יאללה דחוף!

שדרותי, אתה פותח אותו!!

שירים שמחים, שיעורי תורה מחזקים.. מתכוני עוגות שאין -מצב- שנכין -כי- אין -לנו- כסף (חחח ) נוו!!

מייק התרנגול |מהנהן|

(מייק לא היה יכול. יצא לי אירוני)

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

|מנגינת רקע|

בסיפור שלו "ויליאם ומרי"  - בלי לגלות את הסוף (אשתו הזאת, מפחידה). 

איזה פרופסור גוסס לו בבית חולים, מגיע אליו חבר פרופסור למשהו מוח, ומשכנע אותו לתרום את גופו למדע. אבל לא את גופתו המתה.. הוא רוצה שהוא יהיה חלק מניסוי, שבשניות לאחר שהפרופסור ימות, יקחו את המוח שלו, יחברו אותו ללב מלאכותי, וכך יישמר המוח שלו חי, ויוכל לתרום למדע, ובעצם ימשיך לחיות, והוא אפילו מספיק נחמד כדי להשאיר עין אחת מחוברת, כדי שהוא יוכל לראות ולקרוא. זוועה? ברור! והוא ממשיך ומדבר על הגילויים שכל הזמן מתרחשים ויום אחד, יהיה אפשר לתקשר עם המוח הזה דרך גלי המוח וכו. והם מדברים על זה שהמוח שלו יוכל להתקיים כך מאות שנים.   אממה? 
לאותו פרופסור יש אישה.. ואישה זו לא אוהבת את בעלה, ויותר מזה, היא סבלה תחתיו. הוא כל הזמן כעס עליה, ונתן לה פקודות, ואסר עליה לבלות או לעשן. לאחר שהאישה מגלה שהניסוי הצליח (נעשה ללא ידיעתה), היא מגיעה לבית החולים, נעמדת מול העין של הפרופסור החי-מת, ו.. מתחילה לעשן. ואז לוקחת את המוח הביתה, ואומרת שהיא כבר תדאג לו.. |שטני מאוד|

 

ובאמת שהתעצבנתי עם הסיפור, הוא מופיע בספר "אוסף הסיפורים הקצרים" שלו, וחלק מהם ממש זוועתיים. 

מייק הוא אמיתי!!

!!!$%@!!!

לאחותי יש ספרים חדשים - אצא למבצע סודי ביותר ואגנוב כמה. 
צריך לתכנן את זה: לאסוף מודיעין על ההרגלים שלה, על החדר, על מיקום הספרים, בעיות מיוחדות שעלולות לצוץ, דרך הגעה, דרך מילוט, בגדי הסוואה, תירוץ למקרה שאתפס, אליבי, לשנן תצ"א ומפות, להגיע רעב כדי שאוכל לבלוע את כל החומרים המפלילים, אה ולשים טלפון על שקט.  

אם אבקש זה יהרוס הכול, היא תתן לי ספר, וזהו. 

המשפט האחרון שלך התגשם בעבר.. 

אולי תמורת סכום רציני. שזה מזכיר לי את אחד ממשפטי החובה: "אלו העקרונות שלי, ואם את לא אוהבת אותם.. יש לי אחרים". 

אבל באת באמת חושבת שאפשר לשחד אדם מבוגר עם ממתקים? 
אני רוצה גם צעצועים!!!

שמביא אותי לציטוט הבא: "יש לך שכל של ילד בן 4, ואני בטוח שאפילו הוא שמח להיפטר ממנו."

אל תדאגי לתדמית, שנים של כישלונות הביאו אותה לדבר המרוסק שהיא עכשיו.
כן!!!
לא!!! 

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אני לוקחת את הטופ שבטופ!

|מחולחל|

(היה פה סמיילי מעשן, איפה הוא?? |מזועזעת| הורדתם אותו מהאתר כי הוא לא חינוכי???)

|מעשן|

|נושף בזילזול|

למה מה תעשי לי?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t586205#6457831

אולי

שתדעי לך.

מייק הוא מטיל אימה! |עיניים קרועות ופה פעור קלות|

|מוציאה לך חבילת טישו קטנה וריחנית|

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t586205#6457833

|האלצהיימר|

אהה!!

הכוונה היא שראשים מצבי רוח ושעות שינה נמכרים בזול, מה שאת מבקשת נמכר ביוקר. יש מבין?

אבל הסיפור עובר צנזורה  - מטעמי ג'נטלמניות. (רק אגיד שזה קרה בחנוכה והיה על הגדר.)

אבל זה מזכיר גם את ינטה:
 
"Oh, I'm losing my head.
Some day, it will fall off altogether.
A horse will kick it in the mud
and, 'Goodbye, Yente'."

וזה מעליב.

הנה,*

מייק.

*כפי שכבר ציינתי בשירשור הזה (אם כי כמובן גם מהודעה זו התעלמו כולם), מייק מטיל אימה. זו אזהרה לבעלי לב חלש! (למרות שכתבתי בבדיחות, יכול להיות שיהיו אנשים [מאוד מאוד עדינים, אבל עדיין מחובתי להזהיר] שיירתעו מהמוצג בקישור.)

אבל לא הבנתי לגמרי - התרנגול נשאר בלי ראש בכלל? אז איפה גזה המוח שנשאר? כאילו, נערף לו כזה רק חצי ראש והשאיר את האוזן וגזע המוח בצד כזה מידלדלים?

לא מובן.

אכן יש כאלה שזה יכול להגעיל אותם - אבל סלחו לי - זה פשוט מגניב ברמות!!!

שמידלדלים, האוזן וגזע המוח הם יותר מאחור כנראה.

יש שם גם תמונה. רימון לא מראה?

בתארים "הזוי", "ביזארי" ו"מדהים"... אבל אני מסכימה שיש בזה גם משהו דוחה ומרתיע.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל