אפשר  להסביר לילדים, שהפרס העיקרי זה ידיעת התורה וההתרגלות להתנהגות יפה בזמן הלימוד. וה"כסף" נועד לעודד. ע"י שמרגישים את השמחה בכך שיכולים לקנות עם זה משהו - זה עוזר להרגיש את השמחה בלימוד.

אם תגידי כך - סביר שירגישו כך.

ב. לגבי ה"שווי" - אולי תגידי לילדים: אתם יודעים למה הם קוראים לזה "כסף קודש"? כי זה לא כסף אמיתי, זה כאילו כסף, בתור פרס על הצטיינות בלימוד התורה. זה כמו שנותנים נקודות. אז הם עושים נקודות בצורת שטרות כסף, כדי שיוכלו לקנות איתם ב"חנות" המיוחדת של זה. אבל זה לא שבמאה של זה אפשר לקנות במאה ש"ח בחנות רגילה.. 

יש להניח שהילדים יודעים את זה. כמו שלא חושבים שבכסף של "מונופול" אפשר לקנות דירה אמיתית..

אני מסכימה עם שני הטיעונים שלך, גם עם הטיעון שהם רואים שהמטרה היא להשיג כמה שיותר כסף, וגם עם הטיעון שזה מעוות להם את הערך המספרי של הכסף.

לדעתי כדאי לדבר עם מנהל התלמוד תורה, שבמקום לחלק כסף, שיחלקו כרטיסים שכתוב עליהם מספר נקודות. ובמכולת יקנו בעזרת נקודות.

לכאורה אין הבדל, פרט למונח "כסף", והצורה של הכסף. אבל מה שאת תיארת מאד צרם לי.

ועוד בנים

אני מורה (נא לקרוא בקול של מורה ) ומה אני אגיד לכם הדור של היום לא פשוט... 

כמעט כלום לא מעניין אותם, אז כל תמריץ רק ממריץ את הלמידה , הלוואי ויכולתי פשוט ללמד חלק בלי הפתעות תמריצים פרסים ותחרויות...אבל לא כך הדור הזה (דור המשיח!!) הוא חייב מעבר ללמידה יבשה , וילדים כ"כ אוהבים לאסוף שטרות או קלפים או פתקים טובים (כל תמריץ ותגידי תודה שזה לא חמצוצים או טופים!!)

בנים הם עם שצריך לעבוד איתם בראש שלהם ולא ראש בראש, המלמדים מלמדים תורה כמו שצריך ומגיעים לעולמו של הילד דרך העולם שלהם 

לדעתי אין שום בעיה עם השטרות האלה הם מקבלים גם למידה וגם תמריץ

ושוב הלוואי והיה אפשר ללמד בלי הנ"ל אבל זה לא פשוט בדור שלנו

דרך אגב , פתאום נזכרתי שהייתי הולכת כילדה קטנה בגיל 5 עד גיל 9 לקריאת תהילים לילדים בשבת בצהריים היינו רצים לשם מיד אחרי הארוחה , קראנו מלא תהילים (שעד היום אני יודעת חלק בע"פ בזכות זה) וכמובן השיא היה לקבל את הקרמבו / פופיס /טופי בסוף והיה גם אופציה לקבל כרטיס ולאסוף אותם ולקבל תמורתם אחרי זמן מה פרס שהוא לא ממתק

מתוך שלא לשמה בא לשמה

מִתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ = העוסק בדבר לא מתוך אהבה לדבר, סופו שיאהב את הדבר עצמו. 
דוגמה: תַּלְמִידִים בְּכָל רַחֲבֵי הָעוֹלָם הֵחֵלּוּ לְעַיֵּן בַּאֲתַר הַנִּיבִים לְפִי בַּקָּשַׁת הַמּוֹרִים לְלָשׁוֹן עִבְרִית , וְהַיּוֹם הֵם גּוֹלְשִׁים לַאֲתָר זֶה בְּכָל עֵת, מִתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. 
מקור: מִתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ [פְּסָחִים נ]. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, לְעוֹלָם יַעֲסוק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת אֲפִלּוּ שֶׁלּא לִשְׁמָן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלּא לִשְׁמָן בָּא לִשְׁמָן [נָזִיר כג].

לזרז את הילד ללימוד ע"י הבטחת פרסים, אח"כ זה הכבוד, עד שיגדל וילמד לשמה.

והגר"א כותב שלא לשמוע למי שאומר שילד לא יכול ללמוד "לשמה".

איך זה מסתדר יחד?  אז כנראה שאפשר אכן להסביר לילד כמה חשוב הלימוד, לדבר על מעלת התורה, לספר על צדיקים ושקדנים - ועם זה להבטיח פרסים ולומר מפורש שזה בשביל לעודד, כי את זה מרגישים בקלות וכך זה עוזר גם לשמוח בלימוד, שהוא באמת יותר חשוב בהרבה. הפרס העיקרי - שיודעים את התורה, וגם מקבלים דברים משמחים לעידוד.

הניסיון מלמד שהילדים תופסים את זה מצוין.

וגם ללימוד עצמו, כשהוא ב"חיות" והתעניינות (כלומר: צריך הלמידה עצמה לא תהיה "יבשה"), ילדים נתפסים יפה מאד.

תודה על תגובתכם...

אני לרגע לא מפקפקת בטוב שזה עושה לילד לקבל את התגמול שלו לאחר הלמידה בת"ת.

הטענה שלי היא רק לגבי זה שהוא בצורת שטרות אמיתיים - אילו היו פתקים של פרסים / קרמבןאים וכד'... לא היתה לי בכלל התלבטות!

ילדיי ב"ה מקבלים כל מה שהם צריכים  ותפיסתי החינוכית היא כי ילדים לא צריכים להתעסק או לאגור כסף אמיתי או שטרות..  (כפי שקורה בהרבה בתים בישראל) וב"ה זה לא משהו שמעסיק אותם!

חבל לי שדווקא במוסד חינוכי הם נחשפים לעיניין של הכסף - במראהו וצורתו...

לא ירחק היום בו הילד ייבקש ממני כסף ולא ייסתפק ב20 ש"ח וייבקש שטר אדום - כי כך נהג לקבל בתלמוד תורה.

מנ גם בעיניי שעם שטרות אלו הפרסים זעומים ולא שווי ערך - עניין שעוד יותר מעוות...

יש לציין כי כבר פניתי מספר פעמים למנהלת ואף הצעתי שטרות בצורת זוזים (של משחק מונופול ביהמ"ק) רק שלא ייראו כמו האמיתיים - ולצערי לא קיבלתי מענה!

גם לדעתי עדיף לא ב"שטרות" דוגמת השטרות האמיתיים. לא צריך להגביר "אהבת כסף" אצל ילדים.

אבל דווקא בכך שלא מקבלים תמורתם את שווי  הסכום האמיתי, תוכלי להשתמש כדי להסביר לילדים שה"שטרות כסף-קודש" זה לא באמת כסף, אלא כדי לשמחם עשו במקום נקודות צורת "כסף", כדי שיוכלו "לקנות" בו בחנות שלהם.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות