אודה לכם על הקשבה, ואם תהיה עמכם עצה ותבונה שקולה וחכמה אשמח לשמוע. תודה.
לפני שנה נפגשנו כמה פעמים ואז נגמר, מצידו. גם לו היה קשה עם זה אבל לי יותר.
אחרי כמה ימים דיברנו (מיוזמתי). הסברתי לו את שבליבי. היתה שיחה ארוכה ונעימה אבל בסופה מסקנתו היתה שלא.
אחרי חצי שנה שאלתי אותו בעדינות אם הוא מסכים לחשוב על זה שוב. השיחה הובילה לעוד שתי פגישות. ונגמר שוב.
יש לציין שהוא התייחס תמיד לכל בקשותי בטוב ובפשטות, ברגישות והערכה.
מאז עברה כמעט חצי שנה נוספת. ואני לא יודעת אם יהיה חכם/מציק/מוגזם/יפה מצידי לשאול שוב.
ממש לא רוצה להציק לו. אבל אני חייבת לדעת שני דברים, שאותם אני רוצה לשאול אותו/לבקש ממנו ולא עושה את זה מחשש מוצדק של ניקוץ:
-שאם פעם הוא ירצה, אז שלא יחשוש להגיד לי.
-ושאם הוא סגור וחתום שלא, גם שיגיד לי.
*פרטים חשובים:
מצידי- אני חושבת שנוכל להתחתן ולהיות ביחד שמחים עד מאוד.
הכי הייתי רוצה שנחזור וד' יצליח דרכנו.
הוא מאוד מאוד יקר בעיני. לכן כנראה היה לי אומץ בכלל לבקש שננסה שוב.
ואת הדברים הנ"ל (ועוד דברים שאני לא מפרטת) לא חוויתי בשום קשר עם אף אחד מהעשרות הרבות של הבחורים שפגשתי.
מצידו- יש לו הערכה רבה אלי והוא חושב עלי דברים טובים מאוד.
היה לו טוב שהיינו ביחד.
עוד פרט חשוב- האמת,אני חושבת שאם הוא ירצה הוא כן יתקשר. -שזה עוד סיבה בשבילי למה לא ליצור קשר.
רק מה, שאם זה יבוא ממני אולי זה יקל עליו את הפחד, וגם אולי זה יהיה מין זרז כזה בשבילו, שיעזור לו לעשות את הצעד (במידה והוא ירצה).
בקיצור הבנתם?
סיכום- אני מאוד רוצה את הקשר איתו. ומאוד לא רוצה להפציר בו.
טאטע
