לבדוק מיידית מה קורה בגן.

ילד בן שנתיים לא אמור להיות מהגן עם "חוויות" שגורמות לו לצרוח בשינה.

לא "לגיטימי" בגלל הסיבה..

אם ילד סתם היה מגיע לגיל שהוא צועק בשינה, אז היינו מנסים קודם לבוא ולהרגיע, לאפשר המשך שינה טובה ולראות אם עובר.

אבל "תיזמון" צמוד להתחלת הגן, מצריך בדיקה. 

כך נראה לענ"ד.

מסכים לדברי דן, פשוט לשוחח עם הגננת, יחד עם זאת כדאי לדובב את הילד ולנסות להבין מה מפריע לו אולי משהו מפחיד אותו, בנוסף, לדאוג לכך שהוא יירדם עם חפץ שהוא אוהב, לא ציינת אם הוא נרדם מהר או שקשה לו להירדם, האם הוא מפחד להגיע למיטה בלילה, איך הוא נפרד מכם בכניסה לגן  (יש ילדים שחווים חרדת נטישה), האם הוא שמח להגיע לגן, כדאי לבחון את הנקודות הללו.

יצירת תהליך השכבה רגוע (לא תלותי בהורים) משחררת חרדות, תהליך כזה כולל שיחה קלה לפני השינה, חיבוקים נשיקות והרבה אהבה המקנים לילד ביטחון בהוריו  ואח"כ הילד נרדם לבד (לא להגיע למצב של משחקים וכד' זה יעורר אותו).

השכבה רגועה אמורה להסיר את התחושות והחוויות המעוררות חרדה שחווינו במשך היום.

בהצלחה

בס"ד

בצרחות באמצע הלילה.

לענ"ד:

-לבדוק עם הגננת אם אין משהו חריג בגן שמפריע לו

-חלומות- בגיל הזה הם מתחילים לחלום. כאשר הוא מתעורר, ללכת לידו, לדבר איתו בשקט שאמא פה ואתה יכול לחזור לישון.

-טקס לילה רגוע. מקלחת, מוזיקה רגועה וכו'.

-אנחנו גילינו שהרבה פעמים חוסר המנוחה של הילדה התחיל כשהיא ראתה את אבא שלה במדים. מאז שעלינו על זה, אנחנו מדברים איתה המון שאבא שלנו הולך לעבודה, הוא יחזור בעז"ה, נצייר לו ציור וכו'. הרגיע אותה מאוד. לבדוק אם חוץ מהמעון הוא התחיל משהו חדש- שמפריע לו.

-טיפות לשינה: יש טיפות הומאופטיות לשינה רגועה. מטפטפים כמה טיפות לפני שהולכים לישון וזה עוזר לשינה רגועה. [לא בבית מרקחת רגיל, בהומאופטיה. אם את ירושלמית אשמח להגיד לך איפה אנחנו קנינו]

לילה טוב ורגוע!

איננה חייבת להבין ב"התפתחות הילד". לא בידוק הבנתי למה בן שנתיים שבוכה בלילה, זה אומר שצריך לקחתו לשם.

אח קטן מלפני חודשיים - בהחלט מצדיק הקדשת זמן מיוחדת ביום רק לגדול יותר, וגם "לקבל ביחד" את הקטן.

לגבי הגן - צריך תשובה מופרטת שלה: לא מרביצים? לא "חוטפים"?

ככלל, כדאי להזדמן מידי פעם לגן באמצע היום, בלי הודעה מוקדמת, להקשיב קצת את האוירה מבחוץ, וגם לראות מה קורה.

כמובן, ההנחה היא שבעז"ה הכל בסדר, אבל בכל זאת כדאי לראות.

[ואגב, כתבת שזה "מאז שנכנס לגן" - האם זה גם "מאז אחרי הלידה" בדיוק?... אז באמת משמעותי לשים לב, מה השינוי שמשפיע. ואולי שניהם..  "הלוך להרגיעו"..]

בתהליך השינה האדם חווה מחדש את היום שלו ומתמודד מחדש עם כל הקשיים שלו.

כל הדברים שהוא הדחיק במהלך היום לתת המודע, צפים ועולים מחדש במהלך השינה.

באופן עקרוני, שינה היא תהליך בריא שבסופו הנפש בריאה יותר.

מחד אפשר להניח שזו ההתמודדות של בנך עם הקשיים שחווה, מאידך, בגיל שנתיים לא הייתי מצפה לקשיים שיצריכו צרחות.

עם זאת, יש לשים לב לסוג הצרחות- יש צרחות של עצבים- הוא לקח לי ואני לא יודע לדבר אז אני צורח בחוסר אונים, לעומת זאת יש צרחות וזעקות של כאב- לצרחות מסוג כזה הייתי מתייחסת.

דבר אחר, אצלנו בגיל שנתיים ילד עדיין בפעוטון, בגיל כזה בדר"כ לא שולחים להתפתחות הילד אלא אם יש קשיים מוטריים ושפתיים מאוד חמורים- מסורבלות, חוסר תקשורת, התפתחות בעייתית באופן קיצוני לבני גילו וכדו'.

תמוהה בעיניי שהגננת רוצה לשלוח אותו לאיבחון בגיל צעיר כ"כ, עד כמה שאני יודעת, בדר"כ מתחילים בגיל 3 ומעלה באיבחונים והפסיכולוג של הגן צופה בילד ומפנה במידת הצורך לגורמים המתאימים.

שוב, אלא אם את מבחינה גם בעין שאינה מקצועית בקשיים שהזכרתי.

גם הילד חווה תהליך של לידה כשנוסף לו אח/אחות.

אלו שתי נקודות שדורשות התייחסות כי אם הוא לא מפחד ללכת לישון ותהליך ההירדמות רגוע יתכן שבזה טמון הקושי.

לסיכום:

אני חוזרת לעניין הצרחות, אם אלו צרחות של זעקה יש מקום לבחון את הנקודות שהזכרת- הגן והלידה, אם אלו צרחות "רגילות" שילד בן שנתיים חווה במהלך היום כתצאה מהמפגש עם חבריו בגן, יש מקום להניח שאין בעיה אך רצוי לברר עם לעומק איך הוא מרגיש בגן אולי לא באופן ישיר אלא דרך הסייעת....

לצרחות שלו האם הוא מדבר על דברים קשורים  לגן וכו ,מריבות,הוא מזכיר שמות של ילדים? לא ברור לי למה ילד בן שנתים נמצא בגן ילדים בגיל הזה בד"כ הם במעון.ולמה הגננת טוענת שהוא צריך ללכת להתפתחות לילד.תנסי להיזכר האם הוא התנהג ככה לפני הלידה או הכניסה לגן.בתור אמא ל5 ילדים לא כל מה שהגננת אומרת צריך לעשות את מכירה את בנך מצוין יותר טוב מהגננת. דרך אגב עולה לי עוד רעיון הבת שלי היתה צורחת באמצע הלילה והיא היתה מאוד עצבנית ולא הבנתי למה עד שעליתי על זה שיש לה תולעים ובלילה התולעים מתפרצים  החוצה וזה שיא הכאב ואז הילד צורח.תנסי לבדוק האם אולי זה הבעיה.

ב"ה עבר אחרי תקופת מה...

זה מאוד מאוד מפחיד כשזה קורה,
אבל לפי מה שבררנו זה תהליך טבעי שקורה מדי פעם ולא צריך להילחץ.

כן חשוב לנסות לברר מה התהליכים שעוברים עליו בגן.

א. מה פירוש "הוא בגן"?  של ילדים גדולים יותר? או של בני שנתיים.

ב. המקצוע של גננת אינו מאבחנת, בוודאי לא של גננת לבני שנתיים. לפעמים, מהניסיון, היא יכולה להבחין בדברים ולפעמים לא בדיוק. לשמוע ולשקול.

ג. יש לך ילד חדש, תהיי נינוחה, אל שניהם; תשימי לב היטב מה קורה בגן - כולל להגיע ולראות האם למישהו יש מגע עם הילדים חוץ מהגננת, ומה עם הילדים שסביבו. והכל יסתדר. את לא תאבדי אותו בחינוך ולא כלום. סה"כ בן שנתיים שצורח בשינה. לא סוף העולם - צריך לבדוק בנחת.

ד. אם בדקת את האופציות הסבירות שהוזכרו, כולל מה קורה בגן, ואת שמה לב להקדיש לו תשומת לב מעבר לתינוק החדש, אז בסדר. אם צורח בלילה או נבהל - ניגשים, מרגיעים - וזהו. 

זה שאת לא תילחצי מידי, טוב גם בשבילו.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הוא בן 8 והיתה תקופה שפעם בשבוע הוא היה מתעורר וצורח. נסיתי להרגיע אותו אבל הוא לא נתן לי לגעת בו.

הוא לא ידע למה הוא התעורר (פעם שאלתי אותו בסוף ההתקפה אם כואב לו משהו והוא ענה שלא).

בהמשך זה קרה פעם בחודשיים-שלושה. ועכשיו הפסקה ב"ה של חצי שנה.

 לקחתי אותו לשירותים והוא סירב לעשות שם.

הדבר היחיד שהרגיע אותו היה חיבוק חזק דוקא והתנהגות תקיפה. אם לא תפסיק לצרוח

ולהעיר את כל הבית אתן לך מכה (דוקא זה עזר למרות שלא הגעתי לזה).

בבוקר הוא לא זכר בכלל שזה קרה.

רק להדגיש 

אין לשאול מדוע הוא קם זה רק יזיק הוא אפילו לא זוכר, אין להגיב פשוט להשגיח ואם הוא זז באגרסיביות רק לחבק.

אין להעיר למרות שחושבים שהם ערים הם באמת רדומים (רק לעיתים הם באמת ערים ולא תמיד ניתן אפילו לדעת).

זה יעבור סבלנות....

ולא ראיתי תולעים, והיא איתי בבית ולא בגן..

אחרי תקופה לקחתי אותה לרופא והוא אמר שזה כן תולעים ונתן משחה.

יומיים ועברו הצרחות...

אם זה תולעים,בזמן שהוא צורח תפתחי את הטיטול ותסתכלי בפי הטבעת אם את רואה כמו מין חוטים לבנים ,אם כן זה תולעים.והתרופה המיידית זה קודם לנקות אותם עם מגבון ולזרוק לפח ,לחתוך חתיכה פיצית של שום להכניס לבפנים ותוך דקה יהיה דממה.זהירות זה מאוד מדבק לשטוף ידים טוב בסבון.התיאור שתיארת ממש הזכיר את מה שהיה לבתי צרחות אייי וכו,ודרך אגב לא צריך  את התרופה שנותנים לזה הוא מר ומגעיל...בהצלחה והכי חשוב תהיי את רגועה ופחות לחוצה,הלחץ שלך מוקרן אל הילד אוטומטית והוא מרגיש אותך יותר מידי טוב....

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...