קרה לי פעם אחת,ופשוט המשכתי כרגיל עד סוף הדייט כדי לכבד אותה.

ובערב התקשרתי והסברתי לה שזה לא יתאים ולא ילך....

וזה מה שאני משתדלת לעשות

לפעמים מרוב שאני ממשיכה כרגיל-אני משכנעת את עצמי שזה מתאים

(ואז בבית קולטת שלא ממש..)

והייתה פעמים אחת שברגעים הראשונים הייתי בהלם

ממש הרגשתי שאין מצב ובכל זאת המשכתי כרגיל

והסתבר שזה היה אחד הדייטים היותר מוצלחים

מסקנה: מעבר לרגישות ולטאקט,כדאי לתת צאנס!

(ובהערת סוגריים,ברור לי שהבעות פנים זה משהו שאי אפשר לשלוט עליו בצורה מוחלטת אבל באמת  חשוב שמעשה השתדלות...דמיינת אותי אחרת: עם נעלי עקב ונזם באף? סבבה! זאת עדיין לא סיבה להתחיל את הדייט בפרצוף כזה- )

להמשיך כרגיל, ולהשתדל שלפחות כלפי חוץ לא תופגן

שום נטייה לכאן או לכאן. כך שמצד אחד הוא לא ייפגע,

ומצד שני לא יוּשלה לחינם.

גם אם הגעת למסקנה ברורה שחתונה לא תצא מכאן, מצד המוסר

הבסיסי חשוב מאוד לכבד ולהכיר ולגמול טובה לצד השני, בין אם זה הבחור

שטרח ונסע, ובין אם זאת הבחורה שטרחה, התאפרה, התרגשה והכינה

את שאר ענייניה לפגישה. ולאו מילתא זוטרתא היא.

יש לזכור תמיד שעוד לפני שאנחנו מדוייטים, אנחנו יהודים, ועוד לפני 

כן - בני אדם. 

וכבר אמר החסיד בחובה"ל: "החסיד - דאגתו בלבו, וצהלתו בפניו" - כלומר

שלא כולם צריכים לסבול ממצב רוחך הנחות.

כאפה.

אם אני רואה שזה לא קשור, אז אני מתחילה להרגיש 'יותר בנח' ולשאול שאלות מתעניינות (שאלות שלא שואלים בדייט ראשון נניח) שבאמת מעניינות אותי והוא מצדו חושב שאני מתעניינת בו..אני כזאת גרועה, אני חייבת להפסיק את זה..

תודה על השאלה.

אישית,בשבילי ל"פסול"בדייט ראשון צריך שיהיה משהו מאוד קיצוני,אני מאמינה שדייט ראשון לא כל כך משקף באמת את"המציאות"-ותמיד נותנת צ'אנס נוסף.וגם אם יש לי תחושה שזה לא זה ,אני נותנת עוד דייט בשביל לדעת שיש לי סיבות אמיתיות שמפריעות לי,ולא שזה בגלל מין הרגשה.

נראה לי אני אחתוך גם אם היא רק תהרהר מחשבת פיגול

באופן טבעי אם לא משדרים על אותו גל, זה כנראה לא יימשך ארבע שעות.

אם כי כן קרה לי פעם שלא היה נראה לי, וזה נמשך די הרבה זמן. אולי זה היה לא בסדר לא לרמוז לאדון שלא נראה לי כל-כך, כי היה די ברור שלו זה כן נראה. התלבטתי לגבי זה.

חלק מהעניין הוא שכמעט אף פעם אני לא בטוחה במאה אחוזים לגבי ההחלטה עד לאחר הפגישה - שאז שוקלת בשקט ומחליטה. רק פעם אחת היה לי ברור לגמרי עוד בפגישה שזה יהיה "לא". פעמים אחרות ששללתי, בפגישה עצמה זה יכול לנוע בין מידות שונות של ביטחון שאינן מושלמות.

בדיוק לזה התכוונתי..

באמת חשוב לשים לב לעניין ההונאה

יש משהו במה שאתם אומרים

אולי אפשר לעשות חלוקה כזאת:

עברו איזה 20 דקות מתחילת הדייט וברור לך ב-100% שזה לא שייך?

תנסה להכניס איזה רמז קטן (ברגישות!) כדי שלא להשלות את הצד השני

בכל מקרה אחר,צריך לתת צאנס

זאת דעתי

למרות שאני לא כ"כ שייכת לפורום הזה...

כמו שכבר כתבו פה, לדעתי פגישה ראשונה הרבה פעמים לא כ"כ משקפת את המציאות. יש עוד הרבה חשש\פדיחה\המון רצון שילך טוב, שלפעמים משנה את ההתנהגות שלי, וכו'. זה לא מצב טבעי.

ולכן, אם אין משהו נורא, נראה לי לא נכון להפסיק אחרי דייט ראשון.

במקרה שלי - נפגשתי עם בחור, 4 שעות שלא היתה בהן טיפת זרימה. סיוט מתמשך! בסוף הבחור הציע שכבר נקבע את הפגישה הבאה... מרוב פדיחה הסכמתי.

באתי לפגישה השניה רק כי פעלתי לפי הכלל שלא אומרים לא אחרי פגישה ראשונה..... (ואולי גם כדי להכיר יותר כדי לשדך לחברה..)

היום הוא בעלי..... ואם הייתי חותכת, מה הייתי מפסידה..... תנו צ'אנס!

ומצד שני, שמעתי ממש עכשיו, על דייט ראשון שהופסק באמצעו, כי לשניהם היה ברור שאין כיוון, אבל זה היה בצורה נעימה, ושניהם יצאו מזה בהרגשה מאד טובה, בלי פגיעה בכלל. כך שאם יש רגישות, ודיבור כנה, לפעמים גם אפשר לחתוך באמצע, בלי שזה יפגע...

בהצלחה רבה לכולם פה!

זה נשמע שקרה לך ממש נס.

או שממש התעלת על עצמך...

בכל אופן, זה מחזק לשמוע סיפורים גם כאלה.

תודה לך!!!!!

כי מבחינה הגיונית אם סובלים זה אמור להתקצר...

במיוחד שמדובר על דייט ראשון.

בדייט ראשון,אפילו שהוא מוצלח+,גם שעתיים וחצי מרגיש לי מוגזם כבר

לא ראשון -שני, אבל נהנינו מכל רגע פחות או יותר. לפחות מהצד שלי. נראה לי שגם היא נהנתה אז.

בסוף הקשר הזה נגמר,לכן כמובן אני עדיין כאן ולא פורום אחד למטה, אבל זה כבר סיפור אחר

הכל תלוי עד כמה פתוחים ועד כמה יש גיוון (חצינו את כל ירושלים פחות או יותר בדייט) ונושאי שיחה משותפים.

פשוט יצא, והיה נוח לשנינו וטוב.

ובוא נשאיר את זה שזה לא הלך בסוף  בצד, אוקי? (נרי יש גם כאלה אחרי אירוסין שזה לא הלך - אז מה???).

זה קורה גם עם בנות

משהו שיותר חשוב לי לדעת האם יש אפשרות מוחלטת לדעת כבר בדייט ראשון שזה לא זה - כשזה דבר שלחלוטין לא היה ניתן לברר בבדיקות מקדימות, על ידי חברים ועל ידי שיחת טלפון מקדימה?

כי לפחות מבחינתי - אני מעוניין לבצע את הבדיקות שקריטיות לי לפני הפגישה הראשונה, ואזי, כאשר אני מגיע לדייט הראשון, בהנחהשהבדיקות המקדימות היו אמת משני הצדדים וזה התאים לי - אזי לא נראה לי שיהיה מקרה שכבר בדייט ראשון יהיה ברור לי שזה לא זה, כי תמיד תמיד אתן צ'אנס לדייט שני ולו רק בגלל ההבנה שבדייט ראשון הכל עוד בוסרי וקשה לקבל החלטה בגללו. ואם עלה משהו שלחלוטין היה שקר בפגישות המקדימות (נניח ואני שואל - הבחורה מעשנת? כי חשוב לי שלא, נגיד, וזה קריטי - ועונים לי שהיא לא מעשנת, ובפגישה היא מוציאה סיגריה מעשנת...) - אזי אכן התאקל היה בבדיקה המקדימה שרימו אותי, לא בגלל הדייט הראשון עצמו...

אתה מסכים לצאת עם מישהו למרות דבר X שהפריע לך (מהבירורים), כדי לתת צ'אנס ובפגישה, אכן אתה נוכח לדעת

שלא חששת לחינם וזה לא מתאים...

דוג'?

אתה יודע שיותר מתאים לך מישהי לא ביישנית ושקטה אבל בכל זאת הסכמת כי שאר הדברים נשמעו טוב והנה בפגישה אתה מגלה שזה אכן דבר מהותי שמפריע לך..

אבל אם אחרי בחורה אחת שפגשת והבנת שבאמת לא מתאים לך הביישנות והשקט - אזי אני לא רואה בשביל מה בפעם הבאה שיציעו לך בחורה כזאת שהיא שקטה,  - למרות שיש לה עוד תכונות טובות, אני לא רואה בשביל מה לך לתת לה צ'אנס - שהרי אם ביררת שזה כבר משהו שמפריע לך באמת, וגם ראית את זה במקרה שממש נתת צ'אנס - לדעתי כבר אין עניין לתת צ'אנס נוסף, כי זה באמת דבר שמפריע לך, ואולי יש בזה אפילו משהו מצד הונאה שאתה מגיע לקשר רק על סמך צ'אנס מראש, ולא על סמך להגיע ממקום נקי לגמרי... זוהי דעתי.

אז בכל מקרה - לפעם ראשונה, בסדר, מעבר לזה, לדעתי - עם בחורות נוספות לעשות אותו "צ'אנס" שייפול כבר בפגישה ראשונה אולי- זה עוול כלפי הבחורה לדעתי.

וכמובן זה היה לדוגמה הזאת, אבל לדעתי זה מתאים להרבה דוגמאות דומות אחרות...

כי זה מה"שטח האפור" שא"א לדעת מה כוונת המשדך..

לפעמים הם אומרים "שקט" אבל בשבילך הוא ממש לא שקט..

זה תכונה שצריך לבוא לפגישה ולבדוק..לא?

כי יש הרבה בנות שהן ביישניות ושקטות בפגישה ראשונה ולוקח להן זמן להיפתח. זה לא אומר שהן באמת כאלו.

ובקשר לעניין הבירורים- לא תמיד מי ששאלת וביררת יודע את התשובות למה ששאלת גם אם הוא חבר/ה טוב! אז יוצאים "על עיוור"- כדי לגלות בעצמי מה שחשוב ולפעמים אחרי שיחה קצרה מגלים שזה לא זה על סמך שיחה פתוחה וכנה.

אז מה עושים?

אני בד"כ ממשיכה בדייט (לא יותר משעה וחצי דייט ראשון אחרי פעם אחת שעשיתי את הטעות של 3 שעות וזה לא היה זה) ותוך כדי זה מדברת בעיקר על הדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם- הוא כבר יבין בעצמו שאנחנו לא מתאימים וכך אני לא משלה אותו

אבל זה לא אומר שלא יכול להיות נחמד! אפשר לנצל את הזמן ולעשות דברים דביליים (דלא יפגעו בצד השני חלילה..) שיהיה מה לספר לנכדים

לקרוא את כל השרשור כדי להגיב... אז ככה:

אני תמיד ממשיכה בדייט כאילו הכל כרגיל... כי בתכלס, אני לא יודעת מה יהיה ההמשך...

והמילה הבאה שלו.

נראלי שרק פעמיים בחיים זה קרה לי שבשנייה שראיתי את הבנאדם ראיתי שזה לא זה.

והיה לי מאוד חשוב להנות (אני עצמי) בדייט הזה...

כי מספיק התבעסתי שהגעתי לדייט ואין שום קשר... אז עכשיו גם אסבול ?!?.... התשובה היא לא...

אני זורמת... מדברת... עד שעובר מספיק זמן (בעיני לפחות שעה וחצי , נועם, לעיונך!!!)

ואז אומרת שנדבר כבר מחר.

בחיים לא אתקשר לבחור באותו יום ואגיד לו שזה לא מתאים...

אם הוא יעשה את זה, סבבה...

אני לא.

בכ"מ אני יודעת שיש מצב שבנים נפגעו מיזה שאני זורמת ומדברת בדייט (ולהם מרגיש שיא הכיף כי אני מדברת וצוחקת , כי ככה אני בטבעי, לא בגללו!!)

אבל מה עדיף?! שנעשה דייט תשעה באב כזה??

ואראה לו שאני לא מעוניינת...?! אני באמת לא מבינה...

וגם, תמיד יש סיכוי שיצא מיזה משהו... אז אני נחמדה.

וכואב לי שאחכ הוא מתאכזב... אבל מה עדיף?!?!

סורי על האורך, עזבו, אל תקראו...חחחח  

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?