לגבי ילדתם , תלמידה שלי (כתה ב')שבזמן האחרון משהו עובר עליה.
קושי במשמעת אצל כל המורות, לא כותבת במחברות וקושי בקשב.
אני יודעת שהכל התנהגותי כי היא ילדה מוכשרת עם יכולות גבוהות .
לי נראה שהכל נובע מקושי רגשי כלשהו, ויש לי חשד שמשהו בבית גורם לכך.
ההורים מברית המועצות(זה משנה כי יש להם סגנון חינוך אופיני)
אני יודעת שלהורים האלו צריך לתת הנחיה מה לעשות עם המצב , באופן ברור.
בתור הורים לילדים האם למישהו מכם יש תובנות?
ואל תשלחו אותי ליועצת . מנהלת וכדו' כי אף אחד לא הצליח לעשות משהו מועיל...
לדעתי, אם ההורים לא יספרו כלום מעצמם (את יכולה לומר שאת לא רואה סיבה לשינוי בכיתה, ולשאול אם יש להם רעיון לגורם אפשרי, נכון?),
אז כדאי להמליץ להם:
להקשיב לבת שלהם בבית. לשמוע מה היא מספרת, מה היא חולקת איתם. גם כדי לתת לה מקום ותחושת ערך וחשיבות, וגם כדי שאם קורה משהו שהם לא יודעים עליו (וגם את לא יודעת עליו), שתרגיש שיש לה מקום לפרוק ולשתף.
להתעניין בלימודי הבת שלהם- מה היא למדה בכל יום בבית הספר, מה היה בכל שיעור ואיך היא הרגישה בכל שיעור. מה המקצוע הכי אהוב עליה... לתת לה הרגשה שהחלק שבית הספר תופס בחייה, מעניין אותם ושהם דואגים ומתעניינים.
לעשות איתה דברים שהיא אוהבת- יצירה, נגינה, ריקוד, שירה, ספורט- כל דבר שהיא רוצה וחושקת בו. פעם ביום. שתדע שיש לה את המקום החופשי להיות מי שהיא רוצה ולעשות כרצונה.
בהצלחה רבה!
אם את חושבת שזה משהו בבית - הרי שבלי אמון לא יגידו כלום.
תספרי על השגי הילדה (בעבר), תשאלי איך היא ביית? מה עם האחים, אם יש, וכו'?
איך היא מתנהגת בבית (אולי יספרו על דרכי "חינוך" לא סבירות).
אח"כ תעברי למה שקורה בביה"ס, תשאלי אם יש להם השערה מה משפיע על הרגש שלה. אח"כ תשאלי אולי עברה משהו לא נעים. הכל בטון מתענין, "משתתף", תנסי לראות את שניהם, לראות איך מגיבים.
לפי זה ניתן לנסות ללמוד משהו.
איך אפשר להגיד "מה לעשות" לפני שיודעים מה הגורם, ומה המצב בבית.
אבל ברור שאסור לתת לכך להימשך.
נתתם לי כיוון, אני מקווה שבהתאם למה שיענו, אוכל למצוא איך לכוון אותם
(מה שמציק לי הוא שאני בהחלט יכולה להעלות השערות מהי הסיבה
ובהתאם למה שהי האיתה בעבר אני יודעת שזה קשור לחוסר סבלנות של האמא לילדה שלה
כי היא ילדה פעילה ושובבה ויש להם כל מיני דרכים
לא להתעמת איתה כמו להיות בחדר עם אחותה עד שאבא מגיע הביתה (היה בעבר ועליתי על כך בעקיפין)
האמא נוהגת להראות אכפתיות רבה כלפי חוץ(ואכפת לה, רק בדרך שלה)
אבל במציאות, הדרך שלה לא חינוכית בעליל - מה שגורם לילדה להתנהג כך.
והכי קשה איתה שרוב הדברים שהיא אומרת נוטים ליפות את המציאות .
בכל אופן נתתם לי את הגישה ומאיפה להתחיל את הדרך
והלואי שאצליח לשנות משהו
ואם כך יתברר - את יכולה לנסות שני דברים אח"כ:
האחד - להסביר לה עניינית מה זה גורם, למרות הכוונה הטובה, ולהציה לה חלופה.
ב. לעיתים אפשר להשתמש בכך שאצל חברותיה הדרך הזו לא נוהגת, וממילא היא מרגישה את ההבדל. אז כדאי למצוא דרכים שהיא לא תרגיש "סובלת" ביחס לאחרות.
וגם, "לרמוז" בסוף כלאחר יד שילד לא יכול לעשות יותר מידי "הצגות", ואז בביה"ס ניכר שהוא בלחץ ומרגיש לא טוב. ואדרבה, אם היו מנסים ללחוץ שלא ייראה כלפי חוץ, עוד יותר ניכר הלחץ.
אז מאד כדאי לנקוט דרך נינוחה יותר. להסביר לה איך עומדים על דרישות סבירות לגיל, ביחד עם יחס חם ואוירה טובה.
יתכן שההדרכה המעשית, עם ההסבר של יתרונה, ביחד עם ה"חשש" ש"רואים" - יתרום לשינוי..
וכמובן, תשוחחי גם עם הילדה מידי פעם, תדובבי אותה בנחת, שתרגיש נוח איתך.
אז למה זה התחיל להשפיע רק בזמן אחרון?
למרות שבהחלט היא לא מרגישה מספיק בטוח לשתף אותך
כי מה שקורה עם עולים חדשים שהם נחשבים אוכלוסייה בסיכון ואז מתערבים כל מיני גורמים שהרבה פעמים רק מזיקים.
ולא לשכוח שהמון דברים קטנים שבארץ אף אחד לא ישים לב עליהם - ברוסיה זה קו אדום ומקבלים עונש על זה
שאת נשמעת מורה יוצאת מן הכלל! איזה לב! איזו אכפתיות! איך את 'רואה' את הילדה באמת! לא מכירה הרבה מורים/ות כאלה.
הלואי שאזכה שיהיו לילדי כאלה מורים!
ישלם ה' פועלך!
עליתי לארץ בגיל קטן מרוסיה, היום אני מבוגרת ואמא לשניים, בעלי ישראלי. אני יכולה לייעץ לך לנהוג בזהירות עם ההורים, לא להפגין שאת חושדת בהם, ייתכן שיש לילדה בעיה שלא קשורה להורים כלל, ואז הפגנת חשדות כלפיהם תעמיד אותך כדמות לא חיובית, אף אחד לא אוהב את התחושה שרודפים אותו וחושדים בו כשהוא יודע שהוא בסדר,איך היא בכיתה מבחינה חברתית למשל?
ואם האמא מראה אכפתיות מה גורם לך לחשוב שאין לה סבלנות לבתה? שהיא שמה אותה בעונש בחדר עם אחותה פעם או פעמיים, או שזה מנהג יומיומי שלה?
בכל אופן אני מציעה לא להפגין חשדות אלא לתת להורים כלים טיפוליים כמו שכבר הציעו לך כאן ולראות- ייתכן שיהיה שיתוף פעולה נהדר ותראי שינוי לטובה.
במקביל שימי לב איך היא בכיתה, עולים מברית המועצות מאוד סגורים לפעמים והיא לא תבוא לדווח לך מעצמה על בעיות חברתיות אם יש, צריך לשים לב.
כמובן אם יש חשש ולו קטן לאלימות חלילה הגישה צריכה להיות שונה לגמרי, אבל להכנס לאנשים לחיים בפרטים חינוכיים קטנים ושוליים יכול להביא יותר נזק מתועלת.
בקיצור, תני להם כלים טיפוליים מהניסיון שלך ותראי לאן זה מתקדם.
מקווה שעזרתי, כל זה כאמור בגדול ובתור הכרות גדולה עם המנטליות, אך לא עם המקרה הספציפי כמובן
היתה שיחה מצוינת, (אבל לי היה מאוד מעייף רגשית...)על מעלותיה של הילדה ויכולותיה החזקות,
ברור מעמיק מה היה יכול לגרום לשינוי בהתנהגות -כמו שחשבתי קשור לחינוך ההורים,
והיו עוד כמה סיבות שאכן מקורם בבית,
הם ציפו לקבל ממני הכוונה מה לעשות
וקבלו גם טיפים לחינוך נכון ואיך לתת גב לבי"ס באופן נכון.
בעזרת ה' כמובן.
סוף טוב הכל טוב
תודה לכל העונים.
עזרתם לי המון!
בתחילה לא ידעתי ממה להתחיל בכלל.
ומתוך תגובותיכם בניתי את השיחה.
שכשעובר על ילד משבר כזה- הוא צריך הכי הרבה שיאהבו אותו! שיראו לו שגם אם קשה לו בבי"ס - בבית אוהבים אותו בלי קשר ולא משנה מה יקרה....
ממש ממש בהצלחה!
ההורים לשיחה לפני שקודם מדברים עם התלמידה....
אני בגיל תיכון, וזה הדבר שבגללו אפשר הכי לאבד אמון במורים!
לעשות קודם הכי את ההשתדלות לברר עם הילדה.
פשוט לא לבוא קודם לדבר עם ההורים!!!
נכון המקרה שלך הוא כיתה ב'... ואולי הנכון זה לדבר עם ההורים... אבל לא מתאים לכל הגלאים.
ענו לך שצריך לשאול הכל בנחמדות... למה?? כדי לעשות פוזות על ההורים??
לא מבינה אותכן!!
יש להניח שהיא עשתה את זה.
ב. ילדה בכיתה ב' - זה לא כמו את.. מי אמר שזה "מתאים לכל הגילאים"?... ובוודאי שאם יש יכולת להשפיע על ההורים ולהסביר כאן, צריך לעשות את זה.
ג. בוודאי צריך לדבר ב"נחמדות". קודם כל, כך מדברים עם בני אדם.. ובנוסף - אין שום סיבה שלא לדבר אליהם כך, הרי זה לא שידוע שהם עשו איזה משהו נורא... ומעבר לכך - אם רוצים שיהיו מוכנים לספר מה קורה וגם לקבל - כך צריך לדבר. אחרת, "יינעלו". ניכר שאת מקישה מדברים שאצלך לכאן. כנראה זה "שני עולמות"..
בעצם, דן כבר כתב חלק ממה שרציתי להגיד, אז רק אוסיף עליו-
אין שום סיבה לדבר לא ב"נחמדות". ההורים לא פגעו במורה או גרמו לה נזק. המטרה המשותפת של המורה וההורים היא טובת הילדה (ושתלמד, אבל נניח לזה כרגע). אין כאן מישהו נגד מישהו אחר- אלא גם המורה וגם ההורים רוצים ביחד שלילדה יהיה טוב.
לכן פונים להורים בצורה נעימה- כי האינטרס הוא משותף ואין שום סיבה להיות עוינים (ומכאן מובן שהנחמדות היא לא העמדת פנים).
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
