...זה באמת קשה לשלב תורה ולימודים.

(לא שהתנסתי בכך אבל אני בינתיים "רק" עם לימודים ואני לא רואה איך אפשר להכניס עוד משו ללו"ז היומי..)

הארה חשובה וטובה!

ובשבילך, אל תתעסק בזה ברמה הפרטית, תעשה מה שנכון וטוב לך.

בס''ד

כשהנושא עולה חשוב מאוד להגיד איפה השאיפות שלך.

אם אתה כרגע בלימודים מאוד אינטנסיבים ואתה היית מאוד רוצה ללמוד עוד תורה וגם שבעז"ה בעתיד כשיהיה לך יותר זמן אתה בעז"ה תקדיש זמן ללמוד תורה בצורה יותר מסודרת.

הגיוני שהלימודים זה זמני וזה אינטנסיבי ולכן חשוב לדעת איפה אתה רואה את עצמך בקשר ללימוד תורה אחרי הלימודים גם..

ב"הצלחה

רובן לא ידעו מה אתה בדיוק לומד

בשביל רובן לימוד גמרא בקיאות במסכת תענית זה יהיה כמו לימוד גמרא עיון בסדר יבמות

"הוא לומד גמרא"

לא באמת משנה להם מה הוא לומד

העיקר שיהיה בו רצון ללמוד גם דברים שהוא לא חייב (כמו שתיים מקרא ואחד תרגום)

לפחות מהבנות שאני מכיר

היום גם באוניברסיטה וגם במדרשיות שונות לא חסרות בנות שלומדות..

בס"ד

אני דוקא מכירה כמה כאלה.

ונכון, זה קשה.

אבל בתור מישהי שלומדת מקצוע עמוס ועדיין מתאמצת ללמוד (גם אם לא יבמות), אני מצפה מהבחור להתאמצות דומה, לפחות.

וזה בכלל לא עניין של "דרישה", זו שאלה של איך אני רוצה שהבית שלי יראה. אני לא אכעס על אף אחד שירדם על הגמרא (קרה לי כמה פעמים..), אבל לוותר מראש על לפתוח, מראה כן על איזשהו ריחוק וניתוק.

זה מרגיש לי שאת הישיבה, הבחור השאיר בישיבה,

ובהכרעה מה יותר חשוב פרנסה או יראת שמים הוא בחר אחרת ממני.

אני לא חושבת שצריך לחיות בעולם "אוטופי" שבו פרנסה זה לחלשים, ממש לא. אבל גם לא בעולם שבו לימודים דוחים הכל..

וכמו שאמרו מעלי- השאלה היא איפה הלב שלך (אבל אי אפשר רק לדבר...).

קשה להן להשלים עם המציאות... עם הפער שיש אולי בין הציפיות של ההורים שלהן, הציפיות של עצמן ל"ביטחון" כלכלי, ומצד שני החינוך התורני שהן קיבלו.... הן רוצות "גם וגם"...

באמת הכי יפה וטהור להקים בית מתוך יומיום תורני. זה יפה שהבעל בשנה הראשונה לנישואין לומד תורה רוב היום. זה לא אומר שהוא רק ילמד כל החיים, אבל זה חזק כשמניחים את היסודות לבית החדש באוירה של קדושה. להרבה בנות יש כיסופים למקום הזה

כי הן מחפשות את ה"שנה ראשונה" הזאת ולא מוכנות לצאת עם כאלה שבדיוק גמרו את הישיבה והולכים ללמוד מקצוע- ולא משנה כמה הבחור למד לפני כן- העיקר שהוא ע-כ-ש-י-ו בישיבה.

ואם בחור הוא בן 25 ועוד לא התחתן? הוא כבר לא בישיבה... אז מה? משיעור א' הוא היה הרבה שנים בישיבה וזה שהכרת אותו אחרי זה לא מוריד ממנו כלום! זה אותו בנאדם, פשוט בשלב אחר בחיים.

אני חושבת שבגלל שהרבה בנות רוצות להיות "אברכיות" יש את הקטע הזה של שנה ראשונה וזה גורם לפסילת בחורים צדיקים ויקרים, וחבל!

איפה הוא לומד מקצוע? באוניברסיטה? רק באוניברסיטה? אז הוא באמת בחר באוירה אחרת. ובחורה יכולה להחליט שזה לא מתאים לה. זה אולי שונה אם הוא משלב לימודים בכולל עם לימודי מקצוע, או לומד במקום שמשלב לימודי קדש משמעותיים.

ראיתי בחורים רבים מגיעים לאוניברסיטה אחרי ההסדר או אפילו אחרי שיעור ו' ויותר מזה - והאוניברסיטה השפיעה... אין מה לעשות זה עולם אחר. חילוני. מוקף בנות. מורים ומרצים חילוניים. אוירה שונה.לעיתים פרוצה ממש. אלה שנשארו רווקים באוניברסיטה.... נו, אחרי שנתיים שלוש כבר היו משהו אחר מכפי שהיו בישיבה... ראיתי לא פעם נפילה ביראת שמים....

 יש גם המלצה של הרבי מליובאוויטש שהבעל ילמד בכולל בשנה הראשונה לנישואים. גם לאנשים שאחר כך פונים ללימודים גבוהים או לעבודה, בשנה הראשונה לנישואים מומלץ ללמוד בכולל.

אז אם בחור רווק רוצה להישאר תורני, שיקח את כל זה בחשבון.... אני לא חושבת שרווק תורני צריך ללמוד באוניברסיטת תל אביב למשל... ואם כן שידע שמבחינה רוחנית זו סכנת נפשות. כפשוטו ממש.

בכלל היה יותר טוב אם היו עוזרים לכולם, לבנים ולבנות, להתחתן בשלבים יותר מוקדמים.... לתשומת לב הנוגעים בדבר

לכל הבני״שים שאני לומד איתם כרגע. בגלל שאני ועוד מלא חבר׳ה לא לומדים במכון לב/שילוב ביצהר*, זה עושה אותנו פחות יראי שמיים? אני וכמו כל החבר׳ה למדנו בישיבה והשקענו בדרך שאנחנו רוצים לחיות, חיים תורניים, וכן, לא כל החיים נחיה בישיבה, אלא מתמודדים בחוץ. חבר שנתיים מעליי שלמד איתי בישיבה אמר שהוא בחיים (כמעט) לא ייצא מדרשיסטיות. למה? כי חלקן לא מבינות מה זה אדם שנמצא מחוץ לישיבה, שתתאכזב למה הוא לא שורק משפטים של הרב קוק.

כפי שאמרת, אנחנו צריכים לקחת בחשבון איפה אנחנו לומדים ולדעת שהחיים מחוץ לישיבה כבר לא כפי שהם היו עד עתה ושצריך להתמודד, ולפעמים כשמתמודדים, לא תמיד מצליחים, אבל יודעים מה צריך לעשות ולאן להתקדם ותמיד אפשר לחזור לישיבה כשרוצים. לגבי פריצות? אין הבדל ברחוב לבין אוניברסיטה.

*השילוב לימודים בבית מדרש ביצהר הוא מאוד קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי ללמוד תואר עם רף שעות גבוה+ לימוד לתואר עם כומתה שיעורי בית. אז לכן לא הלכתי לתוכנית הזו.

אני לא חושבת שכל התמודדות הכרחית או ראויה בכל שלב. למשל, ברור שאם אתה והחבר'ה שלומדים איתך הייתם מגיעים לשלב הנוכחי נשואים, כל ה"התמודדות" היתה שונה לגמרי . ואם בנאדם משלם מחיר כה ברור ביראת שמים שלו, אז זו שאלה האם ה"התמודדות" הזו מותרת לו בכלל. 

זו אחת הבעיות במסרים הסותרים שהציבור הדת"ל מעביר לבניו. הוא זורק אותם להתמודדויות קשות בלי כלים מתאימים ואחר כך מקונן על התוצאות... כביכול "אין ברירה אחרת" אבל תמיד יש ברירה, זו רק שאלה של סדר עדיפויות.

בכלל לימודים אקדמיים יש איתם בעיות מגוונות, וזה שהציבור הדת"ל מקדש את ה"השכלה" זו עוד קליפה לא מבוררת...

וכן בישיבה מסבירים לנו (לפחות בישיבה שאני למדתי) מה יש בחוץ ושכדאי לבוא לקראת, שזה לדעת להציב גבולות מה כן ומה לא ויש גם גבולות אפורים. אני לא חושב שיש הרבה הבדל אם אדם הוא נשוי או לא לבין התמודדויות לגבי פריצות (נשואים, תקנו אותי אם אני טועה) וכאילו במגזרים "יותר" שמרניים אין בכלל בעיות... בסופו של דבר אדם בוחר איפה ללכת וגם אם הוא הולך למקום פחות בעייתי, זה לא אומר שאין לא התמודדויות, זה אומר ששם הוא לא מתמודד.

אנחנו חושבים שצריך לעבוד את ה' בכל מה שאתה עושה כולל בלימודים, במדע, בכל מקצוע שתעבוד בו וכו'

אני יודעת שהתכוונת לזה במשמעות אחרת אבל ההבנה שאנחנו חושבים שכל עבודה וכל דבר צריך להיות עבודת ה'  עומדת בבסיס  ההבנה של הציבור שלנו...

ונכון - לפעמים יש פער גדול בין השאיפה למה שקורה בשטח... בשביל זה אנחנו פה בעולם- כדי לעבוד על עצמנו ולהתאמץ ולגלות את ה' בכל דבר.

במכון לב ובבר אילן זה נראה לי שיחסית קל להגיע לכזה שילוב.

אבל לא חושבת שבנות מתכוונות שילמד כמו בישיבה- שיהיה לו חברותא פעם-פעמיים בשבוע. ילך לשיעור פעם בשבוע. ילמד כל יום משהו. וכמובן שבשבתות הרבה יותר.

יכול להיות שאלו בנות שעדיין לא עשו הכרעה מציאותית.

אם את רוצה בית תורני - לכי על זה, ותעשי עבודה פנימית על התחזקות באמונה וביטחון, כדי לקבל את זה שבעלך לא יביא משכורת של מהנדס הייטק. זה מקום של בירור רוחני - מה חשוב, למה אנחנו כאן, מה היעד, מה השליחות. מי באמת זן ומפרנס לכל חי.  באיזו אוירה את רוצה לגדל את ילדייך. מה סדר העדיפויות.

מאידך, אם האיש שלך למד "מקצוע נחשב", ואת בוחרת בו בגלל שהוא מתאים לך מסיבות מהותיות, אז תשלימי עם זה שהוא לא "רב", יש לו התמודדויות עם "העולם" ולחציו השונים, והיום הצלחה במקצוע נחשב דורשת השקעה טוטאלית... ואדרבא דוקא בגלל זה הוא זקוק לאשה צדיקה, כדי שהרוחות החיצוניות לא יסחפו את שניכם.

בכל מקרה כדי לבנות בית תורני, זו עבודה משותפת שדורשת מסירות נפש של שניכם. שדורשת בעיקר וקודם כל את ה"חכמות נשים בנתה ביתה", בין אם את נשואה לאברך כולל או למהנדס הייטק. הבית לא יהיה תורני רק מפני  שלבעלך יש קביעות עיתים לתורה. זה לא מספיק. הוא יהיה תורני גם בזכות התפילה והאמונה שלך.

לכן בשידוכים צריך לבדוק עניינים מהותיים כמו יראת שמים ומידות. ואחר כך צריך לקחת אחריות על הבחירה ולשנס מותניים בעצמך

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?