לאחרונה בת השלוש שלנו קצת רצה לכביש. היא יכולה לרדת מהמדרכה, ולרוץ לכביש סתם ככה.
אני אומרת לה שזה מסוכן ושאני דואגת לה או/ו כועסת עליה, והיא ממשיכה לעשות את זה. לפעמים גם אחותה הקטנה יותר הולכת ברגל (ואני דוחפת עגלה ריקה), ואז קשה לי לרדוף אחרי הגדולה (במהירות, כי מסוכן), וגם לדאוג שהקטנה לא תרד לכביש.
מה כדאי לעשות? איך כדאי להתמודד עם זה?
תודה רבה!
לא להרשות לה ללכת על המדרכה בלי לתת לך יד. להחזיק חזק.
ב. כשאין אפשרות, אז לא להרשות לצאת מהבית. להסביר שכביש זה מסוכן. טוב שיש מכוניות שיכולים לנסוע בהן, אבל אם מישהו הולך לכביש, אז הן יכולות לפגוע בו, וזה יכול לכאוב מאד-מאד. לכן את לא יכולה להרשות לה.
היא תבטיח שכן, אז את תתני את זה בניסיון מבוקר.. תלכי איתה עם יד, תגידי לה שאנחנו מנסים, תתני קצת ללכת לבד, ואת על ידה ללא האחות. אם תנסה - מיד תתפסי חזק, והביתה.. אם הבינה - אז להמשיך באופן מבוקר.
לא משחקים עם נפשות (אגב, דוגמה קלאסית למה שהוזכר בשרשור אחר. ילד שהדבר היחיד שהיה עוזר לו במקרה כזה הוא "פ'ץ" הגון בישבן - אז זו היתה מצוה גדולה.. אבל לדעתי, אם תעשי כנ"ל זה יושג גם בלי זה..)
כי בדרך חזרה מהמעון והגן, יש גם עגלה וגם את האחות הקטנה, אז אין לי כ"כ יד פנויה,
והגדולה יכולה פשוט לרוץ לכביש (היא חושבת שזה משחק ושכיף להיות שובבה קצת, למרות הסבריי).
אני פשוט חוששת שהיא תרוץ לכביש ולא אספיק לתפוס אותה בזמן ח"ו.
טוב, נראה מה יהיה מחר.
תודה רבה.
[יש אפשרות לתפוס יד עם היד שתופסת את העגלה. על היד שלה.. דבר רגיל אצל משפחות עם כמה קטנים..]
אם מתעקשים איתם מאד, הם נותנים יד לעגלה ולא עוזבים אותה לעולם.
אבל בהתחלה לא הייתי סומך על זה, והייתי עושה כמו שאמר דן - נותן יד עם העגלה.
ובדרך אגב על מה שאמר דן
היה פעם אחת שהבן שלי עבר כביש בלי לבקש שיעבירו אותו, וראיתי מרחוק, וכשהוא התקרב שאלתי אותו מה קרה, אז הוא אמר שהוא חיכה מלא זמן ואף אחד לא העביר אותו.
ואז ביקשתי ממנו להוריד את המשקפיים, והעפתי לו סטירה שהוא לא שכח שנים אח"כ.
והענין שהוא אח"כ בכה מאד לא בגלל הסטירה אלא שהוא הרגיש אשם, ואמרתי לו שיבקש סליחה, והוא ביקש סליחה ואז הוא נרגע!!!
[בגלל שהזכרת את זה בהקשר לדברי..]
אני לא הייתי מעיף לו סטירה...
אני חושב שהייתי מצליח להעביר את המסר במילים (למרות שהדאגה למנוע-בוודאות ברורה לגמרי)
כל אחד והשיקול דעת שלו, בסיטואציה שלו.
אני לא חושב שהשיטה שלי היא היחידה ושהיא מתאימה לכולם.
אבל לדעתי מי שנשאר אדיש מספיק כדי שהיד שלו לא תתעופף מאליה להכות ילד שעושה משחקים עם הכביש - יכול להיות שהוא באמת -שונא בנו-.
יש דבר כזה- כאילו זה משו שאפשר לקנות בחנויות
שכאילו קושר את הילד אליך, ואז הוא לא יכול לברוח רחוק מידי
אולי זה נראה או נשמע קצת מוזר, אבל במצבים מסוכנים זה יכול להיות יעיל...
הללו- עגלת תאומים.
על הספסל ויהיו לך ידיים פנויות
או לשים את הקטנה בעגלה רק לצורך העברת כביש
לדעתי אם קטנה גם ככה לא בעגלה אז לא צריך אותה
ובהחלט להסביר לילדה שזה מסוכן ואני כן הייתי שוללת ממתק או משהו כזה
שזה קורה- אם את רצה לכביש- חוזרים הביתה/תהיי בעגלה/נישאר מראש בבית.
כן חושבת שצריך מאוד להרתיע ילדים מכביש. שיהיה להם ברור שעם זה לא משחקים (כמו שלא מכניסים דברים לשקע ולא מנופפים בסכין של הלחם ליד התינוק).
אפשר לשדר מסר מאוד מרתיע גם בלי מכה פיזית. להעמיד פנים מאוד כועסות כשזה קורה, לא להמשיך הלאה אלא לתת לה הרגשה שזה לא דבר שעוברים עליו לסדר היום. אפשר לדעתי גם להעניש בצורה שמתאימה להבנתה (למשל "ירדת לכביש, את לא הראית שאת יודעת לאן מותר ללכת אז עכשיו את חייבת להחזיק לי את היד עד שנגיע הביתה" - לדעתי זה "עונש" שמאוד מובן לילד)
משהו יפה ששמעתי על גבולות - גבול (לילד) צריך להציב, לא מספיק לומר אלא גם צריך לגרום לכך שהוא לא ייחצה. הרי הוא גבול! גבול - אין מצב שעוברים. (מקוה שהייתי מובנת. כשמשהו מספיק חשוב לי - המסר יעבור גם לילדיי).
דברתי על הנושא הזה עם חברה שהיא גם גננת
בגיל קטן הדרך הכי ברורה להסביר לילד שמה שהוא עושה זה מסוכן הוא פאצ'
לא כעונש אלא כהבהרה שמה שעשית זה משהו חמור מאוד
טוב מובן שהורים שמרביצים תמיד העונש הנ"ל מאבד מהאפקט שלו
אבל אם יש זמן שהוא המקום להשתמש בזה זה אז
אם נותנים מכה לא כ"כ כואבת אז מה שמשנה זה הטון (ואז ממילא לא צריך את המכה)
ואם נותנים מכה כן כואבת אז זה כבר לא בדיוק "פאצ' "...
גם בגיל קטן, הדרך הכי ברורה להסביר לילד שמה שהוא עושה זה מסוכן - הוא ע"י דיבור נכון.
ולא כמו שחושבים "דיבור כועס", אדרבה - לעיתים זה מעורר ההיפך. גם זה "מענין" לנסות שוב.. וגם - צריך לבדוק: מה, הם באמת לא אוהבים אותי בגלל משהו?...
אלא שאני מסכים, שלפעמים לא כל אחד יודע איך לעשות את זה, ולפעמים זה נרכש עם הזמן ומס' הילדים. ולעיתים - אין ברירה ולא הלך אחרת בפרק הזמן המיידי הנדרש. אז אם יש סכנה - מוטב פאץ' בלי טינה אלא גוער-עניינית, וילד חי, מאשר בלי פאץ' ועם תאונת דרכים ח"ו..
אבל כאמור, זה לא "ברירת מחדל"...
ואני לא מחזיק בנושא הזה מגננות שחושבות שזו "הדרך הכי ברורה"..
[ולשם ההבהרה, גם אני אבא וגם אני עובד גם עם גנים, אמנם לא באינטנסיביות כמו הניסיון שגננת ממוצעת צריכה לעמוד בו..]
ואני מסכימה עם חילזון. בפעמים שנתתי מכות עדינות לבת שלי, לא הרגשתי שזה היה אפקטיבי, או אפקטיבי יותר מדיבור תקיף (שלפעמים גורם לבת שלי לפרש את הדברים כמשחק, משום מה).
אני באמת תוהה למה מכה נחשבת יותר יעילה. מה מרתיע בה? הכאב הפיזי? מה?
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
