אני הרגשתי דברים דומים אחרי הלידה הראשונה.

קודם כל, לגבי הנקה. נראה לי שלעבור למטרנה בלילה, הייחוד אם במשך היום את שואבת ולא מניקה, בשלב כ"כ מוקדם כשההנקה עדיין לא מבוססת זה די מתכון להפחתה של חלב שעלולה להביא לסיום ההנקה. אז עליך לחשוב אם את רוצה את זה...

הייתי מחכה בסבלנות עוד כמה ימים ומנסה לראות אם יועצת ההנקה נותנת עצות שעוזרות ואולי ילך לך יותר חלק....

מבינה מאד! זה פשוט סיוט להיות כל הזמן סביב שאיבה האכלה שאיבה האכלה....

את בבית שלך? או אצל ההורים?

לי מאד עזר שבשלב הזה הייתי אצל ההורים- באמת הייתי זקוקה לחברה שירענן אותי וכך נפתרה לי בעיית היציאות...

בכל מקרה, נראה לי שיציאה קלילה בשעות היום לסיבוב קצר בעגלה, לא אמורה להוות בעיה גם בגיל כזה (כמובן במינון)

ואולי להזמין אליך חברות מידי פעם (אבל רק כאלה שאת מרגישה בנח לא "לארח" אלא ש"יארחו" אותך בביתך...)

בחייך וקשיי ההנקה לא מוסיפים הרגשה טובה. בע"ה נקווה שהיועצת הנקה תעזור, כל הכבוד שאת שואבת ושואבת אבל תשמרי על עצמך!! לא להשתגע!!

בהצלחה!!! ותפילות!!

אני מקווה שבעזרתה תעלו על דרך המלך במהירות עם ההנקה, כך לא תצטרכי להתעסק גם עם שאיבות ובקבוקים. תינוק חדש זה מספיק עבודה גם ככה!!!

לדעתי אין שום בעיה לצאת עם התינוק ולהסתובב איתו בכיף ממש - בהנחה שהוא נולד במועד ובמשקל תקין.

הערב באמת מאוד קשה לרוב התינוקות והוריהם. כולם עייפים ועצבנים ויש באוויר הרבה אנרגיה לא טובה מכל המעורבים! תנסי לצאת עם התינוק להתאוורר שעה לפני השקיעה לסיבוב נחמד. לספוג קצת אור ואוויר לפני האתגר של הערב

תחזיקי מעמד! ואל תישארי לבד! תקיפי את עצמך באנשים בוגרים כמה שאפשר.

בעיקר לזה שאל תחששי לצאת עם התינוק אם זה חשוב לך להרגשה הנפשית.

לא מדובר על ג'וגינג מהיר, אלא יותר בסטייל של טיול של שבת אחרי החמין ...

ואם זה עם מישהו נוסף קרוב, שמאפשר דיבור ושיחה עוד יותר טוב!

בהצלחה עם ההנקה! תרגישי טוב וקחי את הזמן להתאושש! את רק השניה ילדת מותק... תזכרי את זה!

זה טבעי מה שאת מארת,אני מצטרפת להמלצות של יוקטנה לצאת לטיול ולהתאוור מעט..

שמחה לשמוע שקבעת עם יועצת הנקה בע"ה היא תעזור לך.

תעדכני.

אם זה עושה לך טוב לצאת - אין סיבה שלא, התינוקי יהיה שליו יותר כשגם את תהיי שמחה, לא יקרה לו כלום אם תצאי לקניות, קחי איתך סינר הנקה שתוכלי להניק בכל מקום, וטיטול אפשר להחליף גם בעגלה. תהני!!!

אני יצאתי בגיל כזה עם התינוקות

מזל טוב!

ואל תדאגי, זה לא דכדוך, זה מצב אחרי הלידה, לאט-לאט ותלמדי להסתדר עם הכול.

להחליף הנקה לפורמולה אני לא ממליצה לך, כי זה יכול לפגוע בהנקה, ח"ו.

לגבי קשיי ההנקה - אולי תשקלי התייעצות עם יועצת ההנקה? או  מישהי מהסביבה שלך?

תמשיכי לקחת פרנטל, תעשי בדיקת דם לראות אם אינך אנמית ותחשבי יחד עם בעלך על האופציה, שמישהי תחליף אותך מידי פעם לשעה-שעתיים כדי שתוכלי לצאת כפי שהיית רגילה קודם.

לי היה מאוד קשה אחרי הלידה הראשונה, ובנוסף היו קשיים בהנקה.

כבר אמרו, אבל אני חוזרת, זה טבעי ונורמלי, והכי חשוב זה גם עובר (בע"ה בקרוב*)

בנוגע לתמ"ל. אני יודעת על עצמי שאם הייתי נותנת לה[בת שלי תמ"ל בשלב זה- זה היה גומר על ההנקה! במבט לאחור אני יכולה להגיד שהמאבק על ההנקה (וזה היה מאבק, בחודש הראשון...) היה שווה את זה. גם בשביל הבת שלי וגם בשביל האחים הקטנים שלה... (ממה שאני מכירה, הנקה לא מוצלחת בילד הראשון יוצרת משקעים שמאוד מפריעים להנקה בהמשך...)

בהצלחה! שולחת חיבוק!

זאת השקעה גדולה. החודשיים הראשונים של הבת הבכורה שלי היו קשים מאוד מאוד. היו לי פצעים מההנקה, אבל זה היה נראה לי עדיף על שאיבות אז המשכתי ככה. מה שבטוח, בזכות הקושי הזה התפללתי המון אל הקב"ה, עם הרבה דמעות...

דבר שעזר לי ולתינוקת להירגע זה מנשא. יכולתי לעשות דברים בבית במקום כל הזמן להחזיק אותה או להניק. היא היתה ישנה יותר זמן במנשא מאשר בעריסה, ואז החיים התחילו להיות קצת יותר נינוחים. וגם יותר קל צאת איתה כשצריכים לסחוב רק מנשא . גם האבא כמובן יכול להשתתף בזה.

אבל באמת כמו שאמרו לך כאן - חשוב לפתור את הקשיים בהנקה ולעבור להנקה מהאמא. אני יודעת שלא אצל כולן זה כך, אבל אצל חברה שלי רק שאיבות גרמו לחלב להיות מועט יותר עם הזמן, ומתי שהוא זה פשוט לא הספיק לתינוק.

לגבי מטרנה בלילה - תזכרי שאחד העקרונות החשובים בהנקה (אם לא החשוב ביותר) זה שכמות החלב הולכת ביחס ישר לדרישה. כלומר, אם הגוף שלך מרגיש שיונקים ממנו כמות מסוימת, אז הוא ימשיך לייצר ולספק אותה גם בימים הבאים, ואם הוא ירגיש שצורכים פחות - הוא יפחית בכמות החלב שהוא מייצר. לכן כשתינוקותם פיציים הם יונקים המון, כי הם גדלים מאוד מהר, ובעוד כמה ימים הם יצטרכו יותר חלב. כלומר, ההנקה המרובה מובילה לכך שיהיה להם מספיק חלב בכל שלב בגדילה שלהם.  ולכן אמרו לך כאן שזה יכול להרוס את ההנקה בשלב הזה.

ועוד משהו כדי לחזק אותך - תזכרי שחלב-אם זאת מרקחת אלוקית. הקב"ה מתכנן ויוצר בתוכנו דבר מדהים שתורם לילדה שלך המון המון בריאות, שכל ובנייה רגשית טובה. כל חיקוי אנושי שמנסים לעשות לחלב-אם (לפי המון מחקרים) לא מגיע לקרסוליים של חלב אם. ומי יודע, אולי בגלל אנחנו צריכות כל כך להשקיע בזה ולהתפלל על זה...

התייעצתי עם יוצעת הנקה, והפלא- דוקא ביום שהיא הגיעה הוא הצליח לינוק כמו שצריך (:

מאז אני משתדלת הנקה מלאה, למעט בקבוק פעם/פעמיים ביום אם אני יוצאת ולא רוצה להיות מוגבלת..

אני מרגישה קצת יותר טוב, אבל לא מצליחה להבין איך אפשר לשלב משהו עם אימהות?? אני כל היום סביב ההאכלות שלו, ולא יכולה לדמיין איך אפשר גם לעשות קניות, להכין שבת, לתפעל את הבית, ועוד להשקיע בלימודים...

בעלי אומר לי שכולן עושות את זה אז זה אפשרי, אבל כרגע זה נראה לי פשוט חידה..

שאלה בקשר לטבילה- הגיוני להתחיל לספור שבעה נקיים שבועיים וחצי אחרי הלידה? ואיזה סוג של בדיקה הגניקולוג עושה? יש לי תור מחר, ואני חוששת שהוא ממש יתפלא שבאתי כ"כ מוקדם אחרי הלידה..

הבדיקה היא פנימית?

ומה אם הוא אומר שאני לא מוכנה לחזור לאישות ואני כבר מוכנה לטבילה? יש למישהי ניסיון בעניין הזה? אשמח להבין ממה בדיוק החשש ביחסים..

תודה!

קודם כל, זה לא משנה מה כולן- העיקר זה מה את.

את רק שבועיים וחצי אחרי לידה ובאמת בשלב הזה הכל סביב התינוק ולא מצליחים לעשות כלום מעבר!!!!

שישה שבועות מהלידה נקראים משכב לידה ובזמן הזה את צריכה לנוח הרבה ולתת לגוף להתאושש מהלידה ובמקביל להתרגל לתינוק חדש שמנסה להתרגל לעולם....

אל תנסי להיות סופר-וומן שמצליחה לעשות עוד דברים!!!

לאט לאט עם הזמן את תתחזקי, התינוק יתרגל לעולם ואת אליו ואז תוכלי לשלב דברים נוספים בהדרגה.

בקשר לטבילה- הגיוני שהדימום הרציני נגמר,

אך תקחי בחשבון שרוב הסיכויים שיתחילו לך כתמים ודימומים קצרים למיניהם שלא יאפשרו לך להגיע למקוה כבר בשלב הזה. זה טבעו של דימום אחרי לידה- ארוך ומטעה....

הרופא עושה בדיקה פנימית (לא כואבת) שמטרתה לראות שהרחם חזר למקומו ולגודלו הטבעי, לכן גם צריך להגיע רק שישה שבועות אחרי לידה כי זה הזמן שלוקח לרחם לחזור לכך. לא יודעת אם יש טעם להגיע לרופא כבר שלושה שבועות אחרי הלידה.

לגבי קיום יחסים- לא נראה לי שיש בעיה לפני הרופא (אבל אני ממש לא יודעת ולא מבינה בזה), ובכל מקרה- כמו שאמרתי לך- רוב הסיכויים שהטבילה תדחה לך עוד ועוד, אז אל תפתחי ציפיות....

כל כך סמוך ללידה אל תצפי להספיק לשלב דברים... אבל זה יקרה, בהדרגה, ככל שהתינוק יגדל ואת תתאוששי מהלידה תספיקי יותר... ויותר מזה, תתרגלי לעובדה שקצב ההספק שלך ירד ותתכנני את עצמך בהתאם..

זה שכולן עושות את זה, זה אולי נכון (בכלל לא בטוחה...), אבל זה לא אומר שזה קל להן. מנסיוני, זה קשה ודורש סבלנות! וגם עזרה ממי שניתן!

אל דאגה הזמן עושה את שלו, צריך סבלנות ואמונה שזה אפשרי וזה יסתדר! בהצלחה!

בנוגע לטבילה, שבועיים וחצי זה מאוד מקודם, אבל אפשרי,את יכולה לנסות, אבל אל תבני על זה.

בנוגע לרופא, אני תמיד הלכתי לרופאה כשבוע אחרי הטבילה, זה לא מעכב. את צריכה לבדוק בעצמך שאת מרגישה טוב ושאין כאב משמעותי באותו מקום (רגישות זה נורמלי...). הבדיקה היא אכן פנימית.

הרופא בד"כ בודק את מצב הנרתיק (מצב התפרים בעיקר) ולעיתים בודק את הרחם עצמו (שהוא נקי משאריות הריון).

עניין נוסף, הוא שואל האם את מעוניינת באמצעי מניעה (אז כדאי לחשוב על הנושא לפני שמגיעים לרופא).

בהצלחה!

אני עשיתי לעצמי שינוי בתפיסה שממש עוזר

הבנתי שבעצם הרבנים האלה הרי לא מרוויחים כלום

הם אנשים יראי שמים וצדיקים שמקדישים זמן מהחיים שלהם בשבילנו

כדי שאנחנו נוכל לטבול בטהרה ולקיים את ההלכות כמו שצריך

אין להם שום אינטרס "להיכנס לי לתחתונים" כמו שמישהי תיארה פה פעם

דבר ראשון זה עזר לי להעריך את הרב

ואחר כך גם ההבנה שזה באמת באמת לא מזיז להם משום כיוון

הם רגילים, מסתכלים נטו צבע/ גודל וכו וממשיכים הלאה בחיים

וזה כמו שלא נעים לעשות בדיקות פנימיות 

אבל מי שבודק עושה את זה לטובתי

אז פה זה פחות נורא, כי זה אפילו לא מולי

בעלי הולך, חוזר עם תשובה

הכתם כבר בפח ואפשר לשכוח

לחשוב על זה מכיוון אחר - אם רופא היה אומר לכם שמבחינה רפואית צריך לחכות כמה ימים, זה היה לך סבבה?

אם כן, אז הרבה פעמים הפער נובע מזה שאנחנו תופסים צרכים רפואיים, כלכליים, חוקיים וכד' כ"צורך" וצרכים דתיים כ"בחירה". אבל באמת באמת ברגע שבחרת ללכת לפי ההלכה, ברור שיש דברים שהיית רוצה לעשות אחרת ולא בחרת את הנקודות הספציפיות האלה, אבל הם חלק מצורך גדול יותר - צורך דתי. זה ממש צורך שיש לך, מרגע שאת רוצה לשמור נידה כמו שצריך.

גם אם זה היה רפואי זה לא היה בחירה שלך הנקודה הספציפית והיית עושה את זה כצורך שנובע מבחירה גדולה יותר, להישמע לרופאים מתוך הנחה שזה הדבר הנכון.

לפעמים לשנות את הסתכלות על מצווה קשה כ"צורך" דתי ולא כבחירה ממש עוזר

תודה רבה על ההודעה!

באמת מחזק

תבדקי עם רב גדול אם אפשר

אנחנו בדקנו עם כמה רבנים וכולם התירו להשתמש בתחתונית גם בשבעה נקיים ואז זה לא נחשב כתופס טומאה אם לא הסתכלת והיה דם. וגם אם הסתכלת זה הרבה יותר קל.

תחתונית ב7 נקיים כן תופס טומאה

ברוב המקרים הן יודעות לענות, וגם במקרה שהיתה שאלה מורכבת יותר, אחת שהבאתי לה העבירה את השאלה ליועצת אחרת.

באמת מזדהה עם הקושי להביא לרב. לי זה ממש לא עוזר לדעת שהוא מתייחס לזה בשוויון נפש, עדיין אני מרגישה שאני לא מסוגלת לזה. מודה לה' ולאנשים שקידמו את מפעל יועצות ההלכה.

חוץ מזה אם יש כתמים בצבע מסוים שאת יודעת שהרב התיר לך בעבר מותר לך להתיר לעצמך.

ממש מבינה אותך❤️

א' לא חייבים להביא לרב כתמים. אפשר לבחור לחכות.. לי זה עוזר לדעת שזה בחירה שלי ללכת, מתוך מטרה שיקצר.

ב' תחתונית- לי זה ממש עזר. קודם כל כי זה יותר קל להקל על תחתונית (גם אם לא נוהגים מראש שזה לא מקבל טומאה ואז הכל מותר...)

דבר שני זה לא בגד. תחתונים מבחינתי זה יותר אינטימי... דבר שלישי- אפשר באנונימי! משאירים אצל הרב בתיבה עם מס' טלפון והוא שולח הודעה מותר/אסור, בלי להזדהות.

ג' לגבי הללמוד בעצמך- זה יורת בהמשך לא'. אפשר ללמוד בעצמך ומה שאת יודעת שמותר אז הוא מותר (למשל אם את בטוחה שזה צבע שהתירו לך פעם) אבל רב הוא יורת מומחה ולכן יכול להתיר יותר כתמים. ובאמת, זה עוזר לי לחשוב שמראים על מנת לזרז את עניני הטהרה.

ובסוגריים אומר שלא אמור להיות כל כך הרבה כתמים. אם אתם מראים הרבה אז או שבאמת לקבל מהרב קוים מנחים מה מותר מה אסור

או שאפשר לעשות כל מיני דברים (תוספים וכדו') כדי לחזק את הרחם. לא אמורים ללכת לרב כל חודש... 

נכון שאחרי לידה יש יותר ועדיין..

לק"י

שצריך לכתוב את כל הפרטים (אחרי לידה, עם/ בלי תפרים, אם היה כאב בבדיקה וכו').

הרב אומנם יכול לחזור למספר עם שאלות, אבל עדיף מראש שיידע כמה שיותר, ולא יתפספס משהו.

(וגם לברר שהרב נמצא בבית. שהעד לא ייתקע אצלו...).

בהצלחה לפותחת!

לק"י

על כתמים בתחתונים או על עד?

תחתונים- אפשר להחליף בתדירות גבוהה לפני שהכתם נהיה גדול מגריס.

ויש פסיקות שמותר תחתונית והיא לא מקבלת טומאה. תבררי מה אצליכם.

ממש ממש לא מסוגלת.

זה אישי ופרטי ובלתי אפשרי מבחינתי. מעדיפה לאסור את עצמי ולא להביא משהו אישי כל כך.

וכשבעלךי הסביר את זה לרב, קיבלנו היתר ללכת עם תחתונית. פשוט כדי שיהיה אפשר להביא אותה לרב (שזה גם מביך ברמות, אבל איכשהו ניתן להתגבר על זה).

בעלי הלך עם תחתונים לרב

והוא אמר לו חבל למה תחתונים שתשים תחתונית יהיה לה יותר נעים

מאז אני עם תחתונית

אין לי הרבה כתמים. עכשיו אחרי לידה ניסיתי להיטהר ולא יצא יום בלי כתם בבדיקה וחלק מהימים גם בתחתון.

אני בכלל לא שמעתי על הרעיון שאפשר לשים תחתונית, מניחה שהייתי יודעת על זה אם זה היה בפסיקה שלנו. בכל מקרה אברר... הרבה יותר סביר להביא תחתונית לרב ולא תחתונים ממש...

אבל

הכי חשוב

בעלי שאל אותו היום והרב התיר את הכל אז במחשבה שניה כן היה שווה את הבושה.

ובקשר ללמוד - אני לא בקטע ללמוד כדי להיות יועצת הלכה

הייתי רוצה לדעת לעצמי בבית... אולי באמת לומדים מפעם לפעם כשיש שאלות 

לא לעשות את כל הבדיקות בוקר וערב.

במיוחד אחרי לידה.

תחבושת לא מקבלת טומאה

ואין חיוב ללבוש ב7 נקיים בגד שמקבל טומאה , אלא בגד לבן.

אז אפשר ללבוש לבן ולשים תחבושת, ככה הסיכוי שכתם יטמא הוא ממש קטן.

ואם משהו לא מספיק ברור בתמונה או שזה כתם שחייב לראות בעין כדי להתיר הוא כותב.

אבל זה הרבה יותר קל וסבבה מאשר ללכת עם זה אליו.

למרות שלדעתי עם שינוי תפיסה אפשר לדלג על הפדיחה.

כמו שאני לא מתפדחת מהבלנית או מהחברה שפגשה אותי בדרך למקווה.

לטשטש ולתת מידע מוטעה על הכתם.

זאת אומרת שאם הכתם  בצבע/ גודל מסויים, התמונה לא מעבירה את הגוון או הגודל המדוייק בגלל אמצעי הצילום

וממילא אי אפשר לפסוק אמת לאמיתה בהסתמך על תמונה.

מי שנוקט ככה - לא נכון. 

בשאלת מראות- צריך לראות בפועל את המראה הנידון. לא באמצעות שום דבר עקיף.

(למדתי קורס הדרכת כלות במכון פוע"ה.)

אני יודעת שמכון פועה לא סוברים ככה אבל אני לא הולכת לפי הפסיקה שלהם.

הרב שלנו ממש גדול בנושא טומאה וטהרה ויש לו כולל שהוא מסמיך אחרים בנושא.

הוא יודע לדוגמא להגיד לי לצלם את הכתם עם שקל ליד כדי לראות את הגודל האמיתי שלו ואם הצבע של הכתם לא בבירור מותר הוא יגיד לי שצריך לראות בעין ולהביא אליו.

עדיין במקרים שברור שזה מותר כי הוא יודע להתיר על פי גודל וצבע ברור זה שווה את זה מאשר ללכת אליו.

ברור שזה צורת פסיקה ואולי לא כולם סומכים על זה.

אבל זה לגמרי ככל שאתה גדול יותר אתה יכול להתיר יותר. 

אנחנו למדנו ונוקטים לא ככה. 

באופן אישי

ראיתי מנסיון שזה בעייתי לפסוק ככה.

לא כתבתי אסור

כתבתי בעייתי.

לפעמים צריך לעשות הפסקה עם הבדיקות

אם המקום רגיש,הבדיקה עצמה פוצעת.

ואז זה מעגל קסמים שלא נגמר.

לקח לי זמן ללמוד את זה.

היום אני קשובה לגוף שלי, איך אני מרגישה גם תוך כדי בדיקה ולפי זה יודעת להתנהל,

לפעמים גם את זה מסבירה לרב.

לכן למרות הפדיחה כדאי למצוא רב או דמות הלכתית שנעים לך  לפרט מולה.

אני לא בקטע פמיניסטי שנשים יפסקו, אבל המון שאלות לא דורשות פסיקה אלא ידע בלבד. הדברים היחידים שדורשים ממש פסיקה זה צבעים שיש שאלה אם זה צבע אוסר.

ברגע שיודעים את ההלכה טוב, המון שאלות נחסכות

ותמיד לאישה אחרי לידה יש יותר הקלות בבדיקה

תנסי להכיר את השאלות שלך, ומה התשובות אליהן

בעבר היה גם אפליקציה שניתן להעזר בה כדי לקבוע

ויש הלכות מה מותר ומה אסור

זה לא שבקורס רבנים יושבים ומראים להם גוונים וצבעים והם זוכרים

זה יותר מבוסס על צבעים מותרים וצבעים אסורים

ומה ההרגשה/תחושה/זמן ורקע שלך

ולפי זה הפסיקה

רבנים *כן* רואים מראות כשהם לומדים לפסוק

יש ניואנסים קטנים

ועוד פרטים שרב מנוסה יודע לראות, לשאול ולפסוק.

ועדיין צריך ללמוד ולדעת בעצמנו!

אצלי הרב מיוזמתו אמר לי "על כזה, כזה וכזה את לא צריכה לשאול יותר".

מרגישה שיש לי שליטה רבה.

הכנסה והוצאה קלי קלות (אחרי 4 לידות)

השפעה הורמונלית מזערית

לי היו אפס כתמים

מחזור מינימלי

מחברת 2, כי אם חיברתי יותר איבדתי שליטה והיה מופיע מחזור בלתי צפוי. אבל אפשר גם יותר.

לא משפיע לי על המשקל

הבנתי שגם במחיר זה יותר זול מגלולות (לא באופן משמעותי)

לא חרדה כל הזמן שמא שכחתי לקחת גלולה

אם מפריע אפשר להוציא ולהחזיר

אני מקווה שלכולן זה ככה, גלולות גמרו עלי הורמונלית, התקן נחושת גמר עלי פיזית

זה באמת בקטנה ההתעסקות, ואפשר לחבר ולצמצם מחזורים, זה ממש שווה.

תכלס אחרי 2 שחיברתי התחיל לצרוב לי בנרתיק, בהתחלה חשבתי שזה פטריהצאו משהו אבל בבדיקות הכל היה תקין, תכלס בסוף הוצאתי וזה עבר..

אז באסה אבל ירדתי מזה. מי שלא משפיע עליה- בעיניי אידאלי.

חברה טובה שלי גם התלהבה עד שאחרי כמה חודשים, כשהפסיקה,  קלטה שזה השמין אותה והיא לא הצליחה להוריד את הבטן בכלל כל התקופה הזו והתבאסה עלצזה ממש.

לי אישית זה עשה המון המון המון כתמים

אבל לא עברתי כי היה לי נוח...

אבל הבנתי שאני די נדירה ולרוב מי שמשמתשת אין כצמים

כמעט כמו גלולות.

וגם לא אהבתי את ההתעסקות 

אני עדיין משתמשת בגלולות ואין לי תופעות כאלה. וגם מחליפה מידי פעם. בקיצור- עד שלא תנסי על עצמך. לא תדעי 

יש מחשבה שבגלל שזה בנרתיק אז לא אמורות להיות תופעות לוואי הורמונליות כלליות, אבל זה לא נכון.

הספיגה היא דרך הנרתיק אבל ההורמונים משפיעים על כל הגוף ותופעות לוואי כמו גלולות.

אני רואה שאוזן הפיל כתבה שלה היה תופעות הורמונליות מזעריות אבל זה עניין מאוד אישי וכמו שאחרות כתבו לך פה זה לא חייב שיהיה ככה

ואני מניחה שגם לא כולן סבלו כמוני מהאלטרנטיבות.

אני גם מרגישה שינויים הורמונליים, אבל דומים למחזור רגיל, לדוג' תחושת דיכי שמופיעה בערך בזמן שצריך  לקבל.

ומישהי כתבה על גירוד - נזכרתי שסבלתי מזה והיו לי כל מיני דרכים להתמודד, אבל כשהתחלתי דיאטה והורדתי סוכר פתאום קלטתי שזה נעלם לגמרי.

רק אחרי הפסקת הנקה

לשלוש שנים בערך ,שימוש קליל

את לא צריכה לזכור כל יום בשונה מגלולות

רק לתזכר ביומן מתי להוציא אחרי 3 שבועות בדיוק

לא זכור לי תופעות לוואי חריגות,לא עשה לי כתמים או דימומים לא ברורים וכו . מסדר את המחזור למי שיש לה חוסר איזון ...

שימוש מעולה. 

יש כאלה שמצליחות מעבר ל2

אני לא הצלחתי כי הופיעו כתמים ואז מחזור

כלומר הגוף הסכים רק לחבר 2

בהצלחה

סביר להניח שנפצעת

וגם אם זה מהרחם לא יעשו כלום

ורוב הסיכויים שגם לא יראו כלום בבדיקה.

רק אם ממשיך כדאי להיבדק.

שזה כנראה מהיחסים

זה קרה לי גם עם מוליך של אגיסטן בשבוע 5 אותו סיפור נקודת דם בשאריות אגיסטן

כנראה האיזור רגיש

בשבוע 16, צוואר הרחם הרבה יותר רגיש וגדוש בכלי דם בגלל ההורמונים והעלייה בנפח הדם.

סביר להניח שהיה חיכוך שיצר פציעה קטנטנה בנימי הדם של צוואר הרחם.

תני לגוף להירגע. בלי מאמץ פיזי ובלי יחסים נוספים ביומיים הקרובים כדי לאפשר למקום להחלים.

העובדה שהיית בסקירה והכל היה תקין, גם מוסיפה להרגשה שסה"כ הכל בסדר. 

הלכתי למיון פעם על נקודה קטנה בניגוב, האחיות בקופה הפנו.

די צחקו עלי שבאתי בערב חג בגלל זה.

הרופאה באמת ראתה פצע.

עדיין מרגישה בסדר?

במקביל הבטן גם ממש גדלה לה אז ייתכן שגם קשור להתרחבות

כן...זה שבועות שהבטן נמתחת.

ותהיי קשובה לעצמך...

לק"י

ניגוב הרבה פעמים נחשב כמו בדיקה פנימית.

ניגוב לא נחשה בדיקה פנימית ולכן לא אוסר, אבל בהחלט כדאי לבדוק

בדם שרואים מיד אחרי יחסים יש חשש שהייתה הרגשה ולכן זה לא דיני כתמים ואין משמעות לגריס. 

הפותחת כתבה שהרגישה כאב ולכן סביר להניח שתוכל לתלות בפצע כלשהוא. אבל כדאי להתייעת וגם לקבל הנחיות למניעת הישנות של מקרים כאלה 

פשוט צריך מנוחה

ומבאס על הבוקר.

ממה שאני מכירה הוא אמור לתת לך הפנייה ואז את יכולה ללכת למרכז בריאות האישה בקופת חולים לטכנאית.

או שתבקשי ממנו הפניות בצורה מסודרת, או שתעברי לרופא אחר.

איך הגעת אליו? בצורה רשמית דרך הקופה שאו שהוא איזה מכר ממסגרת לא רפואית כלשהי?

אין אצלנו כזה הרבה זמינות של רופאי נשים.

נגיד אצלו התור הקרוב הפנוי זה עוד חודשיים.

ושאר הרופאים על הפנים! ניסיתי והייתי ממש לא מרוצה.

הוא לפחות בפן האישי ממש נחמד.

היא אלופה ומקצועית ותורים זמינים

את ממש לא צריכה לעשות בבית חןלים

ואת ממש לא צריכה דווקא שרופא יעשה לך

היינו בשמחה משפחתית לפני כחודשיים  

המיקום מעולה לילדים - מרחבים, מדשאות, פינת חי ענקית שאפשר לבלות שם המון זמן עם הילדים.  

מלון דתי, עם כל ההתאמות הנדרשות לשבת.  אפילו כמה מניינים במקביל - נוסח עדות המזרח בבית הכנסת המרכזי ונוסח ספרד אשכנזי בבית כנסת באולם למעלה מעל החדר אוכל.  

כשרות מעולה. אוכל טעים ומגוון. מלון חרדי, כמובן מותאם לשבת

גם שם יש מרחבים פתוחים ומדשאות ואפשר להסתדר עם ילדים בצורה נוחה.  

סה"כ כל המלונות לדתיים (שהייתי בהם ומכירה) - כינר, לביא, ניר עציון הם באותה מתכונת    

היה נחמד.

יש גן משחקים ומשחקייה.

במשחקייה לא היו ממש משחקים, יותר לקטנים לחבר ולטפס כמו בג'ימבורי פשוט של מתנס.

אבל אפשר גם בגיל 5 להנות מזה. הרבה מרחב, דשא.

הלכנו עם ילדים יותר קטנים. הבאנו בימבה ושעות היינו בחוץ.

כמובן שיש גם את הכינרת. אבל זה בלי עירוב, א שיותר קשה עם ילדים קטנים. 

תסתכלי פה למשל

https://pamotmuna.co.il/

ואפשר לבנות מדף מזכוכית או אבן, פינתי ויפה ועליו להדליק. זה זכוכית למשל:

אני באופן אישי מדליקה על בר קטן וגבוה שיש לי.

מדף עץ?

אוהבת את המראה , מתלבטת אם בטיחותי מספיק

בדרכ אני לא יוצאת לתפילה אבל לפעמים כן ואז להשאיר את הבית לבד.. או כשהולכים לישון

אני לא בטוחה כמה זה בטוח, אבל מניחה שיש עוד צורות וויטרינות זכוכית לנרות.

וגם אצלי זה היה בטוח כי הנרות בתוך בית נרות קטן.

אבל בגלל הפיח העברתי למדף אחר שהיה שם

לא, זה גם שיש (כאמור, דירה שכורה)

ואין פיח בכלל

כנראה תלוי בכל מיני משתנים 

מדף כזה,

קודם היה לי מדף עץ שציפיתי בנייר אלומיניום כי פחדתי שדליק.

וכפתרון זמני היה לי שולחן קטן שגם עליו היה נייר אלומיניום (היה לא אסתטי והתאפשר כי לא היו קטנטנים בסביבה).

מנסה להבין את הקונספט של מדף לנרות משולב בספריה, נשמע לי ממש דליק ומפחיד אבל אולי אני מדי היסטרית כי ראיתי את זה בהרבה בתים.

ארון נעליים של איקאה שמשמש לאחסון (לא של נעליים), אני מדליקה מעליו. כזה:

BISSA ארון נעליים עם 2 תאים, לבן, ‎49x28x93 ס"מ‏ - IKEA

זה ממש בהישג יד

שמספיק גדול בשביל שאם חלילה נופל נר, אז הוא נופל עליו.

ואז יש לך יד חופשית.

(מניחה את המגש איפה שבא לך להדליק, עליו פמוטים, וזהו)

יש גם "ביתנים" כאלו לנרות. שזה ממש עם קירות זכוכית וכאלה ופתחים צרים מאוד בשביל החמצן לאש (ודלת נפתח בשביל ההדלקה עצמה)

שגם את זה את יכולה לשים אפילו בכוננית מעץ (כי הנרות עצמם כלואים בחומר שלא נשרף)

חשבתי לעשות מדף מובנה בנישה של גבס, קשת כזה. למישהי יש? איך זה מבחינת הפיח?

אין פיח (מדליקה בנרות שעווה). יש מרצפת בתחתית הנישה

נראה לי אם המגש של הנרות הופך לכלי שמלאכתו להיתר (תבדקו אותי). מה שעושים זה שמניחים משהו כמו הכוס של הקידוש על המגש (הכוס של הקידוש צריכה להיות מונחת שם במשך בין השמשות). ואז אפשר להזיז את המגש עם הנרות כשהנרות כבר מכובים. בעלי לא לידי כדי להסביר לי אבל פעם לפני הרבה שנים בדירה הראשונה שלנו ככה היינו עושים.

איזור דרום

אפשר גם מרכז

קופח מכבי

תודה רבה 🙏 

בבלינסון

הייתי אצלם והייתי מרוצה

אצלי שללו (אחרי שרופא לא המטולוג אמר שכן יש לי משהו)

מי אבחן אותך עם קריות גבולית? 

ביקשתי מהרופא שלי (פרטי) לעשות בדיקות קרישיות

הערך יצא גבולי וביקש בכל זאת שאקח נוגדי קרישה והגדיר אותי עם קרישיות בעצם.

והרופא נשים שהיה לי בהריון הקודם אמר שלדעתו בכלל אין כלום אבל אם כבר אני לוקחת אז בא נמשיך

כאילו אין לזה השלכות של זריקות כסף אי נעימות וכו 🙄

כי באמת יכול להיות שאין בכלל סיבה לקחת תרופות.

הפלות נותנים כל מיני נוגדי קרישה

אני הגעתי למסקנה שזה לא נכון ההנחיה הזאת באופן כללי. הלכתי להמטולוג שנתן בדיקות יותר מקיפות ואמר שאין צורך בתרופות. ובאמת התברר שההפלות לא היו קשורות בכלל לקרישה.

מקווה שלא עברת הפלות, אז בכלל נשמע תמוהה ההנחיה של הרופא. מצד שני הוא אבחן עם קרשיות גבולית. מצד שלישי הוא לא המטולוג כך שלא יודעת כמה לסמוך על ההנחיה שלו אז בוודאי שכדאי לברר את זה לעומק אחת ולתמיד. 

לא לרופא נשים

3 המטולוגים שונים אמרו שרופאי נשים מחלקים מדללים כמו סוכריות

ואם יש לך המטולוג שמומחה להריוניות- הכי טוב

(קלישהוא כזה)

אומר שלא צריך באופן גורף

ורופא נשים שמלווה אותך אומר שכן צריך,והוא כן מכיר את הרקע שלך,

אז למי אמורים להקשיב?!

יש המון המון חילוקי דעות בין רופאי הנשים לבין עצנם וגם בין ההמטולוגים לרופאי נשים. וזה מאוווד מבלבל.

יש לו תורים זמינים יחסית

עברתי 2 רופאות עד שהגעתי למשהי נורמלית שאני יכולה לסמוך עליה. קוראים לה לזרי שדן , מהממת.

אבל רק שתדעי כתבתי לך בעבר אני חושבת שבנושא הזה של הקרישה יש המון המון חילוקי דיעות בין הרופאים אם לתת טיפול או לא ואם כן מה לתת, רופאי הנשים גם כן נותנים מעצמם הרבה פעמים קלקסן/אספירין

תלכי למשהו אחד /אחת שאת יכולה לסמוך עליו/ה כי אחרת תלכי לאיבוד שכל אחד יגיד לך משהו אחר

בהצלחה יקרה! 

זכרתי שענית לי אבל לכי תמצאי את השרשור עכשיו

עושה לי צילום מסך תודה 🩷

עבר של הריונות עם עוברים קטנים.

בדיקות קרישיות יצאו תקינות.

יש לי אנמיה לא מוסברת.

במעקב של רופא להריון בסיכון והמטולוג.

בהריון האחרון קיבלתי אספירין, וזה לא עזר.

מחפשת רופא שמבין גם בהריון בסיכון, עוברים קטנים, וגם בהמטולוגיה.

באזור ירושלים, קופת חולים מאוחדת, או דרך בית חולים.

אשמח אם למישהי יש המלצות.

ואם קובעים אצל רופא בבית חולים-

מה בדיוק התהליך?

אני צריכה הפניה מרופא?

התחייבות מהקופה?

אם זה פרטי- מה העלויות? ואיך בודקים אם יש אפשרות להחזרים?

איך קובעים את התור? מה הזמינות של התורים?

יש מישהו שאפשר להתייעץ איתו כדי למצוא רופא מתאים?

מכון פועה? ארגוני בריאות אחרים?

יש גם את הרב בני פישר

אם אינני טועה

@אמהלה המליצה עליו הרבה ... 

וקיבלתי אספירין בהריון האחרון ועדיין התינוקת נולדת קטנה- אומנם הכי גדולה שלי אבל עדיין פיצית

בשבוע 36+ נולדה 2260

ככה שאל תצפי לכלום, לרוב זה גנטי ואין משהו קסם שיעזור להם לגדול

עם האספירין נולד יותר קטן מכולם.