זה אמור להיות שיעור לכתה א'..

שמיעה-לענות אמן לברכות?

ריח-הנותן ריח טוב בפירות

טעם-כל הברכות על האוכל לא?

עוד ראיה-מברכים על מלך,חכם גדול(למרות שלילדי כיתה א יהיה קשה לזכור את זה,נדיר מדי)על מקום חדש בארץ ברוך מציב גבול אלמנה

אם יזכר בעוד אכתוב לך 

בהצלחה רבה;)

ראיה: ברכה על ברק, ברכה על קשת, ברכה על הים הגדול, ברכה על אנשים משונים, ברכה על חכמי ישראל הגדולים, ברכה על מלכי ישראל, ברכה על מלכי הגויים, ברכה במקום שנעשה לי נס, ברכה על תופעת טבע יוצאת דופן (כוכב שביט, מטאור וכו'...), ברכה במקום שנעקרה עבודה זרה בארץ ישראל, ברכת האילנות.

השמיעה: ברכות על רעם, רעידת אדמה,שמיעת בשורה טובה או רעה. שופר. יציאה ידי חובה במגוון מצוות על ידי שמיעת המברך ועניית אמן בכוונה. שמיעת דברי תורה. שמיעת קריאת התורה.

אפשר קצת לחדש פה ושם, אבל זה לא נושא השיעור- הכרת מצוות חדשות..

שמיעה-קריאת מגילה

טעם-אכילת מצה

מישוש-אולי נטילת ידיים??

ריח: בשמים למיניהם (עץ, שיחים, שמנים, פירות).

טעם: אכילה וברכה על האכילה. גם ברכת המזון נגזרת מהחוש הזה.

מישוש: כל מצווה שבגופו - המוני מצוות. מעזרה להורים (הקמה/הושבה, וכו'),  עד עזרה לזקנים לחצות את הכביש, מתן בסתר, נטילת לולב, וכו' וכו'...

אשמח.

יש עוד מצוות של חוש הריח?

(אמא שלי חשבה אולי משהו שקשור לקטורת בביהמ"ק? אבל זה לא כל-כך מתאים נראה לי לכיתה א'.

חוץ מזה גם פה, המצווה עצמה אינה להריח)

בראיה, אבל טעם המצווה שיראו...)

שוב לא הראיה היא המצווה)

אני מחפשת מצוות הקשורות לחושים. לאו דווקא שמקיימים בעזרת החושים (בשונה ממה שכתבתי בהתחלה..).

החודש (לא יודעת עד כמה מתאים לכיתה א') [רעיונות של אמא שלי ]

אבל זה היה מעולה אם הייתי מעבירה שיעור לכתה יותר גבוהה..

כי הם מחזיקים את פתילי הציצית, מרגישים אותם ביד 

איזה חוש זה- מצוות צניעות בלבוש? |חושבת| 

אולי הילדים מכירים מנהגים שמביאים לבית הכנסת בשמים להריח בשבת- זה לא מצווה, אבל זה כן מצב מוכר שמברכים על חוש הריח (שזה לא הבדלה) 

ולמיין לפי הסוגים השונים:

להלן רשימת מצוות מתוכן ספר החינוך (דאורייתא)

מומלץ לחפור גם כאן (לגבי דרבנן)

ראיה- ברכה על ים, אוקיינוס, חיה מיוחדת (משנה הבריות), קישוט הסוכה (איסור ראית חמץ), לראות אם יש מישהו שקשה לו וצריך עזרה ולעזור לו,

טעם- אכילת מצות ואיסור חמץ, ארבעה כוסות, (צום), סעודת שבת, קידוש, אכילה בערב יום כיפור (הם למדו על זה), משלוח מנות וסעודת פורים, אוכל כשר

שמיעה- עניית אמן, (כנ"ל בקדיש וכו'), קריאה בתורה בשבת, שופר, לשמוע בקול ההורים, מגילה בפורים

מישוש- אולי נקיון לפסח או בדיקת חמץ? (בדיקה שאין חמץ..)- זה גם לראיה. 

על ריח אין לי מה להוסיף..

(מחבר הפיוט ידיד נפש)

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kitsur/tohen.htm

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל