לאחרונה בת השלוש שלנו קצת רצה לכביש. היא יכולה לרדת מהמדרכה, ולרוץ לכביש סתם ככה.
אני אומרת לה שזה מסוכן ושאני דואגת לה או/ו כועסת עליה, והיא ממשיכה לעשות את זה. לפעמים גם אחותה הקטנה יותר הולכת ברגל (ואני דוחפת עגלה ריקה), ואז קשה לי לרדוף אחרי הגדולה (במהירות, כי מסוכן), וגם לדאוג שהקטנה לא תרד לכביש.
מה כדאי לעשות? איך כדאי להתמודד עם זה?
תודה רבה!
לא להרשות לה ללכת על המדרכה בלי לתת לך יד. להחזיק חזק.
ב. כשאין אפשרות, אז לא להרשות לצאת מהבית. להסביר שכביש זה מסוכן. טוב שיש מכוניות שיכולים לנסוע בהן, אבל אם מישהו הולך לכביש, אז הן יכולות לפגוע בו, וזה יכול לכאוב מאד-מאד. לכן את לא יכולה להרשות לה.
היא תבטיח שכן, אז את תתני את זה בניסיון מבוקר.. תלכי איתה עם יד, תגידי לה שאנחנו מנסים, תתני קצת ללכת לבד, ואת על ידה ללא האחות. אם תנסה - מיד תתפסי חזק, והביתה.. אם הבינה - אז להמשיך באופן מבוקר.
לא משחקים עם נפשות (אגב, דוגמה קלאסית למה שהוזכר בשרשור אחר. ילד שהדבר היחיד שהיה עוזר לו במקרה כזה הוא "פ'ץ" הגון בישבן - אז זו היתה מצוה גדולה.. אבל לדעתי, אם תעשי כנ"ל זה יושג גם בלי זה..)
כי בדרך חזרה מהמעון והגן, יש גם עגלה וגם את האחות הקטנה, אז אין לי כ"כ יד פנויה,
והגדולה יכולה פשוט לרוץ לכביש (היא חושבת שזה משחק ושכיף להיות שובבה קצת, למרות הסבריי).
אני פשוט חוששת שהיא תרוץ לכביש ולא אספיק לתפוס אותה בזמן ח"ו.
טוב, נראה מה יהיה מחר.
תודה רבה.
[יש אפשרות לתפוס יד עם היד שתופסת את העגלה. על היד שלה.. דבר רגיל אצל משפחות עם כמה קטנים..]
אם מתעקשים איתם מאד, הם נותנים יד לעגלה ולא עוזבים אותה לעולם.
אבל בהתחלה לא הייתי סומך על זה, והייתי עושה כמו שאמר דן - נותן יד עם העגלה.
ובדרך אגב על מה שאמר דן
היה פעם אחת שהבן שלי עבר כביש בלי לבקש שיעבירו אותו, וראיתי מרחוק, וכשהוא התקרב שאלתי אותו מה קרה, אז הוא אמר שהוא חיכה מלא זמן ואף אחד לא העביר אותו.
ואז ביקשתי ממנו להוריד את המשקפיים, והעפתי לו סטירה שהוא לא שכח שנים אח"כ.
והענין שהוא אח"כ בכה מאד לא בגלל הסטירה אלא שהוא הרגיש אשם, ואמרתי לו שיבקש סליחה, והוא ביקש סליחה ואז הוא נרגע!!!
[בגלל שהזכרת את זה בהקשר לדברי..]
אני לא הייתי מעיף לו סטירה...
אני חושב שהייתי מצליח להעביר את המסר במילים (למרות שהדאגה למנוע-בוודאות ברורה לגמרי)
כל אחד והשיקול דעת שלו, בסיטואציה שלו.
אני לא חושב שהשיטה שלי היא היחידה ושהיא מתאימה לכולם.
אבל לדעתי מי שנשאר אדיש מספיק כדי שהיד שלו לא תתעופף מאליה להכות ילד שעושה משחקים עם הכביש - יכול להיות שהוא באמת -שונא בנו-.
יש דבר כזה- כאילו זה משו שאפשר לקנות בחנויות
שכאילו קושר את הילד אליך, ואז הוא לא יכול לברוח רחוק מידי
אולי זה נראה או נשמע קצת מוזר, אבל במצבים מסוכנים זה יכול להיות יעיל...
הללו- עגלת תאומים.
על הספסל ויהיו לך ידיים פנויות
או לשים את הקטנה בעגלה רק לצורך העברת כביש
לדעתי אם קטנה גם ככה לא בעגלה אז לא צריך אותה
ובהחלט להסביר לילדה שזה מסוכן ואני כן הייתי שוללת ממתק או משהו כזה
שזה קורה- אם את רצה לכביש- חוזרים הביתה/תהיי בעגלה/נישאר מראש בבית.
כן חושבת שצריך מאוד להרתיע ילדים מכביש. שיהיה להם ברור שעם זה לא משחקים (כמו שלא מכניסים דברים לשקע ולא מנופפים בסכין של הלחם ליד התינוק).
אפשר לשדר מסר מאוד מרתיע גם בלי מכה פיזית. להעמיד פנים מאוד כועסות כשזה קורה, לא להמשיך הלאה אלא לתת לה הרגשה שזה לא דבר שעוברים עליו לסדר היום. אפשר לדעתי גם להעניש בצורה שמתאימה להבנתה (למשל "ירדת לכביש, את לא הראית שאת יודעת לאן מותר ללכת אז עכשיו את חייבת להחזיק לי את היד עד שנגיע הביתה" - לדעתי זה "עונש" שמאוד מובן לילד)
משהו יפה ששמעתי על גבולות - גבול (לילד) צריך להציב, לא מספיק לומר אלא גם צריך לגרום לכך שהוא לא ייחצה. הרי הוא גבול! גבול - אין מצב שעוברים. (מקוה שהייתי מובנת. כשמשהו מספיק חשוב לי - המסר יעבור גם לילדיי).
דברתי על הנושא הזה עם חברה שהיא גם גננת
בגיל קטן הדרך הכי ברורה להסביר לילד שמה שהוא עושה זה מסוכן הוא פאצ'
לא כעונש אלא כהבהרה שמה שעשית זה משהו חמור מאוד
טוב מובן שהורים שמרביצים תמיד העונש הנ"ל מאבד מהאפקט שלו
אבל אם יש זמן שהוא המקום להשתמש בזה זה אז
אם נותנים מכה לא כ"כ כואבת אז מה שמשנה זה הטון (ואז ממילא לא צריך את המכה)
ואם נותנים מכה כן כואבת אז זה כבר לא בדיוק "פאצ' "...
גם בגיל קטן, הדרך הכי ברורה להסביר לילד שמה שהוא עושה זה מסוכן - הוא ע"י דיבור נכון.
ולא כמו שחושבים "דיבור כועס", אדרבה - לעיתים זה מעורר ההיפך. גם זה "מענין" לנסות שוב.. וגם - צריך לבדוק: מה, הם באמת לא אוהבים אותי בגלל משהו?...
אלא שאני מסכים, שלפעמים לא כל אחד יודע איך לעשות את זה, ולפעמים זה נרכש עם הזמן ומס' הילדים. ולעיתים - אין ברירה ולא הלך אחרת בפרק הזמן המיידי הנדרש. אז אם יש סכנה - מוטב פאץ' בלי טינה אלא גוער-עניינית, וילד חי, מאשר בלי פאץ' ועם תאונת דרכים ח"ו..
אבל כאמור, זה לא "ברירת מחדל"...
ואני לא מחזיק בנושא הזה מגננות שחושבות שזו "הדרך הכי ברורה"..
[ולשם ההבהרה, גם אני אבא וגם אני עובד גם עם גנים, אמנם לא באינטנסיביות כמו הניסיון שגננת ממוצעת צריכה לעמוד בו..]
ואני מסכימה עם חילזון. בפעמים שנתתי מכות עדינות לבת שלי, לא הרגשתי שזה היה אפקטיבי, או אפקטיבי יותר מדיבור תקיף (שלפעמים גורם לבת שלי לפרש את הדברים כמשחק, משום מה).
אני באמת תוהה למה מכה נחשבת יותר יעילה. מה מרתיע בה? הכאב הפיזי? מה?
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
