האם זה מספיק? כלומר יפה מאוד שפתרת בדרכי נועם את הבעיה הספציפית עם הבן שלך אבל האם אפשר להיות בטוחים שהמורה הזו לא תחזור על המעשים עם ילדים אחרים? האם "אנחנו את עורנו היצלנו"?

אם אני טועה תקני אותי...

מעבר לזה בקשר להסבר לגבי מורה שלא מסתדרים איתה - יישר כח! אהבתי את הגישה.

הוא התייחס מאד ברצינות, והולך לבדוק את הדברים כאמור.

תודה

עם זה, ראוי שתשאלי את היועץ בעוד זמן מה, מה נעשה. ביחוד ביחס לילד שהפעילה נגדו אלימות משפילה. האם הילד טופל כראוי, וכן - מה האמצעים שננקטו כדי שלא יהיה סיכון להבא לעוד ילדים.

יחזור על זה לעולם - בלי טיפול זה לא ילך

וגם אז סיכויים נמוכים להצלחה למרבה הצער.

אני מאמינה למורה שהיא מתרגשת ורוצה מאוד להצליח

אבל אני ממש ממש פסימית

עכשיו זה הירח-דבש שאחרי ההכאה

אבל היא תחזור להתנהגות הזו בוודאות

קודם כל כי היא לא פונה לטיפול

וגם אילו היתה פונה לקבל עזרה - סיכויים נמוכים להצלחה.

סורי...

לכן לדעתי טיפול נקודתי ומעקב לגבי אחרים יכולים להועיל

כמובן שאם שוב יחושו בבעיה יצטרכו לטפל עמוק יותר

אם היא קלטה שעלו עליה, יתכן שהיא תפחד לסכן את עבודתה.

שלוש שנים הילד שלי לומד שם, ובסך הכל מצד האלימות היו כמה פעמים שהיא משכה אותו ביד באופן מכאיב.

בדברים האלה ככל שמתנגדים יותר זה כואב יותר.

אם הוא היה חוזר למקומו הכל היה נמנע.

הכאה- לא הייתה בכלל.

כאמור כשהייתי ילדה היה מקרה אחד(של סיבוב אוזן)- ועובדה שהוא טופל ומאז לא היו עוד...

(לפחות לא בכיתה שלי)

העיניין נמצא בבדיקה כי גם בית הספר צריך למנוע מעצמו פשלות ולעלות על זה מוקדם, 

זה לא שלא העברתי את זה הלאה.

ואם היא תהייה "ליד ילדים" או לא זה לא אני ולא אף אחד כאן יכול להחליט.

מכירה את האישה הזאת עשרים שנה, למדתי אצלה, קיבלתי רק טוב,

ולימדתי גם את הילד שלי איך להפיק ממנה את הטוב.

לגבי ילדים אחרים- שהנהלת בית הספר תדאג לזה.(דאגתי ליידע אותם, תפקידי נגמר)

(אגב כמובן שסיפרתי לאימא של הילד השני שסיפר שהייתה כלפיו אלימות)

ב"ה אני מאד שמחה ושלמה עם דרך העולה שלי, 

ומקבלת את זה שאת היית נוהגת אחרת.

זו תפיסה שלא הייתי שואפת להנחיל, הן מהצד הקורבני, והן מהתוקפני.

מתייחסת לאמירה: "בסך הכל מצד האלימות היו כמה פעמים שהיא משכה אותו ביד באופן מכאיב. בדברים האלה ככל שמתנגדים יותר זה כואב יותר. אם הוא היה חוזר למקומו הכל היה נמנע."

אמרת: "הכאה- לא הייתה בכלל." איך את קוראת לתיאור שלך בציטוט למעלה? אם אחותך היתה מספרת לך עלך בעלה:

"בסך הכל מצד האלימות היו כמה פעמים שהוא משך אותי ביד באופן מכאיב. בדברים האלה ככל שמתנגדים יותר זה כואב יותר. אם הייתי חוזרת למקומי הכל היה נמנע. הכאה- לא הייתה בכלל." האם לא היית רואה באחותך אישה מוכה, ובבעלה, גבר מכה?

אני מתארת לעמצי שמאוד מאוד קשה להיות במקום כזה - מקום בו אתה הקורבן, וצריך לקום ולומר: לא עוד! עשית רע ועליך לשאת בתוצאות של התנהגותך!". מקום שמעורר מהומה, שמפר את השלווה והשקט (לכאורה) והתדמית של החיים היפים והטובים.

אני בטוחה שיש צדדים טובים באישה הזו, כמו בכל גבר מכה, גנב, הורה מכה, ופושעים אחרים. אנשים אינם פלקטים, ואינם דמויות מהאגדות: שם כל אחד הוא אחד מהשניים: "רע" או "טוב". אבל בעולם האמיתי, ובעעיקר בעולם המבוגרים - אין דמויות חד ממדיות, והכל מורכב יותר.

זה כן חלק מהשיעור שילדך יכול לקחת מהמקרה הזה. אבל אסור באיסור חמור להשאיר אותו עם השיעור שבו אדם לא נושא באחריות על מעשיו, לא נענש, לא צריך להפסיק את הרע - כלומר לעבור טיפול!!! לא רק להתרגש או לדמוע או להביא פרחים ולהבטיח שממחר הכל יהיה טוב ויפה ולעולם לא עוד. המבטיח בטוח שהוא יכול, אבל לצערנו זה לעולם לא קורה בלי לקבל עזרה.

מקווה שתמצאו כוחות להתמודד באמת. גם למען לא יקרה עוד, גם בשביל השיעור החשוב לילדים (ואפילו לכם ההורים), ואפילו בשביל אותה אישה. כל עוד הנר דולק אפשר לתקן - גם בשבילה.

יוקטנה. יוקטנה מדברת על 2 בוגרים.

צריך לעשות הכל כדי שלא תהיה עם ילדים.

ואם אתם מרחמים על הפרנסה שלה? תתנו לה צדקה!!! הילדים לא צריכים לסבול אותה בשביל פרנסתה!!!

האסוציאציות האלימות הללו אינן בריאות לדעתי - ואינן תורמות ליצירת אוירה לא אלימה. תמוה לי ה"צורך" להגיד "זה כמו" והקלוּת שבה זה "זורם".. ובנוסף, גם אם נאמר שמבחינת ילד - הרי הוא חלש יותר, מבחינת ה"לא נורמליות" - למשוך ילד בידו כפי שתיארה, זה פחות "לא-נורמלי" מאשר ההשוואה; בלי כל הצדקת ענין כזה.

דבר שני, תמהני על "ג'ינג'ר": בשרשור אחר נכתב על ילד שישב על חברו (!) אחרי שהובס (מחריד לגמרי), ודעתך היתה שזה "ממש לא אכזרי" ו"רחוק בעינייך מדבר שמצדיק הרחקה". יש לדעת, שמבחינת ילד, אכן מורה שמושך אותו או זורק לו משהו, זה מעשה אלים; אבל הפגיעה הנפשית קטנה בהרבה לדעתי מאשר אם חבר משפיל אותו. ולא פעם, גם הפגיעה של המורה נמדדת בעיניו לפי ההשפלה מול החברים.  ביחס למורה, זה דבר "טבעי" בעיני הילד שהוא חזק יותר. על כן, כל זמן שלא הכאיב בצורה קיצונית, זו לא השפלה כ"כ גדולה. מה שאין כן חבר ששם עצמו "מעליו" ק"ו לעיני אחרים.

כמובן, דווקא בגלל החוזק הרב יותר והסמכותיות של המורה, לא ניתַן לאפשר סיכון של אלימות על ידיו מול ילדים שאינם ברי-הגנה. על כן צריך בהחלט לטפל.

ומה "עצוב שצריך להסביר"?.. אולי קצת מצחיק שצריך להגיד...  וכי מישהו פה הקל במשמעות התנהגות אלימה או משפילה?...  אדרבה, הדבר הראשון שצריך לטפל בהתנהגות כזו אינה ה"נקמה" במי שעשתה, אלא הטיפול בילד הנפגע, וכפי שנכתב לעיל.

ונכון, שבאמת התחושה הראשונית היא של זעם גדול מאד. אבל אחרי ששומעים במי מדובר, וברור שיש פה איזשהו "חולי" שהתפתח אצלה, אז צריך דבר ראשון לטפל דחוף בילדים - דוגמת מה שעשתה יפה מאד הכותבת, ובאופן אחר לגמרי במקרה השני שתואר - ועם זה צריך לבדוק, האם ניתן לרפא את המורה הזו מההתנהלות הזו ולהשיבה לתלם שגרם לכך שיאהבו ויעריכו אותה, או לא.  זו בדיקה של המקום שנשמע אמין, בפיקוח מתמיד.

זעם על מעשים חריגים ואלימים (יותר מהמשיכה ביד - זריקת משהו לפח; וה"מסקינטייפ"..), וטיפול חד משמעי בהם ובתוצאותיהם - ענין אחד.

אי רחמים על הפוגעת - שאינה כנראה אכזרית ו"מזידית" כשיטה, מטבעה ובחירתה - ענין אחר. אם ניתן בביטחון ובמעקב הדוק להחזירה לתלם, מה טוב. אם לא - מצער, אך מה ניתן לעשות. יש סבירות שאם היא תדע שעוד פעם אחת אינה בביה"ס, ושיכנסו פתע כדי לבדוק, יתכן שישתנה משהו.

שלגמרי אינם רלוונטיים לכאן.

יש הבדל עצום בין התנהגות של ילדים בינם לבין עצמם- שמלוות הרבה פעמים בלמידה והפנמה של נורמות שלא אמורות תמיד להיות להם מובנות מאליהן, ולכן מידת הסלחנות כלפיהן היא רבה יותר, ולא בקלות אראה כל דבר בין ילדים כ"אכזריות"- כשעולם המושגים שלהם אפילו לא ממש בשל להבין מה זה,

לבין אדם מבוגר שמופקד על שלומם וחינוכם (!!) של הילדים.

אגב, זה נכון לגמרי גם לעניין פוטנציאל הנזק, למרות שגם בין ילדים כשמדובר בהתנהגות פוגעת שאינה חד פעמית יש פוטנציאל נזק גבוה (ולא, זה לא המקרה כשילד ישב באופן חד פעמי על ילד אחר וזה כן המקרה כשאישה מבוגרת נוקטת באלימות כלפי ילדים לאורך שנים ולא מדובר במעידה חד פעמית).

אל תהיי בטוחה שילד ש"ישב" על השני זה חד פעמי.. לא-פעם זה אותו קורבן תמיד; מי שחלש יותר ונוח לתקיפה יותר ו"מעצבן" יותר. ואני לא מדבר תיאוריות, אלא מתוך נסיון של שהות עם כל מיני גילאים בבתי"ס.

וגם חד-פעמית זה מעשה אכזרי לחלוטין. לא אמרנו שהעושה "אכזרי" כי אכן יתכן בהחלט שאינו חש את הזולת, אבל המעשה כן. וכך מבחינת תחושת הנפגע, אלא אם כן הוא ילד חזק שפעם עושה כך לחבירו ופעם חבירו לו, שאז התחושה קצת מוקהה.

ולגבי המורה הזאת - הכותבת מעידה שאין כאן אלימות קבועה וחוזרת. ה"חד פעמי", נמדד לפי הנפגע. לא אם יש לה שיגעון פעם כאן ופעם כאן. בוודאי נכון שאם חלילה יש מבוגר שבקביעות מתעמר בילד ספציפי, זה חמור ונורא מאד (ואגב, גם ילד כך - לעיתים לא-פחות, ויותר. הסנגוריה על ילדים אלימים - כשהיא מופנית לא כלפי הצורך שלא לשוברם במהלך חינוכם, שזה בסדר, אלא כ"הקלה" ברגשות הנפגע - היא עצמה אלימות). לפי מה שנמסר כאן - לא בטוח שזה המצב. לכן אמרנו, צריך לבדוק לגופו של ענין. מה קורה שם.

במידה וזה לא חד פעמי וכחלק ממסכת של התעללות- ברור שצריך להיות מטופל בחומרה.

זה בפירוש לא המקרה שתואר בשרשור הקודם. אבל זה הרי לא נושא השרשור ובאופן שבו אני מבינה את הדברים,

גם אין שום רלוונטיות לשרשור הזה.

ובשרשור הזה- הכותבת מעידה שראתה גם כשהיא הייתה תלמידה שהמורה הזו התנהגה באלימות לילדה,

וגם ששמעה על עוד מקרים.

מבחינתי, זו כבר לא סיטואציה שבה מותר בשם ה"לדון לכף זכות" לתת לה להמשיך ללמד.

ה"לימוד" שלה שלא לנהוג באלימות- אסור שייעשה על גבם של ילדים.

(ככל שידוע לי, בשביל לערוך ניסויים בבני אדם צריך אישור מיוחד של וועדת הלסינקי..)

מצד מבוגר ייצוגי, או מצד "חבר".

כמו שאתה תחווה אחרת שוד אלים מצד אחד

ומחיקת תלונתך במשטרה על השודד, בידי שוטר שהוא מכיר, לדוגמא...

השודד - עשה את מה שהוא יודע לעשות: שדד.

השוטר: לא רק שלא עשה מה שהוא יודע לעשות, אלא פשע בעצמו. פגיעה כפולה.

זה היה נכון, אם מורה היה מתחיל סתם "ללכת איתו מכות"... מה שבין ילדים פחות חמור.

אבל מבחינת תחושת ההשפלה, ענישה ע"י מורה, גם אם יש בה חריגה, כל זמן שאינה חריגה חריפה, היא פחות משפילה מצד עצם התחושה שהמורה "חזק ממנו" - גם אם מקוממת - מאשר ע"י בן גילו.

ואלו דברים שרואים אותם בתדירות בבתיה"ס, לצערנו.

[כמובן, יש גם דוגמאות הפוכות: אם ילד יצעק על חברו "טיפש אחד", הוא אולי יגרד באוזן, או יגיד "אתה בעצמך".. אם מורה יצעק כך - זה יעליב יותר. למה? כי שם המורה נתפס לא מהצד של ה"חזק יותר", כביכול, אלא מהצד של "נותן הציון" בר הסמכא. זה אולי דומה קצת למשל שהבאת]

הרי מה שהזכרתי את הילד ההוא היה למטרה שונה לגמרי: לומר שצריך שימת לב לתחושת הילד בראש וראשונה, בין אם הגורם הוא מורה ובין אם הוא חבר; ושלפעמים עלבון מחבר, גדול מאשר ממורה. 

תזכורת השרשור על הילד, הרי לא היתה הנושא העיקרי בדברי. הזכרתיו אגב התייחסות לדברייך, כיוון שנזכרתי בתגובתך לגבי המקרה ההוא.

על שאלתך הראשונה - בתגובתי לעיל (תחת הכותרת: "ראשית").  כלומר: את יכולה להסכים או לא עם מה שכתבתי - אבל לענות עניתי.. אני מניח שאולי לא ראית, כי זה נכתב כתגובה על "מודדת כובעים" ולא ישירות לשאלתך שם.

שם הסברתי למה גם עניינית זה לא דומה לדעתי. וגם למה לא טוב כלל להביא "השוואות" כאלה.

לגבי שאלתך השניה שאותה לא שאלת מקודם - וממילא לא היה שייך "לענות":

צריך קודם כל להחזיר את הדיון למקומו. הרי אני הייתי הראשון שהגיב שיש כאן ענין חמור שצריך לפעול בו מיידית וכמובן לא חזרתי בי מזה. וגם חזרתי והדגשתי לבדוק מה עם הילד שנפגע במקרה היותר-חמור, כי העיקר זה מה קורה עם הילדים.

אחרי שהיא תיארה במי מדובר, הנחתי שיתכן שזו אשה שבד"כ היא טובה - ועובדה שהשאירה באם רושם חיובי מילדותה - אלא שיש לה "יציאות" כאלה, שכמובן אין מקום להניח מהן מאומה. ועל כן ברור לפי מה שהסברתי שלא צריך לקרות עוד שום דבר בשביל שהאמא תגיד עד כאן..

ביה"ס צריך לומר למורה שזה מה שיקרה אם עוד פעם אחת אפילו תופעל מצידה כל אלימות/ השפלה שהיא.

אז תשאלי, מה התחדש?.. התשובה היא שעד היום כנראה לא נתקלה ב"פידבק" כזה. ובהיות ש"העולם נידון עפ"י רובו" וכך גם האדם, אז יש מקום לצ'אנס הזה - ובלבד שיהיה ממש בפיקוח הדוק. וכמו שדומני ציינתי, כניסות פתע של ההנהלה לכיתה; וכן - הקשבה "מאחורי הדלת" מידי פעם מה קורה. ניתן באופן יום-יומי לשאול את המורה, וכך היא תדע שהנושא "על הפרק".

נכון שלעיתים זה לא עובד, וכבר קשה לה לצאת מזה. במקרה כזה היא תבין שהיא הגורם. וניתן יהיה לומר לה בהערכה שמאד אוהבים אותה - אבל הבעיה של ה"יציאות" הללו שאינה שולטת בהן, לא מאפשרת המשך.

אין ויכוח בינינו דומני על הצורך שלא יהיה סיכון לילדים ובעיקר לכבודם, ממורה כזו.

הנקודות שאני הדגשתי היו, לפעול לא מ"נקמנות" (שזו באמת הנטיה הראשונית שעולה. לפחות מסיפור ה"מסקינטייפ" המזעזע), אלא בהבאה בחשבון של מכלול האדם כפי שנשמע מדברי האם (אע"פ שגם אני לא יכול להבין איך אדם נורמלי מסוגל לעשות דבר כזה, אבל כנראה שיש דברים כאלה, של "אוטיזם" בקטע מסוים, ואפשר לחסום אותו, למרות החשק הראשוני המובן שתשלם מה שמגיע..).

כמו כן, הדגשתי לאו-דווקא בהקשר ספציפי זה, שאבן-הבוחן העיקרית צריכה להיות תחושת הילד. לדוגמה, כל אחד יודע שאם ילד יקבל מכה חזקה מנפילה, הוא אולי יבכה קצת אבל לא ירגיש מושפל.. זו  לא טראומה. אבל מכה חלשה יותר מחבר בנסיבות מסויימות - היא כן. התחושה הסובייקטיבית משמעותית מאד. גם בענין וגם בדרך הטיפול.  

וכמובן תקן אותי אם אני טועה

אתה חושב שיש הבדל בין הפגיעה הנפשית של ילד ממבוגר, שפחות חמורה מפגיעה בין איש ואשה,

ושעדיף שלא לדבר על אלימות בין גברים לנשים כי עצם התיאור עלול לעודד אלימות בשונה ממבוגרים וילדים,

ולשאלה השנייה אתה חושב שפשוט צריך לתת לה עוד צ'אנס אחד ורק אם עוד ילד ייפגע, לדאוג לפיטוריה.

אני חולקת עליך בשתי התשובות (בתקווה שהבנתי נכון, קצת היה עמוס המלל )

אם אכן הבנתי אותך נכון, גם אסביר למה.

את השורה הראשונה בוודאי שלא אמרתי,

גם השניה לא היתה בגלל הטעם שהזכרת.

גם השלישית לא אמרתי..

ולגבי מה שאת חולקת - זה כמובן כבר לא ציטוט ממני...

[אני לא בטוח שה"מלל" היה עמוס... אלא כיוון שראיתי שלא כ"כ הובן - נסיתי להסביר יותר בהיר. כנראה לא כ"כ הצלחתי.. לא נורא]

ויפה מצידך שאת טורחת לנסות לוודא מה נאמר לפני שאת מסבירה למה את "חולקת"..  יישר כח. 

את יכולה לשאול ב"אישי" ובלנ"ד אשתדל להסביר.

ובמיוחד לאור זה שרבים פה יכלו להבין בטעות כמוני,

נראה לי חשוב שתסביר פה.

אבל- כרצונך...

אחרי שמישהי כאן "הסבירה" לי שבעצם אני צריך להבין ש"האלימות הזו זה רע".... 

וגם (כמובן לא מכירה אותי ולא הכירה מעולם) שאני מדבר כי בעצם "שוכנעתי בילדותי" שאלימות כלפי ילדים זה בסדר... (אני מניח שאני לא צריך לטרוח להכחיש..) -

אמרתי לעצמי שבאוירה עצבנית, שבה במקום לדון לגופם של דברים - יש המנסים "להסביר" למה אתה אומר אותם, או לפחות לא יכולים "להחזיק ראש" בדיון שסה"כ יש בו צדדים חשובים - אין לי ענין לפרט מה שגם ספק אם יובן כך.

אז מבחינתי חתמתי את דברי לשרשור זה.  מי שממש משום מה חשובה לו עניות-דעתי, הרי יכול תמיד לברר..

"התנצחויות" אינן לרוחי - גם אם לעיתים אני נגרר אליהן בעל-כרחי.

אלא שזה נעשה כ"ענישה" - בלתי ראויה בעליל. אבל מצד הילד - נתפסת אחרת מאשר אם היתה נוהגת כמישהו מחבריו ו"סתם" "הולכת מכות", כמובן...  זה נכתב לצורך הבהרת מקום ה"השוואה" כפי שניתן להבין מהדברים.

ואם תמשיכי להגיב עם "פרצוף צוחק" - אל תתפלאי אח"כ לקבל מאנשים שסגנונם דומה, תגובות באותה מטבע..

בית הספר לא מעוניין להחזיק מורה אלימה.

אני יודעת את זה, מכירה את בית הספר ואת הנפשות הפועלות טוב.

היועץ גם די נבהל מהסיפור, והדגיש את זה שדבר כזה בכל מקרה יתפוצץ במוקדם או במאוחר.

דבר שגרוע לכל הצדדים ובעיקר לבית הספר עצמו.

העניין הועבר אליהם לטיפולם, וברור שאני עם יד על הדופק.

תודה לכל הדואגים, לילד שלי, לשאר ילדי בית הספר, ולמורה עצמה.

באמת.

ויש מי שדואג להם בפועל ובודק את הדברים.

(אגב כמו שכבר כתבתי יידעתי את האימא של הילד השני שדובר עליו, ובקשר לסיפור של הילד שלה- זה ממשיך להיות על הפרק מצד עוד מישהו, מעבר לזה שאני עוקבת עם היועץ)

אני שלמה ושמחה עם אופן הטיפול בעניין, ומעבר לכך לא מתכוונת להמשיך להתייחס לנושא- כמובן מי שרוצה יכול להמשיך לדון. 

נורא צרם לי המשפט "אם היה חוזר למקום הכל היה נמנע".

לא משנה מה הילד עושה, אין שום סיבה/הצדקה להפעיל נגדו אלימות!!

 ועם כל הכבוד, גם משיכה ביד היא הפעלת אלימות!

לא נעים לי לומר, אבל הגישה שעולה מדברייך כאילו הילד אחראי על תגובותיה של המורה, ואם רק "יהיה ילד טוב", יקבל מורה מתוקה ורגועה, מרגישה לי קצת מסוכנת..

חשוב להבין שהילד המתוק שלך לא אשם בכלום ולא אחראי לכלום. למורה המסויימת הזו, עם כל הטוב שיש בה, יש גם בעיה קשה, וכל עוד היא לא תטופל בצורה רצינית, אני אישית לפחות לא מצליחה להאמין שהבעייה באמת תיפטר.

כרגע היא כנראה יודעת שאת אישית שמת עליה עין, אז עם הבן שלך היא נזהרת. 

ואולם, מה יהיה עם ילדים אחרים, או חלילה אפילו עם הבן שלך בעוד מס' שבועות??

למרות שמה שנמסר על מה שהיא עשתה, זו פראות גמורה כשנעשה.

אם כך עשתה - זו מחלה; בוודאי שצריך לרחם על מי שלוקה בה.

ולכל אדם יש זכויות ולהיפך. אם האמא זוכרת לה הרבה זכויות מביה"ס, זה אומר שהאשה הזו אינה מצליחה לעיתים להשתלט על עצמה. ולכן צריך, עם כל הזעזוע, לא להכריע את הכל "מהבטן". אם יש אפשרות שהיא תצא מזה, מה טוב. אם לא - לא תוכל לעסוק עוד עם הילדים. בי"ס יכול לעקוב מקרוב אם הוא רוצה.

מה שברור, שהילד הספציפי שלה, יצא מזה טוב בהרבה מאשר אם היתה "פעולת נקם" קיצונית.

הוא גם הבין ש"ידו על העליונה" מבחינת העלבון שאולי הרגיש, וגם למד פרק בנתינת הזדמנות לזולת ובצורה שלא

גרמה לו להתגאות אלא להתאמץ. ובלי שמץ תחושה של עוול.

לדעתי זו ממש אומנות. אומנות של חינוך.

וכמו שכבר כתבתי, זה לא סותר שביה"ס צריך לברר לפרטי-פרטים את המקרים האחרים ולתקן את המעוות.

בשביל זה צריך לבדוק לגופו של ענין.

"אין למדים הלכה מן המעשה".. בוודאי לא בדבר שהוא דיני נפשות לשני הכיוונים.

וגם, בסיפור הזה לא נאמר שהוא זכור לאמא כמלמד נפלא שלה..

כל מקרה לגופו של ענין.

ברור שאם אכן היא "מרביצה סדרתית" אי אפשר שתמשיך.

דובר, על יחס חמור לתופעה, ראיית זכויותיה, בדיקה אם ניתן לשפר טוטאלית ומיידית תוך פיקוח, ויחס נפשי של רחמים גם אם היא חולה ומאד מקפידים על מה שעשתה ובצדק.

מעריכה את צורת החשיבה והעדינות.

אבל היו כמה דברים שלא כ"כ הסכמתי איתם:

לגבי הילד- בגדול ממש אהבתי את הגישה. את ההסתכלות המורכבת על העניין. מה שכן הייתי מדגישה את זה יותר לילד. ז"א מדגישה לו שיש דברים טובים במורה שאותם צריך ללמוד (כמו שעשית) אבל מצד שני צריך להדגיש לו שאין אדם מושלם (גם המורה) ויש בה דברים שליליים שאותם לא צריך ללמוד והם אסורים ולא נכונים. לגבי הילד תנהגי שאת מאמינה לכל הדברים שהוא סיפר שראה וכד'... לגבי שאר הדברים ששמע מ... את יכולה להגיד לו שלפעמים שמועות לא מועברות נכון. יכול להיות שהם הכונות ויכול להיות שלו.

לא הייתי מכניסה בכלל את עניין המשטרה, פיטורין וכד'...

ההייתי מתיחסת למצב הנתון שהיא המורה שלו ומה עושים עם זה.

לגבי המורה אני לא יודעת אם הייתי מדברת איתה. בכל מקרה זה לא נראה לי כזה מזיק.

לגבי הטיפול בבעיה- קודם כל מעולה שפנית ליועץ בנידון. הייתי עוד שבועיים-שלוש מדברת איתו שוב ושואלת אם הם בדקו את העניין. בסופו של דבר אלימות זו אלימות וזה פס אדום שלא חוצים. אם כל הסיפורים האמיתיים היא בהחלט לא מתאימה לתפקיד. אם את רואה שהמצב לא משתנה הייתי פונה אחת לשבועיים- שלוש ושואלת אם בדקו את העניין. אם לא תעבירי הלאה למנהל, למפקח וכד'....

על הענייניות

שפעלת מהראש ולא מהבטן ומרצון לנקום

שחשבת על טובת הבן שלך ולא על עצמך

שפעלת מתוך הבנה שהמורה שמולך היא בן אדם

שדאגת לכלל באמת, בצורה מועילה ולא בצורה שתועיל לך.

שירבו אמהות כמותך.

לאמא- ניכר שהיא באמת רוצה בטובת כל הצדדים.

וגם הדיווח ליועץ זה לא דבר ש(לצערי) כל אחד היה עושה.

אבל-

התוצאה הסופית היא שמורה אלימה ממשיכה ללמד ילדים, שהנושא עכשיו בידיים של יועץ- שיש לו עוד מחויבויות מלבד הדאגה לילדים (כמו דאגה למקום העבודה שלו והפחד מפרסום הסיפור והנזק שעשוי להיגרם לבית הספר)

ושהילד שלה אולי לא מרגיש לגמרי בטוח. ואולי מפנים שהתנהגות אלימה של מבוגר כלפי ילדים,

היא דבר שאפשר להכיל אותו, ושאם הוא רק לא היה מתנגד המורה לא הייתה מושכת לו ביד...

והתוצאה הזו לא נראית לי נכונה. אפילו כואבת לי.

קראתי את המקרה שלך ולא ידעתי מה להגיב..קשה!

לקחת סיכון גדול, אבל ב"ה הלב שלך היה מלא בכוונות טובות והשם עזר.

שיהיה הרבה הצלחה.

אבל..

יכול להיות שהאישה הזאת, שבוודאי טובה מבפנים, השתבשה קצת?

אם יש אפשרות, הייתי מציעה יחד עם הצוות בבית הספר לעקוב אחר ההתנהלות שלה .

אם היא השתבשה זה יצוץ גם כלפי אחרים, אפילו מורים וצריך להישאר עם האצבע על הדופק.

גם בשבילה, לפני שהיא תעשה משהו שיבייש אותה ויגמור על השם הטוב שלה

עם מישהו שלא ממש ירחם עליה -כמוך (:

אשריך שראית בה טוב ולימדת את בנך למצוא טוב.

בהצלחה!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות