אני חושבת שאישה צריכה לדעת להיות לפעמים לא זמינה.למרות שהקושי הוא בעיקר מצידה,קשה לה להתנתק במחשבה,בדיבור מהגבר יותר מלגבר.בטבעיות,כי הזוגיות בדרך כלל מעסיקה יותר את האישה.

ולכן זה לא משחק ילדותי,זה דבר חיוני לאישה לדעת להיות לא זמינה.גם כדי להגדיל את החיבה,וגם כדי לאפשר לה קצת מנוחה.

וחוץ מזה.אם עכשיו את מרגישה יחס כזה,מזלזל.שנותן לך תחושה שאת ברורה מאליו באמת תגידי שלום ולהתראות.כי אישה צריכה בכול מהלך החיים שלה להרגיש נאהבת,נחשקת ולא רגילה.ולכן ראוי לה גבר שיודע לתת תחושה כזו..ואם בהתחלה זה לא כך,אז מה יהיה בהמשך??בנישואין?כשכבר נכנסים לשגרה?

כי קרה לי דבר דומה מאד. וניתקתי את הקשר עם הבחור כי לא הרגשתי שאני במצב נכון נפשית לבסס קשר עם בנאדם שפשוט לא לוקח אותי ברצינות. נכון שהוא אדם מקסים, ונחמד, ועמוק וגם יפה (כן..) אבל עדיין את חייבת לברר עם עצמך אם הוא שווה את הסבלנות שלך, אם את שווה את היחס הזה.

זה לא גורף, ואני לא אומרת שלדעתי את חייבת לחתוך הרגע, כי כן יש בנות שלא מפריע להן שהבחור לא כרוך אחריהן ולא הכי משקיען, אבל אני מאמינה שאם היחס הזה שלו כ"כ הטריד אותך עד שהעלת לכאן את השאלה כדאי לך לשקול את העניין ברצינות.

אם הוא אדם שפתוח לשמוע את מה שיש לך לומר- תגידי לו שאת צריכה (צריכה, לא רוצה. זה צורך שלך ולא מותרות) שהוא יוכיח לך שאת חשובה לו.

ואם לא, אללה ירחמו. לך מגיע מישהו טוב יותר.

אני כותבת את זה כי מההודעה שלך עולה שהקשר ביניכם לא הכי פתוח.. וקשר של שלושה חודשים עם בנאדם אמור כבר להתפתח לעומקים מסוימים. את צריכה לבדוק מה הוא מוכן לעשות בשבילך, אם הוא דואג לך כשחסר לך משהו, אם הוא מרגיש כשמשהו מפריע לך, אם הוא מקשיב כשאת רוצה לחלוק איתו את זה.

הבחור שלי היה הכי מתוק בעולם. הכי מצחיק, הכי יפה, הכי מתאים. כולם מסביב כל הזמן דיברו על כמה שאנחנו מתאימים.. אבל הוא היה פשוט שקוע בעצמו! ואי אפשר לתקשר עם דבר כזה,  מקסים ככל שיהיה. אז אם הוא רוצה אותך שיתאמץ!

שהוא לוקח אותך כמובן מאליו, השאלה איך הוא עושה את זה.

אחרי שהקשר מבוסס וכבר מכירים לעומק אחד את השני, גם היחס משתנה בהתאם.

יכול להיות שהוא כבר רוצה לחזק את הקשר? ואלי להפך, הוא מרגיש שזה לא זה ובכ"ז ממשיך.

תני להעלות את "יחסינו לאן" באחד הדיונים שלכם.

ואמרת שהוא מרוכז בעצמו,

יש אנשים כאלה!

לפעמים לא עולים על זה ישר בהתחלה, וזו תכונה שדורשת עבודת מידות ורצון רציני מצידו כדי להשתנות.

אז תבדקי אם זה מתאים לך. אם זה מופיע כבר לפני החתונה, יכול להיות שזה רק יחמיר (ויכול להיות שלא).

כתבת גם שהוא ילדותי, אולי הוא פשוט לא בשל וזה יעבור לו עם הזמן (שאת רוצה לחכות?).

עשיתם לי הרבה סדר במחשבות ובתחושות!

הקשר בינינו דווקא כן פתוח, זה פשוט דברים שהרגשתי בפתאומיות, כי מטבעי

אני לא בנאדם שאוהב שמאתאמצים בשבילו (לא רק בחורים) ואני גם מאד נותנת

ספייס ומרחב לחיות בנחת.

הרגשתי פשוט שכאן טעיתי, ודווקא הספייס הזה גרם לי בסוף לתחושות המעיקות הללו.

תודה רבה לכל שהגיב באמת עזרתם לי (:

[וכן, דיברתי איתו על חלק מהדברים, מקווה שהדברים יסתרו באמת...]

שבת שלום (:

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?