ויש דברים פחות מהותיים. אצל כל זוג תמצאי תחומים של חוסר הסכמה, גם בדת וגם בכלל. אבל שורה תחתונה, אם להתייחס לפן הדתי, יש דברים בבסיס שעליהם חייבת להיות הסכמה, שהם הדברים היותר מהותיים כמו שבת, כשרות, טהרת המשפחה.. והכל מקבל עוצמה וביטוי כשמגיעים הילדים וצריך לחנך

כמו שכתבה זו שמעלי, יש דברים מהותיים ויש דברים שעליהם אפשר להתגמש (לא להתפשר, להתגמש!)

מצד שני, אם כל עצם הוויתו של הבחור גורם "לא להיות את" (כהגדרתך) זה מתכון לאסון.

זה נחמד מאוד שיש לו השקפת עולם מוצקה בנושאים מסויימים,

אבל מכאן ועד לגרום לך להרגיש לא בנוח על זה שאת לא כמוהו... הייתי מקצין ואומר שזה מדליק נורות אדומות.

בדיוק השבת היתה כתבה ב-"ישראל היום" על נשים מוכות, ועל זה שזו תופעה חוצת מגזרים ואמונות.

אני ממש לא רוצה להכניס אותו לקטגוריה, אבל כדאי מאוד שתבדקי טוב טוב את האופי של הבחור!

זה הרי יכול להתחיל בסגנון מוזיקה,

להימשך לסגנון לבוש,

ולהיגמר במה מותר או אסור לאכול ולאן מותר או אסור ללכת...

בכוונה הקצנתי פה, כי לא תמיד מי שנמצא/ת בתוך סיטואציה בעייתית מבינה שהיא בבעיה.

מקווה שהעליתי את הנקודה בצורה ברורה...

בסרטי בוגרים. שם אישה מספרת שבעלה עזב את הדת והם נשארו לחיות יחד

על ההתמודדות שלה עם הפערים

אני חושבת שההרגשה "לא להיות אני" לא נבעה מהבחור,אלא ממני(וזה ממש לא קשור לבעל מכה,אבל תודה על האכפתיות), הרגשה שנבעה רק מהידיעה שהוא מתנגד לדברים האלה מבחינה רעיונית...ואני תוהה איך אפשר לשנות את זה.

אפשר לקחת את זה לדוגמא אחרת-נגיד מישהי קולנית יחסית,והיא יודעת שבעלה לא ממש ממש אוהב את זה. ברור שהוא מקבל אותה בזה,ולא יגיד לה משהו על זה,אבל זה קצת גורם אוטומטית לתחושה של לצמצם את הנק' הזו אצלה,לא?

או אולי זו לא דו' טובה כי זה משהו באופי יותר.אבל נגיד-מישהי שמאוד משקיעה בעצמה,מתאפרת וכו',ובעלה נותן לה את המקום לזה אבל יותר בעד צניעות נניח...אז אוטומטית היא תרצה לצמצם את הנק' שהוא לא אוהב,ובעצם בזה לוותר על חלק ממנה,לא?וגורם הרגשה לא להיות היא לגמרי...

האופציה היחידה שאני רואה שזה לא יהיה ככה זה אם לא אכפת לה מדעתו (חס וחלילה...) או אם אין לא דיעה וזורם איתה במה שהיא...מה אני מפספסת?כי זו נק' שיש להרבה אנשים,אם לא בתחום הדתי אז במשהו אחר...

ו-אם אם-את יודעת במקרה מה השם של הסרט?

תודה רבה שוב!

שלום לך, רציתי לענות לך כבר אתמול... אבל הייתי מדי עייפה...

אני חושבת שבאופן כללי, יש נטייה לנשים "לעשות רצון בעלן" אבל לא תמיד הן מרגישות שלמות עם זה.. וזה באמת יכול להיות בכל מני תחומים. לכן, מה שחשוב, זה גם לעבוד על עצמך, להיות יותר פתוחה ו"מי שאת" ולא "להתנצל" ו"לשחק אותה" בשביל לרצות את השני. וגם לבדוק שבעלך הוא אחד שלא כל הזמן יבקר אותך וייתן לך ללכת בקצב שלך ואל ירגיש ש"אצלו האור" והוא המחנך.

זה שיש לך אופי של אחת שרוצה "לרצות" ו"לקבל", זה לא רע, זה אופי נשי וטוב, אבל צריך לדעת מתי זה לא מגיע ל"מחיקת העצמי", ואת צריכה לעבוד על עצמך לבטא את עצמך יותר (זה גם עניין של גיל, אני חושבת... בלי להכיר אותך אישית, אלא לפי איך שאני רואה את האישיות שלי שהתפתחה)

באופן אישי, אני פגשתי את בעלי (כבר לני 10 שנים) ואחרי שתי פגישות אמרתי לו "לא" והסיבה היתה - בדיוק זה - שהוא דוס מדי, ולא רק זה - עוד יותר גרוע - שזה באמת אמיתי אצלו... כמו שהבנת - הדברים התגלגלו וכיום הוא בעלי, ברוך ה'..

אז כן - בעלי רב באחת מהישיבות הגבוהות היותר דוסיות, ואני עובדת באוניברסיטה. הוא בזמנו הפנוי לומד תורה, ואני, אם יש לי קצת זמן פנוי, משוטטת בפורומים או רואה איזה סרט טוב... ועוד ועוד הבדלים...

ולהגיד לך שזה לא קצת הפריע? זה כן.. זו הסיבה שלא התחתנו מיד אחרי הפגישה הראשונה, אלא חיכינו 5 חודשים, ובזמן הזה דסקסנו על העניין, ורוב ה"מריבות הקטנטנות שלנו" היו סביב זה. ואני לא אגיד לך שזה תמיד פשוט, בעיקר כי את מרגישה שבאמת הוא צודק, אבל את פשוט לא נמצאת שם.

אבל מה שחשוב, תמיד, לבדוק, הוא שיש תקשורת טובה, שבאמת אפשר לפתוח נושאים ולדבר, ושיש מידות טובות והוא נותן לך ללכת בקצב שלך. כי באמת - הדברים האלה, אולי יהיו סביבם קצת חיכוכים, אך הם לא הנושאים החשובים בחיים, ולא על זה תיפול זוגיות. אלה נקודות שתמיד יהיו, בפער בין כל בני זוג - השאלה איך מתמודדים עם הפער.

מה שהיה טוב אצל בעלי - שהוא לא נתן לי לשחק אותה. לדוגמא - ללכת עם גרביים - הוא מאוד רצה שאני אלך, אבל שזה יבוא ממני, וזה הגיע בזמן מסויים, אבל הוא ממש לא העיר לי על כך. 

מצד שני, אני כן יכולה לחשוב על התנהגויות "ששיחקתי אותה" בזמן האירוסין והשנה הראשונה, למרות שזו לא היתה באמת אני - אולי כי ניסיתי לרצות אותו, ואולי כי חשבתי שאני באמת צריכה לשאוף לשם, אבל עם הזמן הפסקתי כי זה לא באמת היה אני (לצערי או לא - לא ברור...). להגיד לך שהוא לא חושב שאני צריכה לנהוג אחרת? יכול להיות שכן, אבל מה שטוב זה שהוא באמת משתדל לא להעיר יותר מדי, כי אני אני והוא זה הוא וכל אחד ועבודת ה' שלו.

כמובן שבעניין חינוך הילדים זה תמיד טיפה יותר מורכב ויש חיכוכים, אבל מדברים ומתדיינים, ושוב, אם יש אהבה, כבוד ותקשורת טובה - הדברים האלה נפתרים וממש לא מעיבים על החיים. (אני יודעת שבעלי היה רוצה שאני אהיה יותר מבחינה תורנית, אך מבחינת מידות אני יודעת שהוא מאוד מעריך אותי, וגם מבחינת איך שאני מחנכת את הילדים - ולכן זה נותן לי להרגיש מכובדת אצלו - למרות שאני יודעת שיש דברים שהיה רוצה שיהיו שונים.

ועוד דבר - אני באופן אישי חושבת שעדיף ככה - שהבעל יותר דוס מאשר האישה מאשר הפוך, אך זו הגישה שלי... אולי מנסיוני האישי..

וגם אם כן, תוך כדי אנשים מתפתחים ומשתנים לכיוונים שונים...

ולכן - אני חושבת - לשים את עניין המידות, הלב הטוב, ויכולת התקשורת במקום הראשון, כל השאר - זה בונוס (ושוב- כמו שאמרת, זה לא שיש ביניכם הבדלים משמעותיים כמו דתי וחילוני, אלא פערים שיש כמעט אצל כל זוג ברמה זו או אחרת)

אני אתן לך דוגמא - זה שבעלי הוא דוס כזה שלא יוצא איתי למסעדות או לבילויים בחוץ (מסיבות כשרות ודת..)- אולי זה מינוס מבחינתי, אבל זה שאותו בעל, עוזר בבית איפה שרק אפשר, נותן לי לנוח כשאני שפוכה, אבא מקסים לילדים, אחד שאפשר לדבר איתו וגם מישהו שבאמת הולך עם האמת שלו- זה באמת מה שעושה את החיים לטובים. ואני חושבת שהוא חושב עלי אותו דבר הפוך (זה שאני מבזבזת את הזמן במחשב  או שאני לא קוראת לילדים הרבה סיפורי צדיקים אלא יותר על דינוזאורים - זה מינוס... אבל יש הרבה דברים אחרים שהוא והילדים מקבלים ממני - וזה הפלוס...)

תשובה מושקעת ממש ואני עוד צריכה לעכל..(לכן גם לקח זמן להגיב)

עזרת לי להבין כמה דברים שהיו ודברים שחשוב שיהיו. אבל זה עדיין רק ברמת התאוריה וההבנה שזה נכון ו"ככה צריך להיות" וכשאני מנסה לחשוב על עצמי עושה את זה, קשה. במיוחד כשאת כותבת-"את פשוט מרגישה שהוא צודק אבל את פשוט לא שם" וקשה להיות בהרגשה של דיעבד. כאילו-מילא להביא את עצמך כשאת חושבת שאת צודקת,אבל כשאת מרגישה בעצמך שזה שלילי...?

וגם, כשיש נקודות שאני לא בטוחה מה בדיוק השאיפות שלי ונכון,אז נכון שאפשר לדבר אבל כשאת לא בדיוק יודעת מה הדרך שלך,מתבקש פשוט ללכת בדרך שלו,לא?הבעיה שזה גורם לך לא להיות בדרך שלך,כי בינתיים מבחינתך היית בדרך ביניים.

מישהו חכם שהתייעצתי איתו נתן לי דו'-שאם לאמא יש בדיוק תאוריה על איך צריך לשבת בארוחה וכל הסדר והאוכל,ולבעל פחות יש דיעה אבל הוא לא כזה בקטע של לחץ וכללים כמוה,אז אוטומטית לרוב זה יהיה כמוה בבית,כי היא מתווה דרך.וזה אומר שאוטומטית הכיוון שלו פחות משפיע,כי הוא פחות חד בקטע..אז זה גורם לחשוש שבגלל שאני לא סגורה על עצמי אני "אעלם"..

אני מבינה מה שאת אומרת,אבל עדיין תקועה בקטע של החשש.אולי זה כי זה חשש גם ממה שיהיה בבית,ולא רק שאני אוכל להיות בדרך שלי,אבל זה גם לגבי הדרך שלי (אפילו שמסכימה איתך שרצוי מבחינתי שהבעל יהיה יותר דוס,וגם  שמבחינה אישית זה הכרחי אצלי...)

תודה רבה בכל מקרה!חומר טוב למחשבה.ותמיד מחזק לשמוע "בעל ניסיון"

כשאת לא שלמה לגמרי עם הדרך שלך, קשה לך לא להתנצל ולרצות, אך מצד שני את מרגישה בתוכך מה טוב לך. אבל אפשר להיות גמישים, כן להקשיב, אולי גם לנסות ולראות איך מרגיש לך עם זה, אבל לא להתחייב מראש לדברים שהם באמת לא את ולא יעשו לך טוב, להיות עם יד על הדופק ולהתקדם בקצב שלך (אנחנו כן כל הזמן צריכים להתקדם, זה ברור לי, אבל אני, כדי להתקדם, גם  מפנקת את עצמי ומוותרת לעצמי, ובעלי - הוא לא כזה)

אני אגיד איך זה הלך אצלי, בעלי הגיע בתור בחור ישיבה, וככה זה אצל הרבה בחורים, מתוק וצדיק, אבל שממש לא מעורה בעולם הזה. אני ממש לא הייתי שם מבחינה חיצונית, אבל אני חושבת שמבחינה פנימית, מבחינת האמונה בה', הרצון לעשות טוב אנחנו שנינו באותו כיוון, פשוט אצלו זה יותר מתבטא בדקדוק עד קוצו של יוד, ואצלי זה מתבטא יותר בחופשיות, ואני כן גם מוותרת לעצמי לפעמים וטוב לי עם כך.

חוץ מזה, היו, ועדיין יש, נקודות שלא הסכמתי עם בעלי באופן עקרוני. אז כן, קשה להתווכח עם "דעת של תורה", אבל מצד שני, התפקיד שלנו הוא גם להפגיש את ה"דעת של תורה" הזו עם ה"מציאות" (לדוגמא, בעלי ממש רצה חתונה נפרדת, אני ידעתי שיהיה בלאגן בשתי המשפחות שלנו אם זה יקרה, בסוף התפשרנו - המשפחה יושבת יחד, החברים עם מחיצה ובנפרד, אני חושבת שזה שלא היתה לי דעה מוצקה בנידון ולא הייתי מוכנה להלחם על כך, זה הציק לו, מצד שני זה עשה הרבה טוב למשפחות שלנו... גם בברית של הבכור הוא רצה נפרד, אז המשפחה שלו כבדה את זה ושלי לא, הוא רצה לעשות מזה סיפור - אני הרגעתי אותו... בברית של השלישי - הוא כבר נהיה רב קהילה לא דוסית במיוחד, ואז סוף כל סוף הוא הבין למה זה לא שייך לשבת נפרד במציאות שלנו...) אני חושבת שבעוד דברים הוא "נפתח" ואולי קצת "התקלקל" בגללי, וגם אני נהייתי הרבה יותר דוסית בזכותו, אז איפשהו אנחנו נפגשים.

וכך, לדוגמא, בעניין חינוך הילדים, הוא תמיד מביא את הפן התורני, אני חושבת על פנים אחרים - הפן החברתי, הסביבה התומכת/המאתגרת וכו, ואני חושבת שכך הבחירות שלנו הן גם יותר נכונות, כי נכון שמבחינה תורנית הוא עולה עלי, גם מבחינת ידע וגם מבחינת המקום בו הוא נמצא, אך בבחינות אחרות אני תורמת את חלקי וכך יש שיח.

וכמובן, יש גם יתרונות - את לא מרגישה שאת אחראית על "חינוך" בעלך - אף פעם לא הייתי צריכה להעיר אותו בבוקר לתפילה, לדרבן אותו ללכת לשיעור, לבקש ממנו ללמוד עם הילדים תורה (ואם היית בפורום "נשואות בלבד" היית רואה שזה מטריד לא מעט נשים). אני גם לא חושבת שצריך "לחנך" את הבעל, אך כשהדברים האלה לא קורים ולך כן אכפת, כי זה לא המקום שאת יכולה לעשות במקום - זה מציק. ובעיקר - יש דמות תורנית בבית, יש דרך מוגדרת שלאורה אני והילדים הולכים, יש "בית של תורה". אני כן חושבת שהבעל צריך להתוות את הדרך ולהיות כמו "מגדלור" בבית, זה נותן הרבה מאוד לכולם, אפילו אם אני לא בהכל איתו שם. וממש אני לא מרגישה שאני נעלמת, פשוט כי בעלי נותן לי הרבה מקום - גם אם הוא לא מסכים איתי בהכל.

בקיצור ולעניין (אחרי כל האריכות), משפחה - בונים ביחד, זה אתגר, וצריך בשביל זה שותף טוב, בעיקר כזה שיודע לכבד גם דעות שונות, לדבר ולהתפתח ביחד. פערים דתיים - גורמים לאתגר להיות גדול יותר. אך מידות טובות - גורמות להכל להיות אפשרי.

(אבל זה על זוג שהתחתן ואח"כ אחד מהם השתנה...)

http://www.inn.co.il/TV/Cat.ashx/4/118 

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

יש פה משתמש בפורום שקנה דירה  בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.

לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק... 

רווח הכוונה כסף מזומן ביד.

לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)

ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.

בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.

ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.

לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)

לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו

אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו

כי כמו בלוטו.

כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד

גם בקריפטו

בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל

הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.

אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק

קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.

אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.

ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.

אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.

אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.

אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.

אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.

אתה יודע מה המשמעות של פיזור.

אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.

אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.

זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.

התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב:  פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים  

אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.

תודה

אבל לטובת הקוראים. נחשב בגדול.

הסיכוי לפרס נמוך ביותר בלוטו הוא כ3.3%

ולזכרוני הוא מגלם פי  500% מסכום ההימור. 400% רווח נקי. עד 30 אלף בערך.

אז בגדול. 400%×3.3%= 13% לרווח כלשהו

על זה יש גם פרסים גבוהים יותר. של אלפי ומאות אלפי אחוזי רווח.

עם כל הסיכויים לזכיות אחרות × גובה הפרס.

זה מגיע לסביב 20-30% לסיכוי לזכות ברווח כלשהו (תלוי אם זאת הגרלה של 5 מיליון או של 80 מיליון)

זה בגדול...

בקריפטו. יש לך בדיוק 50% לזכות. כי על כל שקל שאתה מרוויח, מישהו אחר מפסיד (זאת מערכת סגורה של היצע וביקוש)

וכל שקל שתרוויח. יקבל אוטומטית מס של 25%

אז בגדול. סיכוי רווח הם 37.5%

אז נכון.

יש יותר סיכוי בקריפטו לזכות

אבל לא בסדרי גודל שאתה חושב.

לא מנצח בענק. מנצח.

ההבדל בינו לבין חברות בורסאיות.

שבחברה בורסאית רגילה ערכה יכול לעלות גם בלי שמכניסים כסף למערכת. אלא על סמך ביצועי החברה (וככה גם יכול לרדת. מבלי שמשכו כסף. אלא על סמך ביצועים שליליים של החברה)

לקריפטו. בגדול.

אין באמת ערך ממשי.

אלא סתם מוסכמה בין הרבה אנשים שהוא שווה משהו. לכן הוא שווה (בניגוד לכסף פיאט של מדינה. שהמדינה עומדת מאחוריו)

א. נניח, רק נניח, שהסיכוי להרוויח מביטקוין הוא 50%.

הוצאות מיסים לא יכולות בשום דרך להוריד את זה, כי המס חל רק על הרווח.

זה מוריד את סכום הרווח ותוחלת הרווח, אבל לא את הסיכוי להרוויח. הרי לא יכול להיות שסיימת עם רווח ברוטו, והמס יגרום לך לעבור מרווח להפסד.

ב. השקעה בביטקוין היא לא משחק סכום 0, זה לא נכון שאם אני מרוויח מישהו אחר מפסיד.

המוכר שמכר לי לא בהכרח הפסיד: יכול להיות שהוא קנה את הנכס נמוך בהרבה, עשה סיבוב רווח יפה, והחליט לפדות אותו. שנינו הרווחנו. 

עובדתית, נכון להיום, רוב מוחלט של משקיעי הביטקוין נמצאים ברווח. אתה יכול לטעון שזה רק על הנייר כי אם כולם יחליטו למכור מחר, אז האחרונים שימכרו יגלו ששווי השוק של ההשקעה שלהם ירד ב99%. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי כל מניה של כל חברה בעולם: אם כולם יחליטו למכור בבת אחת, השווי יצנח אפילו אם החברה עצמה ממשיכה להיות רווחית. זה לא רק תיאורטי, זה קרה בכל פעם שהיה משבר גדול בשוק. אנשים משכו בלחץ את כל הכסף שלהם מהבורסה, וגם חברות טובות שממשיכות להרוויח חוו ירידות חדות בשווי המניות שלהן.
 

ג. שער של מניה רגילה לא נקבע לפי כמה כסף נכנס או לא נכנס למערכת, ולא נקבע לפי האם החברה רווחית או לא. מה שחשוב זה כמה אנשים מוכנים לשלם על אותה מניה ובכמה בעלי המניות מסכימים למכור אותן, זה הדבר היחיד שקובע את המחיר שלה.

האמת היא שזה שונה כי במניה אתה מרוויח גם דיבידנדים, אבל לצורך נוחות ופשטות אני מתעלם מזה, מה גם שהרבה חברות לא מחלקות דיבידבדים, והרבה אנשים לא מחפשים להשקיע דווקא בחברות שמחלקות.
 

כלומר לפי שיטתך, גם במניות הרווח שלי הוא הפסד של מישהו אחר, כי אם אני קונה ומרוויח אז מישהו אחר הפסיד מהעסקה הזאת, וזה לא נכון.

אבל כוונתי היתה לתוחלת רווח

ב. לדעתי כן משחק סכום אפס. אשמח להבין למה לדעתך לא.

ג. מניות מחלקות דיבידנדים וגם חברה תחשב מוצלחת יותר אם הצליחה בשוק יותר. ערך החברה עולה  וכך המניה שלה עולה. גם בלי שיש עסקת מכירה/קניה

בנוסף, שיש לך ערך ממשי במניה.

לדוגמה אם תקנה את כל מניות אפל. כל רווחי אפל יהיו שלך.

לעומת זאת. אם תקנה את כל הביטקויין בעולם. לא תמשיך להרוויח כסף 

אין דבר כזה תוחלת רווח של 37%.

וערך של מניה בבורסה לא עולה אם אין עסקת מכירה/קנייה, הערך נקבע רק לפי עסקאות שבוצעו בפועל. כמובן יש גם ערך שלא נקבע בבורסה, אבל פה אנחנו מדברים על נכסים סחירים.

בנוסף, אתה משווה מניה של חברה לנכס שמתיימר להיות מטבע, ולכן ההשוואה אפילו לא מתחילה.

הרי גם אם תחזיק אצלך במזוודה את כל השקלים שיש בעולם, אין לזה ערך פנימי ולא תקבל מזה תזרים מזומנים קבוע, בניגוד למצב שאתה מחזיק בכל מניות חברת אפל.

אז מה הכיף בלהחזיק את כל השקלים בעולם?

שיש אנשים שחושבים ששקל שווה ממתק ושני מיליון שקלים שווים דירת 4 חדרים בחדרה, ולכן אתה תוכל לקנות את הדברים האלה עם השקלים שלך. למה? פשוט כי יש אנשים שנותנים בזה אמון.

אין לכסף פיאט שום ערך פנימי, אלא רק אמון חברתי ואנשים שמוכנים לקבל ממך את הכזף בתמורה למשהו אחר שאתה רוצה.

לא חשבתי שזה יהפוך להיות דיון על ביטקוין, אני באמת לא חסיד גדול של העניין הזה, ולא תשמע אותי משכנע אנשים שזה העתיד של האנושות. אני לא גורו של כלכלה מבוזרת ואני לא מבין מספיק במדעי המחשב בשביל להבין איך הטכנולוגיה בכלל עובדת.

רק רציתי להעלות את המודעות לבקשות החזר מס...

אני אישית משקיע נטו מתוך רצון לגרוף רווחים, במובן הכי לא עמוק של המילה. כן, אני קונה במחיר מסוים מתוך תקווה שבעוד כמה שנים אוכל למכור במחיר גבוה יותר. הנה אמרתי את זה.

אני מבין היטב שביטקוין הוא לא מניה עם ערך פנימי, אבל אני לא מחפש ערך פנימי. אני מחפש נכס שבעתיד יהיה שווה יותר מאשר היום, זה הכל.

אף אחד לא מבטיח לי שזה יצליח לי, אבל אני מקווה ומאמין שכן. 

לכן "לדעתי" זה משחק מסוכן מדי.

כי זה יכול לקרוס בזמן קצר עם סיכוי גדול לאיבוד כולל של הכסף.

ואני נותן את דעת הנגד

כי אנשים (וגם אני) מעריכים את דעתך

ויש סיכוי כלשהו שמישהו ילך לקנות ביטקוין כי אתה קנית. כי סומכים עליך

לכן אני מציב את הדעת הנגד

לא שיש לי משהו ספציפית נגד ביטקוין

(חוץ מזה שאני חושב שזה במקרה הטוב בועה עצומה ובמקרה הפחות טוב, הונאת פונזי)

מכיר אנשים שהרוויחו היטב מזה

ומכיר גם כאלה הפוכים.

מהחישובים שלי זה סיכון גדול מדי

אבל כגודל הסיכון גודל הרווח.

לכן יכול להבין למה אתה משקיע שם מתוך כוונה לרצון לרווח מהיר וגדול.

אתה אדם עם ראש על הכתפיים ואני בטוח שאתה משקיע באחריות

כאמור. הדיון הוא לא מולך.

אלא מול כל הקוראים הסמויים

ולא כל המשקיעים כמוני, יש כאלה שהם באמת חסידים גדולים של מהות הביטקוין.

אם היה חשוב לך להבהיר שזה מסוכן, אני מצטרף אליך בפה מלא. אין לי ויכוח בנושא הזה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות

השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).  

אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.  

אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.

חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.

ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן? 

זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.