כי (אפשר לומר) שהכל כן תלוי בדיבור שלנו עם השם.
השם מחכה שנדבר איתו, הוא נותן לנו כ"כ הרבה שפע ופתאום דווקא בשפע (ילדים, פרנסה, זוגיות וכדו') אנחנו שוכחים אותו?!
אצל נשים הדיבור עם ה' שונה מאצל גברים.
אצלנו הנשים הדיבור עם ה' תמידי.
החל במודה אני ובה' בבקשה שהאוכל שאכין לילדיי יהיה טעים וישביע אותם
וכלה בלפני השינה "ה' תודה לך על היום המקסים שעבר ועל זה שכולנו בריאים, בבקשה שמור על בעלי שיתמיד בלימוד התורה ועל ילדיי שיישנו טוב ויהיו חזקים ובריאים לעבודתך ית'.." וכו'
סוג ההתבודדות הזה שונה מהסוג הרגיל, אבל (לדעתי) זה הסוג הנכון שה' אוהב, שגם כשעמוס אנחנו עדיין מדברות עם ה' כי הוא חי בתוכנו ממש.
לכן גם נשים מחויבות בתפילה אחת ביום ובדוחק רק בברכות השחר (עד השקיעה) ולא מחויבות במצוות שהזמן גרמן.
לעומת הגברים שמחויבים בשלוש תפילות ביום וכו וכו ולכן גם הם יותר אלה שצריכים את ההתבודדות המסודרת של (נגיד) שעה. דברים יותר קבועים ומסודרים.
מקווה שהובנתי 