא כתבת איפה הבית - אבל אם הוא באיזור ירושלים כדאי מאוד לחשוב על נושא ההסקה והחימום.

כיום יש מערכות הסקה מרכזית, ומערכות חימום תת רצפתי מתקדמות מאוד - זהו החימום הנעים ביותר שיש. אפשר ללכת כל היום עם רגליים יחיפות זה מאוד מאוד בטיחותי לילדים, ואפשר לחמם גם את חדרי השירותים והמקלחת - ממש תענוג בעיקר באזורים הקרים כמו ירושלים או אזור הצפון.

רק שחשוב לחשוב על זה מראש ולתכנן את המיקום של המערכת על מנת שניתן יהיה לתחזק אותה. 

שיהיה המון המון בהצלחה

נשמח לראות תמונות מבית החלומות שתבנו ב"ה!

חימום רצפתי- מתאים לרצפת עץ?

חסכוני? (כי צריך לחמם את כל הבית איתו ולא חדרים ספציפים נכון.?)

אפשר רק לחדרי אמבטיה?

שיהיה לי מטבח גדול מאובזר היטב בארונות גדולים לאחסן בו הכל.

מרפסת שרות גדול פלוס מקום לארון לאחסון אביזרים.

ולגור בקומת קרקע אשר לא יסתובבו שם לעולם לא זוקים לא חתולים ולא עכברים!!

וחדר ילדים גדול למשחקים אבל רחוק מאד מהמטבח ושאר חלקי הבית

כדי שיוכלו לתת לי שקט מכל הרעש שהם עושים!!

אחלה חלום...!!

למיטב ידיעתי מתאים לכל סוגי הריצוף - גם לעץ (אני מניחה שהתכוונת לפרקט)

חסכוני - אם הבית מבודד טרמית כמו שצריך - פיזור החום מצויין והחום נשמר לאורך זמן

כך שבפועל מושקעת מעט אנרגיה בחימום.

כמה שאני יודעת לא חייבים לחמם את כל הבית - ואפשר להפריד קומות וכו'

למיטב ידיעתי - אפשרי גם רק לחדרי אמבטיה (לפחות בארה"ב יש מערכות כאלה)

בכל מקרה. אני עושה פה קישור לאחת החברות הגדולות בארץ שאני מכירה שמשווקות חימום תת רצפתי

אני מציעה לברר את הפרטים הקונקרטים מולם.

אשמח לדעת אם המידע שיש לי לא מעודכן

תודה

יש רעיונות מדהימים ויש טווח ענק של סגנונות. יש גם באינטרנט אתרי לעיצוב פנים והום סטיילינג.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹