כך שאלתי ועניתי בשולחן שבת...ועוד שאברהם היה טפל לשרה בנבואה אז מדוע הקב"ה לא שאל אותה ישירות? ועוד ששרה ידעה שהקב"ה אמר לאברהם והכחישה בלי ששאלו אותה ? ומי הוא זה "ויאמר לא כי צחקת".. הקב"ה? אברהם?

בפרשה הקודמת ה' כבר מודיע לאברהם שיוולד לו בן עוד שנה ויקרא לו יצחק.

ויש המון שאלות סביב הפרשיה הזאת

קראו ליצחק את השם יצחק?

הנה ההסבר בקצרה: (חלק נמצא בספרים הקדושים, וחלק - בשבת הזו ה' האיר את עיני, מה שהיה לי מוקשה במשך שנים רבות)

אברהם גם הוא צחק, אבל התרגום של "ויצחק" אצל אברהם הוא שהוא שמח, כמו שרש"י מביא על הפסוק. ואילו התרגום של צחקה אצל שרה לגלגה. בפשטות, כי היא לא שמעה את זה ישירות מהקדוש ברך הוא. יתירה מזו: אברהם גם ראה את הקב"ה, כמו שנאמר וירא אליו ה', ואילו שרה שמעה את זה רק מהמלאך, ויתירה מזו: היא ישבה בחדר מאחוריו וגם המלאך לא נראה אליה ישירות.

ובכל זאת שרה הייתה צדיקה, וגם אם היא שמעה ממלאך היא לא הייתה מלגלגת. אבל שרה רצתה לשמוע ולראות ישירות מפי הקדוש ברוך הוא, לכן היא לגלגה. הלגלוג שלה דומה למה  שמשה רבינו אמר להקדוש ברוך הוא: אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. היא השתוקקה לראות את מאור פניו של הקדוש ברוך הוא, ולהעביר את זה גם לילדים שלה.

אבל חשבונות הבורא הם סתימו דכל סתימין:  יצחק נקרא בשם יצחק כמו ששרה אמרה בעת נתינת השם שלו: "כל השומע יצחק לי". אם נתבונן במילים האלו: מדובר רק על שומע, שאינו רואה כלל את פני השכינה, יתרה מזו: כל השומע, גם מי שהוא מרוחק ביותר, זה כולל כל סוגי שמיעה: גם מי שהוא שמע מפי מלאך, ומפי השמועה, כולם, ממש כולם, יתגלה בהם השמחה, "ישמח ה' במעשיו", "ישמח ישראל בעושיו", ושמחה כזו שנראית צחוק, שצחוק זו שמחה ללא הגבלה עד שקשה לעכל ולהבין את גודל השמחה. ויתירה מזה: "לי " כמו שנאמר במדרש "כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם".

ולכן, בכדי להביא את אור ה' גם לשם, הייתה צריכה להיות גם אצל שרה כעין "עמו אנוכי בצרה", ולכן הייתה אצלה התעלמות של אור ה' והיא רק שמעה, רק את המלאך, ורק מאחורי הקיר. אבל בכל זאת הקדוש ברך הוא השפיע גם אליה את  עניין הראיה דרך אברהם אבינו שאמר "למה זה צחקה", המילה זה היא מיותרת לכאורה. רק שיש פה רמז שזה על דרך מה שנאמר בשירת הים "אז ישיר.. זה א'לי ", בזמן קריעת ים סוף  שכל אחד מראה באצבעו ואומר זה. זאת אומרת שגם במצב של צחוק שהוא לגלוג, משם מגיעים לצחוק הכי נעלה של "אז ימלא שחוק פינו", ואף יהודי לא יישאר בגלות, גם מי שהוא צוחק ומלגלג על תורה ומצוות בגלל שזה נראה לו רחוק מאוד ממנו, הוא יגיע לידי "אז ימלא שחוק פינו" דקדושה.

ואין סתירה בין זה שאברהם אבינו היה צריך להשפיע לשרה את העניין של "זה" - מראה באצבעו ואומר זה, לבין מה שנאמר על שרה שאברהם היה טפל אליה בנבואה: בעניין הראיה אברהם אבינו היה יותר נעלה, אבל נבואה שזה מלשון "ניב שפתיים" - דיבור - להשפיע גם למי שעוד לא מסוגל לראות את פני ה' ולשנות אותו עד שיהיה בבחינת "אז ימלא שחוק פינו", בזה הייתה מעלתה של שרה אמנו.

(העתקתי לכאן עם שינויים לפי עניות דעתי )

http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=856

ותצחק שרה בקרבה... למה זה צחקה שרה... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה" (יח, יב-טו)

בפסוקים אלו מתעוררות כמה שאלות: א) במה אשמה שרה בכך שצחקה כששמעה מהאורחים שיוולד לה בן? הרי זו תגובה טבעית כששומעים הבטחה לא-טבעית מאורחים לא מוכרים (מה גם שאפשר להסביר שחשבה לעצמה: "הם ראו את ישמעאל בן 12, וחשבו שהוא בני, ולכן הבטיחו שאלד, ואילו ידעו שאני זקנה ושישמעאל אינו בני, לא היו מבטיחים", ועל כך צחקה בצדק). ב) מדוע ה' שואל את אברהם 'למה זה צחקה שרה' ואינו שואל את שרה? ג) איך ייתכן ששרה שיקרה לומר שלא צחקה, הרי אסור לשקר, מה גם אם נניח שאמרה כך לה', והרי היא ידע שאי אפשר לרמות את ה'?

למעשה, כבר נאמר לאברהם שיוולד לו בן (לעיל יז, טז-יט). אבל העובדה ששרה צוחקת עכשו מראה שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הבשורה; הווה אומר שאברהם עוד לא סיפר לה את הדבר. וייתכן שהסיבה שלא סיפר לה כי היה עסוק במצוות מילה (כמו שכתב הרמב"ן), על דרך שהיה  גם אצל משה רבינו שבגלל שהיה להוט מאוד לקיים את מצוות ה' לחזוק למצרים, הוא לא הספיק לעשות ברית מילה לבנו.

זו הסיבה שה' שואל דווקא את אברהם "למה זה צחקה שרה". הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אברהם, כאומר: , איך זה שלא סיפרת לשרה את הבשורה הטובה לשמח את ליבה, ומשום כך זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הדבר ולכן צחקה?'.

וכאשר שרה אומרת לה' 'לא צחקתי', היא מנסה להגן על אברהם, בכך שהיא טוענת שלא צחקה מתוך לעג ומחשבה שהדבר בלתי אפשרי, אלא מתוך שמחה, כמו לפי הפירוש 'ויחד' אצל אברהם.

לאור הדברים שאמרנו אפשר לקרוא את הפסוק כך: "ותאמר שרה לא צחקתי כי יראה" - יראה שמא אברהם ייענש על שלא סיפר לה את דבר ה'.

אבל ה' עונה לשרה "לא כי צחקת", כלומר שהיא צחקה בזלזול. וצריך לומר שהיא למדה מהדיבור של הקב"ה לאברהם שמותר לשנות מפני השלום, בדיבור זה עצמו כמו שרש"י מפרש שלמרות שהיא אמרה "ואדוני זקן", הקב"ה  סיפר לאברהם שהיא אמרה "ואני זקנתי".

ב"ה

מתוך: פירוש 'אור החיים' (מעתיקה מאתר דע"ת, שבילי התנ"ך)

ושרה שומעת מודיע הכתוב כי הבשורה לשרה בשרו כמאמר ה' בשליחות, והוא אומרו ושרה שומעת וגו' והוא המבשר אחריו. וראיתי במדרש כי אף על פי כן נתיסר המלאך על אשר לא דבר הבשורה מפיו אליה ודבר לאברהם, והמלאכים יענשו על השוגג ועל שנוי כל שהוא.
 

(עד שאנו פונים בדרישות לשרה אימנו, שלא לזלזל בנבואה, בואו ניתן לה לקבל את הנבואה בעצמה מפי המלאך).

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום