יש דברים שטוב לומר ויש שכדי שלא לומר, כי ההורים לא תמיד מפסיק חכמים כדי להבין שיש גם דרך אחרת לגדל את הילדים.

הם חושבים (כנראה) שאם אנחנו עושים משהו אחר זה כאילו שאנחנו פוסלים את הדרך שלהם ואכמ"ל.

באופי של ההורים, הילדים, והקשר בניהם.

לא משהו שאפשר לגמרי להשליך מזוג אחד לאחר...

וביחס ההדדי והכבוד ההדדי.

ביכולת של הצעירים לשמוע ולחשוב - וביכולת של המבוגרים לכבד את שיקול דעתם ועצמאותם, ולא לנסות ללחוץ או לכפות.

ככלל, בוודאי שבעלי ניסיון יכולים לעזור הרבה וזה גם יכול להיות מפתח גדול ליחס קרוב. אבל אם התחושה היא שכאשר מספרים "סופגים הערות", קרי - ביקורת, במקום קומפילמנטים והצעות בגישה מעודדת ורוצה לקדם, אז באמת "צריך עיון"...

אולי כדאי לומר להם, שאם ההצעות תהיינה מתוך תחושה שמכבדים את האוטונומיה שלכם להחליט (ולטעות..), ובלי לחץ וביקורתיות - יהיה לכם יותר קל לשמוע, וזה יוכל לתרום לכם ולקשר. תלוי מי האנשים - יש כאלה שאמירה כזו תגרום אצלם לשיפור-כיוון.

נכון שיש הערות בונות, ונכון שאפשר לנסות ולשמוע כי ברור שאפשר ללמוד מהמבוגרים ממנו.

אבל אני אומרת שלפעמים זה מוגזם, ולפעמים מספיק שאתה מספר על משהו שעשית ויש לך כוונה שיחמיאו לך

ובמקום זאת, אומרים לך: "למה עשית ככה, ולא ככה?" וכו', וזה לא נעים,

הרי לא נוכל לחנך את המבוגרים, אבל כן נוכל לחנך את עצמנו.

ולחנך את עצמנו שאנחנו בונים את הבית שלנו, הדרך שלנו עם כמה שפחות ביקורתיות,

פשוט- לא מספרים- לא מקבלים ביקורת...

בגלל אי קבלה נכונה של מה שמספרים.

אבל אולי כדאי בכל זאת, לדבר על זה עצמו עם ההורים - שמא יבינו שכדי שדבריהם יועילו ויישמעו, ולמען התקשורת הטובה- כדאי להחמיא על דברים טובים; וגם אם יש הצעות - לומר אותן באופן חיובי.

והם מרגישים צורך "עז" לשתף ולהורות לך לעשות בדיוק ככה..

אל תתרגשי

תלמדי הכל בדרך שלך

ואת הדברים שאת מסכימה איתם ונראים לך הגיוני תשמחי לקבל מהם (:

חוכמת חיים גם יש להם

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

פעם זה היה במקרה של החמות, וכשידעתי שיש איזה נושא "חם" על הפרק, נתתי רק לבעלי לענות לה לטלפונים עד שהרגשתי שאני מסוגלת לשמוע את ההרצאה בלי להתעצבן (יש לה הרצאות ארוכות...). היום אני גם פחות מנדבת מידע לאמא שלי, כי ככל שהיא מתבגרת יותר היא נהיית יותר ביקורתית. מה שהם לא יודעים לא מזיק להם. ואני מאוד בעד התייעצויות אם יש צורך - מאנשים שאתם אוהבים את הדרך החינוכית שלהם. זה לאו דווקא ההורים. 

"מה אני ומה חיי" תודה לך..  גם בעלי לא מבין מה אני לוקחת כ"כ קשה.

אבל אני מעדיפה לבחור, במיוחד בזמנים שאני יודעת שאני הרבה פחות קשובה להערות, למשל אחרי לידה!

אני פשוט מעדיפה לבחור לא לשמוע הערות בכלל!

בעצם השאלה יש את התשובה, אם יש קושי לשאול הוא נובע מכך שהשואל מרגיש ששופטים אותו במקום להבין אותו ולייעץ לו מהמקום בו הוא נמצא ובהתחשבות ביכולותיו.

אני מאמין שלהורים יש סיעתא דשמיא בנתינת העצות לילדיהם, אבל לא כל הורה מסוגל להבין ולחוש אמפתיה לקשיי ילדיו והוא נותן עצות לפי המקום שבו הוא נמצא.

אם ניתן לבלוע את ההערות/ הביקורת/ השפיטה, כדאי לשאול ולהתייעץ, ברוב המקרים זה קשה ביותר ולכן נכון יותר לא לערב.

אין בכך חוסר בגרות אלא פשוט רצון לשמור כל עצמך מביקורת שיכולה להנמיך אותך ולא רק שלא תועיל אלא אף תזיק ותדכא את כוחות העשייה שלך.

בכלל, יש הורים שמרגישים מונופול על הילדים ומתערבים המון. צריך להתערב בשני מקרים: פיקוח נפש או אם שאלו אותך...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...