הבן שלי החמוד בן שנתיים וחצי - כל לילה (!) מגיע בשלב כל שהוא למיטה שלי... כשזה בארבע- חמש לפנות בוקר פחות אכפת לי ואני אומרת מילא אבל לפעמים כבר מאחת עשרה ואפילו קודם הוא כבר נכנס לי למיטה... אני מחזירה אותו למיטה שלו ואחרי חצי שעה או אפילו פחות הוא כבר חוזר שוב... וככה חוזר חלילה...
יואו נמאס לי הוא משתלט לי על כל המיטה ואני נדחקת הצידה וקמה עם גב תפוס.
זה ילד רביעי ולא היה לי את התופעה הזאת עם הקודמים...
אשמח לעצות יעילות...
והיא לא היתה שם בשבילך? זה קצת מבהיל... האחריות שיש לאמא, אין לזה סוף.. כמה לתת תשומת לב? אני מרגישה שכמה שאני נותנת זה לא מספיק, ז"א מצידי מרגישה שנותנת הרבה, אבל ככל שאני נותנת הם דורשים יותר.
הם כל הזמן רוצים לטפס עלי, לשבת עלי, לא יכולה בקושי לנשום, שותפים למיטה שלי,לקפה שלי, לעוגה שלי, כל דבר שאני עושה דבוקים בי... אני כן מציבה גבולות שיתנו לי זמן לעצמי ושישחקו לבד, אבל הם ממש מבקשים צומי.
אז כבר אני מתחילה להשלים עם זה שאין בררה ואני אומרת תודה על מה שיש , כי זה אחד מהמחויבות של אמא, לתת המון המון אהבה,
לנשום, להיות עם עצמם כל אחד בנפרד ושניהם ביחד, אז כל דבר במינון הנכון. אנחנו מאוד אוהבים את ילדינו אבל יש לנו עוד דברים בחיים, אולי פחות חשובים, חוץ מהם.
חדשה דנדשהאת צריכה להיות "האמא הטובה דיה" (לפי התאוריה של ויניקוט, שגם אני הולכת לפיה בקטע הזה). כלומר, את לא צריכה לעשות הכל-הכל-הכל, ולעבור את גבול יכולותייך. נשמע לי שמה שאת עושה מספיק.
אני אישית חושבת לא פעם על המשפט "אמא טובה היא אמא שטוב לה", ומשתדלת ליישם
ברור שאימהות היא דבר טוטאלי שדורש התמסרות. ועם זאת, לא טוב להגיע למקום שבו ההתמסרות גורמת לך למחוק את עצמך. צריך לשים גבולות בשבילך ובשביל הילדים.
(אגב, 'חדשה דנדשה' כתבה שאם היו מנסים להבין אותה יותר ולברר מה הסיבה, זה היה עוזר. לכן, אפשר פשוט לשאול את הילד אם הוא זקוק למשהו מסוים, ולכן מתנהג בצורה מסוימת, ואולי זה כבר יענה על הצורך שלו...).
בלי להיחס לדיון התיאורטי שעלה, האם זה טוב או לא. (מנסיוני, ראיתי שאצלנו לפחות התיאוריה לא ממש משנה. בת 3 וחצי קבוע מתעוררת ובאה אלינו. )
אם לא מפריע לך שילד יישן על מזרן לידכם- אז פשוט תניחי מזרון וזהו. הוא יתרגל לבוא, בלי להעיר אתכם, עם כרית ושמיכה, ולחזור לישון...
אולי אני טועה, אבל אישית הדבר האחרון שיש לי כוח אליו באמצע הלילה זה להתמודד עם צעקות ובכי של ילדה שרוצה להיות לידינו. גם אין לי כוח לשבת לידה עד שתירדם. כל דקת שינה חשובה לי... הרבה יותר נוח לי שתבוא ותישן לידינו.
מה שכן- לפעמים כשזה מפריע אני מגדירה להן מראש שמחר בבוקר אפשר לבוא אלינו רק כשיש אור בחוץ. או כשאבא הולך לבית הכנסת.
ואם שואלים- מה יהיה כשהוא יהיה בן 4? איך נרגיל אותו לישון במיטה שלו?
אז א. אני באופן כללי חושבת, שלא צריך למנוע מילד משהו שהוא צריך אותו רק בגלל שבעתיד אולי יהיה קשה להרגיל אותו למשהו אחר.
ב. מן הסתם באיזשהו שלב זה יעבור לבד. בגיל 12 הוא לא ישן איתכם, נכון? אז אי שם בין 2.5 ל12 זה יפסק מעצמו...
הבעיה היא שהוא נרדם מוקדם מדי ואז מתעורר כבר בשעות הלילה הקטנות...
בימים שהוא הולך לישון מאוחר הוא לא מתעורר.
וצהריים הוא לא מוכן לישון...
בעז"ה נעבור את זה עד שיגדל...
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
