לק"י

<צ>

אני יודעת על ארצות כמו יפן בהם לא נהוג לפנות בשם הפרטי למישהו שאינו צעיר ממך או שאין לך קשר קרוב אליו...

בישראל עד כמה שידוע לי אין מנהג כזה.

אולי זה סתם במקרה..

אני פשוט זורמת עם ההרגשה..

אני אישית בקושי פונה  בשם כי זה לא ככ הסיגנון דיבור שלי..

סתם דוג': יש כאלו שירצו לדעת מה השעה אז הם ישאלו ברחוב: "סליחה גברת, מה השעה?"

ויש כאלו שישאלו "מה השעה?/ "סליחה, את יודעת מה השעה?"

וחוצמיזה נראה לי שהם לא חושבים על זה בכלל, יכול להיות שזאת רק הרגשה שלך..

קוראים לך וולדמורט? אם כן מובן למה...  <צ>

יש כאן עוד מישו שחושב כמוני...... ענק!!

יש עוד אנשים בעולם שקראו את הארי פוטר הפתעה בשבילך? .

ות'אמת, ניהנתי מהשנינות

"את, ההיא שאין להזכיר את שמה, תביאי את המלחייה"

כשקוראים לבן אדם בשמו זה קצת מראה על יותר קירבה, יותר אישי...

דיברתי על זה לא מזמן עם חברה שלי, 

שהתחלנו באותו זמן קשר והיו לנו אותו מספר פגישות...

לה ממש זורם עם הבחור ולי די תקוע...

בהרגשה שלי, בשביל לקדם קצת את הקשר קראתי לו בשמו, לא יודעת אם זה עשה לו משו, 

אבל עלי זה השפיע, הוא כבר לו סתם מישהו, יש לו שם!

היא עוד לא הצליחה להביא את עצמה לזה, היא מרגישה שזה קירבה מידי לשלב הזה...

(אגב, שני הבחורים לא קראו לנו בשמנו)

מה שרציתי לומר-

בהחלט יש משמעות לכנות את האדם בשמו, אבל אין לזה כללים,

זה כל אחד לפי ההרגשה שלו את עצמו ואת הקשר...

בעיני,כדאי מאוד להשתמש בשמות פרטיים

זה ממש עושה את ההבדל!!

מתי? כל אחד מתי שמתאים לו

לדוגמא,אני אישית לא יכולה להכריח את עצמי

להשתמש בשם על ההתחלה

כי לפעמים זה נתקע בגרון ומרגיש מאולץ מדי

אבל כן חשוב לעשות את זה כשהקשר מתחיל להתקדם

לק"י

בדר"כ אם אני צריכה להסב את תשומת ליבו, אז אני קוראת לו בשם.

יש משו כיף בזה שקוראים לך בשם שלך.

לקרוא, כשצריך לקרוא (להתחיל שיחה, להסב תשומת לב וכו'), טבעי שאני קורא בשם הפרטי כבר מההתחלה, בלי מחשבות אחרות בכלל.
אבל יש לפעמים עניין בשיחות קרובות מאוד שמזכירים את השם הפרטי לפני משפט כביכול סתם וזה נותן מין נימה דרמטית ורגשית למשפט... אני משתמש בזה לפעמים בשיחות עם חברים קרובים, אבל עוד לא היה לי קשר זוגי שהגיע לשלב שבו זה שייך. (לא שהיו לי יותר מדי קשרים זוגיים בכלל )

יצא לי להיות טיפה טיפה בקשר עם מישהו (דייט אחד)

ובאמצע הוא ביקש שאזכיר לו איך קוראים לי.. אני באופן כללי הייתי די בשוק..

אמרתי לו שיבדוק בפלאפון.. באלגנטיות.. 

ומה מסתבר? שהוא בכוונה לא שמר את המס' לפי שם, אלא רק את המס'..

והוא אמר שככה הוא עושה תמיד- עד שהקשר נהיה רציני..

הייתי קצת בשוק.. אבל אולי זה רגיל.

אני בכולופן משתדלת לקרוא בשמו הפרטי של הבחור, לא רואה סיבה שלא.

|אפילו האלו של גולן טלקום|

מה זאת אומרת?!?!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?