אבל לא זכינו עדיין להתחתן ועובדים על זה.

לשמור קשר במהלך היום זה לא רק שמחליטים להתארס,

זה לדעתי צריך לקרות כבר לפני.

חוץ מזה מסכימה עם הנאמר

רגילים שהקשר הוא טלפונים פה ושם.

בעיקר כשנשואים - יש זמן מאד ברור שבוא מתראים ומדברים.

אבל חשוב גם בין לבין...

במיוחד אם יודעים שלשני היה היום משהו מיוחד.

לק"י

איזה מלחיצה..

כתבת בכזו נחרצות, אבל את צודקת..

בעולם המודרני יש ציפיה להיות מחובר 24/7. אני חושב שהיכולת לסנן שיחות/הודעות חשובה לא פחות מהיכולת להתייחס.

מי שמתייחסים אליה בזמן העבודה תצטרך לקבל אחר כך שיתייחסו לעבודה גם בבית אחר כך - מנפלאות העולם המודרני.

לגבי התלהתנצל - אני מסרב להתנצל במקרים בהם אני לא אשם או פעלתי כשורה. זה מעורר חימה לפעמים אבל נחוץ לשמור על קו עקבי.

(וגם כי אני לא יודע לשקר).

השאלה היא כמה זמן העבודה אורכת.

ויש גם הפסקות בין לבין, חשוב לנצל אותן.

אי אפשר לא לתקשר מתשע בבוקר ועד שמונה בלילה!

ואם לשני יש משהו באותו יום (כגון התחלה חדשה, ביקור אצל רופא) - 

אז צריך להתעניין!

(עבודה בבית - זה כ"כ תלוי מה העבודה...)

להתעקש לא להתנצל - לדעתי זו עקשות שמביאה רע.

ככה לא בונים שלום בבית.

(המשך דיון בנשואים?)

מותר להרים טל' מהעבודה / לשלוח הודעה כשקורה משהו שהוא מעניין, או כשצריך לעקוב, או כשיורד הלחץ בעבודה ויש קצת זמן - אבל בכלל, השיטה של השנים האחרונות שבה מחוברים 24/7 לכל דבר כל הזמן, מטשטשת את הגבולות בין הבית לעבודה וזה לא תמיד בריא.

עבודה מהבית זה סיפור בפני עצמו, שנהיה יותר ויותר מקובל עם חדירת הסמארטפונים ודומיהם לחיינו.

לא טענתי לא להתנצל.

כשטועים - להתנצל.

כשאני עדיין עומד על דעתי - אני לא חושב שנכון להגיד מילים יפות ללא כיסוי.

אבל כן תקשורת.

ואם קשה לך עם המילה "מתנצל" - 

אז להגיד "מצטער".

להראות שלמרות שאתה חושב שנהגת נכון, להצטער שקשה לה עם זה,

לפייס אותה, 

ואח"כ להסביר את עצמך ולדון מה עושים עם מקרה כזה להבא.

(אישה צריכה השתתפות, הזדהות, אמפטיה וכו' יותר מהסברים לוגיים... מה לעשות.)

(יצאתי עם מישהי שקידמה תהליך כזה, מה שלא התאים לי וגרם כמובן לחיתוך הקשר)

אפשר להצטער על אי ההבנה/על הקושי, וזה בסדר. אני לא חושב שנכון לעגל את המילים ולהגיד דבר שאינו מדוייק רק כדי לרצות.

אבל כנראה זה רק אני.

(זה נכון, וזה קשה כפליים כשגורם האשמה הוא... אתה!)

לגבי הסיום - דומני שלא טוב שבחורות מרגילות את עצמן שבהיות שהן "חושבות דרך הרגש", אז צריך להתנצל/לפייס ללא קשר לנסיבות, כדי שתרגענה ואפשר יהיה להסביר משהו..

כל אדם - איש או אשה - צריך להשתדל למעט ב"להתרגז", ואם קורה, להשתדל להחזיר את המצב לתיקנו בהקדם, בלי לצפות שדווקא השני יביע את צערו על מה שאינו אשם בו.. לעיתים זה עלול אפילו להגביר התנהלות לא ראויה מתוך תפיסה ש"אני כך" ולצפות להתנצלות..

כמובן, אדם יכול "להתנדב" להרגיע את האוירה כשצריך, זה יפה מאד. אך לא טוב להתרגל "לדרוש" דבר כזה, מתוך מה שנהיה מצוי היום להדגיש את ההבדלים בין אנשים לנשים. זה אמנם נכון - אבל יש בחירה חופשית, וצריך להשתדל להשתמש בה.

[אני כותב דווקא לטובת בחורות, שלא תחשובנה שאפשר להזניח את הצד של העבודה העצמית על איפוק וחשיבה על כך שאולי השני מרגיש לא נוח להתנהג כ"אשם" בקביעות כשזה לא כך - מתוך מחשבה שזה ה"סטנדרט"..]

אם לא יתקשרו - אז הבנות יגידו: 'הנה, הוא לא חושב עלי במהלך היום...'

ואם הם יתקשרו ויסמסו, אז הבנות יחשבו: 'אם הוא מתעניין כל הזמן, זה הרי סימן שהוא פוטנציאל של בעל מכה, כמו שראינו בהצגה ההיא של נעה אריאל...'

אז מה לעזאזל אתן רוצות שנעשה??!?

זה מחנק ולחסום כל דבר אחר בעולם של הבחורה.

אם יודעים שהייתה לבחורה איזו ביקורת, או ראיון עבודה, או נסיעה מפרכת וכדומה - 

אז מן הראוי לשאול איך היה.

לא חייבים לחכות לשיחה ה'רשמית' והקבועה שבסוף היום.

כל העניין של כמה לדבר וכו' - 

זה כבר עניין לסוג הקשר שיש וזה לשרשור אחר, אני חושבת...

אבל בגדול - 

אי אפשר להיעלם ליום שלם וזהו...

לא להתקשר כל יום כי היא ביקשה.

ואם אין חשק, אז לא לעשות פעולות מאולצות בגלל שאיזה מישהי כתבה משהו בפורום.

או בגלל שהגברת רוצה.

אין שום חובה לדבר כל יום שיחת עומק.

לדעתי זה לא בריא למרות כל הלחץ החברתי שיש פה בפורום.

מינימום, ולא תמיד בא לדבר, ואז אתה חי עם התודעה שבסוף יום אתה צריך לדווח מה עשית היום וזה מחניק את הקשר.

וגם לא תמיד יש מה לדבר, ואז מה?

אז פלא הוא לא רוצה לדבר איתי, מעניין, לא השארת לו מרחב חופשי..

מה העניין לעשות את זה?

אבל עדיין, גם שהתארסת עם מישהו לא חייבים כל יום לשוחח.

זה גם יכול לגרום לעודף..

תני לבן אדם לחיות קצת, עוד מעט תדברו מספיק.

זה לא כזה תלוי.

גם זוג נשוי, אני חותם לך, לא מדברים שיחה כל יום כל יום.

אם זה זורם מעולה,

אבל אם לא, זה לא אסון קריטי.

ששים לב,

האישה צריכה התעניינות מדי פעם אם יש לה משהו...

וזה בעיה להיעלם מהבוקר עד הערב...

(ובמיוחד אם היא מחפשת אותך.)

לק"י

וגם באנשים עצמם.

אותי למשל מאוד מרגיע שבעלי מסביר לי בהגיון מה עבר עליו ולמה הוא עשה כך וכך, גם כשאני מרוגזת.

ואני לא אצפה ממנו להתנצל בכל מצב.. תלוי במקרה.

וזה רק ממחיש שכל אחת צריכה מישהו שונה, וכל זזוגיות זה משו אחר לחלוטין, וממש אין פה כללים מסויימים..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?