שלום לכולם,
רציתי להעלות שאלה לדיון כללי, מה אתם אומרים?
אני טוענת שעדיף לנדב כמה שפחות מידע להורים/ חם והחמות, וכך לספוג כמה שפחות הערות,
חברה אמרה לי שזה נובע מ"חוסר בגרות" ומהקושי לשמוע ולקבל הערות,
מה דעתכם?
יש דברים שטוב לומר ויש שכדי שלא לומר, כי ההורים לא תמיד מפסיק חכמים כדי להבין שיש גם דרך אחרת לגדל את הילדים.
הם חושבים (כנראה) שאם אנחנו עושים משהו אחר זה כאילו שאנחנו פוסלים את הדרך שלהם ואכמ"ל.
באופי של ההורים, הילדים, והקשר בניהם.
לא משהו שאפשר לגמרי להשליך מזוג אחד לאחר...
וביחס ההדדי והכבוד ההדדי.
ביכולת של הצעירים לשמוע ולחשוב - וביכולת של המבוגרים לכבד את שיקול דעתם ועצמאותם, ולא לנסות ללחוץ או לכפות.
ככלל, בוודאי שבעלי ניסיון יכולים לעזור הרבה וזה גם יכול להיות מפתח גדול ליחס קרוב. אבל אם התחושה היא שכאשר מספרים "סופגים הערות", קרי - ביקורת, במקום קומפילמנטים והצעות בגישה מעודדת ורוצה לקדם, אז באמת "צריך עיון"...
אולי כדאי לומר להם, שאם ההצעות תהיינה מתוך תחושה שמכבדים את האוטונומיה שלכם להחליט (ולטעות..), ובלי לחץ וביקורתיות - יהיה לכם יותר קל לשמוע, וזה יוכל לתרום לכם ולקשר. תלוי מי האנשים - יש כאלה שאמירה כזו תגרום אצלם לשיפור-כיוון.
נכון שיש הערות בונות, ונכון שאפשר לנסות ולשמוע כי ברור שאפשר ללמוד מהמבוגרים ממנו.
אבל אני אומרת שלפעמים זה מוגזם, ולפעמים מספיק שאתה מספר על משהו שעשית ויש לך כוונה שיחמיאו לך
ובמקום זאת, אומרים לך: "למה עשית ככה, ולא ככה?" וכו', וזה לא נעים,
הרי לא נוכל לחנך את המבוגרים, אבל כן נוכל לחנך את עצמנו.
ולחנך את עצמנו שאנחנו בונים את הבית שלנו, הדרך שלנו עם כמה שפחות ביקורתיות,
פשוט- לא מספרים- לא מקבלים ביקורת...
בגלל אי קבלה נכונה של מה שמספרים.
אבל אולי כדאי בכל זאת, לדבר על זה עצמו עם ההורים - שמא יבינו שכדי שדבריהם יועילו ויישמעו, ולמען התקשורת הטובה- כדאי להחמיא על דברים טובים; וגם אם יש הצעות - לומר אותן באופן חיובי.
והם מרגישים צורך "עז" לשתף ולהורות לך לעשות בדיוק ככה..
אל תתרגשי 
תלמדי הכל בדרך שלך 
ואת הדברים שאת מסכימה איתם ונראים לך הגיוני תשמחי לקבל מהם (:
חוכמת חיים גם יש להם 
בעלי, למשל, לא מתרגש מהערות, אותי זה מעצבן, אז כל אדם בוחר אם להימנע מההערות במחיר של לא לשתף, או לשתף ולקחת בחשבון שיהיו הערות. זה די מעצבן ההערות הללו. מעניין איך נהיה כשנהיה בגילם בע"ה...![]()
פעם זה היה במקרה של החמות, וכשידעתי שיש איזה נושא "חם" על הפרק, נתתי רק לבעלי לענות לה לטלפונים עד שהרגשתי שאני מסוגלת לשמוע את ההרצאה בלי להתעצבן (יש לה הרצאות ארוכות...). היום אני גם פחות מנדבת מידע לאמא שלי, כי ככל שהיא מתבגרת יותר היא נהיית יותר ביקורתית. מה שהם לא יודעים לא מזיק להם. ואני מאוד בעד התייעצויות אם יש צורך - מאנשים שאתם אוהבים את הדרך החינוכית שלהם. זה לאו דווקא ההורים.
מה אני ומה חייבעצם השאלה יש את התשובה, אם יש קושי לשאול הוא נובע מכך שהשואל מרגיש ששופטים אותו במקום להבין אותו ולייעץ לו מהמקום בו הוא נמצא ובהתחשבות ביכולותיו.
אני מאמין שלהורים יש סיעתא דשמיא בנתינת העצות לילדיהם, אבל לא כל הורה מסוגל להבין ולחוש אמפתיה לקשיי ילדיו והוא נותן עצות לפי המקום שבו הוא נמצא.
אם ניתן לבלוע את ההערות/ הביקורת/ השפיטה, כדאי לשאול ולהתייעץ, ברוב המקרים זה קשה ביותר ולכן נכון יותר לא לערב.
אין בכך חוסר בגרות אלא פשוט רצון לשמור כל עצמך מביקורת שיכולה להנמיך אותך ולא רק שלא תועיל אלא אף תזיק ותדכא את כוחות העשייה שלך.
בכלל, יש הורים שמרגישים מונופול על הילדים ומתערבים המון. צריך להתערב בשני מקרים: פיקוח נפש או אם שאלו אותך...
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות