בתהליך השינה האדם חווה מחדש את היום שלו ומתמודד מחדש עם כל הקשיים שלו.
כל הדברים שהוא הדחיק במהלך היום לתת המודע, צפים ועולים מחדש במהלך השינה.
באופן עקרוני, שינה היא תהליך בריא שבסופו הנפש בריאה יותר.
מחד אפשר להניח שזו ההתמודדות של בנך עם הקשיים שחווה, מאידך, בגיל שנתיים לא הייתי מצפה לקשיים שיצריכו צרחות.
עם זאת, יש לשים לב לסוג הצרחות- יש צרחות של עצבים- הוא לקח לי ואני לא יודע לדבר אז אני צורח בחוסר אונים, לעומת זאת יש צרחות וזעקות של כאב- לצרחות מסוג כזה הייתי מתייחסת.
דבר אחר, אצלנו בגיל שנתיים ילד עדיין בפעוטון, בגיל כזה בדר"כ לא שולחים להתפתחות הילד אלא אם יש קשיים מוטריים ושפתיים מאוד חמורים- מסורבלות, חוסר תקשורת, התפתחות בעייתית באופן קיצוני לבני גילו וכדו'.
תמוהה בעיניי שהגננת רוצה לשלוח אותו לאיבחון בגיל צעיר כ"כ, עד כמה שאני יודעת, בדר"כ מתחילים בגיל 3 ומעלה באיבחונים והפסיכולוג של הגן צופה בילד ומפנה במידת הצורך לגורמים המתאימים.
שוב, אלא אם את מבחינה גם בעין שאינה מקצועית בקשיים שהזכרתי.
גם הילד חווה תהליך של לידה כשנוסף לו אח/אחות.
אלו שתי נקודות שדורשות התייחסות כי אם הוא לא מפחד ללכת לישון ותהליך ההירדמות רגוע יתכן שבזה טמון הקושי.
לסיכום:
אני חוזרת לעניין הצרחות, אם אלו צרחות של זעקה יש מקום לבחון את הנקודות שהזכרת- הגן והלידה, אם אלו צרחות "רגילות" שילד בן שנתיים חווה במהלך היום כתצאה מהמפגש עם חבריו בגן, יש מקום להניח שאין בעיה אך רצוי לברר עם לעומק איך הוא מרגיש בגן אולי לא באופן ישיר אלא דרך הסייעת....
