א. מה זה נקרא מרגילים ילד להרדם יש לי תינוקת בת שלושה חודשים שאני שמה בעריסה והיא נרדמת מיד.

איך? כדאי שיהיה חפץ מעבר - חיתול, דובי, בובה וכד' 

ב. מאיזה גיל אני העברתי פחות או יותר כשהפסיקו לינוק אף אחד לא ינק מעל גיל שנה כך שזה לא היה מוגזם, 

יש כאלה שיגידו לך שכדאי מגיל חצי שנה, שאז הם מתחילים לקלוט את זה שיצאת מהחדר.

ג. אם את לא רוצה לגרום להם לישון כלומר להירדם מההנקה , תשתלי להניק בישיבה ולא בשכיבה,

ותיצרי טקס שינה קצר אחר כך ... לתינוק קטן תוציאי אויר, תשכיבי במיטה תכסי בשמיכה,

אני גם אומרת איתם שמע ישראל 

ואז הולכים לישון ....

אפשר תמיד לנסות להניח תינוק נינוח ושבע במיטה, ולפעמים הם נרדמים (לרוב לא).

לקראת גיל שנתיים, יש עם מי לדבר כבר...

אצלנו עברו יותר ויותר מאוחר מילד לילד. כרגע שנה וחצי ומעלה.

למה למנוע מהם לישון בהנקה? פגה חלילה?

אבל נרדמת רק בהנקה

ז"א שאם לא נרדמה בהנקה יקח הרבה זמן עד שתישן ולפעמים עד ההנקה הבאה

נקודה נוספת היא שאף אחד אחר לא יכול להרדים אותה...

אבל האינטנסיביות יורדת ככל שהם גדלים, וכבר תוך כמה חודשים אפשר לקחת נשימה עמוקה ולהביט סביבך ולבדוק מה קרה סביבך בחודשים שהיית עסוקה בתינוקת כמעט כל היום והלילה...

ככה שאת הבן השני שלי, הוא ישן כמעט מההתחלה (נראה לי גיל חודש- חודש וחצי) במיטה משלו (בחדר שלו ושל אחיו הגדול), מטר מהחדר שלנו. ובגיל 4 חודשים הוא כבר ישן לילה שלם.

וזה ילד שהיום כשהוא בן שנה וחצי כמעט , אני יכולה לספר על יד אחת את מספר הפעמים שהיה קשה לו להירדם. הוא נרדם בקלות. ואילו הילד הראשון שלי, היה יושן איתנו עד גיל שנה במיטה (לא ממליצה בכלל) ועד היום יש לו קשיי הירדמות. ורק לאחרונה הפביק להתעורר בלילה...

אבל זה מאד אינדיוודואלי. לא רק לילד, אלא גם להורה. אני יודעת שיש הורים שלא אכפת להם שהילדים שלהם יושנים איתם במיטה אפילו אחרי גיל 3. ... אז זה כל אחד ומה שמתאים לו.

בהצלחה.

ממליצה בחום, אם את מסכימה עם הדרך שבה הלכתי, לקרא את "הלוחשת לתינוקות" של טרייסי הוג.

אבל ליישם אותה ממש כמו שהיא??

לא יודעת אם כדאי . ילדים אינם רובוט מתוכנת. ויש הרבה מעלות לשינה קרוב לאמא .

הניתוק הפתאומי הזה מרחם ועירסול - הישר למיטה רחוקה בלי הריח האמהי הוא חד מדי.

אבל אין ספק שקריאה של הספר ויישום סלקטיבי ביותר שלו -  מכניסה הורים חששניים בתחילת הדרך ליותר תחושת ביטחון.

עם כל זה כשקוראים אותו - מוזהרים ההורים להמשיך לסמוך על אינטואיציות ולתת חום ותמיכה לילדים גם בהשכבה ולא "לסדר אותם לפי הספר" כל הזמן ובקיצור לא להפוך את עצמם והילדים לרובוט מתוכנת.

איפה יוקטנה שתסביר שתהליך ההפרדות מאמא נמשך בהדרגה ומסתיים לו איפשהו (אם בכלל) בסביבות גיל 20??

ממליצה לקרא שוב.

אגב, יישום חלקי של השיטות של הלוחשת, בעיקר בנושא השינה, לא יעזור בכלל. דרוש הרבה עקביות כדי להצליח, ולא כל הורה מסוגל לכך (אני מבינה שאת שייכת לקב' זו... ).

ובכלל , כמו שכתבתי, יש הורים שלא אכפת להם שהילדים שלהם ישנו איתם עד גיל מאוחר אז אין להם בשביל מה לקרא את הלוחשת (כך נראה לי). אני מסוג ההורים שמעוניינים שהילדים יקבלו מכסת שעות מקסימלית, ושיירדמו בקלות ובלי מריבות על הירדמות. ופה הלוחשת עזרה לי מאד.

בהצלחה

שהביאו ילדים מתוך מודעות למה ילד דורש ומתוך מודעות לזה שצמח גדל משמש אוויר ומים וילדים גדלים מחום ואהבה.

אני דווקא אישה עקבית מאד.

קראתי את הספר בילד השלישי שלי ולכן ידעתי לקחת משם שיטות הרדמה. ביטחון עצמי ביחס לילד- שאני יודעת מה הוא רוצה.

אבל ידעתי לא להצמד לשיגרה בנוקשות - כי ידעתי שבחיים הרגילים שגרה נשברת ולא לקחתי שנת הצמדות לילד תוך נטישה מוחלטת של כל החיים מסביב. ואם היא תשבר לילד ואני אצטרך לאבד את שפיות דעתי - זה גרוע. וידעתי לא להתיש את כוחי כשילד רוצה דווקא לא להצמד לספר ולא ללכת לישון למרות שכל ה"סימנים" מוכיחים שהוא עכשיו הגיע ל"שינה" חוץ מהעובדה הפשוטה שהוא מושך את הזמן יותר מדי למרות הכללים היפים.

בנוסף וזה חשוב מאד - השיטות שלה בנוגע להאכלה וההחלטה שילד חייב לאכול כל כך וכך שעות ומתי להחליט שזה לא רעב - ואילופי השכבת הלילה - הביאו ילדים למצב של תת תזונה.

כשילד בוכה ולא טוב לו - צריך להיות יותר קשובים אליו - ולשער עוד כמה דברים ולא להחליט שבגלל שהוא אחרי האוכל והיה ער קצת - אז עכשיו הוא צריך לישון ומקסימום כואבת לו הבטן או שצריך עכשיו "לאלף" אותו לשינה- כי במציאות הוא יכול גם להיות רעב שוב. וילדים לומדים בסוף מהאילוף גם להיות רעבים "בשקט".

זו הסיבה שצריך לקחת את הספר (כמו כל שיטה אחרת) בעיניים סלקטיביות - לאכול מה שטוב לזרוק מה שגרוע.

והוא אוכל מצוין ויושן מצוין עוד יותר (בניגוד מוחלט לילד הראשון)

ובכלל טרייסי הוג מציינת בעצמה שאין כללים- אלא יש שיגרה וצריך להיות עירניים לילד. היא לא כותבת שיש לו"ז יומי או משהו כזה אלא ש י ג ר ה.  העירנות מתבטאת בסימנים שיש לכל ילד. אמא עירנית, תשים לב שהילד שלה בוכה מרעב, אפילו שאכל חצי שעה קודם.  וזה מה שהלוחשת מסבירה בספר. איך לזהות את הסימנים הייחודיים לכל ילד, ואיך להגיב.

באמת כדאי שתקראי שוב לפני שאת ממציאה דברים.

ההערה שלי בנוגע לתת תזונה היא אזהרה כוללנית שהוציאו על הספר אחרי מקרים לא נעימים.

ידוע הדבר שאסור לסמוך על כל מה שהלוחשת כותבת בנושאי תזונה והנקה. זה הרה אסון וכבר היו מקרים - ותבררי את זה כדאי לך גם אם לילד השני שלך היה אופי נוח יותר מלאחיו הגדול וזה התאים לו.

לא ראיתי שכתבתי בהודעה שלי לו"ז יומי כתבתי ש י ג ר ה .

ואמא שנצמדת לשיגרה הזו אמורה לפי הלוחשת להבין שהבכי של הילד אחרי העירנות הוא עייפות או כאבי בטן - והעירנות שלה מופנית לתסכול להרדים ילד רעב או להרגיע ילד רעב מ"כאבי בטן" מדומים.

ואני בעד הספר ומה שהוא נותן אבל בעירבון מוגבל ולא תורה למשה מסיני - כמו בכל ההמלצות על ספרים.

ואם קראת הלוחשת - אז את יודעת בעצמך שיש כל מיני סוגי אופי של ילדים. גם אני קניתי את הספר בילד שני והתלהבתי והילד השלישי לימד אותי שזה לא קסמים וניסים ויש אופי של ילדים.....

אמרתי - הספר מקנה להורים הרבה ביטחון , ממילא הרבה רוגע. והרבה הבנה ביכולת שלהם "ללמד" את הילד להתרגל לחיי המשפחה האישית שלו במה שפחות תיסכוליים הוריים.

אבל עדיין נשארת לנו החובה להיות "קשובים" לילד ולא רק "עירניים" לזהות את הסימן של השלב לפי הספר והסדר...

א'- תתפלאי, אני מגיל חודש... השיטה שלי היא פשוטה: אני שמה במיטה, אחרי שהם נקיים ושבעים ופשוט.. נותנת להם 5/10 דקות לבכות, ואז הם נרדמים. בשלב כלשהוא הם מתרגלים לבד.

שווה להשקיע עוד קצת מאמץ וחמלה. קיבלנו מתנות - נתאמץ לשמור עליהם בע"ה.

כי את שם איתו, אז בטח זה פחות מתח ופחד, ויותר "נו די כבר".

הם עלולים לאבד אמון בך!

הוא צריך חום והיענות.

לא היסטרית על בכי של ילדים.

ב"ה הילדים שלי מקבלים המון אהבה, צומי, השקעה וחמלה, אבל כמו כל תינוק, הם משתמשים בבכי ככלי לקבל משהו, שאני כאמא שלהם מבינה באותה סיטואציה - שהם לא זקוקים לו, או אולי הם מרגישים שהם זקוקים לו, אבל הוא לא בריא להם.

נכון, הרבה יגידו שזה לא בריא, הוא זקוק לי ולחום שלי ולצומי שלי. אבל אם הוא יקבל את זה 24 שעות, לא יישאר לי מה לתת לו.

אני צריכה לשמור גם על עצמי למענו. גם על השפיות שלי למענו.

אז מבחינתי הקניית הרגלים שאני כאמא מאמינה שהם נכונים לילד הספציפי שלי, באים לפעמים גם עם בכי של הילד, ולפעמים גם עם בכי שלי.

קשה לי לשמוע אותו בוכה, אני יכולה לפעמים להישבר ולגשת אליו, ולפעמים לבכות בחדר ליד ולהחזיק מעמד ולא לגשת.

אבל בסופו של דבר התוצאות בשטח מראות לי את הטוב שיוצא מזה.

עם הבכור שלי הרגשתי שאני מאד זקוקה לזמן שלי בערב, והבכי שנמשך והתלות שלו בי על מנת להירדם + הזינוקים שלי לכיוונו בכל פעם שצייץ, לא עשו לי טוב וגרמו לי לשנות גישה.

אז הרגלתי אותו בגיל מאד צעיר ל"סדר ערב".

אוכל, מקלחת ולישון (אמרו לי שזה לא כל כך בריא מקלחת אחרי אוכל, אבל העדפתי שיירדם אחרי מקלחת ולא תוך כדי אוכל, כי אז הוא מתעורר מהר מרעב כי הוא לא סיים לאכול...).

ב"לישון" אני מתכוונת שישבתי לידו, ליטפתי אותו, שרתי לו שיר או שניים, אמרתי לו "לילה טוב" בלחש, נשיקה, ויצאתי.

בכה?

חזרתי לחדר לעוד נשיקה, ליטוף ולילה טוב.

המשיך לבכות? נתתי לו קצת זמן.

כן נכנסתי לחדר כל כמה דקות כדי להראות לו שלא נעלמתי, אבל גם לימדתי אותו שזה הזמן לישון, ולא בידיים.

לא לקח הרבה זמן והוא למד.

הוא נרדם יפה, בשקט, כשהוא רגוע ונינוח.

וב"ה מגיל 3 חודשים הוא כבר ישן לי לילה שלם.

הילד ב"ה חכם, גאון (ואני לא משוחדת) ומוכשר בכל קנה מידה.

יש לו אמון מדהים בנו כהורים ובכלל בבני אדם.

הבכי הזה, שלפעמים נמשך יותר ולפעמים פחות בכל מיני תקופות בחיים שלו, לא גרמו לו נזק מכל תחום שהוא, לא שאני רואה עכשיו.

להפך, זה ילד שאוהב את השגרה שלו ומרגיש בה בטוח. עד היום (הוא בן 5) הוא נכנס לבד למיטה אחרי הסרט של הערב. אפילו לא צריך להגיד לו.

לעומת זאת עם הילד השני שלי, עברתי את אותו תהליך מבחינת "סדר ערב", אבל מבחירה שלי בגלל המציאות המסוימת שהייתי בה, בחרתי להשאיר אותו לצידי עד גיל חצי שנה. הוא ינק בלילות חופש ולא מנעתי את זה ממנו ורציתי בזה.

כשהוא היה בן חצי שנה העברנו אותו למיטה בחדר של הגדול. 

היו כמה לילות קשים עם אותה התנהלות מצידנו:

שיר, נשיקה, ליטוף, "לילה טוב" ובכי.

וחזרנו וליטפנו ונישקנו ואמרנו לילה טוב מידי כמה דקות, עד שלמד.

וסיפור מצחיק:

בעלי סיפר לי באיזה ערב שלא הייתי בבית, שהוא הביא להם ארוחת ערב, מקלחת, פיג'מות, סרט - וכשהם ראו סרט הוא הלך רגע לחדר כי הייתה לו שיחה חשובה או משהו (לא זוכרת מה בדיוק) והעניין התארך...

כשהוא יצא מהחדר הוא גילה שהילדים לא בסלון מול המחשב. הוא נכנס לחדר שלהם, וקלט את שניהם ישנים שנת ישרים במיטות שלהם...

בקיצור, אני חושבת שתפקידנו כהורים, הוא גם להקנות הרגלים טובים שיעזרו לילדים שלנו ולנו בחיים. זה לא אמור לבוא על חשבון אהבה, תשומת לב, רוך וחמימות. ממש לא. זה בהחלט יכול לבוא ביחד. זו דעתי.

ומבחינתי ילד שבוכה צריך לבדוק למה. לפעמים הוא סתם רוצה חיבוק ואין שום סיבה למה לא להתכרבל איתו ולהתפנק איתו ולנשנש אותו מכל כיוון אפשרי. לא צריך "סיבה" בשביל זה.

אבל כשאני מנסה להרגיל אותם, ללמד אותם, ובשלב כלשהו גם לחנך אותם, אז יש גם בכי לפעמים. וזה לא מפחיד אותי. ולא תמיד הדבר הנכון זה להיכנע לבכי שלהם ולשבור תהליך שאני מנסה לבנות איתם. לפעמים זה רק מזיק.

יאללה עגבניווווווות!!!!!!!

ומוסיפה,

ואם את מקלחת את הגדולים ואז הקטן מתחיל לבכות כשהוא לא בהשג ידך?

את עוזבת הכל ורצה אליו כדי שלא יגרם לו נזק מוחי?

נו באמת, מ5 דק' או אפילו 10-15 ד'ק של בכי לא נגרם נזק מוחי אחרת רוב בנ"א היו בעלי נזק כזה או אחר (או שאכן אנחנו כאלה?)

אני לא חושבת שצריך להקצין לכאן או לכאן.

ברור שלא להשכיב את הילד (גם אם הוא שבע, מוחלף, ואחרי גרפס) ולחכות שירדם "לבד".

אבל גם אי אפשר תלות בלעדית של האימא, אחרת האמא תשתגע (חוץ ממך יוקטנה, שאת בהחלט מיוחדת ולא בציניות...)

צריכים כל אמא ואבא למצוא את הדרך שמתאימה להם.

והדוגמא שז'וז'ו הביאה מעולה בעיניי...

אצלי  הם  ישנים  מגיל  שלושה  ימים  במיטה  שלהם  בחדר  שלי.  ומתי  שהם  נגמלים  מהנקה  בסביבות  גיל  שנה  וחצי עוברים  לחדר  שלהם.  אני  מרדימה  אותם  בנדנוד  בעריסה,  חבל  להרגיל  אותם  לידיים  או  להנקה.  ומי  שמחליט  כיצד  להרדים  אותם  זה  אנחנו.  אנחנו  לוקחות  את  הרעיון  הכי  מהיר  אבל  אח"כ  אוכלות  אותה  שהילדים  מתרגלים, חבל.  ובהחלט  אני  לא  חושבת  שמכמה  דקות  של  בכי  קורה  משהוא  לילד  במיוחד  כאשר  מדברים  אליו,  מי  אמר  שמרגיעים  דווקא  באוכל(אם  כמובן  הוא  לא  רעב).  וחו"מ  הילדים  לומדים  מהר  מאד  להתפנק.  משהיא  אמרה  לי  שהילד  שלה  נרגע  רק  בעמידה,  לא  עוזר  להחזיק  בישיבה.  מה  עשתה  אותה  אחת?  עמדה  והחזיקה  אותו.  התהפכו  היוצרות  התינוק  שולט  על  האמא.  כמובן  שאין  זה  סותר  להחזיק  כמה  שיותר  לפנק  ולחבק,  גם  בלי שהתינוק  בוכה.  אבל  מנסיוני   ממה  שראיתי  אצל  אחרות  ברגע  שהאמא  נענית  לכל  ציוץ  של  תינוק  היא  נעשית  כל  כך  עצבנית  שהילד  ממש  לא  מקבל  את  האהבה שלה  הוא  זקוק,וחבל.

יש ילדים שממש צריכים להיות צמודים, ויש שפחות זקוקים לזה

ראיתי אצל הילדים שלי - שממש כל אחד משהו אחר.

אישית בגיל הזה לא רואה סיבה להתעקש עם תינוקת.

יש כאלה שיותר רגועים באופן טבעי, ויש כאלה שלא כל כך יודעים להרגיע את עצמם.

לוקח קצת זמן ללמוד את הילדה שלך, להבין מה האופי שלה ומה מרגיע אותה.

תאמינו לי, הלוואי הלוואי הלוואי שיכולתי לאפשר לתינוקות שלי להרדם לבד.. אבל מה לעשות? ב"ה יש לי 9 ילדים, הקטנות הן תאומות, ואין לי שום אפשרות להרדים אותם בצורה אחרת. 

אני לא חושבת שבכי של 10 דקות יכול לגרום לפגיעה מוחית... הבת שלי בת 10 ב"ה גאונה חכמה ומתוקה, וגם איתה עשינו את  ה"שטיה" הזאת

לדעתי זה דרך טובה, ככה התינוק לומד שלא תמיד אמא יכולה להיות איתו, תתפלאי אחרי יומיים- שלושה מקסימום שבוע אני שמה אותם במיטה והם פשוט..... נרדמים!!!!!!!!!!1 וחסל סדר ההשכבות המיגעות!!!!!!!! עובדתית. אצלי ההשכבות הם קלות ב"ה! כל ילד בשעה מסוימת שאני קבעתי לו, מצחצח שיניים, שרותים ולמיטה, ואז אני מגיעה ומספרת סיפור

הילדים שלי לא רובוטים, קורה גם שהם בוכים/ מתעקשים, ואז אני זורמת איתם... 

שיש לך 9 ילדים. 

היית צריכה לכתוב את "הנסיבות המקלות" מקודם...

כתבת כ"שיטה", כאילו זה אידיאל כלשהו...

ב. אפשר להגיע ל"השכבות קלות" יחסית גם בלי "לתת לבכות" כשיטה. הורים מנוסים - בוודאי גם את - יכולים להבחין איזה בכי מצריך לגשת ואיזה לא-בדיוק..

אבל גיל חודש זה באמת מוקדם.

העיקר שיש לכם הרבה ילדים ואתם מגדלים אותם בחום ובאהבה. ב"ה.

יש לי שני ילדים, אז זה לא הרבה ניסיון..
אבל עם הקטנה החלטתי שמגיל אפס אני מרגילה אותה לשינה עצמאית... כמובן בהדרגה!!! בלי שום בכי!!
לא הרגלתי אותה לידיים... ברגע שקלטתי שהיא הולכת להירדם - הופס, למיטה.. מיד...
כשהייתי משכיבה אותה לישון הייתי מניחה אותה (אחרי הנקה, טיטול וכו') ופשוט יוצאת... או זזה למקום שהיא לא רואה אותי.. היא מתחילה לקטר? אני מחכה.. היא לא נרגעת? אני ניגשת אליה.. מלטפת קצת.. מרגיעה.. הולכת... וכו'..
לפעמים היה צריך לשבת לידה הרבה זמן... כל פעם לטפוח עליה בטפיחות קלות לסירוגין.. עד שהיא נרדמת.. ולאט לאט עם הרבה סבלנות ואורך רוח... עם מוכנות לצאת ולהיכנס הרבה פעמים.. לחזור ולצאת.. ועם צוציק קטן שמתרוצץ בבית תוך כדי... ב"ה עלינו על דרך המלך

לא היה בכי (היה קצת, אז באתי כמובן), הכל מגיל אפס..... היום היא ישנה כל כך יפה ב"ה.. אני רק מניחה אותה במיטה והיא לוקחת את הדובי שלה ומחייכת אלי.. מוצץ, שמיכה.. וזהו

ב"הצלחה!

אני רק רוצה לציין - היו בזה עליות וירידות... אל תיבהלי רק צריך סבלנות ואורך רוח... הרבה...

וכן, כמו כשדן אמר אני יודעת להבחין בין בכי סתם כי לא רוצים לישון, או כי באמת משהו מציק.

אהבה של אמא- אני לא יכולה להכנס לכל אחד מתשעת הילדים שלי המון פעמים עד שהוא יחליט להרדם.  כשאני אומרת בכי- אני לא מתכוונת לצרחות ביסטריות וכד', אני מתכוונת ל"קיטורים".... 

שתהיה שבת שלום!

סליחה שאני מעז לשאול אבל האם זה רעיון טוב?

גם אצלנו יש סרטים אבל עם בקרה,
ביום שישי קצת...

לפעמים בצהריים באחד הימים אבל לא מחייב

אבל כל יום?

אצלנו לפני השינה זה סיפור - יחס איש וחום לילדים..

כמובן שלא באתי לפגוע חלילה..

ושוב סליחה אם מישהו נפגע

למי מופנת השאלה שלך?

(רפרוף קצר, ונראה לי שאני היחידה שכתבה על סרט לפני השינה, זה מכוון אלי? אם כן ממש לא נפגעתי ואשמח לשתף אותך )

ולא הבעתי שום ביקורת על השיטה שלך..
יש לי גם חברה עם ילדה אחת (לא 9) והיא נותנת לה קצת לבכות כדי שלא "תשגע" אותם כל לילה, וגם עליה אין לי ביקורת..
כל אחד והדרך שלו.. אני לא חושבת שזה אסון אם הורה נותן לילד שלו לבכות קצת לפני השינה, זו פשוט לא הדרך שלי.. כל אחד ומה שמתאים לו...

אני רק הגבתי לפותחת השרשור, שאין לי מושג כמה ילדים יש לה, אבל כל העצות שאני יודעת לתת הן רק מהניסיון שלי, ובינתיים אין לי תשעה ילדים...
אפילו עם קטנצ'יק אחד ברקע זה היה דיי מסובך להשקיע בה ככה ולצאת ולהיכנס בכל פעם... אבל זה לא היה בלתי אפשרי... לפעמים לצורך העניין הייתי שמה לו שירי ילדים במחשב, שיישב לראות ויהנה, ואני אוכל להרדים אותה בנינוחות.. האמנתי שזה שווה את זה כדי שבהמשך יהיה קל... וב"ה ב"ה זה מה שבאמת קרה

היה לי יום קצת מתסכל, אז הייתי קצת "דרוכה" ואת בטח מכירה את זה כשאת קצת עצבנית אין שום מקום לקבלת ביקורת...סליחה  

רק רציתי להבהיר שזו לא הייתה תגובה אלייך, ובטח שלא ביקורת...

שבוע טוב

https://www.baligam.co.il/ima_baligam/offers/wisper-nov?utm_campaign=website&utm_source=sendgrid.com&utm_medium=email

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות