שלום רב,
אני בת למשפחה חרדית קלאסית, לפני כ 23 שנה בהיותי בחורה בת 16 היה לי קשר עם בחור במשך שנתיים (כן חרדית, גם זה קורה). זה היה קשר עמוק ורציני עם הרבה אהבה. לאחר כשנתיים הבנו שלא נמסד את הקשר בנינו בשל הבדלי מנטליות ועוד ונפרדנו. לאחר כשנתיים וחצי נשאתי לבעלי. באיזה שהיא הזדמנות ספרתי לו שהיה לי קשר עם בחור ואני לא גאה בזה ולא רוצה לפרט רק שידע ויכבד את בקשתי לא לדון בזה יותר.
לפני כשבוע קיבלתי טלפון מאותו בחור שהיום נשוי ויש לו 5 ילדים, עבודה טובה, הטלפון התחיל בזה שלשמוע מה שלומך ואיך עברו עליך השנים, התעדכנו כל אחד בחיים של השני ובזה הסתיימה השיחה. סיפרתי לבעלי על הטלפון, הוא נדרך שאל מספר שאלות ואחרי שהבין שאין לי היום שום רגשות כלפיו והשיחה היתה בין שני אנשים בוגרים עם חיים משלהם עבר לסדר היום. מה שקורה בפועל, זה שמידי פעם יש בנינו תקשורת של אסמסים , מיילים וגם ראיתי אותו ברחוב ושוחחנו מספר דקות. מסתבר שעם השנים חלם לפגוש אותי שוב, וחשב עלי הרבה (בניגוד אלי) החיים האישיים שלו גרועים אין לו קשר עם אשתו בכלל והוא מאוד מאוד בודד. מצד אחד אני אומרת לעצמי אני בן אדם בוגר ולא קרה כלום שאני מתכתבת איתו מידי פעם, מתרפקים על העבר, מעודדת אותו על העתיד. וןמצד שני אני לא מספרת על זה לבעלי מחשש לתגובתו ואני מרגישה עם זה נורא נורא נורא המצפון שלי הורג אותי ברמות מטורפות ומצד שני מושך אותי פה ושם לכתוב לו ולשמוע ממנו.
מה אני עושה??? אני הורסת לעצמי את החייים? מה דעתכם?
)
