בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר ויחי עשרה בטבת ה'תשע"ד
שלום וברכה אל ... נ"י
חסדי השם יתברך שאנחנו מקורבים אל רבי אמת כזה רבי נורא ונפלא כזה, שמכניס בנו רוח חיים, ומחזק ומעודד ומשמח אותנו לחזור אליו יתברך, ולכן עלינו מאד מאד לשמוח בשמחה אין סופית, בשמחה זו שעולה על כל השמחות, כי כל זמן שאדם מלובש בלבוש הגשמי והחומרי אינו יודע מה זה ההתקרבות אל רביז"ל וכו', ולכן צריכים לבקש הרבה את הקדוש ברוך הוא בכל יום שיזכה באמת להיות מקורב אל רביז"ל, ולסלק את דעתו וחכמתו ובינתו המדומית לגמרי וכו', כי בפירוש אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קכ"ג) העיקר והיסוד שהכל תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול. ולבלי לנטות, חס ושלום, מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו חכמינו הקדושים (ספרי שופטים) 'אפילו אומר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין תציית אותו', ולהשליך מאיתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלימות, ואינו מקושר להצדיק;
כי העיקר לבטל את שכלו המדומה והבדוי לגמרי, ולציית את הצדיק על כל אשר אומר, ורק זה נקרא התקרבות, ובפרט מי שרוצה לקחת את העצה היקרה שגילה לנו רביז"ל והוא שיחה בינו לבין קונו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, עליו להשליך את חכמתו המדומית לגמרי, כי עם חכמות אי אפשר בשום פנים ואופן לדבר אל הקדוש ברוך הוא, כי תפלה והתבודדות תלוי באמונה, כפי שאדם מחדיר בעצמו אשר אין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, כמו כן ידבר אל הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות בלי שום חכמות כלל, ואמר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן קנ"ד) שעיקר מה שהגיע למדריגתו הוא רק על ידי ענין פראסטיק (פשיטות) שהיה מדבר הרבה. ומשיח הרבה בינו לבין קונו, ואמר תהלים הרבה בפשיטות. ועל ידי זה דייקא הגיע למה שהגיע, ואמר אם הייתי יודע שהשם יתברך יעשה ממני מה שאני עתה, דהיינו חידוש כזה, הייתי עושה ביום אחד מה שעשיתי בשנה כולה (כלומר שהיה מזדרז כל כך בעבודתו עד שמה שהיה עושה ועובד השם יתברך בשנה כולה היה עושה ביום אחד), והיה מתגעגע מאד אחר מעלת העבודה של פראסטיק (פשיטות) באמת, ואמר איי איי פראסטיק.
מה אומר לך אתה מוכרח לקחת את עצמך בידיך, כי חבל שהנה עובר יום אחר יום בלא כלום וכו', והזמן פורח כמאמרם ז"ל (בראשית רבה פרשה צ"ו סימן ב') כצל ימינו על הארץ ואין מקוה, והלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף דכתיב (תהלים ק"ד) כצל עובר, ואין מקוה, ואין מי שיקוה שלא ימות הכל יודעים ואומרין בפיהם שהן מתים; ולכן תראה ללמוד בכל יום חומש ורש"י עם התרגום מפרשת השבוע, שזה סגולה לאריכות ימים, כמאמרם ז"ל (ברכות ח.) לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו,
וכן תלמוד בכל יום כמה פרקים משניות כסדרן, כי משנ"ה עולה כמספר פרנס"ה, היינו על ידי שלומדים הרבה פרקים משניות זוכים לפרנסה בקלות, ועל כולם תראה ללמוד בכל יום את הדף היומי, כי דף גמרא ליום זה חיות להנפש, ותדע שאפילו אמירה בעלמא שתאמר את הדף גמרא, זה זיכוך הנפש ואל יהיה בעיניך קל דבר זה, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (עבודה זרה י"ט.) לעולם ליגריס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, ואני מוכרח להגיד לך כל זמן שבר ישראל פותח את הגמרא כל יום הוא ישאר יהודי ירא שמים, ותיכף ומיד שעובר עליו יום אחד ולא פותח את הגמרא, אזי נתקיים אצלו (ילקוט דברים רמז תתע"ג) אם יום תעזבני יומיים אעזבך;
כי הנה יום והנה לילה, והנה שבוע והנה חודש וכו' וכו', ויכול לעבור חודשים שלמים שלא פותח אפילו גמרא, והכל מפני שמתרשל רק יום אחד וכו', ולכן אל תהיה בטלן, היום הזה תלמד מקרא משנה גמרא, שזה העשירות הכי גדולה, כי בלא זה אמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"כ.) "ובביתי אין לחם ואין שמלה" שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד; שזה נקרא עני מי שלא לומד בכל יום את השלוש לימודים האלו, ואל תיקח את זה בקלות כי יבוא יום שתצטרך את הלימודים האלו שהם ישמרו עליך בעולם הזה ובעולם הבא, ואצלינו נוהגים ללמוד בכל יום דף היומי ב'בלי, דף היומי י'רושלמי, פרק ת'וספתא, שזה ראשי תיבות ב'י'ת', כי מי שלומד בכל יום את השלוש לימודים האלו בונה לעצמו בית נצחי, וזה מה שהולך לפניו לעולמי עולמים ולנצח נצחים, כמאמרם ז"ל (אבות פרק ו') לפי שבשעת פטירתו של אדם. אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות. אלא תורה ומעשים טובים בלבד; שנאמר (משלי ו') "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך", בהתהלכך תנחה אותך" בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" בקבר, "והקיצות היא תשיחך" לעולם הבא;
ולכן אל תיקח את זה בקלות, כי זמן שאדם מלובש בלבוש גשמי וחומרי קשה לו להבין ומכל שכן להאמין שזה מה שנשאר לנצח נצחים, כי כשאדם לומד קצת מקרא קצת משנה קצת גמרא וכו', והוא שוכח אזי הוא נשבר וכו', הרי אני לומד ושוכח לגמרי וכו', ובאמת הוא לא יודע שלעתיד יזכירו לו את כל מה שלמד, ויתנו לו להבין את כל מה שלא הבין בזה העולם, כמו שגילה לנו רביז"ל, ולכן עליך לדעת בעת שאתה לומד את הפסוקים חומש, את משניות במשניות, את המימרות בגמרא, והלכות בשולחן ערוך, בו ברגע הנשמה שלך נדבקת אל התורה, וזה נשאר לנצח,
וכן מובא (לקוטי אמרים תניא פרק כ"ג) באותה שעה שאדם עוסק בדברי תורה, הרי גם הנפש ולבושיה (מחשבה דיבור ומעשה שלו) הם מיוחדים ממש באין סוף ברוך הוא, ולכן אשרי האדם שמתוך החושך והלכלוך והזומה והזבל שלו, הוא מכניס את מח מחשבתו ואת דיבורו בתוך התורה הקדושה, ואפילו שמקודם לא למד, ואחר כך הוא ישכח מה שלמד, אבל בו ברגע שהוא לומד, אז הוא מדביק את עצמו באין סוף ברוך הוא בתוך התורה, על ידי זה מאיר בו אור האין סוף ברוך הוא, ואם יהיה רגיל בזה, לבסוף הוא ינתק את עצמו מן הרע, וידביק את נפשו ברוחניות אלקותו יתברך, ולכן אל תסתכל שאתה שוכח את מה שאתה לומד, כי למעלה יזכירו לך הכל,
וכבר אמרו חכמינו הקדושים (קהלת רבה פרשה א' סימן ל"ב) רבי אבהו אמר זה שיפוטה של תורה שאדם למד תורה ושכחה, רבנן דתמן בשם רבי יצחק דהכא ורבי טוביה בשם רבי יצחק לטובתו אדם למד תורה ושוכח, שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה, היה מתעסק בתורה שתים שלוש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו, ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה, אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה; וכן אמרו (ויקרא רבה פרשה י"ט סימן ב') אמר רבי לוי משל לטרסקל נקוב ששכר בעליו פועלים למלאתו מי שטיפש מהו אומר מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו מי שפיקח מהו אומר ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל כך מי שהוא טיפש מהו אומר מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה מי שהוא פיקח מהו אומר, ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן, הלוואי שתחדיר בעצמך דיבורים אלו ותתחיל לקיים את זה, ואז טוב לך כל הימים.
