זה ממש ממש דחןף תגיבו!!!!

לחכות לגיל 18 ולפתח קשר נכון ובריא 

מי שאינו עוסק בפריה ורביה, כאילו שופך דמים.

ועוד שבאה לידכם מצווה זו,

אל תעזבו אותה בשביל שיקולי תרבות ה120.

מה התורה אומרת?, שמצווה מן המובחר להתחתן בגיל 14.

הבן אדם כבר בן שמונה עשרה, עוד מעט בית דין אמורים לכפות אותו שישא אשה..

תתעוררו, התרבות החולנית והמטריאליסטית,

עיוותה לנו את החשיבה בצורה קשה.

לק"י

לא חושבת שלעודד ילדים להתחתן זה רעיון טוב!

מילא 18, אבל 15

לק"י

לא חושבת שגיל 15 זה גיל מתאים לחתונה, וזה גם אסור בארץ.

מה נסגר איתכם חבר'ה??

אתם מאכילים כאן טרולים חופשי..

ראיתי את השירשור בבוקר (עוד לפני שאנשים התחילו להגיב) והיה לי ברור לגמרי שזה טרול...

מצד שני,אני ממש יכולה להבין אתכם כי גמאני תמימה שכזאת

מאה שערים, יבניאל, וכד'

אבל אם טוב לכם והגעתם לסקנה שאתם רוצים להתחתן לכו על חבל למשוך סתם.

<צ>

ממתי נראה לכם נורמלי להתחתן בגילאים כאלה?

לאלה מקוראי הפורום שעברו את הגיל הזה (15), תחשבו שניה איפה אתם הייתם בגיל 15, מה אתם עברתם בתקופה ההיא ומה עברתם מאז, נכון אולי הבחורה הזאת מאוד בוגרת לגילה אבל בכל זאת האם זה באמת הגיל האידיאלי לחתונה??

ההיתי במצב כפית  אני ועוד 2 חברות שלי

אם כי חבל שלא כתבת מראש שזה ציני

כי יתכן שמתישהו יהיה שירשור כזה רציני

וגם אליו יגיבו בציניות...

אמרתי, אם יש בזה רצינות, עדיף שמישהו אחר יגיב. 

זה אומר שיש פה טרולים

לקרוא להארי רון והרמיוני שיצילו את המצב? (אחרי הכל, הרג הטרול הראשון יצר את החברות האמיצה של שלושתם, אז הרג טרול נוסף תחשבו מה הוא יוכל לעשות... )

תקווי שהוא במצב מספיק נחמד כדי להכניס לפה שמש

ירושלים - 23.9

תל אביב - 37.2

חיפה - 27

באר שבע - 24

ראשון לציון - 26

אשדוד - 24.8

נתניה - 26.7

בני ברק - 19.2

גבעת שמואל - 28.9

עפרה - 20.7

קרית ארבע - 21.3

אלון מורה - 20.1

אפרת - 21.2

בית אל - 19.8

יצהר - 17.9

יבנאל - 16.7

חברון - 15.3

שכם - 15.1

עזה - 14.8

צנעא - 12.2

(נתונים: הלשכה המרכזית לשטוטישטיקה)

|פורץ בבכי מר|

לק"י

אני חושבת שהפיתרון הוא לא לחפש חברים בגיל צעיר מידי..

איפה הייתי בגיל 16 ואיפה היום??

זה מקום אחר לגמרי..

לק"י

חוץ מזה, שיש דרך האמצע..

עכשיו ראיתי שזה בצחוק, שתהי בריאה

הגברת בקושי יכולה להביא ילדים וכבר היא מתחתנת.

זה לא קשור "מה ששונה ממני"... זה משהו מעוות. לא ברור, וללא כל סיבה הנראית לעיין.

(נ.ב. אתה הבאת לפני זה אפשרות: או להתחתן בגיל 35 או בגיל 16. זו לא ההתלבטות שלה. ואין טעם להתפלסף בהתלבטויות מעין אלה. מתחתנים בגיל המתאים. לא לפני, ובדיעבד- אפשר אחרי. אין כזה דבר בדיעבד לפני, כי עוד לא הופיע העתיד ע"מ להכריע שמדובר ב"דיעבד".......

בס"ד

ובאמת שבשלות וכ' מצד עצם העניין לא חסר.

הדור שלנו אולי שונה אבל יש חריגים(שעדיין מחוברים לטבע הפנימי שלהם) גם היום.

אגב בן דוד שלי בגיל 19 (בצבא) התחתן עם מישהי בת 15, כיום הם משפחה גדולה (12 ילדים) ומאושרת.

(הכי מצחיק שמצד המדינה היא נחשבת אם חד הורית כי כמובן שהם לא התחתנו ברבנות...)

וחוץ מזה הפותחת הפיגור רציני, רבקה התחתנה בגיל 3!! (צ)

ולמרות ששרשור זה כולו בצחוק, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. יש כאלה שהכי נכון להן להתחתן בגיל 16,

ויש כאלה שהכי נכון בגיל 35, (ויש כאלה שיוצאות ידי חובת כמה דעות )

בכל אופן כל עוד דברים לא מנוגדים להלכה, תמיד יש מה לחשוב ולהתדיין....

אני לא חושב שכותבת השרשור רצינית, לא.

זה פורום אמיתי, באמת.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.