ב"ה יש לנו תינוק ראשון בן חודשיים!
בלילה אנחנו משכיבים אותו לישון אחרי מקלחת ואוכל ולפעמים אנחנו מכניסים אותו למיטה ער..
אני מנסה להתעקש איתו שירדם לבד, ואז הוא בוכה (ואפילו צורח) עד שהוא נרדם ובעלי אומר שאולי הוא קטן מדי בשביל ההתעקשות הזאת.....
מה אתן אומרות? יש למישהי נסיון?
אני מפחדת שהוא יתרגל להירדם על הידיים ואז הוא לא יסכים להירדם לבד......
להרדם לבד... אבל שמתי לב שבד"כ משהו נוסף כנראה מפריע לה... אולי קר ובגלל זה רוצה חיבוק, לפעמים יש גרפס, לפעמים ינקה אבל לא מספיק ורוצה עוד ולפעמים כאב בטן שנרגע רק כשמצמידים בטן לבטן...
אני חוששת גם מכך שהיא תתרגל לידיים, כי הבת שלפניה היתה נרדמת רק עם הנקה וזה היה מעייף אותי ברמות... ואף אחד לא היה יכול להרדים אותה מלבדי...
יוקטנהוברצינות: בגיל חודשיים הוא דומה יותר לעובר מאשר לבן 18... המון המון חמלה וקירבה....
בגיל הזה זה בסדר גמור להרדים על הידיים, במנשא, בהנקה או בנדנוד בעגלה
אגב, יש תינוקות שבגיל הזה גם על הידיים בוכים, יש משהו במעבר מהיום ללילה שלפעמים קשה לתינוקות רכים
תיהי רכה איתו, המון אהבה, להקנות לו תחושת בטחון שהוא עטוף ומוגן, וכך תגדלי אותו חזק ובריא
המון נחת!
ב"ה
אני מאד מאד מבינה אותך. הבן שלנו בן עשרה חודשים, ועד גיל שלושה חודשים לא היה בכלל עניין לנסות ללמד אותו להרדם לבד כי הוא מאד סבל מגזים.
אח"כ באמת חששתי מזה מאד, והפחידו אותי שאם אני מרגילה אותו לישון על הידיים אני לא אצא מזה, והוא יהיה יותר ויותר כבד, וזה לא בריא לו ולא לנו 
וכו'..
ובאמת ניסינו להתחיל תהליך כזה- ששמנו אותו במיטה, ישבנו לידו ושרנו לו וליטפנו אותו, והוא בכה הרבה ולפעמים גם באמת נרדם בסוף אבל זה היה נורא ארוך ופשוט הרמנו ידיים. זה לא הלך והשתפר..
מאז ניסינו עוד כמה שיטות ולא הלך לנו..
בין לבין דיברתי עם יועצת שינה והיא אמרה שרק בגיל 4 חודשים מופרש אצל תינוקות ההורמון שמאפשר להם בכלל להרדם לבד. לפני כן זה בכלל לא רלוונטי.
בכל אופן, בסופו של דבר אני אישית הגעתי למסקנה- ויכול מאד להיות שהרבה אנשים יחלקו עלי- שזה תלוי באופי של ילד. אני הרגשתי שזה מאמלל את הילד שלי, ורק מכניס אותו לעצבים ופאניקה כשמגיע הזמן ללכת לישון, אז פשוט החלטתי לוותר.
אוטומטית, ברגע שנרגעתי והפסקתי להיות לחוצה על הקטע הזה של- "מה יהיה??? והוא יתרגל..! ומה נעשה??" גם יהונתן נרגע. זה לא שהוא נרדם לבד וגם לא במיטה שלו, אבל אני מרגישה שככה טוב לנו, ולאט לאט זה יבוא בע"ה..
המון הצלחה! ותהנו מהגיל הזה, הוא עובר מהר
שימשיך לכם בנחת יוקטנהלהרגיל לישון לבד.
עם הגדול שלי התחלתי אולי גם בגיל הזה בשיטה הזו- של לבכות. והיה לי סיוט.
אומנם לא וויתרתי לו ובסוף הוא למד להירדם לבד אבל עד עכשיו יש לי טראומה מזה והוא כבר בן 6.5....
עם השאר פשוט הרמתי , הרגעתי והורדתי והלכתי ל5 דקות ואח"כ שוב חזרתי ועשיתי את הכל מחדש.
זה לקח יותר זמן, שבועייםככה אבל הלב שלי נשאר שלם.
בכל מקרה עד חצי שנה תני לו את הפינוק.
אבל לא להרגיל להירדם בהנקה- אומרים שצריך לנתק קצת לפני שהוא ממש נרדם בהנקה.
בהצלחה.
ואני מרגילה אותו להרדם לבד..
אני פועלת לפי שיטת הלוחשת- שיש רצף מוגדר של אוכל -פעילות- שינה,
וכך אני יכולה לדעת לפי ההקשר
למה הוא כנראה בוכה- אם זה קצת אחרי האוכל- גרפס או שלא שבע,
אם יותר אח"כ בדרך כלל עייף, ואז אני עוזרת לו להרדם- שמה במיטה עם מוצץ, ועוטפת יפה בשמיכה.
והוא מיד מנסה להרדם.
לפעמים נופל לו המוצץ והוא בוכה קצת ואני מחזירה לו.
בעיני הרצף הזה חשוב מאד כי הוא עוזר להבין מה חסר/מפריע לילד.
אחותו הגדולה הייתה נרדמת בהנקה עד שבגיל 5 חודשים לקח שעות להרדים אותה, כי ברגע שהייתי מנתקת ומשכיבה אותה היא
הייתה מתעוררת. אז עברנו לשיטת הלוחשת- להרגיל אותה להרדם לבד- נתנו לה מוצץ, וכיסינו, ותוך 3 ימים היא למדה, וב"ה עד היום שהיא בת שנתיים היא נרדמת לבד
ואם לא- אנחנו יודעים שמשהו מפריע לה- רעב /טיטול/שיניים וכו'.
לדעת להרדם לבד זו מתנה ענקית לילד וגם להורים. (זה כמובן לא סותר חום ואהבה וקרבה..)
וצריך לדעת לעשות את זה נכון- לתת לילד לצרוח שעות זו דרך שעלולה ליצור לו ח"ו טראומות ותחושת נטישה.
ממליצה מאד על הלוחשת לתינוקות ללמוד איך להרדים ועל הרצף של אוכל-פעילות -שינה.
בהצלחה!!
ילד עד גיל שנה צריך להיות צמוד לאמא שלו ....כל הזמן. אין לזה חוקים בכלל
אל תנסי להתעקש איתו על כלום! הוא היה בבטן שלך 9 חודשים, היה לו חום ורוגע. התינוקים הקטנים האלה צריכים את החום של אמא שלהם כמה שיותר. תחזיקי אותו - להתעקש לדעתי זה ממש (סליחה על הבוטות) התעללות . תחשבי עליו, כזה פיצפון, היה לך בבטן, היה לו חם ונעים וכל מה שהוא שמע זה את דפיקות לבך..... ועכשיו - תדעי כשהוא בוכה , אם זה לא בגלל שהוא רעב או שיש לו גזים זה בגלל שהוא צריך אותך.
כל הילדים שלי - רק כשצייצו הרמתי אותם, הם במנשא עליי מתי שרק ניתן. ועכשיו הפצפון בגיל של הקטן שלך בלילה הוא מתחיל במיטה שלו אחרי שעתיים שלוש הוא כבר לידי
ולא, זה לא הרגיל אותם לכלום
הילדים שלי גדלו עם ביטחון, עכשיו הגדולים ישנים במיטות שלהם - לא התרגלו לכלום חוץ מלזה שאם באחד הלילות הם חולמים חלום מפחיד או סתם כי בא להם הם יודעים שיכולים לבוא אלינו למיטה... ולא- זה לא קורה הרבה בכלל (פעם בכמה חודשים...)
בהצלחה נשמה. אל תקשיבי לאף אחד ואל תנסי ללכת לפי הספר - תקשיבי לעצמך ולבעלך, הוא צודק
מחילה, אבל מאיפה למדתן את הרעיון הזה שבגיל חודשיים נרדמים לבד?
גם עם ילדה בגיל חמש אני יושבת לפני השינה, מספרת סיפור ושרה שיר. אז ילד בן חודשיים?
לא מתכוונת להעביר ביקורת, רק מנסה לומר שזה ממש ממש ממש לא נכון לצפות לדבר כזה מילד בגיל הזה.
יוקטנהשתינוקות וילדים זה דבר דינאמי מאד.
זה שבגיל חודשיים הוא יצליח להרדם לבד לא אומר בכלל על מה שיהיה בגיל 9 חודשים וגם לא על מה שיהיה בגיל שנתיים...
ההרגלים וההתנהגות שלהם משתנים כל חודש למשהו אחר.
אפשר להרגיל לטא לאט לסדר מסויים אבל לא במחיר של צרחות ובכי.
חוץ מזה מה יקרה אם יתרגל לידיים? אז תרדימי אותו בידיים. הוא רק ילמד שיש מי ששומר עליו ודואג לו.
בדיוק עובד כאן ברקע, כי הילדים הלכו לישון
באמת מומלץ
כשיגדל ידע מצויין איך להירדם לבד.
הילדים שלי ישנו איתנו עד ש.. לא יודעת בדיוק. משתנה מילד לילד-בהתאם לצרכים שלו.
ואני יכולה להגיד לך שכבר בגיל שנה הם היו מסוגלים להרדים את עצמם לבד במיטה.
אני מאמינה שילד צריך להיות כמה שיותר קרוב לאמא, עד שהוא מתחיל לפתח עצמאות וכבר מתחיל "לבקש חופש". מנסיוני ילדים כאלו עצמאיים יותר ובעלי ביטחון עצמי.
ממליצה על הספר - עקרון הרצף
בן שנה וחצי קשה
אני שמה אותו על המיטה שלי שרה לו מלטפת אותו וכשהוא נרדם הוא עובר למטה שלו
בעלי אומנם נחרד מן הפינוק וטוען שהילד לא יגדל להיות עצמאי
אבל כתור מישהי שהיתה הולכת לפעמים למיטה של אמא עד גיל כל כך מאוחר בשביל להרגע(22 שששששש)
אני ממש שמחה לתת חויה כזאת גם לילד שלי
ומשום מה לא מדאיג אותי שגם בגיל 10 אצטרך לעשות לו את זה
אני חשבתי להרגיל את הילדה להירדם רק עם מוצץ, ליטוף ובלי לנדנד
לבעלי לא היה סבלנות והוא נדנד ובאמת היא התרגלה לזה
כשהיא גדלה החלטנו שזהו, ופשוט הרגלנו אותה לישון בלי נדנוד- אפשר לשנות הרגל גם אח"כ
עכשיו הוא צריך חום ואהבה, הוא עדיין בטראומה מהלידה..
שמונה ילדים אנחנו מגדלים הקטנה בת שלוש. עד היום מידי לילה מבלים איתנו במיטה שני הקטנים, הם מגיעם באמצע הלילה לקבל חום ובטחון, גם ילדה בכיתה ב' מגיעה מידי פעם, לקבל בטחון וחוזרת למיטתה. בסוף הם אוהבים את המיטה שלהם החדר שלהם. לא מגרשים אותם. לא יכולנו אף פעם לשמוע תינוק בוכה ולהמשיך בעיסוקנו. חיבקנו עירסלנו נתנו בטחון ואהבה. ילדים הם לא חיות לא מאלפים אותם. מחנכים אותם, ובגיל הצעיר רק אוהבים אותם. שמים גבולות של מותר ואסור. אבל להשאיר לבד בחדר בוכה ומיילל מאיפה באה המחשבה הרעה הזאת מאיפה. נכון שזה מעייף זה לא מפסיק לעייף אף פעם, אבל בחרנו לגדל ילדים, אז זה חלק מהעיסקה!
רק סביב 3.5 ח' אני מתחילה להרגיל אותם.
אבל הנסיון שלי הוכיח שנורא קל להתרגל לישון עם אמא, ונורא קשה לצאת מזה.
לכן, לי באופן אישי יותר מתאים לשבת ליד וללטף, או סתם לשים את היד על הגב שהוא ירגיש אותי עד שהוא נרדם, ואז לעזוב.
מאמר מרתק ומאיר עיניים שקראתי לאחרונה שקשור בדיוק לכך:
למה ילדים צעירים מוחים על שעת השינה: המפלצות מתחת למיטה אמיתיות:
(יכול להיות שצריך להעתיק ולהדביק את הכתובת בחלון חדש)
כמובן שאף אחת/ד לא צריכים להסכים עם כל מה שכתוב במאמר, או עם מה שכתוב בו בכלל. אבל יש בו מן אמת ולדעתי הוא שווה קריאה.
נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..
אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.
בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)
יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).
בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..
קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש
אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕
ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-
שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄
והאיש זכר לבד לחמם את המרק לפני שבת וגם להכין מיחם.
תוך כדי תפעל את הילדים שיכנסו למקלחות וישמרו על הקטן.
כיף להכניס שבת בנחת בזכותו!
חולים עם התינוקת?
בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.
בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח
לק"י
אולי מגש פירות לא גדול.
רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים.
חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב
לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי
בשבת- קצת משעמם...
זה.
אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅
בבית חולים עצמו…
זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים
עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).
זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...
באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)
וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️
אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.
לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.
ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.
שלום לכן, סליחה על הפלישה לפורום אבל רוצה לשמוע תשובות מנשואות..
אני בשנות השלושים אז מטבע הדברים כבר פגשתי הרבה והייתי בכמה קשרים משמעותיים. כרגע בקשר עם בחור כבר מספר חודשים. יש שיחות טובות ולאט לאט נוצרה חברות ויותר פתיחות, אבל די מההתחלה הוא לא הכי מצא חן בעיני מבחינה חיצונית, גם בגלל סגנון הלבוש וגם המראה הכללי וגוון הקול שלו פחות התחברו לי. אני כרגע בצומת של החלטה האם לנסות עוד להעמיק את הקשר ולהיפתח בתקווה שהלב יתעורר או לוותר.. האם יש כאן נשים שחוו קשר כזה? האם אפשר להתקדם ולקוות שהרגש יתפתח עוד יותר אחרי חתונה? זה אפשרי להתחתן למרות שלא הכי מוצא חן בעיני?
בקשרים אחרים חוויתי יותר התרגשות ומשיכה, אבל מצד שני הם נפלו כי משהו בקשר לא היה טוב כל כך ופחות יציב מהקשר הנוכחי, שבו הבחור מכיל את ההתלבטויות שלי והקשר נמשך כבר זמן ארוך למרות חוסר מציאת החן..
ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה
גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו
זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל
חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי
אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו, זו לא הייתה החלטה שכלית, היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.
בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)
מקווה שזה עזר ולו במעט
בהצלחה🙏🏻
זה עוזר לשמוע..
אצלי זה קצת שונה
כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה..
אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..
מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".
אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.
אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.
עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...
מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.
אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות
אם יש דחיה אז לא.
מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.
היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.
והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז
ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.
אבל,
בנישואים יש כל מיני תקופות
ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה
ואז פתאום מאד בולט
האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.
ומציק.
ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)
סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.
זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...
אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.
המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...
בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק. בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.
הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב. הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..
יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים
שאין אינטימיות רגשית
יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי
הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה
שיהיו יותר שיחות עומק
בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים
מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה
אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר
חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין
יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?
משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.
אבל אסור שתהייה דחיה.
את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק.
להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.
אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך
דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים
יש אשליה שבוחרים בן זוג
אבל רב הנסתר על הגלוי
מה שכן בוחרים
זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה
זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)
גם כשנשואים
טיב הקשר תלוי בהסתכלות
אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות
הזוגיות תהיה יותר טובה
אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות
הזוגיות תהיה פחות טובה
(כולנו אנשים פגומים
גם לאנשים עם תכונות מרשימות
יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)
אני חושבת שהמיקוד צריך להיות
1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות
(גם שלך וגם שלו)
2. בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות
שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.
חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)
בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.
לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.
אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.
ימי הולדת זה קטע אצלנו. הרמנו רף רציני של השקעות.
הוא עושה לי הפקות וגם אני משקיעה בו ממש. והכל בהפתעה כמובן.
קיצר, אני בתקופה עמוסה בהיסטריה. פשוט שחוקה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי קודם. האמת שאין לי טיפת אנרגיה לזה וגם המוח שלי לגמרי סתום.
אני יודעת שזה לא אמור להיות מתוך לחץ אבל לא רוצה שהוא ייפגע. למען האמת גם אני באה עם ציפיות ואוהבת שהוא משקיע כי זה רק פעם בשנה אז כל השאר תירוצים…
בואו לעזרתי
שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...
יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם
עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה
(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)
למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.
ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.
(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)
אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)
סדנא זוגית (בבית/בחוץ)
בריכה
לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈
אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)
רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות
סדנא/בריכה/ניווט
לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.
יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.
חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה
תחפשי בגוגל.
לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.
זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.
אני לא אוהבת הפתעות
הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש
נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.
בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף
אוהב אותי. או לפחות נראה לי...
הוא בא להראות לי משהו בטלפון ואז ראיתי את השם שלי. ואתן יודעית מה כתוב שם?!
"אימוש היקרה"
ובכלל עברנו איתו עד לפני חצי שנה תקופה לא פשוטה... הוא גמר עלי עם העצבים שלו האגואיזם היה מחובר לחבר'ה שלא השפיעו טוב...
הוא עזב אותם התחבר לילדים חמודים שמשפיעים עליו טוב. הוא כל הזמן שואל אותי אם להכין לי או לקנות לי משהו טעים... הוא מרבה לדבר איתי לאחרונה.. והכי הכי מרבה לחייך... הוא סיפר לי שכבר חודשיים חבר'ה שלו מהישיבה לא מניחים תפילין כי קשה להם עם הכפיה של הישיבה ושמעיפים הביתה מי שמאחר. הוא אמר לי אמא אמרתי להם מה אין לכם מוח?? מה הקשר שזה גורם לכם להיות באנטי?! ואני פתאם קולטת שכל ההשקעה שלי בו והאהבה והגבולות של בעלי וזה שבעלי למרות הקשיחות משחק ויתחבב עליו בכדורגל בפיפא בדיבורים על מה שמעניין אותו.. (מי ניצח אתמול בית"ר? את בעלי זה לא מעניין בעליל אבל עשה הכל להראות לו חיבה והתעניינות)אני רואה את הפירות של זה ואיך הוא מחובר אלינו ואוהב אותנו. באמת שנתתי את כולי לילד הזה ועברתי איתו לא מעט הייתי המון בצער על המצב שלו. והנה לקראת 17 אני רואה שינוי. שינוי לטובה עצום. ואני סוף סוף מתחילה לנשום....
והכי חשוב לי לציין שלא הפסקתי לרגע להתפלל
כל ערב שבת בלי סוף על כל ילד על כל דבר כבר שנים. והנה אני רואה שינוי בו ובעוד ילדה.. יש לי כל כך הרבה נחת לאחרונה. לפני רגע לא הפסיקו להתקשר אלי מבית ספר... ופשוט אני רואה אור סוף סוף..ניסי ניסים.
תודה לה'
משמח מאוד!
הוא נשמע מותק ממש.
שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה
וטוב שיש תמיד תקווה
תודה על השיתוף!!!
נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..
בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.
בת עוד שניה שלוש
בחודש האחרון כזה מפספסת כמעט כל לילה בין פעם ל3!!!
כאילו מי הולך לשירותים 3 פעמים בלילה?
וזה מעיר אותה וכל פעם זה לקום להחליף בגדים ואת כל המצעים פוך שמיכה סדינים
התעייפתייי
מזה הדבר הזה?
היא גמולה לגמרי אני כבר אובדת עיצות כל היום תולה מכבסת מייבשת מקפלת ומחזירה
תודה להשם על הכל אבל מה עושים עם זה??
קור יכול לגרום לזה,
אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.
ואני מכסה בשמיכה ופוך
השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.
אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.
בגן? גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר
ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.
כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.
דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.
דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים. אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.
היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?
פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.
הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה
מה שאלת במשפט
"היא לא מצאה שהיא קמה"?
איך תולעים גורמים לפספוסים?
ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה
הולכים לישון.
אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.
לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?
וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים
מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??
אני בשבוע 4+4... וכמובן חוץ מבעלי אף אחד לא יודע אז בא לי שמישהו יתרגש איתי.
אני בשוקקקקקק... שמחה מאד וגם בלחץ (היפראמזיסית...)
בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!
וידיים מלאות
זה באמת מרגששש
ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.
אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...
רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.
והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה!
מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס
ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.
היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום
או שהיה לך רק קל?
כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...
אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר
וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...
באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)
והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...
לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.
אם את אומרת שיש ..
פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...
זכית😉
אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.
קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.
אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...
ובקלות!
כל תגובה משמחת ומחזקת..
