למה?

תיאוריה אישיותית בהתהוות

סטודנט

המון ירקות ופירות, קצת מוצרי חלב

סיר עם איזה 5 קציצות,

ודברים סטנדרטיים- ביצים, קטשופ, יין מיץ ענבים מיונז סחוג.....

כגון

להורים שלי יש..

ואכן, המקרר הוא של הורי.

ולא ניתן אפילו להתחיל לכתוב, בהנחה שאת רוצה לדעת כ-ל מה שיש בו (כלומר, מופנה לשביב) - אני לא הולך להתחיל לנסות אפילו .

מוזר. חידשת לי. אולי בפעם הבאה שאכין עוגת גבינה אנסה לשמור אותה במקרר עם מעיל, מסכנה...

עוגת גבינה מספר 85 לא תמיד קל כל כך להכין, ועוד יותר כשהיא כזאת מצ'וגעת... אז זה בכלל בלתי אפשרי

שאלת המשך-

כשמגיע אורח אתם פותחים את המקרר להוציא דברים או נותנים לו להסתדר לבד?

אם אין כלום במקרר מה יש לי להציע לאורח בדיוק?

אני אוהבת פעם ככה ופעם ככה, בעיקר תלוי מי וכמה זמן הוא מתארח.

בבית שבו גדלתי זה היה בעיקר: אם לא תיקח ולא תבקש לפחות, לא יהיה לך. בצורה טובה כמובן!

(וחשבתי שהסקר שלך מגיע ממניע אחר ועכשיו אני רואה שלא)

למה שאורח ירגיש נעים לפתוח לך את המקרר? 

למה- את מרגישה חופשי לפתוח מקררים של אחרים? 

את באמת רוצה רשימה של מה שיש במקרר שלנו? לעבור לך מדף-מדף ולרשום (מהזיכרון- כן?) ? 

תלוי מי, להורים? ברור שכן נוח לפתוח ושיפתחו

(אם פדיחה זה רק כדי שלא ישימו לב למה שנשפך שם)

נגיד חמותי- מקווה שהיא לא תפתח ותראה את הבלגן

אמא שלי פעם אחת סידרה איתי את המקררר ולמרות שחצי מהדברים שהיו לי שם זה היה אוכל שהם שלחו לי עדיין התפדחתי

(זה היה אחרי הלידה)

אורח שאנחנו מרגישים איתו בנח והוא מרגיש בבית בשביל להוריד נעליים ולהתפרק על הספה אין לי בעיה שיפתח את המקרר.

אויר קר 

עגבניות, פלפלים, כרובים, חסה, מלפפונים, נבטים, שום, פסטו, חומוס, טחינה, סיר עם אוכל מבושל,

ביצים, לימונים, מטבוחה, יין, מיץ, מים, מיץ ענבים, מלפפונים חמוצים, חצילים, תפו"ע.

נראלי שזהו

סיר עם מרק בצל, סיר עם אורז, בטטות, גזר, ירקות, חצי חבילת בזיליקום, 20 ביצים, גבינה לבנה, גבניה צהובה, גבינה לבנה עם זיתים, קוטג', חלב, צימוקים, חמוציות, עוד סוג של צימוקים, גרעינים לסלט, חב' של אורז, כוסמת, עדשים בכל הצבעים, בורגול, שיבולת שועל. חצי חב' חמאה, בקבוק כמט מלא של רוטב סויה, ריבת חלב, קופסא קטנה עם קצת חרדל, 2 בקבוקי מיץ ענבים גדולים מלאים במים עוד אחד עם מיץ ענבים על אמת, קופסאת שימורים של תרכיז תפוחים, קופסאת שימורים של אננס, זיתים שחורים, חצי סלסלאת פטריות, קופסא עם רוטב עגבניות מעשה בית, 

האמת- הבוקר עשיתי ספירת מלאי כדי לדעת אם צריך ללכת למכולת אז אני זוכרת ממש..

לגבי אורחים- אין לי בעיה שיפתחו מקרר. כשהיה לי סלון בתוך המטבח- היו יותר פותחים כי זה נגיש, היום הרוב לא יכנסו במיוחד למטבח לפתוח. אין לי בעיה לשלוח אנשים להוציא דברים מהמקרר.

לא מרגישה שזה דבר אישי, יש שם אוכל, לא מעבר..

מדף עליון: פסטו, מיונז, רוטב לסלט חסה, חרדל, ריבת חלב, חלב בשקית, סלט שנשאר,קוטג חדש, עוד משו ששכחתי 

מגירה: קוטג הישן, חצי חמאה, 2 דני תות שמגעילים אותי, (וואי יחסית ריק הפעם...) 

מדף מולו: אגוזים, צימוקים, שקדים וכולי 

מדך הבא: לדעתי יש שם חצי כרוב, חבילת ביצים, ואולי סיר 

יש חצי מדף ריק שמחכה לחבילת ביצים על השיש 

למטה יש- רימון אחד, רבע חבילת קמח, עוד קמח אחר, סיר, פלפלים צהובים, שקית גזר, מלפפונים (שלא אמורים להיות שם) 

מגירת פירות (יש שם קיווי אחד, ופירות רגילים שלא מעניין לרשום) וירקות (יש שם 2 סלק שאין לי מתכון בשבילם, קולרבי, ועוד ירקות בנאליים כמו גמבה...) 

בדלת יש: יין, מיץ ענבים, קצ'וף, שקית אורז לבן שצריך למסור למישהוא (מי רוצה??) כי אנחנו לא אוכלים, ... 

עכשיו לרשום את המקפיא?  

פעם כשהייתי לא בבית- התקשרתי לבעלי לעודד אותו לאכול, אז מעבר לטלפון---------------------------------- הסברתי לו איפה בדיוק בדיוק במקפיא למצוא את האוכל שהוא רצה. 

מעניין אם זה קשור לביטחון העצמי שלך שזה מוגדר רק כאוכל ולא מעבר

תכולת המקרר היא סמל סטטוס- 

מה הרמה הכלכלית של המשפחה

מה הרמה הגסטרונומית שלהם (כלומר כמה הם מתוחכמים)

עד כמה גברת הבית היא בלאבוסטע או שיש שם סיר מרק אחד לעל השבוע...

בגלל זה הקולה מגניבה

(רוב הסירים הולכים מיד למדיח ולשימוש הבא)

צנצנת של חבושים (לא קונפיטורה, לא יודעת איך קוראים לזה... מבושלים במיץ של עצמם... וארוזים יפה עד טו בשבט....) 

הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.

בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.

אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה 

לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט

זה גם מאוד תלוי סיטואציה

כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה 

כי הוא מסביר ואני מקשיבה

מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי

כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...

מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם

שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.

לא ככה?

בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל  

יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.  

אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר

שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי

גם גיסים שלי אין לי בעיה

אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט

שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי

בכללי זה סוג של באג בתקשורת

ויש את ההקשר הדתי

(שאותי ספציפית קצת דוחה

רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי

מתעלמים

אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו

פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש

חוץ משכן אחד נורמלי

שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)

אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים

זה מבחינתי הרבה מהשיחה

השיח הלא מילולי 

היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב

זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני

יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
 

ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.

ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)