באיזה קופה את?

אני גרה  בבאר שבע, 

ברכה ברקאי היתה הרופאה שעשתה לי מעקה הריון והייתי מרוצה ועשיתי שקיפות+סקירות אצל ד"ר משה דורון הררי והוא גם מעולה, נראה לי שהוא מקבל גם באשקלון

כי אני במאוחדת...

היינו באיז אירוע משפחתי בצד שלי וההתנהגות שלהם ממש אכזבה אותי,

הם נרתעו מעומס האנשים, כל אחד עשה פוזות, בכה, נלחץ, לא רצה לגשת, כל מיני דרמות, במקום להיות ילדים חמודים בפשטות.

הם גם לא ממושמעים או לא תמיד מקשיבים וגם בלילות קשה לנו-ענייני פיפי, ובאים אלינו למיטה.

מרגיש לי שאפשר לנהל את אחה"צ ואת יחסי הילדים-הורים באופן יותר קל ופחות מרוקן.

אשמח לדעת איך?

נובע מציפיות לא מותאמות לגיל

הבן שלי בן 6 לא 'עוזר' בשום דבר

יש לו מלא בקשות כרימון

אני לא מצפה שהוא ינגב לעצמו

ולפעמים הוא רוצה שאעזור לו להתלבש

ועדיין אני לא חושבת שיש בעיה איתו או פינוק יתר

נראה לי תואם גיל לגמרי

ברור שילד רגיל בגיל שש אמור להתלבש ולהתנגב לבד.

וגם לאסוף משחק שלו. בגן הם גם מנגבים שולחנות, עוזרים לסייעת לפנות אשפה .  

הוא יכול

זה לא ברור שהוא עושה את זה בהכרח

ובפרט כשהוא עייף/ עצבני/ טרוד

הוא יכול לסדר/ לנקות

ואפילו להכין חביתה (בהשגחה)

זה לא עזרה ע"פ בקשה

ולא הייתי מצפה שזה יתרחש ע"פ בקשה

"הם נרתעו מעומס האנשים"

ואז את מתאכזבת שהם לא היו פשוט ילדים חמודים.

הם חוו איזשהו קושי, עומס אנשים, בטח אם את חלקם לא מכירים זה מציף רגשית. זה הכי טבעי בעולם שיעשו פוזות, לא ירצו לגשת. התפקיד שלהם זה לא להיות חמודים, הם לא בובות.

אני חושבת שלפעמים הציפיות שלנו הן אלה שיוצרות את האכזבה.

יש לי את הילדות הכי מתוקות בעולם! (ואני אובייקטיבית😜), כשאני מגיעה איתן לאירועים וכו' אני יודעת שהן יהיו דבק, יצמדו אליי, לא ירצו לדבר עם אנשים.. זה הכי טבעי לי. מי שרוצה לראות כמה הן חמודות שיבוא למקום הטבעי שלהן- הבית וגם שם כנראה שייקח להן זמן להפתח.

אני חושבת שצריך להבין מה הגיוני לצפות מילדים בגיל הזה ולהתנהל לפי זה

לציפייה לא תואמת מציאות מהם.

זה באמת מבאס שילדים לא מנהגים איך שאנחנו מצפים. (קרה לי הבוקר, עצבים)

אני חושבת שאת צריכה לרדת לגבוה העיניים שלהם.

גם פיזית וגם נפשית.

הם ילדים, חוו קושי נפשי, עומס מהרבה אנשים, ובנוסף לזה הם חווים אכזבה מאמא על זה שקשה להם עם הסיטואציה.

נסי לראות את העולם מהמבט שלהם.

לראות את מכלול היום שלהם, הם חוו יום שלם בגן עם כללים די נוקשים, די מובן שהם רוצים רגע להתפרק, להשתולל, צומי מאמא.

אני חושבת שברגע שתקבלי את זה שהם ילדים, ילדים שדואגים לעצמם, ועקשנים, ובודקי גבולות ושובבים ומותשים מהיום יום העומס שלהם - ולא כי ככה לך יצאו, כי ככה זה ילדים, של כולן.

מזל שהם לא מרצים, ממושמעים וחיילים - ילד מרצה זה אולי נח אבל ממש ממש לא סימן טוב.

קודם כל מבין השורות שלך איזשהו חוסר ביטחון שלך מולם, זו תחושה פנימית של אולי אני לא בסדר והם "צודקים", בין אם כי את לא עקבית או כי הרגלת אותם ובין אם מסיבות אחרות. וכשהם קולטים את זה אז קל להם להוציא את מה שהם רוצים ולהתיש אותך.

כשהם עושים את זה הם לא מנסים להתיש אותך הם פשוט בודקים מה הם יכולים לקבל, שזה דבר די נורמלי. לשאלתך, כן כל הילדים (אולי למעט יחידי סגולה חריגים) מחפשים לעשות כיף, לנוח ולהתפרק ולקבל כמה שיותר שהם יכולים. פה נכנס המקום שלך כהורה..

הדבר הכי חשוב זה לדעת שגם אם הם בוכים או כועסים את עושה את הדבר הכי נכון בשבילם - מחנכת אותם. אולי הנקודה הספציפית שאת מתעקשת עליה כרגע היא לא הדבר הכי חשוב שיש בעולם, אבל היא חשובה באמת, לא כי לאסוף את הצבעים זה חשוב, אלא כי שותפות בבית זה חשוב. לא כי את צריכה את ה"בבקשה" ו"תודה" אלא כי אם הם לא ילמדו בבית להיות אנשים נעימים, הם לא ילמדו את זה בכלל.

איך משנים דברים? פשוט אומרים להם בנחת, יש דברים שאנחנו עושים בשביל ילדים קטנים, ככל שגדלים מצופה מכם לדעת לעשות דברים בעצמכם. עד היום לא ציפינו מכם לאסוף, אבל עכשיו אתם גדולים ואני רוצה שתאספו את המשחקים אחריכם. אפשר להתחיל מזה שאת אוספת איתם, או שיאספו משחק אחד, אבל בעיקר שיתחילו להיות שותפים. ולחשוב איך את מגיבה אם זה לא קורה. נגיד שהם בוכים שהם לא יודעים לא יכולים ולא רוצים, מה את עושה? כי נגיד הגישה שלי היא שלא מוציאים משחק חדש עד שהכל אסוף. זה יכול להיות גם אין טלוויזיה עד שהכל אסוף או כל דבר אחר.

ואם הם מתעקשים ומוותרים על הכל - אין בעיה, אבל אני הייתי משאירה מפוזר, וזה יחכה להם. אם את תוותרי ותאספי הם יבינו שכל מה שצריך זה להתעקש איתך מספיק... שזה נשמע פחות או יותר כמו מה שקורה עכשיו.

חוץ מזה לא לפחד מהמילה "לא". גם הילדים שלי הכי אוהבים בעולם ממתקים ומבקשים בכל הזדמנות ולפעמים מחליטים שזה הזמן המושלם להפגנה כי הם לא קיבלו, או כי אבא באותו מצב כן נותן ממתק, או שממש מגיע להם כי (יום שישי/הם עזרו בבית/שיחקו יפה/השמש זורחת מחקי את המיותר). ואז אני פשוט אומרת, מצטערת, ממתקים זה לא חובה, זה בונוס נחמד שמקבלים לפעמים. היום לא. כי ככה החלטתי. ואם הרגלתי אותם אחרת, נגיד שיש קינוח גלידה אחרי כל ארוחת צהריים, אז אני אודיע מראש שהחלטתי להפחית בממתקים ומהיום קינוח זה רק בשבת למשל. ואעמוד מאחורי זה. זהו.. ברור שזה יהיה קשה בהתחלה והם ינסו כל דרך להוריד אותי מההחלטה, אבל אם זה מה שהוחלט זה מה שיהיה..

לגבי לעשות דברים במקביל לזה שהם בבית - זה מאד תלוי בציפיות שלך. אני גם לא עושה דברים *בהגדרה* כשאני עם הילדים בבית. כשאני איתם אני איתם. אני לאצמשחקת איתם אבל אני שם, ומבחינתי אני זמינה להם ופנויה להם. אם יוצא לי כמה דקות שהם עסוקים במשחק או יצירה או אוכלים יפה אז כן אני אכניס מדיח או אפעיל מכונה ואולי אפילו אקפל כביסה. אבל זה דברים משניים. בהגדרה אני פנויה להם, כי הם עוד קטנים ואני חושבת שזה הדבר הנכון.

בעלי לעומת זאת ממש מנסה לעשות משימות תוך כדי שהוא איתם וכל פעם יוצא מתוסכל, כי זה קשה עד בלתי אפשרי. אז בעיניי עדיף להתאים ציפיות למציאות.

כן, זה אומר שמשימות בית אני עושה כשאני מותשת מאד אחרי שהם ישנים או בשישי. זה מבאס, אבל אותי יותר יתיש לנסות איתם. אם היה לי יותר חשוב הייתי מביאה בייביסיטר להיות איתם ועושה את משימותיי בזמן הזה.

דווקא לגבי מה שכתבת בהודעה השניה שהם נלחצו ועשו פוזות - אני חושבת שזה ממש תואם גיל ונורמטיבי ולא ענין של התנהגות "לא טובה". פשוט צריכים להיות לך גבולות אדומים ברורים של - גם אם אתה לחוץ אתה לא X (בורח לכביש, הורס חפצים, וואטאבר). אבל מעבר לזה לתת להם למצוא פינה שקטה, דווקא הכי סבבה בעיניי.

אני הייתי ממליצה ממש ללכת להדרכת הורים שיכולה לעשות סדר.

לא לקחתי אותם כמדריכים אבל נחשפת לתכנים של מיכל אופנהיימר (אגב בדיוק ראיתי סרטון שלה על ילדים שבאים למיטה) ורן בראון ואהבתי מאד את הגישה של שניהם. כדאי לך לנסות להציץ ולראות אם התחברת

הם ילדים. אי אפשר להתייחס ליחסי הורים-ילדים

כמו ליחסים בין מבוגרים.

אין הדדיות.

דחיית סיפוקים עדיין לא מפותחת מספיק.

ברור שאם יש תרחיש שהם יקבלו ממתק- הם יבקשו את זה.

למה את חושבת שהבקשה שלהם לא הגיונית?

אני לא מקלפת פרי לבן ה5 שלי, לא כי אני לא רוצה, כי אני לא מגיעה לזה, והוא למד לקלף לעצמו אז כבר לא מבקש.

אם אני לא עושה משהו כי אני לא רוצה, ויש פוטניצאל לשינוי ההחלטה שלי- ברור שהוא ינדנד.

לגבי לנקות בשירותים, אם אין מאבק כוח- של מי מנהל את הסיטואציה, זה מתקבל בטבעיות.

למשל אם אני באמצע לעשות משהו (כמו להניק, לרחוץ כלים וכד')

אני משקפת את זה, עם אמפטיה והבנה למצבו, בלי להתנצל או להיבהל, ומפה זה בחירה שלו אם לחכות לי או לנסות להסתדר לבד.

ומה שהוא יחליט זה בסדר גמור, כי אנחנו לא במאבק אנחנו ביחד בהתמודדויות.

אנחנו הולכים לבחור תחפושת- אפשר לשים גבולות (מחיר, סגנון)

ועדיין להתנהל בתוך הסיטואציה ואם ילד מתאכזב זה לגמרי מובן גם בגיל הרבה יותר גדול.

בגיל 5 לא נתונים תפקידים בבית, אלא פועלים יחד מתוך שיתוף פעולה, כל ילד מה שבא לו, כמה שבא לו, כן יש דרבון אבל לא לחץ ולא ציפייה מוגזמת.

בהחלט יכול להיות שילד מסדר גרביים ויום אחד לא בא לו יותר וזה בסדר גמור, החיים דינמיים כל הזמן.

אין להם עזרה מיוחדת שעושים בבית או אחריות קבועה.

גם ככה הם חוזרים מותשים מהמסגרות. ועד שהולכים לישון, הזמן קצר.

כן עוזרים פה ושם אבל רק כשזה מלהיב אותם

(ובכנות זה יותר בלאגן בשבילי, לא עושה את זה בשביל העזרה, יותר בשביל העצמאות שלהם)

כמו לחתוך סלט, לעזור לי לקפל כביסה, להכניס מדיח, אבל שום אחריות לא עליהם בכזה גיל. לדעתי זה עוד מוקדם.

וזמן מסך וממתקים - זה הכי נורמלי.

כשהם לא מרגישים שיש גבול, ואת לא חזקה בגבולות שהחלטת מעצמך, הם מנסים כל הזמן לשנות את הגבול.

למשל בשבת אצלי בחיים לא יבכו על זמן מסך - ברור להם שאין.

אבל בימי שישי שאני כן מסכימה, תמיד הם מנסים למשוך את הגבול עוד, לעוד סרט, עוד פרק.

כנ"ל עם ממתקים - כשיש פתח לשבירת הגבול, הם מנסים לשבור. ילדים הם עם מאוד נחוש ועקשן 😅

אם תעמידי גבול חזק ותדבקי בו לפחות שבועיים, הם יתרגלו.

ולשחק עם עצמם - לפעמים צריך להניע אותם לשחק לבד, לכוון, "אולי תשחקו בחיות" "באבא ואמא" "

ולהלהיב אותם עם משחק שמתאים לגיל שלהם.

וגם שם לקבוע גבול "אמא עכשיו מבשלת"

בגדול נשמעים נורמלים ולא "חצופים"

זה התפקיד של הילדים, הם מחפשים אצלנו ביטחון ובודקים גבולות והתפקיד שלנו להציב אותם ולהיות עקביים במידת הצורך.

ומבאס על הבוקר.

ממה שאני מכירה הוא אמור לתת לך הפנייה ואז את יכולה ללכת למרכז בריאות האישה בקופת חולים לטכנאית.

או שתבקשי ממנו הפניות בצורה מסודרת, או שתעברי לרופא אחר.

איך הגעת אליו? בצורה רשמית דרך הקופה שאו שהוא איזה מכר ממסגרת לא רפואית כלשהי?

אין אצלנו כזה הרבה זמינות של רופאי נשים.

נגיד אצלו התור הקרוב הפנוי זה עוד חודשיים.

ושאר הרופאים על הפנים! ניסיתי והייתי ממש לא מרוצה.

הוא לפחות בפן האישי ממש נחמד.

היא אלופה ומקצועית ותורים זמינים

את ממש לא צריכה לעשות בבית חןלים

ואת ממש לא צריכה דווקא שרופא יעשה לך

במה אפשר להקל.

גם אני הייתי צריכה לנסוע כל פעם שעה+ למרכז הרפואי, ועוד שעה+ בחזור.

לצאת באישון בוקר ולהשאיר את הילדים להתארגן לבד. 

וכמובן על חשבון שעות עבודה, שעקמו לי את הפרצוף בכל יום מחדש.

אבל

לא הגיוני ההתנהלות של הרופא שלך.

את לא צריכה רופא נשים במקום בשביל המעקב

הרופא שהלכת אליו צריך להוציא לך הפניות לאולטרה סאונד ובדיקת דם. הוא מוציא עשרות הפניות בבת אחת.

את עושה במרכז הרפואי שהכי קרוב אלייך, והתשובות- או שאת שולחת אליו, אם הוא רופא של הקופה התשובות אמורות להגיע אליו ישירות.

אני לאורך כל תקופת הטיפולים בכלל לא הייתי בקשר עם הרופא

הכל דרך האחיות פוריות במרכז הרפואי.

הן התקשרו אלי כל פעם אחרי שהגיעו הבדיקות והורו לי מה השלב הבא שעלי לעשות- כמובן שהרופא נתן להן את ההוראות.

זה חייב להיות תיק מסודר ושמישהו ינהל את הכל ולא שיגיד לכם תבואו היום תלכו מחר, חייב פה סדר ודיוק בזמנים

בהצלחה רבה

שתפקדו מהר בזש"ק

עכשיו לא יודעת מה לעשות...

להמשיך איתו בראש שלו?

לנסות לעבור לרופאים אחרים? (לא בא לי.... היו ממש לא נעימים)

להמשיך לחכות?

גם ככה חשבתי שאולי רצנו מהר מידי לבירור רפואי.

לא ברור למה הוא נתן לך הפנייה עד עכשיו.

בטח היום כבר לא אוכל ללכת.

זה קריטי הזמנים?

רופא נשים לא מטפל בבעיות פוריות, חבל על הזמן שלכם- לכו לרופא פריון.

ואם פניתם לרופא נשים הוא היה צריך לשלוח אתכם דבר ראשון לסדרה של בדיקות

לא ישר מעקב זקיקים.

פרופיל הורמונלי למשל שזה רק בדיקת דם ועוד- לא זוכרת כרגע, אבל יש פרוטוקול ראשוני של בדיקות, 

מעקב זקיקים עושים לקראת טיפול, אבל קודם צריך לדעת אם יש בעיה, מה הבעיה ואצל מי.

שורה תחתונה- לכו לרופא פוריות.

אם אתם במכבי באזור המרכז יש לי המלצה חמה.

תדעי לך שהייתי פעמיים אצל רופאי נשים ושניהם אמרו לי פרופיל הורמונלי לא רלוונטי

לא יודעת למה, לא מבינה בזה.

לי היה נשמע הגיוני מעקב זקיקים, כי המחזורים קצרים וחלק מהחודשים אני לא מזהה  בכלל ביוץ.

בדקתי עכשיו באפליקציה על רופאי פיריון באזור שלי (אני לא גרה במרכז), התורים הקרובים הם באפריל, זה סביר?

וחוץ מזה שצריכה לקבל הפניה מהרופא כדי לקבוע אליהם תור.

נשמע קלאסי להתחיל מפרופיל הורמונלי

לגבי השאלה שלך קודם בעיקרון אפשר להתחיל מעקב זקיקים גם אחרי אבל זה תלוי מה רוצים לבדוק. פרופיל הורמונלי עושים עד יום 5 לווסת. 

לפני שעושים את כל הבדיקות. אז את יכולה לקבוע תור לאפריל (זה לא כזה רחוק)

ולבקש מהרופא נשים הפניה לכל הבדיקות שצריך, כדי שתבואי כבר מוכנה לרופא פוריות.

הבדיקות עצמן לוקחות הרבה זמן כי חלקן מבוצעות בכל מיני זמנים של המחזור

ויש בדיקות שהתורים אליהם רחוקים

אם את יכולה לעשות מעקב אצל טכנאית

ולשלוח לו את התוצאות בווצאפ.

הרבה רופאים מאפשרים את זה..

מרגישה שיש לי שליטה רבה.

הכנסה והוצאה קלי קלות (אחרי 4 לידות)

השפעה הורמונלית מזערית

לי היו אפס כתמים

מחזור מינימלי

מחברת 2, כי אם חיברתי יותר איבדתי שליטה והיה מופיע מחזור בלתי צפוי. אבל אפשר גם יותר.

לא משפיע לי על המשקל

הבנתי שגם במחיר זה יותר זול מגלולות (לא באופן משמעותי)

לא חרדה כל הזמן שמא שכחתי לקחת גלולה

אם מפריע אפשר להוציא ולהחזיר

אני מקווה שלכולן זה ככה, גלולות גמרו עלי הורמונלית, התקן נחושת גמר עלי פיזית

זה באמת בקטנה ההתעסקות, ואפשר לחבר ולצמצם מחזורים, זה ממש שווה.

תכלס אחרי 2 שחיברתי התחיל לצרוב לי בנרתיק, בהתחלה חשבתי שזה פטריהצאו משהו אבל בבדיקות הכל היה תקין, תכלס בסוף הוצאתי וזה עבר..

אז באסה אבל ירדתי מזה. מי שלא משפיע עליה- בעיניי אידאלי.

חברה טובה שלי גם התלהבה עד שאחרי כמה חודשים, כשהפסיקה,  קלטה שזה השמין אותה והיא לא הצליחה להוריד את הבטן בכלל כל התקופה הזו והתבאסה עלצזה ממש.

לי אישית זה עשה המון המון המון כתמים

אבל לא עברתי כי היה לי נוח...

אבל הבנתי שאני די נדירה ולרוב מי שמשמתשת אין כצמים

כמעט כמו גלולות.

וגם לא אהבתי את ההתעסקות 

אני עדיין משתמשת בגלולות ואין לי תופעות כאלה. וגם מחליפה מידי פעם. בקיצור- עד שלא תנסי על עצמך. לא תדעי 

יש מחשבה שבגלל שזה בנרתיק אז לא אמורות להיות תופעות לוואי הורמונליות כלליות, אבל זה לא נכון.

הספיגה היא דרך הנרתיק אבל ההורמונים משפיעים על כל הגוף ותופעות לוואי כמו גלולות.

אני רואה שאוזן הפיל כתבה שלה היה תופעות הורמונליות מזעריות אבל זה עניין מאוד אישי וכמו שאחרות כתבו לך פה זה לא חייב שיהיה ככה

ואני מניחה שגם לא כולן סבלו כמוני מהאלטרנטיבות.

אני גם מרגישה שינויים הורמונליים, אבל דומים למחזור רגיל, לדוג' תחושת דיכי שמופיעה בערך בזמן שצריך  לקבל.

ומישהי כתבה על גירוד - נזכרתי שסבלתי מזה והיו לי כל מיני דרכים להתמודד, אבל כשהתחלתי דיאטה והורדתי סוכר פתאום קלטתי שזה נעלם לגמרי.

רק אחרי הפסקת הנקה

לשלוש שנים בערך ,שימוש קליל

את לא צריכה לזכור כל יום בשונה מגלולות

רק לתזכר ביומן מתי להוציא אחרי 3 שבועות בדיוק

לא זכור לי תופעות לוואי חריגות,לא עשה לי כתמים או דימומים לא ברורים וכו . מסדר את המחזור למי שיש לה חוסר איזון ...

שימוש מעולה. 

יש כאלה שמצליחות מעבר ל2

אני לא הצלחתי כי הופיעו כתמים ואז מחזור

כלומר הגוף הסכים רק לחבר 2

בהצלחה

אני עם גלולות ולא מתה מההשפעות. קצת יותר עצבנית אבל לא משהו מוגזם.

מתלבטת אם לנסות, כי אם זה גם משפיע הורמונלית אז למה לי.

אבל יכול להיות שבאמת לא יהיה שינוי.

אני חושבת שבטבעת יש את הפלוס שלא צריך לקחת יום יום. אני לפעמים נכנסתי לחרדות ששכחתי

חוסר נוחות וצריבה מהרגע הראשון, ניסיתי כמה פעמים בתקופות שונות.

אבל שווה לנסות.

ביצע לי כמה סקירות דרך הקופה.

היה ממוקד, מקצועי.

באחד המקרים לא ראה כ"כ טוב וביקש לעשות וגינלית.

באחד המקרים איתר מום מסוים שהועבר להמשך בדיקה.

אם זה רלוונטי לך מדובר בבן מיעוטים, לא יודעת האם מוסלמי או נוצרי. 

ליד הקניון הגדול

אז מציעה ממש לבוא עם מישהו.

המקום קצת נטוש, ויכול להיות שיש שם אפילו בעיה של ייחוד.

לפחות ככה אני הרגשתי (התור שלי היה בשעות אחה"צ המאוחרות, לא יודעת איך זה בשעות אחרות)

אבל חוץ מזה היה בסדר גמור. היה נראה לי מקצועי וענייני.

באמת אמרתי כבר לבעלי שיבוא איתי.

תודה רבה!!

באזור אשקלון, קרית גת, קרית מלאכי..

במקומות האלו הקימו שכונות חדשות שיש בהן גם קהילות דתיות לאומיות אבל כמובן שהקהילתיות היא לא כמו יישוב 

וזה אזור מאוד רגוע ביטחונית

בק. גת יש את כרמי גת שזאת שכונה מהממת, אבל פחות מכירה את האוכלוסיה שם

עד כמה שאני מכירה זה קרייה דתית.

סביר להניח שנפצעת

וגם אם זה מהרחם לא יעשו כלום

ורוב הסיכויים שגם לא יראו כלום בבדיקה.

רק אם ממשיך כדאי להיבדק.

שזה כנראה מהיחסים

זה קרה לי גם עם מוליך של אגיסטן בשבוע 5 אותו סיפור נקודת דם בשאריות אגיסטן

כנראה האיזור רגיש

בשבוע 16, צוואר הרחם הרבה יותר רגיש וגדוש בכלי דם בגלל ההורמונים והעלייה בנפח הדם.

סביר להניח שהיה חיכוך שיצר פציעה קטנטנה בנימי הדם של צוואר הרחם.

תני לגוף להירגע. בלי מאמץ פיזי ובלי יחסים נוספים ביומיים הקרובים כדי לאפשר למקום להחלים.

העובדה שהיית בסקירה והכל היה תקין, גם מוסיפה להרגשה שסה"כ הכל בסדר. 

הלכתי למיון פעם על נקודה קטנה בניגוב, האחיות בקופה הפנו.

די צחקו עלי שבאתי בערב חג בגלל זה.

הרופאה באמת ראתה פצע.

עדיין מרגישה בסדר?

במקביל הבטן גם ממש גדלה לה אז ייתכן שגם קשור להתרחבות

כן...זה שבועות שהבטן נמתחת.

ותהיי קשובה לעצמך...

לק"י

ניגוב הרבה פעמים נחשב כמו בדיקה פנימית.

ניגוב לא נחשה בדיקה פנימית ולכן לא אוסר, אבל בהחלט כדאי לבדוק

בדם שרואים מיד אחרי יחסים יש חשש שהייתה הרגשה ולכן זה לא דיני כתמים ואין משמעות לגריס. 

הפותחת כתבה שהרגישה כאב ולכן סביר להניח שתוכל לתלות בפצע כלשהוא. אבל כדאי להתייעת וגם לקבל הנחיות למניעת הישנות של מקרים כאלה 

פשוט צריך מנוחה