לדעתי, הגדרת השאלה מוטעית - 

ויתכן שמזה גם באה חלק מהבעיה.

זה לא "הורות טוטאלית" או "יודעים להציב גבולות ולא להיכנע לכל בכי"...

כשניגשים באופן בריא ונינוח, זה לגמרי הולך ביחד.

הצבת הדברים כ"עימות": "למלא אחר דרישותיהם".. או "אני לא מוכנה לשבת על ידו" - היא לא נכונה.

וחלק לגמרי מההורות החמה, הוא גם הרגלה הדרגתית איך להסתדר בנחת בעצמם, מתוך החום שהם מקבלים.

זה ממש לא טוב, לדעתי, אם חושבים שכאשר צריך להיענות לבכי של ילד קטן, זה "להיכנע" - ואם לא אז זה פחות "הורות"..

ולאידך, כאילו אלו שנוטים ל"הורות" לגמרי, הם פשוט לא יודעים היכן להציב גבול...

כשמדובר בתינוק אין עניין של כניעה לבקשות או משהו כזה. הוא גם לא מבין מה זה לחכות.

(אם אין בררה אז נכון שהוא יבכה ויחכה אבל אין מה לעשות מזה אידיאל ושיטה).

כשמדובר בילד בן 5 נגיד אז ברור שלא נענים לכל דרישה וגם אפשר לדבר איתו ולהגיע להבנות וגבולות.

איתי במיטה, גם אם הלך לישון בשלו- קם בלילה ורוצה לישון איתנו. לפעמים נרדם בידיים בסלון ואז אני מעבירה אותו למיטה, לפני כמה ימים פשוט שמתי אותו במיטה בעודו ער (ועייף, אל דאגה), והוא בכה ובכה. יש שיגידו-הוא צריך אותך, תישארי לידו.

אני נפרדתי ממנו יפה, בחום, והלכתי לחדר אחר. הוא בכה ובכה, קרא לי להביא לו טישו, הלכתי וכל פעם- מינימום התייחסות כדי שלא כל הלילה יקרא לי ואבוא, וככה יבין שהוא יכול לקבל תשומת לב. היה לי חשוב שיבין שכעת הולכים לישון. אז תגידו שהוא צריך אותי? ושעליי להיות לידו עד שיירדם? אני אמא גרועה כי אני לא לידו? ולא מספקת לו תשומת לב? לתת לו לישון איתי כי הוא צריך אותי?? מה היא דרך האמצע? הורות טוטאלית אני מכנה מי שיעשה הכל ללא גבול למען ריצוי ילדיו, ואני גם נגד הגישה של לינה משותפת לכתחילה. זה טוטאלי בעיניי. אני צריכה גבולות. כל אחד- במיטה שלו, יש חדר ילדים ויש חדר הורים. ביום-ערים ושוהים עם ההורים, חיבוקים וכו', בלילה- ישנים וזהו. גם להורים מגיע ונכון להיות לבד בערב, לאו דווקא כזוג אלא- כל אחד בפני עצמו- צריך בערב זמן לעצמו ברוגע ובשקט. מה דעתכם?

אבל בסוף זה עובר.

וכשהם בוכות אני מגיע כמה פעמים, ואח"כ אני אומר בתקיפות

"די, זהו, נגמר, עכשיו לאה\רבקה יושנת. די, אני לא מרשה"

קשה לי ךהעביר את נימת הדברים בכתיבה, אבל זה בטון לא כועס אבל לא רגוע, אלא תקיף.

בד"כ הן בוכות עוד יותר, ואז אח"כ נרגעות.

כשהן בוכות מאד, יש לי שיטה - לקחת להן את המוצץ, ואז הן בוכות עוד יותר - בגלל המוצץ, אני הולך לשניה, ואז אני חוזר וברוב טובי נותן להם את המוצץ, ואז הן נרגעות כי הן קיבלו מה שהן רוצות, והן שוכחות שבהתחלה הו בכו בגלל משהו אחר.

אם הוא תמיד נרדם בחיבוק או צמוד לאמא ופתאום את משאירה אותו לבד -

את עלולה לקבל את התגובה ההפוכה - הוא ירצה להיצמד עוד יותר

הכל לפי הילד.

אישית לא חושבת שלתת לילד קטן לבכות ולבכות זה מוצלח. מצד שני - לפעמים גם לאמא אין כח........

אפשר בהחלט כשלב ביניים לשבת לידו, ללטף, לשיר לו.

יש ילדים שלוקח להם יותר זמן לפתח עצמאות בתחום השינה. אל דאגה, זה קורה בסוף.

אני ממש רואה את התהליך כל פעם מחדש

(אגב, אנחנו כן מאפשרים לילדים להגיע בלילה, אולי בגלל זה הם לא עושים את זה כל כך הרבה?)

אה, אם הוא בכור - הגיוני שיהיה לו טיפה יותר קשה (כי בחדר שלכם הוא לא לבד, ובחדר שלו כן)

להגיע בלילה.

שילד צריך גבולות

ילד צריך סדר בחיים שלו- ביום נמצאים עם אמא, ביום נמצאים בסלון של הבית, ובלילה נמצאים בחדר שלך ואמא בחדר שלה.

ילד צריך סדר -לאמא יש חיים משלה ולי יש חיים משלי

ילד צריך ביטחון- אמא משדרת שהיא בטוחה שהילד לגמרי בסדר גמור אם הוא לבד בחדר השני, אמא משדרת ביטחון שהילד מסוגל להרדים את עצמו- אחרי שאמא עזרה לו וליוותה אותו בכל השלבים לקראת הירדמות (כמובן- אם הילד באמת יודע... אם לימדו אותו) 

שגם אם אמא לא בדיוק לידו או שמה לב אליו- אז יש לו אמא שקשובה אליו כשהוא צריך,  

ילד צריך אמא שטוב לה

אמא שיש לה מרחב אישי לעצמה- כאדם, שלא כל הזמן נוגעים בה או מטפסים עליה. שיש לה שקט, להיות לבד. 

שיש לה סדר בחיים שלה- יש זמן עם הילדים, יש זמן עם הבעל, יש זמן עם עצמי. 

אמא צריכה גבולות- לא לשכוח שהיא אדם ולא רק אמא 

וכל זה- העלתי ישר מההודעה שאת כתבת. 

זו דעתך. 

אילו הצרכים של החיים שלך. 

אילו היכולות שלך ושל המשפחה שלך .

(מה דעתי? זה לא משנה. לי יש כוחות אחרים, וצרכי הנפש שלי אחרים. 

אבל אם זה עוזר לי- גם אני חושבת ככה) 

אם את צריכה עיצה -איך להביא את המציאות בבית למצב הזה- יש הרבה מה.... 

ואם יש סיטואציה ספציפית יהיה יותר קל לייעץ.

או ללכת להדרכת הורים (הכי טוב )

מה שכתבת זה בעצם מה שאני רציתי לשאול...לא ידעתי להתנסח יפה ונכון כמוך, אבל אלו ממש היו רוח הדברים...

קיבלתי כמה נזיפות על רעיון לתת לו לבכות, אבל כמה אנשים חכמים הסבירו לי בטוב טעם למה מומלץ בגילו (שנה ועשר) שאשב לידו, וקיבלתי..ואני יושבת על ידו ומיום ליום הישיבה מתקצרת אם בהתחלה זה היה חצי שעה עד שנרדם היום זה כבר עשר דק'...

אז יש תקווה...

ו..

או שהוא ילמד להרדם..

או שיגיע לגיל שאעשה לו שיחת אם ובנה..ואבהיר לן את עמדתי בנושא..

מצויינת.

ביחוד לְבן - בטוח שהוא יירדם תוך כדי שיחה...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....