להרדם לבד... אבל שמתי לב שבד"כ משהו נוסף כנראה מפריע לה... אולי קר ובגלל זה רוצה חיבוק, לפעמים יש גרפס, לפעמים ינקה אבל לא מספיק ורוצה עוד ולפעמים כאב בטן שנרגע רק כשמצמידים בטן לבטן...

אני חוששת גם מכך שהיא תתרגל לידיים, כי הבת שלפניה היתה נרדמת רק עם הנקה וזה היה מעייף אותי ברמות... ואף אחד לא היה יכול להרדים אותה מלבדי...

וברצינות: בגיל חודשיים הוא דומה יותר לעובר מאשר לבן 18... המון המון חמלה וקירבה....

בגיל הזה זה בסדר גמור להרדים על הידיים, במנשא, בהנקה או בנדנוד בעגלה

אגב, יש תינוקות שבגיל הזה גם על הידיים בוכים, יש משהו במעבר מהיום ללילה שלפעמים קשה לתינוקות רכים

תיהי רכה איתו, המון אהבה, להקנות לו תחושת בטחון שהוא עטוף ומוגן, וכך תגדלי אותו חזק ובריא

המון נחת!

ב"ה

אני מאד מאד מבינה אותך. הבן שלנו בן עשרה חודשים, ועד גיל שלושה חודשים לא היה בכלל עניין לנסות ללמד אותו להרדם לבד כי הוא מאד סבל מגזים.

אח"כ באמת חששתי מזה מאד, והפחידו אותי שאם אני מרגילה אותו לישון על הידיים אני לא אצא מזה, והוא יהיה יותר ויותר כבד, וזה לא בריא לו ולא לנו  וכו'..

ובאמת ניסינו להתחיל תהליך כזה- ששמנו אותו במיטה, ישבנו לידו ושרנו לו וליטפנו אותו, והוא בכה הרבה ולפעמים גם באמת נרדם בסוף אבל זה היה נורא ארוך ופשוט הרמנו ידיים. זה לא הלך והשתפר..

מאז ניסינו עוד כמה שיטות ולא הלך לנו..

בין לבין דיברתי עם יועצת שינה והיא אמרה שרק בגיל 4 חודשים מופרש אצל תינוקות ההורמון שמאפשר להם בכלל להרדם לבד. לפני כן זה בכלל לא רלוונטי.

בכל אופן, בסופו של דבר אני אישית הגעתי למסקנה- ויכול מאד להיות שהרבה אנשים יחלקו עלי- שזה תלוי באופי של ילד. אני הרגשתי שזה מאמלל את הילד שלי, ורק מכניס אותו לעצבים ופאניקה כשמגיע הזמן ללכת לישון, אז פשוט החלטתי לוותר.

אוטומטית, ברגע שנרגעתי והפסקתי להיות לחוצה על הקטע הזה של- "מה יהיה??? והוא יתרגל..! ומה נעשה??"  גם יהונתן נרגע. זה לא שהוא נרדם לבד וגם לא במיטה שלו, אבל אני מרגישה שככה טוב לנו, ולאט לאט זה יבוא בע"ה..

המון הצלחה! ותהנו מהגיל הזה, הוא עובר מהר

להרגיל לישון לבד.

עם הגדול שלי התחלתי אולי גם בגיל הזה בשיטה הזו- של לבכות. והיה לי סיוט.

אומנם לא וויתרתי לו ובסוף הוא למד להירדם לבד אבל עד עכשיו יש לי טראומה מזה והוא כבר בן  6.5....

עם השאר פשוט הרמתי , הרגעתי והורדתי והלכתי ל5 דקות ואח"כ שוב חזרתי ועשיתי את הכל מחדש.

זה לקח יותר זמן, שבועייםככה אבל הלב שלי נשאר שלם. 

בכל מקרה עד חצי שנה תני לו את הפינוק.

אבל לא להרגיל להירדם בהנקה- אומרים שצריך לנתק קצת לפני שהוא ממש נרדם בהנקה.

בהצלחה.

ואני מרגילה אותו להרדם לבד..

אני פועלת לפי שיטת הלוחשת- שיש רצף מוגדר של אוכל -פעילות- שינה,

וכך אני יכולה לדעת לפי ההקשר

למה הוא כנראה בוכה- אם זה קצת אחרי האוכל- גרפס או שלא שבע,

אם יותר אח"כ בדרך כלל עייף, ואז אני עוזרת לו להרדם- שמה במיטה עם מוצץ, ועוטפת יפה בשמיכה.

והוא מיד מנסה להרדם.

לפעמים נופל לו המוצץ והוא בוכה קצת ואני מחזירה לו.

בעיני הרצף הזה חשוב מאד כי הוא עוזר להבין מה חסר/מפריע לילד.

אחותו הגדולה הייתה נרדמת בהנקה עד שבגיל 5 חודשים לקח שעות להרדים אותה, כי ברגע שהייתי מנתקת ומשכיבה אותה היא

הייתה מתעוררת. אז עברנו לשיטת הלוחשת- להרגיל אותה להרדם לבד- נתנו לה מוצץ, וכיסינו, ותוך 3 ימים היא למדה, וב"ה עד היום שהיא בת שנתיים היא נרדמת לבד

ואם לא- אנחנו יודעים שמשהו מפריע לה- רעב /טיטול/שיניים וכו'.

לדעת להרדם לבד זו מתנה ענקית לילד וגם להורים. (זה כמובן לא סותר חום ואהבה וקרבה..)

וצריך לדעת לעשות את זה נכון- לתת לילד לצרוח שעות זו דרך שעלולה ליצור לו ח"ו טראומות ותחושת נטישה.

ממליצה מאד על הלוחשת לתינוקות ללמוד איך להרדים ועל הרצף של אוכל-פעילות -שינה.

בהצלחה!!

רק להבהיר שאני ח"ו לא משאירה אותו לבד במיטה לצרוח והולכת לעיסוקי..

אני עומדת לידו ומלטפת אותו ומדברת אליו ומחזיקה לו את היד והראש וכו'...

בכל אופן תודה רבה לכל העצות!! הוא באמת פצפון וחסר אונים...

ילד עד גיל שנה צריך להיות צמוד לאמא שלו ....כל הזמן. אין לזה חוקים בכלל 

אל תנסי להתעקש איתו על כלום! הוא היה בבטן שלך 9  חודשים, היה לו חום ורוגע. התינוקים הקטנים האלה צריכים את החום של אמא שלהם כמה שיותר. תחזיקי אותו - להתעקש לדעתי זה ממש (סליחה על הבוטות) התעללות . תחשבי עליו, כזה פיצפון, היה לך בבטן, היה לו חם ונעים וכל מה שהוא שמע זה את דפיקות לבך..... ועכשיו - תדעי כשהוא בוכה , אם זה לא בגלל שהוא רעב או שיש לו גזים זה בגלל שהוא צריך אותך. 

כל הילדים שלי - רק כשצייצו הרמתי אותם, הם במנשא עליי מתי שרק ניתן. ועכשיו הפצפון בגיל של הקטן שלך  בלילה הוא מתחיל במיטה שלו אחרי שעתיים שלוש הוא כבר לידי 

ולא, זה לא הרגיל אותם לכלום

הילדים שלי גדלו עם ביטחון, עכשיו הגדולים ישנים במיטות שלהם - לא התרגלו לכלום חוץ מלזה שאם באחד הלילות הם חולמים חלום מפחיד או סתם כי בא להם הם יודעים שיכולים לבוא אלינו למיטה... ולא- זה לא קורה הרבה בכלל (פעם בכמה חודשים...) 

בהצלחה נשמה. אל תקשיבי לאף אחד ואל תנסי ללכת לפי הספר - תקשיבי לעצמך ולבעלך, הוא צודק

מחילה, אבל מאיפה למדתן את הרעיון הזה שבגיל חודשיים נרדמים לבד?

גם עם ילדה בגיל חמש אני יושבת לפני השינה, מספרת סיפור ושרה שיר. אז ילד בן חודשיים?

לא מתכוונת להעביר ביקורת, רק מנסה לומר שזה ממש ממש ממש לא נכון לצפות לדבר כזה מילד בגיל הזה.

אני משתדלת לא לקנא בך שככה זה טבעי לך, 

אבל בשבילי לחשוב על ילד שיהיה צמוד אלי שנה שלמה - אני פשוט עלולה לצאת מדעתי.

'חנוך לנער על פי דרכו' שמעתי פירוש מעניין:

גם על פי דרכו של ההורה.

החנוך צריך להתאים לאופי של מי שמעביר אותו.

שתינוקות וילדים זה דבר דינאמי מאד.

זה שבגיל חודשיים הוא יצליח להרדם לבד לא אומר בכלל על מה שיהיה בגיל 9 חודשים וגם לא על מה שיהיה בגיל שנתיים...

ההרגלים וההתנהגות שלהם משתנים כל חודש למשהו אחר.

אפשר להרגיל לטא לאט לסדר מסויים אבל לא במחיר של צרחות ובכי.

חוץ מזה מה יקרה אם יתרגל  לידיים? אז תרדימי אותו בידיים. הוא רק ילמד שיש מי ששומר עליו ודואג לו.

בדיוק עובד כאן ברקע, כי הילדים הלכו לישון

באמת מומלץ

כשיגדל ידע מצויין איך להירדם לבד.

הילדים שלי ישנו איתנו עד ש.. לא יודעת בדיוק. משתנה מילד לילד-בהתאם לצרכים שלו.

ואני יכולה להגיד לך שכבר בגיל שנה הם היו מסוגלים להרדים את עצמם לבד במיטה.

אני מאמינה שילד צריך להיות כמה שיותר קרוב לאמא, עד שהוא מתחיל לפתח עצמאות וכבר מתחיל "לבקש חופש". מנסיוני ילדים כאלו עצמאיים יותר ובעלי ביטחון עצמי.

ממליצה על הספר - עקרון הרצף

בן שנה וחצי קשה

אני שמה אותו על המיטה שלי שרה לו מלטפת אותו וכשהוא נרדם הוא עובר למטה שלו

בעלי אומנם נחרד מן הפינוק וטוען שהילד לא יגדל להיות עצמאי

אבל כתור מישהי שהיתה הולכת לפעמים למיטה של אמא עד גיל כל כך מאוחר בשביל להרגע(22 שששששש)

אני ממש שמחה לתת חויה כזאת גם לילד שלי

ומשום מה לא מדאיג אותי שגם בגיל 10 אצטרך לעשות לו את זה

אני חשבתי להרגיל את הילדה להירדם רק עם מוצץ, ליטוף ובלי לנדנד

לבעלי לא היה סבלנות והוא נדנד ובאמת היא התרגלה לזה

כשהיא גדלה החלטנו שזהו, ופשוט הרגלנו אותה לישון בלי נדנוד- אפשר לשנות הרגל גם אח"כ

עכשיו הוא צריך חום ואהבה, הוא עדיין בטראומה מהלידה..

שמונה ילדים אנחנו מגדלים הקטנה בת שלוש. עד היום מידי לילה מבלים איתנו במיטה שני הקטנים, הם מגיעם באמצע הלילה לקבל חום ובטחון, גם ילדה בכיתה ב' מגיעה מידי פעם, לקבל בטחון וחוזרת למיטתה. בסוף הם אוהבים את המיטה שלהם החדר שלהם. לא מגרשים אותם. לא יכולנו אף פעם לשמוע תינוק בוכה ולהמשיך בעיסוקנו. חיבקנו עירסלנו נתנו בטחון ואהבה. ילדים הם לא חיות לא מאלפים אותם. מחנכים אותם, ובגיל הצעיר רק אוהבים אותם. שמים גבולות של מותר ואסור. אבל להשאיר לבד בחדר בוכה ומיילל מאיפה באה המחשבה הרעה הזאת מאיפה.  נכון שזה מעייף זה לא מפסיק לעייף אף פעם, אבל בחרנו לגדל ילדים, אז זה חלק מהעיסקה!

רק סביב 3.5 ח' אני מתחילה להרגיל אותם.

אבל הנסיון שלי הוכיח שנורא קל להתרגל לישון עם אמא, ונורא קשה לצאת מזה.

לכן, לי באופן אישי יותר מתאים לשבת ליד וללטף, או סתם לשים את היד על הגב שהוא ירגיש אותי עד שהוא נרדם, ואז לעזוב.

מאמר מרתק ומאיר עיניים שקראתי לאחרונה שקשור בדיוק לכך:

למה ילדים צעירים מוחים על שעת השינה: המפלצות מתחת למיטה אמיתיות:

http://idanmelamed.co.il/%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%a2%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94/

(יכול להיות שצריך להעתיק ולהדביק את הכתובת בחלון חדש)

כמובן שאף אחת/ד לא צריכים להסכים עם כל מה שכתוב במאמר, או עם מה שכתוב בו בכלל. אבל יש בו מן אמת ולדעתי הוא שווה קריאה.

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי