אם כבר למחנכת בתיכון, לא יותר מזה.
אבל לא כדוגמה אישית.
1) מרצה הוא אדם שתפקידו להעביר אינפורמציה לתלמידים ותו לא.
2) מצידי שיעשה מה שהוא רוצה כל עוד הוא לא פוגע בסטודנטים, מרצה הוא לא ר"מ.
לימוד, חשיבה ומחקר. בצורת חשיבה, ביכולת ריכוז, עבודה מאומצת וכן הלאה.
בנושאים אחרים - מרצה לא אמור להיות מחנך. מרצה שמעשן בהפסקה זו לדעתי בעיה כמו כל אדם אחר שמעשן, ולא בעיה במיוחד מכיוון שהוא מרצה.
בלי קשר, בוודאי האופי של מרצה ומה שהוא משדר משפיע במידה מסוימת (גם אם קטנה) על הסטודנטים, כמו כל אדם שבאים אתו במגע באופן קבוע.
בס"ד
גם המרצים ב"אולפנא לבנות גדולות" שלמדתי בה קודם
אבל ב"ה בהחלט גם לא מעט מהמרצים של עכשיו (אוני')
נכון שרובם דתיים (למרות שמדובר במחלקה למתמטיקה) אבל זה לא מבטיח כלום
וגם - חלק מהחילונים מבינהם ממש ראויים להערכה
למשל: מרצה שסיים ללמד אותי בסמס' א' ופגשתי אותו בקיץ והוא שמח לראות אותי והציע לי רעיונות מעניינים מה לעשות עם התואר ועוד הציע לפנות אליו אם צריך
למשל: מרצים שהם כל -כולם בתוך עולם האקדמיה ולמרות זאת לא מפסיקים להיות תלמידי חכמים וגם אכפתיים לסטודנטים שלהם (למשל פרופ' עלי מרצבך למי שמכיר.) ב"ה זכיתי לכמה וכמה כאלו...
וגם למתרגלים שהשקיעו מאוד בסטודנטים שלהם - בהחלט ראוי להערכה... 
אני חושבת שזה תלוי הרבה בצורת הסתכלות
ראשית - הרבה מהם ראויים להערכה על השקעה ומאמץ
וגם ב"ה כאלו שראויים להערכה בגלל מידות ואישיות וב"ה שיש גם כאלו שעל אהבת תורה וקיום מצוות
ודאי שבדברים שבין אדם לחברו
וסיפור מהתואר הראשון -
היה לי מרצה גאון(!!!)
שהסתבר שעזב מלגות ענק בארץ המוצא שלו שניתנו לו כדי לחקור וללמוד. הוא היה צריך לעבוד מעט מאוד והרוויח הרבה כסף
ובכל זאת הוא בחר לעלות לארץ, ללמוד עברית (כשאני למדתי אצלו הוא אמר שהוא כותב עברית רק 5 שנים!!)
ולעבוד כאן כל יום במוסד אקדמי אחר שדורש ממנו כמה שעות נסיעה
וכל זה בלי רכב ועם ילדים קטנים לפרנס
אני זוכרת שאבא שלו היה בחו"ל במצב קשה ואז הוא היה צריך לטוס בפתאומיות ולעזוב הכל
ראוי להערצה ממש...
ועוד אחד - שהיה הולך למעסיקים ומחזיר להם חלק מהמשכורת שלא יהיה גזל אם הוא לא לימד כמו שצריך או גזל זמן...
בגלל שהם מרצים שלך, או פשוט כי הם אכן אנשים ראויים להערכה, בלי קשר לתפקידם ביחס אלייך.
יש כמה מרצים משכמם ומעלה, שראויים להערכה רבה וללמידה מדרכיהם. אבל זאת בגלל אישיותם המיוחדת, ולא בגלל העובדה שהם היו מרצים שלי.
מעטים מאוד האנשים שאני מוכן להכתיר אותם בתור "מודלים לחיקוי", והכתרה שכזו לא מגיעה בצורה סיטונאית, אלא דמויות קרובות מאוד שנבחרים בקפידה, בסגנון 'עשה לך רב'.
ביחס לעולם, אני מעדיף את הגישה הפתוחה שמוכנה להעריך וללמוד מכל אדם שראוי לכך.
במהלך התואר הראשון פגשתי אנשי אקדמיה מבריקים ונחמדים שהערכתי מאוד, ועם רבים מהם התקיימו קשרי ידידות, קשרי עבודה או מחקר. ומאידך, היו מרצים שהזכירו לי מורים גרועים מהיסודי, ששמחתי לסיים את הקורסים איתם ולהמשיך הלאה. והדבר נכון גם לגבי הישיבה, והיא מוכרת לביינישים, והיא נכונה גם נכונה בצבא ביחס לבעלי התפקידים, וברור שהיא נכונה גם ביחס לעבודה.
תיאורטית - האם אנשי חינוך\רבנות\השכלה גבוהה\קצינים\מדריכים\וכו וכו אמורים לשמש דוגמא אישית?
אולי (וזה דיון בפני עצמו), אבל בפועל, יש כאלו שכן ומרביתם לא.
דוגמא שלילית- לא.
מרצים שהם ממש אישיות- אני אוהבת לקחת מהם דוגמא.
במה? בסבלנות, ביחס החם, במידות הטובות, בסדר, בדייקנות, בעמקות, באכפתיות, ביראת שמיים(יש גם מרצים כאלו
)
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץלא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים
ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!
שמישהו יעזור לנתח, מה קורה לנפש שלנו, מה היא מרגישה כשהיא רואה סרטונים מה7.10?
מה קורה לנו שם עמוק בפנים?
נ.ב.
צפיתי בסרט הזוועות כבר לפני שנה וחצי.. הכל מזכיר לי את מה שהיה שם..
כזה נוראי..
דווקא הייתי בהלם מעצמי שלא קרסתי ודווקא הייתי סבבה אחרי זה.
אבל עמוק בפנים היתה לי הרגשה שזה הרס אותי.
מה אומרים?
יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף
אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל
אני גם לא מאמין בלצפות בזה.
לא זוכר מי כרגע מחילה
שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.
אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים
אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?
מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,
לשם מה להוסיף זוועות?
ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.
מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...
היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.
אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.
צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה
מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?
מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..
איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!
אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.
שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.
הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.
4ne1בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
