"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט)
הפרשה פותחת : (בראש´ כג)
א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. ב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ
חז"ל דורשים על כפילות המילה שנה (במקום מאה עשרים ושבע שנה, מאה שנה עשרים וכו – רש"י כאן)
שהוקשו כולם זה לזה "יודע ה´ ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה כשם שהם תמימים כך שנותיהן תמימים. בת עשרים כבת שבע לנוי בת מאה כבת עשרים לחטא" (ילקו"ש רמז קב וכן רש"י)
אם נסתכל על תיאור מותו של אברהם גם שם נאמר בפס´ בשינוי מועט
וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר-חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים. (כה´ ז´)
אומר רש"י כפי שנדרש לגבי שרה דרשה דומה "בן ק´ כבן ע´ ובן ע´ כבן ה´ ללא חטא"
בפרשה מופיעה עוד דמות עם ניסוח דומה בקשר לפטירתה – ישמעאל
וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו.(כה´ יז´)
הכלי יקר עומד על ההבדל במילים בין אברהם לשרה וישמעאל שבאברהם כתוב "אשר חי" (על פס´ א´ בפרשה) כיוון שמתחילה הכיר את בוראו מגיל 3
להבדיל משרה או ישמעאל אשר חזר בתשובה^ או כיוון שהתקצרו ימיו ולא חי את כולם לכך כתיב אשר חי.(עש"ב)
נשאלת שאלה מעט יותר יסודית
מדוע חז"ל דורשים את דרשה זו לגבי אברהם ושרה ואילו לגבי ישמעאל
לא דורשים אותה, ואף יותר מזה רש"י אומר ששנותיו של ישמעאל נאמרו ד"א רק כדי לייחס את שנותניו של יעקב (עי"ש).
על פשטת של דברים המפרשים המפרשים נקטו ב2 גישות עיקריות
יש שטענו כי היכן שלא ניתן לדרשו לא דורשים וכאן חז"ל לא אמרו לכן לא דורשים. (וזו שאלה כללית בקשר לתורה וצריך עוד להאריך בה ועוד חזון למועד)
ויש שנקטו שאם נדייק בפסוקים נראה שהייתור משרה הוא לא מהמילה שנה שנה כפי שהסביר רש"י אלא מכל שנכתב בסוף שני חיי שרה חזר וכפלן (רמב"ן) מהכפילות הזו זה נלמד. וא"כ קשה לפי זה מה יאמרו על אברהם שם לא נכפל אלא אם נאמר כהכלי יקר שיש שם סיבה נוספת. שכתוב אשר חי וזה שוב יתור.
ננסה להתמקד בסיבה הראשונה מדוע חז"ל מוצאים באמת לנכון לדרוש דווקא על הצדיקים ולקפח את הרשעים ולנסות לדרוש תמיד בצורה שלילית
ישנו סיפור- משל שמיוחס לר´ יונתן אייבשיץ
פעם שאל הקיסר את רבי יונתן אייבשיץ מדוע מחפשים לייחס כל כך הרבה עוונות לעשו באותה שעה שחזר מן השדה והוא עייף, תעזבו אותו! שתק רבי יונתן אייבשיץ, והמתין להזדמנות כדי להוכיח את הדברים. והנה, פעם נקרא ר´ יונתן להתארח אצל הקיסר, וראה שהקיסר הסיר את טבעתו מעל ידו כדי ללכת ולשטוף את ידיו לפני הסעודה, לקח ר´ יונתן את הטבעת והניחה במגירה של הקיסר. כשהגיע הקיסר והרגיש שטבעתו נלקחה, לא טרח אפילו לבדוק במגירתו אלא מייד התחיל לשפוך את חמתו בהאשמות קשות נגד מספר שרים חשובים שהיו מסיבים עמו לשולחן. שאל אותו רבי יונתן אייבשיץ מדוע אתה ´משמיץ´ מייד את השרים בכל כך הרבה תארי גנאי, שמא בכלל לא נטלו את הטבעת? אמר לו הקיסר: שרים אלו מוחזקים וידועים באותם תארים שאמרתי עליהם, והייתה זו הזדמנות ושעת כושר להוציא את הדברים בפניהם. אמר לו רבי יהונתן אייבשיץ מעתה תבין מדוע חז"ל הוציאו כל כך הרבה עברות שעשה עשו כשחזר מן השדה.(קול צופיך גליון 286)
א"כ למדנו מכאן
שלפעמים האהבה מקלקלת את השורה אז במקרה שלנו זה לחיובי לדרוש בצורה טובה, אך לפעמים הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בצורה שלילית .
אם יש לנו סטיגמא על מישהו אז אנחנו ננסה תמיד לדון אותו בסטיגמא ולבנות תילי תילים של תירוצים למה מה שהוא עשה מתאים למה שאנו כבר חושבים עליו.
אך תמיד צריך לזכור שכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם
ואם ננסה להשתחרר מהסטיגמות אזי נוכל ליצור חברה טובה ומתוקנת יותר !
שבת שלום !
----
^"ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו בן האמה חולק כבוד לבן הגבירה כל מי שנאמר בו גויעה ואסיפה אינו אלא מיתתן של צדיקים. והא ישמעאל כתיב ביה גויעה ואסיפה ישמעאל עשה תשובה דכתיב ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" (ילקו"ש רמז קי וע"ע ברש"י בפרשה)
יש שמסבירים בדרך ההלכה שלא בגלל כבוד נגעו בה. אלא בגלל שאוסר לתת לגוי ללכת לפני יהודי שמא יהרגהו וכאן הוליך יצחק את ישמעאל אחריו מכן שעשה תשובה.
לע"נ
מו"א ירוחם ן´ סעדיה ז"ל
|להבדיל|
לרפואת
מו"ז סלמה בת מרים הי"ו
רבקה בת ברוד הי"ו
מו"ר הר"ר מרדכי צמח בן מזל טוב שליט"א
הפרשה פותחת : (בראש´ כג)
א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. ב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ
חז"ל דורשים על כפילות המילה שנה (במקום מאה עשרים ושבע שנה, מאה שנה עשרים וכו – רש"י כאן)
שהוקשו כולם זה לזה "יודע ה´ ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה כשם שהם תמימים כך שנותיהן תמימים. בת עשרים כבת שבע לנוי בת מאה כבת עשרים לחטא" (ילקו"ש רמז קב וכן רש"י)
אם נסתכל על תיאור מותו של אברהם גם שם נאמר בפס´ בשינוי מועט
וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר-חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים. (כה´ ז´)
אומר רש"י כפי שנדרש לגבי שרה דרשה דומה "בן ק´ כבן ע´ ובן ע´ כבן ה´ ללא חטא"
בפרשה מופיעה עוד דמות עם ניסוח דומה בקשר לפטירתה – ישמעאל
וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו.(כה´ יז´)
הכלי יקר עומד על ההבדל במילים בין אברהם לשרה וישמעאל שבאברהם כתוב "אשר חי" (על פס´ א´ בפרשה) כיוון שמתחילה הכיר את בוראו מגיל 3
להבדיל משרה או ישמעאל אשר חזר בתשובה^ או כיוון שהתקצרו ימיו ולא חי את כולם לכך כתיב אשר חי.(עש"ב)
נשאלת שאלה מעט יותר יסודית
מדוע חז"ל דורשים את דרשה זו לגבי אברהם ושרה ואילו לגבי ישמעאל
לא דורשים אותה, ואף יותר מזה רש"י אומר ששנותיו של ישמעאל נאמרו ד"א רק כדי לייחס את שנותניו של יעקב (עי"ש).
על פשטת של דברים המפרשים המפרשים נקטו ב2 גישות עיקריות
יש שטענו כי היכן שלא ניתן לדרשו לא דורשים וכאן חז"ל לא אמרו לכן לא דורשים. (וזו שאלה כללית בקשר לתורה וצריך עוד להאריך בה ועוד חזון למועד)
ויש שנקטו שאם נדייק בפסוקים נראה שהייתור משרה הוא לא מהמילה שנה שנה כפי שהסביר רש"י אלא מכל שנכתב בסוף שני חיי שרה חזר וכפלן (רמב"ן) מהכפילות הזו זה נלמד. וא"כ קשה לפי זה מה יאמרו על אברהם שם לא נכפל אלא אם נאמר כהכלי יקר שיש שם סיבה נוספת. שכתוב אשר חי וזה שוב יתור.
ננסה להתמקד בסיבה הראשונה מדוע חז"ל מוצאים באמת לנכון לדרוש דווקא על הצדיקים ולקפח את הרשעים ולנסות לדרוש תמיד בצורה שלילית
ישנו סיפור- משל שמיוחס לר´ יונתן אייבשיץ
פעם שאל הקיסר את רבי יונתן אייבשיץ מדוע מחפשים לייחס כל כך הרבה עוונות לעשו באותה שעה שחזר מן השדה והוא עייף, תעזבו אותו! שתק רבי יונתן אייבשיץ, והמתין להזדמנות כדי להוכיח את הדברים. והנה, פעם נקרא ר´ יונתן להתארח אצל הקיסר, וראה שהקיסר הסיר את טבעתו מעל ידו כדי ללכת ולשטוף את ידיו לפני הסעודה, לקח ר´ יונתן את הטבעת והניחה במגירה של הקיסר. כשהגיע הקיסר והרגיש שטבעתו נלקחה, לא טרח אפילו לבדוק במגירתו אלא מייד התחיל לשפוך את חמתו בהאשמות קשות נגד מספר שרים חשובים שהיו מסיבים עמו לשולחן. שאל אותו רבי יונתן אייבשיץ מדוע אתה ´משמיץ´ מייד את השרים בכל כך הרבה תארי גנאי, שמא בכלל לא נטלו את הטבעת? אמר לו הקיסר: שרים אלו מוחזקים וידועים באותם תארים שאמרתי עליהם, והייתה זו הזדמנות ושעת כושר להוציא את הדברים בפניהם. אמר לו רבי יהונתן אייבשיץ מעתה תבין מדוע חז"ל הוציאו כל כך הרבה עברות שעשה עשו כשחזר מן השדה.(קול צופיך גליון 286)
א"כ למדנו מכאן
שלפעמים האהבה מקלקלת את השורה אז במקרה שלנו זה לחיובי לדרוש בצורה טובה, אך לפעמים הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בצורה שלילית .
אם יש לנו סטיגמא על מישהו אז אנחנו ננסה תמיד לדון אותו בסטיגמא ולבנות תילי תילים של תירוצים למה מה שהוא עשה מתאים למה שאנו כבר חושבים עליו.
אך תמיד צריך לזכור שכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם
ואם ננסה להשתחרר מהסטיגמות אזי נוכל ליצור חברה טובה ומתוקנת יותר !
שבת שלום !
----
^"ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו בן האמה חולק כבוד לבן הגבירה כל מי שנאמר בו גויעה ואסיפה אינו אלא מיתתן של צדיקים. והא ישמעאל כתיב ביה גויעה ואסיפה ישמעאל עשה תשובה דכתיב ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" (ילקו"ש רמז קי וע"ע ברש"י בפרשה)
יש שמסבירים בדרך ההלכה שלא בגלל כבוד נגעו בה. אלא בגלל שאוסר לתת לגוי ללכת לפני יהודי שמא יהרגהו וכאן הוליך יצחק את ישמעאל אחריו מכן שעשה תשובה.
לע"נ
מו"א ירוחם ן´ סעדיה ז"ל
|להבדיל|
לרפואת
מו"ז סלמה בת מרים הי"ו
רבקה בת ברוד הי"ו
מו"ר הר"ר מרדכי צמח בן מזל טוב שליט"א
שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 
