אולי הוא רוצה קצת זמן פרטי איתך?

תסבירי לו שעכשיו את צריכה כמה דקות של שקט ובעוד 5-10 דקות תבואי לשמוע מה הוא צריך.

אצלי בד"כ כשאני עושה את זה- הם כמעט תמיד נרדמים לפני שאני מספיקה להגיע...

בנחת, תגשי אליו תשאלי מה הוא רצה, תראי אם הבקשה לגיטימית, תתני נשיקה ותגידי שאמא עייפה והיא הולכת לוח.

ממש ממש לזכור שהוא גם קטנטן ושהוא צריך צומי מאמא שלו.. אני ממבינה אותך לגמרי.... גם לי הבכור בן שנתיים וחצי עושה את זה. שמתי לב שאם אני מפוצצת אותו בנשיקות לפני השינה, הוא לא קורא לי..... אז הבנתי שיש לו מכסת צומי שצריך למלא ...

המון רוגע, זה טוב גם בשבילך...

אני הייתי סופרת לעצמי בשקט 1 2 3 ומחייכת (לעצמי) וקמה אליו, כדי שהוא לא ירגיש שאני עצבנית עליו. ככה גם אני וגם האווירה רגועים...

הבנתי ממה ש"משיח עכשיו" כתבה שהוא בערך בן שנתיים,

אם כי את לא כתבת את זה.

הוא תינוק, הוא צריך את אמא שלו, הוא זקוק לתשומת לב, ולא הוא אשם שיש לו אח (או אולי אחים? ) מתחתיו שגם מעייף את אמא שלו.

אין לך מה להתעצבן עליו, הוא לא עשה שום דבר רע. ככה זה כשמגדלים ילדים, לא תמיד יש זמן לעצמך (לרוב אין), צריך לקחת את זה בחשבון

כשמחליטים להוליד אותם. את פעילה פה דיי הרבה בפורומים ככה שכנראה שאת לא מעסיקה אותם כל שעות הערות שלך.

מצטערת, אבל לא הייתי רוצה לבלות כל שנייה ושנייה עם ילדיי... מניחה שגם את לא...

צריך את ה"פסקי זמן" האלה במהלך היום... במיוחד שכתבה שהבעל חוזר מאוחר ו(כנראה) אין לה עזרה...

ולא "מחליטים להביא אותם"- ה' מביא אותם

כל אחת צריכה "נשימה ואוויר" וגם אם זה המון פעמים!!אחרת אנחנו נתמוטט...

לא פשוט לגדל ילדים פלוס סוף הריון זה לא קל בכלל בכלל!!!

ובמיוחד אם את אינך יודעת באלו קשיים היא סוחבת את ההריון.

ובמיוחד אם היא כותבת את חלקן לכל אחת יש התמודדות שונה בהריון !!

האם את היית מתמודדת לבד עם ארבעה פיצקלאך לבד שאין לך תמיכה מהבעל בחלק מהיום אני חושבת שאת היית בורחת מבעלך מזמן מזמן.....!!

כל הכבוד לך מה אני ומה חיי את גיבורה !!!

ולגבי טיף: נסי לשים לידו כמעט כל דבר שהוא בדרך כלל רוצה ממך ותהיי לידו זמן קצר יותר מהרגיל ותנסי לשדר לו שאת עכשיו איתו ורק איתו!! אחרי הזמן הקצוב שנתת לו תגידי לו עכשיו אמא הולכת לנוח ואתה ילדי אם תרצה משהו זה ליד המיטה!!

מקווה שהועלתי במשהו יקרה! והמשיכי להיות גיבורה אשרייך!!

ומקום העבודה שלו רחוק, הכל בחירה... אל תהפכי אותי למה שאני לא...

כשהם במסגרות ובערב כשהם ישנים? לא שאני צריכה להצטדק לפנייך אבל אל תשפטי אותי בבקשה. את לא מכירה אותי.

זה ממש לא יפה מצידך להתקיף ככה!

מתגובתך רואים שאינך אמא עדיין ועוד לא עברת הריון (לפחות לא עם ילדים!)

אולי את צודקת בכך שהוא לא "אשם" אבל לכתוב "אין לך מה להתעצבן עליו, הוא לא עשה שום דבר רע. ככה זה כשמגדלים ילדים" זה ממש פוגע. לך יש מושג עם מה היא מתמודדת? אולי הילד דורש צומי יותר מהרגיל? אולי יש לה הריון קשה במיוחד? את לא יכולה לדעת אף פעם מה עומד מאחורי הודעה!

בנוסף שימי לב שהיא לא סתם מתלוננת אלא מודעת לבעיה כלשהיא ומבקשת עיצות איך לפתור אותה. ולזה בדיוק נועד הפורום. לשתף ולהתייעץ.

וההערה האחרונה"את פעילה פה דיי הרבה בפורומים ככה שכנראה שאת לא מעסיקה אותם כל שעות הערות שלך" ממש חסר טעם. אמא לא צריכה להעסיק את הילדים מצאת החמה עד צאת הנשמה! אני בטוחה שאמא שלך לא עשתה זאת. גם אמא היא בנאדם! והיא במיוחד צריכה למלא מצברים לפעמים ולשבת בשקט מס' דקות ביום כדי להתאושש!

יש לי ילדה בת שנתיים, בעלי עובד לילות. (דהיינו מ6 או 7 בערב עד 1 בלילה)

שני לילות בשבוע, אחד מהם מוצ"ש, שנייה וחצי אחרי הבדלה הוא יוצא.

יומיים בשבוע הוא לומד במכללה, יוצא ב6 בבוקר וחוזר ב10 בלילה (מסלול לאנשים עובדים)

ויום אחד יוצא למכללה ב12 בצהריים וחוזר ב11 בלילה. 

ביום שהוא לומד מ12 בצהריים הוא עובד בבית ספר משבע וחצי עד 10.

אני יכולה לתת לך גם טלפון לאמת את הנתונים.

גם אני סטודנטית ועובדת במשרה חלקית (14 שעות בשבוע)

לומדת יום בשבוע במכללה מרוחקת, כי רק שם יש את התואר הזה(יוצאת בשבע וחוזרת ב5, שעתיים נסיעה לכל כיוון בשני אוטובוסים).

ככה שהטענות שלך לא נכונות.

ההערה לא הייתה לעניין, צודקת ב100% ,

אני מתנצלת ואני גם אערוך עוד שניה את ההודעה ואמחק אותה.

פשוט קשה לי שילדים שרוצים תשומת לב לגיטימית 

צריכים לקבל כעס.

ומשיח עכשיו, ה' מביא אותם בשיתוף מלא עם הרצון של ההורים. אנחנו לא בשנות החמישים.

הייתי חייבת לענות לך על האמרה "ה' מביא אותם", בלי קשר לאישה שכתבה את ההודעה,

ולא במטרה לפגוע בה.  אני לא עונה לך ככה כדי לעשות לה חשבונות, אלא כי האמרה הזאת לא נכונה למציאות של היום.

ואגב, ממה שכתבה משיח עכשיו חשבתי שהבכור בן שנתיים.

האמרה הזאת היא הכי נכונה למציאות של היום, כשאנחנו שנייה לפני הגאולה.

ואחרי שמשחקים עם ילדים כמה שעות ברציפות ועוברים תהליך של השכבה רוצים גם זמן לעצמנו

ולא כל הריון הוא מתוכנן גם בימינו וגם אם מתוכנן ורצוי לא תמיד מציאות היא כמו שציפינו

ובכלל אני לא חושבת שרצונות של ילד תמיד קודמים. היום יש הרגשה שילדים הם מלכים והורים עבדים שלהם

אחרי שאמא קמה בלילה וגם קמה מוקדם בבוקר בשביל ילדים ורב הזמן וכח ומשאבים כלכליים הולכים לגידול ילדים מותר לה לקחת לעצמה חצי שעה ולא ב12 בלילה כי גם לה מגיע לשון לפעמים

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....