רק באתי וכבר התנפלתי עליכם....
אז ככה: מה עושים שלילדים יהיה אכפת מהבית ומאמא.
יש להם תפקידים אבל הם עושים רק אותם.
טוב , הם גם נורא משתדלים לשים את החפצים האישיים היקרים שלהם במקום.
אבל- שום דבר אחר לא מזיז להם.
למשל- בת ה-13 חוזרת מחוג, ומבקשת לשחק במחשב
כשהבית הפוך, שאריות מארוחת ערב על השולחן ובכיור,
ערימות כביסה והתינוק צורח....
"אבל הסלון זה לא התפקיד שלי"....
יש לך ציפיה מבת 13 שכשהיא חוזרת הביתה היא תחשוב על מה אפשר לסדר ולנקות בבית, ומיוזמתה תעשה?
[וגם - זה התחיל עוד מניקוי עצמי של הטיטולים?...]
היא בסך הכל ילדה, ואין לה את הרגש של האחריות כלפי כל הבית, לא הייתי מצפה שמיוזמתה תסדר את הבית. אבל אם מבקשים ממנה - אז שכן תעזור, לא לבקש יותר מידי כי,, שוב, היא עוד קטנה ולא צריכה לתפקד כמו אמא, רק לעזור.
היא הגדולה בבית? בד"כ יש לנו נטיה לבקש רק מהבכורים, ולשכוח שגם הקטנים יכולים לעזור - כל אחד ברמה שלו
שהם חלק מהבית הזה ושאנחנו כחלק ממשפחה שלמה וכולם צריכים להיות שותפים.
שבמשפחה יש חלקים של קבלה ויש חלקים של נתינה.
על כמה חשוב שהם יקחו חלק הן בקבלה והן בנתינה (בעיקר אצל הבוגרים)
עם הגדולה- להתחיל לשוחח אתה על הגדלת ראש וכמובן לדרבן ולעודד עם מילים חמות.
להסביר לה עד כמה המקום שלה חשוב ולהבהיר זאת גם אצל הקטנים- שהיא האחות הגדולה ומכבדים אותה וכו'- ואז באופן כמעט אוטומטי היא מזדהה עם זה ומתחילה לתפוס פיקוד.
בהצלחה 
מצד אחד יש את התפקיד שלה,
מצד שני ציפייה שתעשה יותר
או שתגדירו לה יותר, או שתצפו ממנה פחות
דעתי
א.להראות להם שגם לאמא ואבא אכפת מהבית-דוגמא אישית. ב.לא להכריח ילדים לעשות דברים כי אז באופן טבעי הם לא ירצו לעשות.ואם את מבקשת עזרה לדוגמא לסדר את החדר תציעי להם עזרה אפילו קצת ואז יהיה להם מוטיבציה.אבל הכי חשוב לא להכריח! ולצפר במידת הצורך.בהצלחה!
אם אני לא טועה - יש לך "ביקורת".. גם אם אפשר להבין מה היית רוצה, אבל ככה זה לא יושג, כי זה "כנגד".
דבר שני - טבעי לגמרי שילדה בת 13 שיש לה "תפקיד" אומרת שזה לא התפקיד שלה.. אין לה תחושת אחריות כוללת על הבית.
כעת - את רוצה לחנך לשימת לב מעבר לזה, לאיכפתיות ולרצון לעזור.
זה טוב - אבל בהדרגה וללא שמץ שידור "מרירות" או זלזול בתפיסתה הנוכחית.
היא מגיבה "אבל הסלון זה לא התפקיד שלי" - את מבינה את ה"ראש" שלה.
קודם כל, "מסכימה". נכון, זה לא התפקיד שלך - ויופי שאת עושה מה שקבענו.
ואז אפשר להסביר הלאה.
ויותר טוב, קודם. לתפוס שיחה קצרה בזמן רגוע - ולהסביר לילדים את המשמעות של ה"תפקידים".
להגיד להם משהו בסיגנון: תראו, ילדים, בבית כולנו ביחד. אז בעצם כולנו היינו צריכים לעשות הכל ביחד. אבל אמא מבינה שלא כל דבר הוא כבר תפקיד בשביל ילדים, ושיש דברים שתעשו בעז"ה כשתהיו הורים... לכן, יש תפקידים קבועים, שכל אחד ידע משהו שהוא עוזר בו, לפחות.
אבל זה לא במקום ש"נרגיש" אחד את השני. גם ההורים, אם ילד צריך משהו חשוב לא מתוכנן, משתדלים לעזור. לא אומרים שזה לא בתכנון..
אז אם, נגיד, באים הביתה, ורואים שנשארו לאמא המון דברים לעשות, הפוך ויש כביסה והתינוק בוכה.. אז זה ממש יפה אם "מרגישים" ושואלים - אמא, את צריכה אולי עזרה?..
תשתדלו לשים לב.
ובוודאי אם אמא מבקשת מעבר ל"תפקיד" הקבוע - זה לא "מה פתאום". התפקיד זה מינימום, הבסיס. אבל התפקיד של כולנו זה לעזור אחד לשני, לדאוג שיהיה נעים בבית. משתדלים לא להעמיס יותר מידי - אבל אם צריך, שמחים שבדרך כלל לא מוטלים עליכם כל הדברים האלה, אומרים בלב תודה לאמא, ועוזרים בשמחה במה שצריך.
וכמובן, תשתדלי לתת דברים שמתאימים למה שכל אחד מהם יכול לעמוד בו.
לענ"ד, ילדים יכולים לתפוס מצוין שגם לאמא קשה - ויכולים לעזור בשמחה.
כמובן - לא לשכוח אח"כ את ה"יישר כח" ו"מאד עזרת לי"..
כי הילדים לא "עוזרים" לנו. זה נשמע כאילו שהם עושים לנו טובה: העבודה היא שלי, והם רק צריכים "לעזור".
לא! העבודה היא של כולם, וכולם "לוקחים חלק" - כל אחד לפי יכולתו.
האם באמת התחזוקה הפיזית של הבית-
היא עבודה של כל בני הבית?
(אני מתכוונת לילדים קטנים- לא לילדים בוגרים שגרים בבית ולא בדירה משלהם)
האם אין לאמא ואבא יתר אחריות ומחוייבות על הבית- מאשר הילדים?
אני שואלת באמת
מימיקילדים לא כל כך מודעים לסביבה שלהם
אולי לומר לה בפשטות -
אוי, מתוקה שלי, אני יודעת שזה לא התפקיד הרגיל שלך, אבל היום יש בלגן יותר מהרגיל, ואני צריכה את עזרתך קצת. מה את מעדיפה? להחזיק את ירחמיאל או לפנות את השולחן?
(הלואי שהייתי מצליחה לדבר עם הילדים שלי בכזו שלווה כשהבית קורס.........
)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
