אז אני מת על הבנאדם הזה.

הוא הקבצן היחיד בירושלים שאני ממש אחפש כשאני בסביבות האיזור שלו, כדי לתת לו משהו ולו בשביל לשמוע את הברכות שלו ואת החיוך שלו (בדרך כלל אני נוהג לא לתת לקבצני רחוב כי את הצדקה שלי אני מעדיף לתת למקומות שאני יודע בטוח שזה הולך לצרכי אוכל וכו' למשפחות נזקקות... ובירושלים אין סוף לקבצנים... - אבל הוא זה משהו אחר).

זה בהנחה די הגיונית שאני מדבר על זה שמופיע בקטע היוטיוב שאיני מצליח לראות כעת...

שהוא לא באמת קבצן

הוא מספר שם שאת המטבעות שמקבל הוא תורם... 

את הסרטון זכיתי לראות כשיצא לראשונה.. וזה רק הוסיף את הרצון לתרום =)

חוצמזה שהוא תמיד מעלה חיוך על הפנים ומחמיא וכו'.. זה גם נחמד P=

כמעט כל פעם שאני רואה אותו אני נותנת לו.

הוא פשוט איש מתוק.

וטוב לדעת שקוראים לו דוד

תמיד אני תורמת לו, הוא אחד האנשים המקסימים בעולם!!

ותאמת שהוא מביך אותי בטירוף שהוא צועק לי שם "בת ישראל יפה!!" חחח פדחן!!! כל התחנה מחייכת...

גם אם הוא צועק את זה לעוד כמה בנות זה מביך פחד.

אבל דובר אמת?

סתם, סתם...  

באתי אליו במיוחד לתת (סטיתי טיפה במסלול ההליכה אז הוא הרגיש)

ואז הוא אומר לי "תודה רבה יפיפיה!"

אחרי כמה דקות כשעמדתי בתחנת הרכבת הקלה הוא עשה שם סיבוב בין האנשים ושר כל מיני ברכות.. 3 פעמים שעבר לידי אמר בקול "יפיפיה!"

זה היה מאוד מביך.. אבל זה כאילו בא מתוך טוב לב אז אני משערת שזה בסדר =)

והוא לימד אותי הרבה לחיים.

חח לפעמים הוא מדבר איתי שיחות נפש עם הרמקול שלו, זה עוד יותר מביך!! כי אותי אולי אף אחד לא שומע אבל אותו... חחח

זה לא שרשור על דוד החייכן...

הוא דוגמא אחת מיני רבות... בטוחה שיש עוד..

יש אנשים ששמים לב שמישהו רץ מאחוריהם ומפנים את המדרכה הצידה,

ואחרים שבמעבר חציה עוצרים כדי שלא אפסיק את הריצה לכמה שניות.

אהממ אז אם כבר אנשים טובים..

יש פה חבראלאך מדהימים, אחד אחד.

אז בהזדמנות זו..

ויש אנשים שרוצים שאחייך,

ואני אוהבת אותם, בלי יותר מידי להכיר.

אנשים כאלה שאכפת להם.

ועוד אנשים.

ונתחיל- אחותי המקסימה והמתוקה שתמיד תמי עוזרת לי, כשרק יש לה אפשרות.

(גם לפני פסיכומטרי, גם אחרי משמרת לילה בעבודה המעודפת שלה, וכ')

ובכלל היא עשתה שירות לאומי במד"א, ועשתה שם המון חסד,

אחד מהמנהגים שלה היה לדבר עם החולים כל הדרך,

ולא לעזוב אותם ולשבת עם הנהג מקדימה,

וגם הרבה פעמים היא הייתה עוצרת סריקות כדי לומר לאיזה סבתא כמה שהיא יפיפיה.

פעם אחת היא עצרה סבתא מדוכדכת ואמרה :"את ניראת אישה כל כך חכמה, את יכולה ללמד אותי משהו על החיים?" 

הקשישה זרחה מאושר, אמרה לה כמה משפטים...והמשיכה להסתובב עם חיוך על הפנים...

טוב, יש עוד הרבה סיפורים, אבל קלטתם דוגמא של בנ"א טוב.

אח שלי הצדיק!! גומל חסדים בלי סוף!!

אימא ואבא שלי כמובן

היינו הראשונים מכל המשפחה המורחבת שעלו לארץ, וכל המשפחה והחברים שעלו התארחו אצלינו למשך שבועות ימים חדשים וחלקם אף שנים! ולמרות שההורים שלי עצמם היו עולים חדשים ללא עבודה מסודרת וכ', האורחים הרגישו כל כך טוב אצלינו שלא חשבו שהם צריכים ללכת... וכשכבר הם היו עוזבים ההורים שלי היו מארגנים מסיבת פרידה

(היו מצבים שבדירה בה יש 2 חדרים וסלון אירחנו 4 משפחות עם ילדים בו זמנית!)

הרב ערד והלנה מרחובות, זוג חבדניקים צדיקים ממש שעזרו לי בזמן שהייתי נשואה,

עשו ייעוץ זוגי ללא תמורה, ונתנו מעל ומעבר למה שניתן לצפות.

(ובתור מישהי שלא הכירה אותם לפני הפניה אליהם אמנם לא היו לי צפיות,

אבל נתינה של אנשים מסויימים עולה על כל דמיון) 

שכנה שלי מתוקה ממש!! כל פעם שצריך משהו היא תמיד שם מוכנה בשמחה לתת ולעזור,

והאמת שאני חושבת שכל עם ישראל צדיקים מדהימים,

אצל חלק זה יותר בא לידי ביטוי, אצל חלק פחות לעת עתה,

אבל אין דבר מדהים כמו עם ישראל. באמת. 

שמלווה אישה מיוחדת אחרת בחיים שלי, ולא עוזבת אותה לרגע...
 

וכל המשפחה שלנו שתומכת כשצריך...

כמה הם עושים, ה' גמול להם שבעתיים על כל הטוב.

מעולם לא צפיתי,

אכן עוד איש טוב באמצע הדרך, שירבו כמותו. (מעולם לא תרמתי לו, לא חושבת. וואלה.)

עוד סיבה להשאיר את השרשור בראש...

הוא עבר לידיינו אחותי נתנה לו כסף,

והוא המשיך לעמוד מולנו ולשיר,

הוא לא הלך עד שראה חיוך אמיתי של שמחה על הפנים שלי 

צדיק!

היום: 

אדם מבוגר החליק ליד שפת הכביש מהעבר השני של הרחוב, שני מג"בניקים שהיו בתחנה ועוד נערונת מתוקה מתוקה רצו להרים אותו.

הם לא עזבו אותו עד שהתיישב ברכב שחיכה לו.

אשרינו שאלו אנשינו!

אז זו את?

אני תמיד שמחה לראות אותו!!!והוא תמיד אומר לי תמשיכי לחייך עם חיוך כזה

איזה צדיק פעם הבאה אני אבקש ברכה בעז"ה

ממש התרגשתי לראות את הסרטון הזה!!!

*נסעתי באוטובוס עירוני,וישבתי ברביעיה עם זוג זקנים מתוקים..שדיברו שפה ספרדית אך היה קצת שינוי בכמה מילים לפי מה שאני מכירה שאלתי אותם באיזו שפה הם מדברים והם אמרו לי ספרדית -לאדינו ..ואז הסבאל'ה התחיל לספר לי 

את סיפור חייו איך הם עלו לארץ ושהוא דובר 6 שפות ומתרגם..הוא תירגם ללאדינו את ספר איוב ועכשיו הוא רוצה להתחיל לתרגם תהילים.

אישתו אמרה לי אנחנו 52 שנה בארץ ואין כמו ארץ ישראל זאת הארץ שלנו הבית שלנו כיהודים וכו'

ואז בעלה מסתכל עלי ואומר את יודעת מה זה אומר שאנחנו כאן 52 שנים??שאנחנו נשואים 52 שנים

ותסתכלי לא שווה להיות נשוי לאישה כזאת כ"כ הרבה זמן?כמה מעלות יש לה!!אין כמוהה,זכיתי!לא חסר לה כלום!!והיא מזה שמחה 

איזה חמודים הם היוו אתם לא מבינים!!!

*עוד מקרה שהיה לי אתמול..אני עובדת בחנות בגדים ומטפחות..

נכנס בחור אחד ,בלי כיפה לא נראה דתי או משהו..ואמר לי

אני מחפש לאישתי מטפחת!!!תוכלי לעזור לי??הוא רצה לקנות לה כמה בסוף הוא בחר אחת כי לא ידע מה הטעם שלה.

אחרי שהוא שילם הוא אמר,אני רואה שיש כאן גם חצאיות...והתחיל להסתכל ואמר הכי טוב שהיא תבוא לבד!!!חחח

זה כזה כיף לראות אנשים כאלה

*דודים שלי,חבדניקים ,עושים כ"כ הרבה מצוות!!!פעם הגיע שליח פיצה לבית ודוד שלי הניח לו תפילין..כל חג הם מזמינים את כל המשפחה!עושים מלא הכנסת אורחים!אנשים מדהימים!

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

ההגדרה הראשונה שלך נשמעת מתאימה ל"התבוננות", שהיא בנחת, בתשומת לב לפרטים.

אבל בבהיה אין תשומת לב לפרטים, אין בחינה מדוקדקת, ואין נחת ומודעות. אלא הסתכלות לפרק זמן ממושך מהמקובל שמגיעה מתוך רגש חזק פתאומי שהתעורר ממה שעליו מסתכלים. מקווה שהצלחתי להבהיר יותר את כוונתי.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!