לפני שבוע וחצי הכניסו אותנו להדרכה.
ו...
לא! לא נכנסתי לסניף.
למרות שממש רציתי. וזה הכי נחשב. כביכול.
למזלי (ברוך ה'!) דיברתי עם אבא שלי בלילה לפני והוא ממש חיזק אותי.
הוא הסביר לי שאם אני נכנסת לחוץ זו שליחות ענקית! וזה יכול ממש לתרום שם.
ואם הקב"ה שם אותי שם - אינמצב שבעולם שזה לא טוב בשבילי.
ישנתי על זה לילה, וכשהודיעו לי שאני בחוץ, אחרי כמה דקות דווקא שמחתי!
אומרים שכשיש ניסיון, ומדמיינים את עצמנו עוברים אותו, במציאות הרבה יותר קל לפעול.
ז"א -
דמיינתי שמודיעים לי על חוץ (למרות שדווקא חשבתי שאני בסניף..) ודמיינתי איך אני מתמודדת.
והסברתי לעצמי בשכל למה זה טוב בשבילי.
וכשהגעתי ל'מבחן', הייתי מוכנה.
התמודדתי ב"ה, ואפילו בשמחה
הדרכה זה לא כל החיים.
זה סה"כ שנתיים.
משמעותיות, נכון, אבל גם הדרכת חוץ היא משמעותית וחשובה. מאוד.
לדעתי אם את מתעלה על עצמך ולא מתעצבנת/מבואסת/כועסת אז את גדולה מהחיים.
מוזמנת לגמרי לאישי להרחבה, אם באלך.
מלא בהצלחה!!
וזה לא כזה נורא.
נכון, עושה לי צביטה בלב לראות את החברות בצוות שהולך להתגבש ביחד ולעשות חיים, אבל גם חוץ זה סניף. וגם בחוץ אפשר להנות מלא!
אם כבר - אז ניצלו"ש - ברביעי פעולת כניסה
תאחלו לי בהצלחה
אה, ונשמח שתעדכני אותנו!