יש לך ציפיה מבת 13 שכשהיא חוזרת הביתה היא תחשוב על מה אפשר לסדר ולנקות בבית, ומיוזמתה תעשה?

ככה זה אצלי,היא מגיעה הביתה וישר מנקה ומסדרת ורוב הפעמים אני מגיעה הביתה ואין פירור על הרצפה,הבית פיקס!

אבל יכול להיות שזה אופי...

[וגם - זה התחיל עוד מניקוי עצמי של הטיטולים?...]

היא בסך הכל ילדה, ואין לה את הרגש של האחריות כלפי כל הבית, לא הייתי מצפה שמיוזמתה תסדר את הבית. אבל אם מבקשים ממנה - אז שכן תעזור, לא לבקש יותר מידי כי,, שוב, היא עוד קטנה ולא צריכה לתפקד כמו אמא, רק לעזור.

היא הגדולה בבית? בד"כ יש לנו נטיה לבקש רק מהבכורים, ולשכוח שגם הקטנים יכולים לעזור - כל אחד ברמה שלו

שהם חלק מהבית הזה ושאנחנו כחלק ממשפחה שלמה וכולם צריכים להיות שותפים.

שבמשפחה יש חלקים של קבלה ויש חלקים של נתינה.

על כמה חשוב שהם יקחו חלק הן בקבלה והן בנתינה (בעיקר אצל הבוגרים)

עם הגדולה- להתחיל לשוחח אתה על הגדלת ראש וכמובן לדרבן ולעודד עם מילים חמות.

להסביר לה עד כמה המקום שלה חשוב ולהבהיר זאת גם אצל הקטנים- שהיא האחות הגדולה ומכבדים אותה וכו'- ואז באופן כמעט אוטומטי היא מזדהה עם זה ומתחילה לתפוס פיקוד.

בהצלחה

מצד אחד יש את התפקיד שלה,

מצד שני ציפייה שתעשה יותר

או שתגדירו לה יותר, או שתצפו ממנה פחות

דעתי

אני בגיל 13 הרגשתי כמו אמא קטנה...... מה זה ככה להגיע הביתה למצב הזה ולהגיד שזה לא התפקיד שלה.. סליחה?????????????????????????????????

א.להראות להם שגם לאמא ואבא אכפת מהבית-דוגמא אישית. ב.לא להכריח ילדים לעשות דברים כי אז באופן טבעי הם לא ירצו לעשות.ואם את מבקשת עזרה לדוגמא לסדר את החדר תציעי להם עזרה אפילו קצת ואז יהיה להם מוטיבציה.אבל הכי חשוב לא להכריח! ולצפר במידת הצורך.בהצלחה!

אם אני לא טועה - יש לך "ביקורת"..  גם אם אפשר להבין מה היית רוצה, אבל ככה זה לא יושג, כי זה "כנגד".

דבר שני - טבעי לגמרי שילדה בת 13 שיש לה "תפקיד" אומרת שזה לא התפקיד שלה..  אין לה תחושת אחריות כוללת על הבית.

כעת - את רוצה לחנך לשימת לב מעבר לזה, לאיכפתיות ולרצון לעזור.

זה טוב - אבל בהדרגה וללא שמץ שידור "מרירות" או זלזול בתפיסתה הנוכחית.

היא מגיבה "אבל הסלון זה לא התפקיד שלי" - את מבינה את ה"ראש" שלה.

קודם כל, "מסכימה". נכון, זה לא התפקיד שלך - ויופי שאת עושה מה שקבענו.

ואז אפשר להסביר הלאה.

ויותר טוב, קודם. לתפוס שיחה קצרה בזמן רגוע - ולהסביר לילדים את המשמעות של ה"תפקידים".

להגיד להם משהו בסיגנון: תראו, ילדים, בבית כולנו ביחד. אז בעצם כולנו היינו צריכים לעשות הכל ביחד. אבל אמא מבינה שלא כל דבר הוא כבר תפקיד בשביל ילדים, ושיש דברים שתעשו בעז"ה כשתהיו הורים...  לכן, יש תפקידים קבועים, שכל אחד ידע משהו שהוא עוזר בו, לפחות.

אבל זה לא במקום ש"נרגיש" אחד את השני. גם ההורים, אם ילד צריך משהו חשוב לא מתוכנן, משתדלים לעזור. לא אומרים שזה לא בתכנון..

אז אם, נגיד, באים הביתה, ורואים  שנשארו לאמא המון דברים לעשות, הפוך ויש כביסה והתינוק בוכה.. אז זה ממש יפה אם "מרגישים" ושואלים - אמא, את צריכה אולי עזרה?..

תשתדלו לשים לב.

ובוודאי אם אמא מבקשת מעבר ל"תפקיד" הקבוע - זה לא "מה פתאום". התפקיד זה מינימום, הבסיס. אבל התפקיד של כולנו זה לעזור אחד לשני, לדאוג שיהיה נעים בבית. משתדלים לא להעמיס יותר מידי - אבל אם צריך, שמחים שבדרך כלל לא מוטלים עליכם כל הדברים האלה, אומרים בלב תודה לאמא, ועוזרים בשמחה במה שצריך.

וכמובן, תשתדלי לתת דברים שמתאימים למה שכל אחד מהם יכול לעמוד בו.

לענ"ד, ילדים יכולים לתפוס מצוין שגם לאמא קשה - ויכולים לעזור בשמחה.

כמובן - לא לשכוח אח"כ את ה"יישר כח" ו"מאד עזרת לי"..

כי הילדים לא "עוזרים" לנו. זה נשמע כאילו שהם עושים לנו טובה: העבודה היא שלי, והם רק צריכים "לעזור".

לא! העבודה היא של כולם, וכולם "לוקחים חלק" - כל אחד לפי יכולתו.

האם באמת התחזוקה הפיזית של הבית- 

היא עבודה של כל בני הבית? 

(אני מתכוונת לילדים קטנים- לא לילדים בוגרים שגרים בבית ולא בדירה משלהם) 

האם אין לאמא ואבא יתר אחריות ומחוייבות על הבית- מאשר הילדים? 

אני שואלת באמת 

ילדים לא כל כך מודעים לסביבה שלהם

אולי לומר לה בפשטות -

אוי, מתוקה שלי, אני יודעת שזה לא התפקיד הרגיל שלך, אבל היום יש בלגן יותר מהרגיל, ואני צריכה את עזרתך קצת. מה את מעדיפה? להחזיק את ירחמיאל או לפנות את השולחן?

(הלואי שהייתי מצליחה לדבר עם הילדים שלי בכזו שלווה כשהבית קורס.........)

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....