אישית אני לא רואה בכך בעיה, כמו שבחיים עצמם את מחייכת, או קורצת, או צוחקת, או שורקת,  וכו'.

יכול להיות שמכתב ללא סמיילים נראה יותר רשמי, אני ממעטת להשתמש בהם ]שוט משום שאין זמן וגם כוח להזכר במקשים שלהם במקלדת, וללחוץ זו כנראה פעולה מידי סוחבת...

אז מה ההבדל?

אם זו שיחה אישית, (כשמתווכחים על משהו מסוים, או שמדברים בצורה רגשית, נגדיר את זה כך) אז אני חושבת שגם במציאות קורצים ומחייכים, כלומר, אני לא ממש יודעת מה את, אבל לדבר עם אדם בפנים חתומות- לא משנה באיזה דיבור מדובר, זה לא ממש לעניין..

זה באמת דבר שכביכול לא שמים לב אליו אבל הוא כן תופס מקום באיזשהו אופן..

אשרייך שאת כנה עם עצמך.

שולחן ערוך, אבן העזר סימן כא:א: "צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשה כנגדה או להביט ביופיה...". לפי זה, לא רק הסמיילים, אלא גם הרבה מאד מההתכתבויות בפורום הן מאד בעייתיות...

אפשר להבחין בין התכתבות וירטואלית לאינטראקציה פיזית, שבה הקרבה במעשים כאלו גדולה יותר. או שהפיתרון מונח בסעיף ג: "מותר להסתכל בפנויה, לבדקה אם היא יפה שישאנה, בין שהיא בתולה או בעולה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן"..

*לאחד מהעריות*, ברור ומובן במה מדובר, לא?

אבל בנסיבות של ימינו, לא נראה שיש הבדל.

ותחילת הסעיף מוסבת על כל אשה, בכל מקרה..

ו"אדם צריך להתרחק מנשים מאוד מאוד", זה לא שחור לבן, יש פירושים רבים מספור. את האמת שיש ספר שמסביר את כל העניין הזה בצורה ממש רחבה, של הרב אליקים אלינסון זצ"ל. אפשר לבצע חיפוש ברשת, סד"כ לספריות בישיבות יש אותו.

לא רואה סיבה שלא לעשות..

ונניח שמדובר בבחור- אותו עניין. אם אני מחייכת עכשיו, מול המסך, אכתוב =) .. ואם לא- אז לא.. 

למען האמת,יצא לי לחשוב על זה לא פעם

מה אני אגיד לך? עוד לא הגעתי לכלל החלטה

מה שבטוח, אלייך מותר גם לדעת המחמירים

אז תתפסי- (בשינוי!)

תכלס,הכל תלוי בנקודת המבט

כשאת מגיבה,האם את מגיבה ספציפית לאדם הזה?

נגיד אצלי,אני בדר"כ יוצאת מנקודת הנחה

שהתגובה אינה רק למישהו מסויים

הרי במילא רוב יושבי הפורום יקראו אותה

אז אני מרשה לעצמי לחייך לפעמים

אם יש לך איזה חשש,את יכולה לנסח הודעות מסוימות בלשון רבים

כדי שיהיה ברור שאת מחייכת לכולם

ובקשר לשיחה אישית,את צודקת-זה כבר משהו אחר! 

וכעת נשאלת השאלה: האם דין "חחח... " כדין ??

אך מי אמר שזה לא טוב להיות לפעמים חשוך מדי?

נאמר: "יתרון האור מן החושך", ופירשו בזוהר (כמדומני פרשת תזריע)

שהמ"ם כאן אינה מ"ם היתרון, שהרי בשביל זה היינו להסתפק בילד שיכתוב

את התובנה המרעישה הזאת ולא היינו צריכים את שלמה, אלא המ"ם היא

מ"ם היחס, וכאומר: יתרון האור הוא דווקא "מתוך" החושך.

וראו עוד בויקרא רבה (פי"ט סימן ג): ר' יהודה בר רבי סימן פתר קרא בתלמידי חכמים:

כתוב אחד אומר "שחורות כעורב", וכתוב אחד אומר "מראהו כלבנון בחור כארזים",

וכתיב "מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו"? אלא אלו בני תורה שהן נראין כעורים ושחורים

בעוה"ז, אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים". עד כאן. כפי הנראה "השחור" כאן במדרש

יכול להתפרש גם בצורה אלגורית וכל אחד יכול לקחת את זה לכיוון שהוא חפץ, ובין היתר

גם לנידון שלנו.

ועד כאן הוורטלאך להיום. ועכשיו עניינית:

אם אנו דנים מנקודת מבט קרה, בהחלט אפשר לומר שסמיילי משדר שחרור ואמפתיה.

זאת גם הסיבה שעד שידיי נאותות לשבץ אותו בין הודעותיי, אני שוב מסתכל על מי מוסבות הודעתי, 

ואם זו בת, אני נאלץ למשוך קולמוסי (טוב נו, לא ממש. מקלדתי) לאחור, למרות שלפעמים

זה משתלב כפתור ופרח (גם כאן זה לא ממש).

ישנם מקרים שאמרתי לעצמי שאחרוג (ויתכן שכבר חרגתי. אינני זוכר), והם אותן סיטואציות

שבו הסמיילי לא בא "לחמם את האווירה" אלא לדאוג שלא תיעכר, ובמלים אחרות: לפעמים

המילים שכותבים יכולות ללבוש כמה מובנים, ואחד מהם עלול להיות עוקצני ופוגע, ואז מטרת

הסמיילי היא רק לשדר שהכל נאמר בפן החיובי ולא הפכו.

ואני מוכרח לומר עוד דבר. אני הולך ושם לב שכנראה לבנות יש יותר זרימה טבעית של החיים

מאשר לבנים. כמובן שאין זה גורף, "ועל הרוב ידבר הכתוב".כנראה ששורש התופעה הוא

בהבחנה הכ"כ מדוברת של הרגש נשי לעומת השכל הגברי. הרגש מטבעו חסר מגבלות

ומעצורים, ואילו השכל כל כולו אומר ניתוח, הפרדה, מיקוד, איפוק וכו'. עכ"פ, אותה זרימה נותנת

את אותותיה בכמה ערוצים ומישורים, ובין היתר גם בנושא השרשור הזה. למשל, אני בטוח 

שאם יעשו בחינה סטטיסטית של התפלגות השימוש ב"אותיות הנמרחות" (זה מהההההמממםם

!!!!!!!!!! למשל, או: יווווווווווווווווו לדוגמא), אין לי ספק שהבנות יקחו ובגדול. כנראה זה 

ביטוי להלך נפשן. והדברים נכונים גם לשימוש בסמיילי. גם הוא סימן להבעה של התפרצות

פנימית. זה לא שאצל הדברים ההתפרצות אינה קיימת, אלא שהם לא יראו את עצמם

מוכרחים להביע אותה.

ואם כבר בסמיילי עסקינן, חיפשתי אחר אחד כזה שיצליח לתמצת בסמייל אחד את הודעתי/מגילתי

וב"ה הוא נמצא:

תודה.

זה לא כ״כ ראוי לטעמי.

סה"כ פרפראות וורטאלך.

שבי בבית ה' ובקרי בהיכלו וטעמי מנועם ה' באיזו

מערכה של רעק"א או תשובה מסועפת בשאג"א.

(אל תקחי את ההצעה ברצינות, כן? |מקום הסמיילי| )

לזה ייקרא פלפול!

רציתי להתווכח אך לצערי לא היה הפעם על מה. אז תנוח דעתך.

שמלמדים אותנו את תרבות הוויכוח, דרכיו, שבחיו ומעלותיו.

לדוגמא, ספר הוויכוח של הרמב"ן....

היית מנוע מלהכניס סמיילי קורץ, ואת הפירות אני אוכל עכשיו.

בשאלה האם מותר להשתמש במילה שכתבת אחרי "אבל".

אין הנחות פה. סורי. 

היחס הקשה שלי לשרשורים הלכתיים נובע ממקום אמיתי.

היום אפילו לא עולה כסף לשלוח סמס, מה כואב לכם לשאול רב בדוא"ל, סמס, סתם למצוא איזה בית מדרש באזור הבית שלכם, רב בית כנסת, ר"מ, משהו?

למה להעצים את המחלוקות כאן?

(כמו שאני עושה בדיוק עכשיו)

תחליף לבימ"ד בו מלובנים הדברים ומוצאים כסולת נקייה,

אך את אותה סולת נקייה של הבימ"ד בהחלט נוכל להפיץ כאן.

וגם אם לפעמים זה לא נגמר רק בהנחתה של אמירה של 

"כך כתוב", אלא מתפתח דיון מה כתוב והאם כתוב, בכל זאת

יש לו מידה מסויימת של לגיטמיות, אם באמת המשתתפים הם

ברי הכי. אין הבדל מהותי בין דיון בסגנון הזה לבין הדיון שנעשה

בספרות השו"ת שהוא ע"י הרצת שאלות, תשובות ופלפולים

הלכתיים בכתב מאחד לחבירו.

אתה כנראה חושש לכילוי הזמן מהתמודדות עם טענות חסרות

בסיס וחסרות שחר, שיש יותר סיכוי למוצאן כאן מאשר בבימ"ד. 

תמיד אפשר לקיים מצוות והעלמת.

זה לא תמיד מסתכם בכילוי זמן, הרבה פעמים ניקים מתווכחים על שטויות, יוצאים ממנו בכעס, מה גם שלהרבה מכאן אין שמץ של מושג איך נראה מקור הלכתי והם מדברים בשמועות ורסיסי שמועות של גדולים כאלה ואחרים, הללו קוראים "מנאצי ה'" והללו קוראים "קנאים" וכל הדיבורים האלו, לא די שיש בכך הונאת דברים, שקר והוצאת שם רע מדאורייתא אלא שזה גם הרבה פעמים יוצא מחוסר הבנה את המציאות.

ובנימה אופטימית זאת אני שוב קורא לכם לחפש בית מדרש או לחילופין, בעל ידיעה בהלכה שאתם סומכים עליו ומכירים אותו ולא מסתתר מאחורי כינוי חצי אנונימי.

אך בכל הפיסקה הראשונה אישרת אותם במילואם.

בכל אופן, אם תורף כוונתך שאין לפסוק הלכה מהפורום - כגון דא

א"צ לפנים, ולמפורסמות א"צ ראייה.

אני התכוונתי שיש תועלת מסויימת בשקלא וטריא כזו או אחרת,

גם אם היא חיוורת לעומת זו של הבימ"ד, וגם אם היא ווירטואלית.

באתי לומר את דבריי על הדיונים "ההלכתיים" שנוצרים פה בפורומים של ערוץ 7.

אני לעומתך סובר שהתועלת משרשור כזה לא משתווה לנזק שהיא מותירה פה גם גורמת לאיסורי דאורייתא שעצם הויכוח פה טפל מדי כדי שיקרא מלחמתה של תורה וגם מעכירה את האוירה בפורום חברתי זה.

עניין הווירטואליות לא רלוונטי כמעט למעט העובדה שאינך יכול לתהות על קנקנו של מי שיושב מולך כלל, ניתן לקיים דיונים וירטואליים בנושאים הלכתיים אך במקומות הנכונים.

לצערי אני רואה פה שאתה גם גורר אותי (במודע או שלא במודע) לויכוח על תוקף השרשורים ה"הלכתיים" פה, על כן אפסיק להגיב לשרשור זה.

שא ברכה.

כשאני חושבת על זה עכשיו

כל הדיונים האלה עלולים להרגיל אותנו לפסוק הלכה לעצמנו,בהבנה הפשוטה שלנו

כמה שזה כיף לי להתפלסף ולהביע דעה,זאת לא הלכה!!

לכן מוטב שאשל רבנים ואפסיק לבלבל פה את המוח

תודה על ההארה..

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?