אם את חושבת שהתפקיד הזה בסדר ומתאים לגילם אז מה הבעיה?

אני מלמדת את הגדול שלעזור לאמא שלו זה מצווה, וכל כך כיף שהוא הגדול,

ואפשר לתת לו תפקידים שלקטנים לא נותנים .

הוא מאד אוהב את הרגשת הבגרות והחשיבות הזאת

ואני גם לא חושבת שעל כל דבר שהם עושים צריכים ישר פרס,

הם מתרגלים שלא עושים כלום אם אין אחריו תגמול.

מה שכן מדי פעם בלי קשר לכלום אני מצ'פרת אותו במתנות קטנות או בממתק שהוא אוהב,

אבל לא כפרס על משהו שהוא עושה באותו רגע ,

ואני אומרת לו שזה בגלל שהוא הגדול והוא עוזר כל כך הרבה 

ושכיף לפנק אותו עכשיו במשהו

אבל לא מדגישה מעשה מסוים שעל זה הוא קיבל

עם הילדים שלנו עוד לא הגענו לגיל, אך בתור בכורה בעצמי לכמה אחים קטנים - מעולם לא חשבתי לצפות מהוריי לתשלום כלשהו אם שמרתי על אחיי הקטנים! להיפך, כשהייתה תקופה שלאמא שלי היה קשה, ואנחנו לא מספיק עזרנו לה, לא הסכמנו לרעיון שלה שתביא נערות בתשלום לעזרה... (כשאני חושבת על זה, בטח היא העלתה את הרעיון רק כדי לנער אותנו, ולא באמת...)

צ'ופרים אפשר תמיד לתת, ויכול להיות שזה גם תלוי בכל ילד לעצמו. לדוגמה, כשהוריי רצו להמריץ את אחיי הבנים לעבוד בגינה, זכור לי שהם נתנו להם תשלום כלשהו.

בהצלחה בהחלטות! ואיזה כיף להגיע לשלב הזה של "אחרי"...

אמא שלי היתה יוצאת ללימודים פעם בשבוע אחרי צהרים

מה שכן קיבלתי זה סכום כסף בשביל לקנות חומרי מלאכה וממתקים יום קודם

זה היה כיף מאוד

ממש אהבתי את הבייביסיטר הזה

ההחלטה אם להביא עוד ילדים היא שלכם, ועוד ילד עושה עוד בלגן, עוד כביסה ועוד כלים בכיור... אז אם ככה השיקול אמור להיות גם כאן. זו לא "אשמתם" כביכול שיש הר של כלים שהם צריכים לשטוף! אם זה היה ילד יחיד אז עוד מילא, 3 צלחות 3 כוסות סיימנו סיפור.... 

אני אישית לא בעד לשלם לילדים בכסף, בכלל. 

להיפך, זה מוריד את הרעיון בכמה רמות....

אבל אני כן מאד בעד לצ'פר!

לא כל פעם אולי, ולא בדברים גדולים, אבל בהחלט להביע הערכה...

נגיד כשהגדולים שומרים על הקטנים (לא כתבת גילאים אז לא יודעת אם שייך...) תוכלי להגיד להם שאחרי שהקטנים ירדמו, הם יוכלו לשבת לראות סרט ולאכול גלידה או משהו נחמד שקנית להם מראש...

או לחזור מידי פעם עם הפתעה בשבילם, אבל שלא יראו את זה כתשלום על עבודתם, אלא כאות תודה והערכה על העזרה שלהם.

בתור אחות גדולה תמיד שמרתי על אחיי הקטנים, ומעולם לא חשבתי על לקבל על זה שכר כלשהו, אבל תמיד שמחתי להצ'תפר. ואצלנו צ'ופר זה היה מילה טובה, פרגון וכל הכבוד. לא מעבר.

זה מחמם את הלב וממלא גאווה.

 לקבל על זה כסף לפי דעתי מוריד את כל עניין הערכיות... ככה אני חושבת.

וזה לא שלא עשיתי בייביסיטר, תמיד עשיתי וקיבלתי על זה שכר. אבל ראיתי בזה עבודה שהמטרה שלה היא להרוויח כסף, לעומת השמירה על אחיי שהמטרה שם הייתה עזרה להורים, דאגה אמיתית וכנה לאחים וליכוד וחיבור משפחתי.

זה לפי דעתי...

(ודיון מעניין, אגב)

העצמה והרבה צופרים בעיקר מילוליים

כשנותנים כסף כתשלום זה יהפוך לסוג של עבודה עם תסכול שהחברה עושה ומקבלת יותר וחובות ואין את הערך האמיתי שבזה

בתור שמרטפית מכיתה ג' 

אני יודעת שבהתחלה נורא התלהבתי לשמור

ובאיזשהו שלב זה לפעמים תיסכל אותי....

אז אם היו מצפרים אותי אני מאמינה שזה היה נותן לי יותר כוח וחשק.

לא בכסף. 
 

הערך לכסף בגיל הזה הוא הרבה פחות ממשחק שווה.

אבל גם לא רק במילה טובה.

לפעמים גם בצופר ממש. לחזור מהמקום שיצאתם עם איזה משחק קטן לילדים הגדולים

משהו של שני שקלים, חמש שקלים. 
גלידה, ממתק, כל מה שעולה לכם לראש.

וגם לא לעשות את זה כל פעם, מידי פעם רק מילה טובה, מידי פעם חיבוק גדול לילדים האחראים שלי ומידי פעם משחק.

שילד ידע שגם נשיקה מאמא ומילות הערכה זה צופר וגם משחק זה צופר.

לא משלמים אלא נותנים נניח שקל לקטנים ו2 לגדולים לקנות חמצוצים
או קונה שוקולד ולגדולים באמת נותנת אקסטרא בלי שה"עוזרים" יראו

תוהה מה לתת להם אחרי היציאה של אתמול והבלאגן שחזרנו אליו

ולא כדאי להתחיל עם זה. הייתה לי חברה שהיתה משלמת לאחיה שיסחוב לה מזוודה.

במשפחה מיטיבים אחד לשני, אתם מיטיבים עם הילדים, הם מכירים טובה ומיטיבים אתכם.

לצ'פר כן, אבל גם כאן לא נראה לי נכון לצ'פר בצורה מדידה וכתמורה קבועה למשהו שהם עושים. שהמתנה לא תהיה תשלום אלא ביטוי להערכה.

אחיות שלי תמיד שמרו עלי ואחות אחת אפילו היתה צריכה לקחת אותי קבוע לחוג שלה כי לא היה אף אחד בבית, וזה בא בטבעיות, אף אחד לא חשב לקבל משהו עלזה..

וגם אני כששמרתי על אחיינים, אז מדי פעם אחי וגיסתי לקחו אותי לטיולים שלהם, או שפינקו אותי בתכשיט או צעיף או פיג'מה,

וגם בלי זה הייתי ממש אוהבת לשמור עליהם. זה לא מוכרח להיות עול כבד, אם אתם מרגישים שילדים קטנים זה כיף, גם הם אמורים להדבק בזה.

בעד כל מילה.

יש ערך לכל החיים לידיעה שלמשפחה ולאנשים הקרובים נותנים לא כדי לקבל תמורה.

זה לא סותר צ'ופרים ופינוקים כפידבק - אבל לא להפוך את זה לסוג של קח ותן. לא על כל פעם מקבלים תמורה מיידית.

זה לא נכון בתור ערכי חיים.

גם הקטנים וגם הגדולים.

ככה זה לא מתפרש כתשלום אלא כחובה נעימה. 

ללא תשלום כספי.

מחוץ לבית -הדודנים בד"כ ישנו, וזה היה סוג של כיף. השאירו בית במצב נעים, ספר או סרט טוב, משהו טעים, כאלו.

היה לי שקט לעצמי, לטלפונים..

על האחיינים שלי הייתי משוגעת אז יצא שהייתי איתם ערים או ישנים.

בבית שלנו - לא היה דיון מיוחד....

אם מניחה שלא תמיד התלהבתי מהרעיון וזה גם לא קרה המון, אבל כשצריך - נשארו עם הקטנים בלי הרבה עסק סביב זה.

צומי והערכה (וגם שוקולד, פתק אישי, ארטיק שווה) מאבא-אמא זה דבר שתמיד טוב ומחזק,

ובטח יתן לגדולים הרגשה מעולה של פידבק, ושל הכרה בכך שזה לא מובן מאליו.

ח"ח אמא אכפתית!!

לגעתי, ילדים מחוייבים לעזור להורים שלהם אבל עד גבול מסויים...

לי זכור שחברות שלי לא היו מגיעות לסניף/ לפעילות/ לאולפנא וכו' כי הן צריכות לשמור על האחים....

נראה לי קצת מעוות ולא נכון (ילדים צריכים לעזור גם כשלא תמיד נח, אבל כן בהתחשבות).

אני גם הייתי שומרת על אחיינים שלי המון ללא תשלום (ובשמחה ממש). אבל כשהרגשתי שאני חייבת לוותר על דברים שחשובים לי בגלל האחיינים, אז זה היה בעיני מוגזם...

ולכן נראה לי שהצ'ופר הטוב ביותר זה הכרת תודה והבנה.

שיהיה בהצלחה

מסכימה עם רוב הנאמר כאן...

כסף ממש ממש לא- לא טוב שנתינה בבית תהפוך למשהו עסקי..

מצד שני, צ'ופר קטן יכול להיות ממש נחמד. הילדים בד"כ עבדו בזמן הזה במקום לשחק או לעשות משהו כיף (זה לא פשוט להחליף חיתול, להשכיב לישון, מקלחות וכו') וזה מעודד כשההורים באים עם משהו קטן באמירה כמו- חשבנו עליכם כשיצאנו והחלטנו לפנק אתכם...

מן הסתם גם לך נחמד שבעלך מפנק אותך אחרי יום עבודה ארוך וקשה עם שוקולד או משהו קטן שאת אוהבת. (תחשבי על זה..)

ואני מצטרפת לאנונימית האחרונה (שלפני), חשוב לשים לב שזה לא הרבה מדי יציאות מהבית, ולא על חשבון הילדים. בכל זאת הם ילדים וזה דבר שלא תמיד קל גם למישהו מבוגר..

ומעולם לא חשבתי לקבל על זה כסף !!

בסה"כ זה הרבה יותר קל מבייביסיטר רגיל שהילדים לא מכירים אותך.

אני אומרת ללכת לישון מיד, אז הם ילכו לישון מיד.

אם את רוצה לצ'פר אותם באמת, את יכולה להקל מעליהם:

כשאת יוצאת תגידי שאת "מעבירה את הסמכות ל...(הבכור/ה)"

כלומר שאם הוא אומר ללכת לישון אז מקשיבים לו. ולא עושים בעיות (הכל עובר לאמא..)

זה ממש מקל את העבודה

אצלינו ההורים היו מפרגנים לנו - הבנות שעזרנו.

הרבה פעמים לא באופן מיידי אבל באופן כללי. למשל: קנינו לכן פיג'מות חדשות כי אתן עוזרות לנו הרבה וכו'

ומשהו שעלה לי ממה שקראתי כאן - להפוך את הצ'ופר לחלק מה"עבודה"

למשל - לומר לילדים שהולכים ומשאירים להם שוקולד\ממתק\.... לחלק לכולם, או מרשים להם לראות סרט אחרי שהקטנים נרדמו וכו'

וכך זה גם גורם להם לעשות מה שצריך, גם כיף, וגם לא משלמים להם בכסף ממש אבל גם לא מנצלים אותם.

כל כך יפה ומרגש לשמוע שילדים מבינים שזו מתנה להורים, ושמחים להעניק להם את המתנה הזו!

שמחתי והתרגשתי ללמוד שכך אתן ראיתן ורואות את הדברים! ושכך גם הילדים שלי מרגישים, מן הסתם

אשתדל לא לקלקל, ולצ'פר בעקיפין, כמו שהצעתן, ולהשאיר צ'ופרים לזמן השמרטף עצמו.

המון תודה!

בס"ד

זאת אולי מתנה להורים, וזאת סיבה שנייה למתבגרים כמוני למה לא לשמור.
יוקטנה, לא תאהבי לשמוע, אבל יכול להיות שהילדים שלך לא מרגישים כך.
תיזהרו, דברים כאלה עלולים להתנפץ.

זה באמת מחמם את הלב לראות את היופי החם והנותן של התא המשפחתי

בקשר לשמירה על אחים קטנים, 

כן הייתי מצ'פרת אותם מידי פעם, בכל דרך שהיא - ממתק, מילה טובה, א. ערב מיוחדת (להזמין פיצה וכד'), להישאר ערים מאוחר יותר וכד', אבל לא צריך תמיד.

הזכירו כאן גם שמירה על האחיינים, 

בתור דודה צעירה, ביקשו ממני הרבה פעמים לשמור על האחיינים המתוקים שלי.

עשיתי את זה בשמחה, ולפעמים אפילו זה היה הכיף שלי לבוא לשבת לבד בערב בבית שלהם אחרי שהילדודים ישנים עם מחשב או עם ספר טוב, או אפילו עם הלימודים, בנחת שלי ובכיף. (ולפעמים גם הבאתי חברות ואז בכלל )

ההסכם היה שלא משלמים לי, אבל אני מרגישה חופשי בבית, ולפעמים האחיות (והגיסים) היו חוזרים עם צ'ופרים קטנים - שוקולדים שהם קנו לי ב"מנטה", נעלי בית מפנקות, זוג עגילים, ספר וכד'. בד"כ מתנות סמליות יותר. 

גיסתי לעומת זאת, התפדחה שאני אבוא בלי שישלמו לי, והיא התעקשה כל פעם לשלם לי (ויותר מהמינימום) וגם פעם אחת שהצלחתי לצאת בלי התשלום, היא התעקשה להשלים לי אותו.

בהתחלה ממש התפדחתי ואמרתי לה שאפאחת מהאחיות שלי לא משלמת לי, אבל אח"כ הבנתי שגם היא צריכה להרגיש בנוח, וזה פשוט נגמר ככה. 

מה שאני מנסה לומר זה שאין באמת כללים לגבי זה, כל אחת שתעשה מה שהיא מרגישה בנוח. נראה לי כן חשוב שהשמרטף (בין אם זה אח, בן דוד או כל אדם אחר) לא ירגיש שזה עול והוא מחוייב לעשות את זה גם כשאין לו כוח וכו', וכן לפרגן לפחות במילה טובה (ובנינו לומר איזה כיף שנתת לנו סוף סוף לצאת החוצה קצת לבד, גם נותן לילד הרגשה טובה שמה שהוא עשה היה מאוד חשוב...)

בהצלחה רבה ובהנאה!!!

ולכן החלטתי שמכוון שזה משהו קבוע ואני רוצה שיהיה להם כיף לשמור על הקטנים אשלם למי שישמור.

כל פעם מישהו אחר מהגדולים. אבל אני משלמת להם סכום מגוחך לא מה שמשלמים לשמרתפית מחוץ למשפחה.

זה נותן להם מוטיבציה וזה לא נראה להם כמו עול. לפעמים הם רבים על זה כי כל אחד רוצה להרוויח את הכמה ש' האלה.

אבל הודעתי מראש שאם חוץ מזה אני נוסעת חד פעמי, הם שומרים בלי תשלום, רק על הקבוע אני משלמת.

כשהייתי ילדה שמרתי המון על האחים הקטנים ואהבתי את זה. שנאתי רק שאמא לא הייתה שואלת אותי לפעמים מראש

אם זה בסדר ופשוט הייתי חוזרת הביתה מביה"ס ורואה פתק שאני צריכה לקחת אותם מאיפשהו ולשמור עליהם

עד שעה לא ידועה- לא היו פלאפונים והיא הייתה נוסעת בטרמפים...

אבל חוץ מזה שמרתי עליהם בכיף. אפילו לשבוע שלם כל קיץ כשאימי היתה יוצאת לחופש.- כשהייתי בגיל העשרה.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.