דוסים הערבים האלה. דייקנים...

|סתם כותב שטויות בלי סיבה|

מה הבעיה שהוא מדייק...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אני לא אוהב להלאות את הקוראים. אחרי זה אומרים לי שאני משעמם.

אז ההבדל בין שעות זמניות למעלות הוא ש

שעות זמניות הם חלוקה של היום מהזריחה לשקיעה (או מעמה"ש לצאה"כ) ל12 שעות, ואז כל שעה היא גדולה או קטנה לפי יחס לגודל היום.

מעלות הוא שיטה אסטרונומית שבו מנסים לחשב מתי השמש מגיעה לרום מסוים מתחת לאופק.

כיון שהשמש לא יורדת בקו ישר מתחת לאופק, אלא הולכת באלכסון, יש הבדלים בין עונות השנה כמה זמן לוקח לה להגיע לרום מסוים, אבל ההבדלים לא פורפורציולניים לאורך היום. הזמן שלוקח לשמש להגיע לרום מסויים הוא הכי קצר בימי השיוויון (ניסן תשרי) אח"כ יותר ארוך בחורף, ואח"כ יותר ארוך בקיץ.

יש בזה נפ"מ להלכה כי למשל עמה"ש הוא 72 או 90 דקות לפני הזריחה, ויש מחלוקת גדולה האם לחשב את זה בדקות שוות (פמ"ג) או בדקות זמניות (מנחת כהן ומשנה ברורה) או במעלות (גר"ז)

בלוחות היום מקובל לחשב במעלות. ולכן אם תסתכלו מחר מתי זמן עמה"ש (לפני הצום) תראו שזה יותר זמן מ72\90 דקות לפני הזריחה.

(ואולי יהיה לי בזה גם שימוש מעשי)

...

http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=67846#.Uqkk2fRdWk0

כמה געגועים לאהובה הזאת...

ואני כה רחוקה ממנה.

עדיין רלוונטית. למרות שאחרי התפילה אני אולי קצת יותר רגוע.

(וכבר שנים שאני לא מנגן. "ורק חלום אחד נושא הוא בלבבו וגו'")

ואם עם הכעס הזה התערבב עכשיו שברון לב?
ואם קוראים לו בוב?

מישהו אמר לי שאחד הפתרונות שעוזרים "הוא להפנותו לתפילה וחיבור ע"י תהילים בקול ובכל הכח עד שמרגישים שזה איננו."

אין לי מושג איך זה אצל בנים אבל אצלי לפחות הדמעות משחררות את הכעס..עד כמה שניתן.

רפואה והקלה ללב השבור.

ושלא הכל בידיים שלי [חינוך של ההורים, חברה,נורמות..]

תפנה את ליבך להכרת הטוב לקב"ה.

כשאתה מתחיל לספור/לכתוב/לחשוב על כל הטובות שעשה לך-

באופן אוטומטי אתה מרגיש קטן והרצונות שלך עוד יותר קטנים..

אם זה כלפי אדם מסויים-לדבר איתו (אם זה אפשרי..)

או לכתוב לו מכתב (ולא לשכוח אח"כ לקרוע את המכתב!!!,זה גם חלק מהתהליך)

אם זה כלפי משהו חסר שליטה-להתפלל לה'

מקווה שההודעה שלי כבר לא רלוונטית ושהכעס עבר...

ומרביצים למשהו כמו שק אגרוף, מזרן, עץ, קיר ... 
לא מזמן תפסתי איזה ענף ופוצצתי עץ במכות, היה שווה!

המקרה המסוים שלי שכך לשמחתי. אם מישהו מכם התעניין. )

אתה עדיין מוזמן לשיחה מתישהו..

שכדאי לדמיין שכאילו אתה עכשיו אחרי שהוצאת את כל הכעס.

מרוקן.

מה בעצם אתה צריך את הכעס המיותר הזה?

בהצלחה.

יכולת התמודדות מול משהו..תנסה למצוא את המקור אצלך ולעבוד על השורש

בהצלחה רבה!!העבודה על המידה הזו לא פשוטה ודורשת כוחות ועבודה מאומצת כל הזמן אצל רוב האנשים..

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל