אם את מלאה או עם שיליה קדימית יש סיכוי שתרגישי מאוחר יותר.

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

מה הסגנון של זה?

כאילו מבחינה דתית?

יש לנו הפרשה מספרת לי וממש קשה לנו עם הסגנון החרדי של זה- זה שלא מסופר על חטאים של עם ישראל, זה שקוראים לעם ישראל "יהודים" ולא עם ישראל/ בני ישראל וכו', זה שמדרשים משולבים כאילו הם הפשט.

אז מחפשים משהו אחר שלא יהיו בו את הדברים האלו

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה לא הפסוקים ממש אלא בשפה יותר פשוטה

אבל זה נצמד לפשט ב100%, וכשזה מדרשים או פרשנים הם בצבע אחר וזה מאוד ברור מה פשט הפסוקים ומה מעבר.

עובר על כל הפרשה על הסדר וממש מוצלח.

מתאים מגיל 5 כזה לדעתי.

לא נאמתי וגם בעלי לא נאם. ואני הייתי בעוד בת מצוות שההורים לא דיברו

אצלנו בחגיגות בת המצווה רק בעלי ואבא שלו דרשו. אצלנו זה מצד צניעות - בנות לא עומדות ומדברות בפני גברים.

אנחנו עשינו בהמשך האירוע חלוקה לגברים ולנשים - בעלי העביר שיעור לגברים ובינתיים לנשים הייתה תוכנית נשית של יצירה ועוד משהו. בבת מצווה הקאשונה הבת שלי אמרה גם דרשה, ובשנייה הבת שלי לא דיברה בכלל (רק הקרנו מצגת עם שיר שהיא שרה ברקע), כי היא לא בעניין הזה.

לא רואה צורך ללכת לפי "מוסכמות" בנושאים כאלה, כל עוד זה לא משהו שמובנה בהלכה או במסורת... עושים לפי מה שמתאים לחוגגת הספציפית. (לצורך העניין, יכול להיות שלבת הבאה בכלל לא נעשה חגיגה גדולה, כי זה פשוט לא מתאים לה...)

בכל זאת אענה לך גם על ההתחלה

יש ספר מקסים בשם פרקי הלל, שיש בו 12 שערים שמובנים ללימוד חודשי בשנת בת המצווה לאם ובת. ממליצה מאוד, אם לבת שלך זה מתאים.

אפשר גם ליצור מסע בת מצווה, שבו הולכים ופוגשים דמויות נשיות משמעותיות (האם והבת), ואז יוצרים מזה משהו - חוברת שמתעדת את המפגשים, סרטון, או משהו בסגנון...

אפשר גם להתמקד בשם של הבת ובמשמעותו, וליצור קונספט למהלך השנה לפיו וגם לחגיגה עצמה. (למשל - קוראים לה הודיה, אז לפגוש אנשים שמודים במיוחד, לעשות יצירה סביב הודיה לה' וכו')

שתהיה לכן שנה מוצלחת ופורייה!

(והכי חשוב - ללכת לפי מה שמתאים לילדה עצמה, ולא לפי הפנטזיה של האמא... זה משהו שלמדתי גם בעצמי)

חחח סתם

יאללה מחכה להמשך

מסתיים המוניטור, מחכים לסניטר ועולים, בדרך יש לי איזה כמה ושוב אני עושה קולות אבל גם נושמת ומרגישה את עצמי ובעלי מבין שזה מה שאני צריכה אז בעיקר מחזיק לי את החלל ונותן לי להיות מרוכזת בי 

נכנסים לחדר מיילדת חמודה ממש מתשאלת מה שצריך ואז שואלת אם לבדוק אם אני חושבת שהתקדמתי אני עונה שניראלי שכן וישר מסייגת אבל לא יודעת אולי לא אני לא בטוחה היא אומרת לי הכל טוב מותר לך, בודקים- 6! אני נרגעת שלידה תהיה פה היום חח

עדיין לא רוצה אפידורל כי אני מרגישה שאני באמת עוד לא בצירים ה'כואבים' (כאב חי למות אבל זכרתי מהלידה הקודמת כאבים של באמת איבוד שליטה וחיים אז אמרתי אני בסדר בינתיים ופחדתי לקחת אפידורל)

היא מציעה לי לעלות על המיטה עם ראש מוגבה ולעמוד על הברכיים אני עולה זה עוזר כי גם יש לי לאן להיתפס בציר 

כל ציר אני ממש מרגישה שיש לי פיפי כאילו השק ממש ממש 'רוצה להיפקע' אחרי כמה צירים הוא באמת נפקע

המיילדת נכנסת ואומרת שהמשמרת שלה מסתיימת וזו המיילדת החדשה אנחנו אומרים שהמים פקעו ובין ציר לציר בודקים שוב פתיחה (אני הצהרתי שאם זה פחות מ8 אני לוקחת) שבע 'טובים' ובשנייה שאני מתרוממת שוב מגיע ציר מהגהינוםםםםםםם אני זזה כמו חיה פצועה גם משו במדבקה של הטנס זז ואני ממש מרגישה את הציר וצועקת באמת על הםנים ואני שומעת את המיילדת אומרת שאחרי הציר הזה כנראה אני כבר לא שבע וזה עלה

היא יוצאת ואני נשארת עם החדשה. היא לא עוזבת את החדר לשנייה (יאמר ממש ממש לזכות איכילוב, הזמן שהייתי בלי מיילדת בחדר הוא ממש קצרצר!!! גם הראשונה וגם השנייה היו כל הזמן איתי עשו עיסויים הרגיעו דיברו, מדהימות ממש!)

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

איך את עכשיו?

מיד אחרי התקנת ההתקן.

עבר לבד אחרי כמה ימים.

כאבי גב לגמרי יכולים להצביע על כאב ברחם, כמו צירים למשל שאצל חלק מורגשים בעיקר בגב.

אם הכאב כזה חמור ומשתק הייתי הולכת לבדוק את זה.

גם אם הכאב נחלש אבל יש כאבים מדי פעם-הייתי הולכת להיבדק. מניסיון

הימים הראשונים היו קצת קשים, אבל אחר כך בסדר גמור.

בשיטה שעשיתי צריך לאכול יחסית הרבה חלבון. אפשר ירקות בשפע ויש עזרים נוספים (שייקים וכו').

סה"כ מרגישה מצוין ולא הרגשתי תופעות לוואי.

אולי השיטה שאת מנסה לא מתאימה לך?

גם לך @oo

הייתי היום בקופה אחרי שנוספו עוד תסמינים וזה לא קשור לתזונה, זה משו אחר שבטיפול

מקווה שיעבור

לא זוכרת תופעות לוואי מירידה

זה רק שיפר משמעותית את ההרגשה שלי

אבל זה היה מראש לצורך הזה ולא לצורך ירידה במשקל

חוסר איזון הורמונלי זה הגיוני

כי הגוף עובר שינוי

חולשה ודכדוך יכולים לבוא ממשהו אחר

וגם מחוסר התאמה של התזונה

סוג/ כמות/ זמנים/ צורת אכילה

ירדתי כמה קילו טובים והיו לי רק תופעות של הרגשה נהדרת.

קראתי את הספר "מהפכת הגלוקוז" והלכתי לפי ההמלצות שלה. זה בעיני ספר חובה לכל מי שאוכל😉- שמן, רזה ,בריא או חולה, יש שם מושגי יסוד בסיסיים שמאד חשוב להבין.

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100