בשבוע שעבר נתקלתי בשיר שנעם לי לאוזן, אבל כשהתעמקתי במילים נחרדתי. ואלו הן (מקווה שאני לא מעוותת מדי):
״אני איש פלא, ונשמתי פלא גדול. חידוש כמוני לא היה מעולם...״ ולא זוכרת את ההמשך. משהו באותה הרוח ה״חשה מעצמה״ מאוד.
הבנתי חיש מהר שאלו מילים של רבי נחמן על עצמו.
לא מיהרתי לשאול בענין ורק חשבתי לעצמי. וככל שעבר הזמן סלדתי מהן ומהרוח שלהן.
כי גם אם הרב היה גדול ו״מחדש״, לא ברור לי מה הענין לצאת בהצהרות כאלו על עצמו. מה זה נותן? ומה עם קצת ענווה? הרבה רבניםמואנשי רוח חידשו דברים ביהדות, ועדין לא חיברו על גאונותם פיסקאות כאלו.
מישהי אמרה לי, שזה בכלל על הנשמה של כל אחד ואחד מאיתנו.
לי זה נראה כמו נסיון לסבר את האוזן שמצטלצלת מהסגנון ולנתב את המילים למקום מואר באור טוב יותר...
אשמח להסברים מישבים את הדעת.
