והיא לא היתה שם בשבילך? זה קצת מבהיל... האחריות שיש לאמא, אין לזה סוף.. כמה לתת תשומת לב? אני מרגישה שכמה שאני נותנת זה לא מספיק, ז"א מצידי מרגישה שנותנת הרבה, אבל ככל שאני נותנת הם דורשים יותר.

הם כל הזמן רוצים לטפס עלי, לשבת עלי, לא יכולה בקושי לנשום, שותפים למיטה שלי,לקפה שלי, לעוגה שלי, כל דבר שאני עושה דבוקים בי... אני כן מציבה גבולות שיתנו לי זמן לעצמי ושישחקו לבד, אבל הם ממש מבקשים צומי.

אז כבר אני מתחילה להשלים עם זה שאין בררה ואני אומרת תודה על מה שיש , כי זה אחד מהמחויבות של אמא, לתת המון המון אהבה,

לנשום, להיות עם עצמם כל אחד בנפרד ושניהם ביחד, אז כל דבר במינון הנכון. אנחנו מאוד אוהבים את ילדינו אבל יש לנו עוד דברים בחיים, אולי פחות חשובים, חוץ מהם.

את צריכה להיות "האמא הטובה דיה" (לפי התאוריה של ויניקוט, שגם אני הולכת לפיה בקטע הזה). כלומר, את לא צריכה לעשות הכל-הכל-הכל, ולעבור את גבול יכולותייך. נשמע לי שמה שאת עושה מספיק.

אני אישית חושבת לא פעם על המשפט "אמא טובה היא אמא שטוב לה", ומשתדלת ליישם

ברור שאימהות היא דבר טוטאלי שדורש התמסרות. ועם זאת, לא טוב להגיע למקום שבו ההתמסרות גורמת לך למחוק את עצמך. צריך לשים גבולות בשבילך ובשביל הילדים.

(אגב, 'חדשה דנדשה' כתבה שאם היו מנסים להבין אותה יותר ולברר מה הסיבה, זה היה עוזר. לכן, אפשר פשוט לשאול את הילד אם הוא זקוק למשהו מסוים, ולכן מתנהג בצורה מסוימת, ואולי זה כבר יענה על הצורך שלו...).

בלי להיחס לדיון התיאורטי שעלה, האם זה טוב או לא. (מנסיוני, ראיתי שאצלנו לפחות התיאוריה לא ממש משנה. בת 3 וחצי קבוע מתעוררת ובאה אלינו. )

אם לא מפריע לך שילד יישן על מזרן לידכם- אז פשוט תניחי מזרון וזהו. הוא יתרגל לבוא, בלי להעיר אתכם, עם כרית ושמיכה, ולחזור לישון...

אולי אני טועה, אבל אישית הדבר האחרון שיש לי כוח אליו באמצע הלילה זה להתמודד עם צעקות ובכי של ילדה שרוצה להיות לידינו. גם אין לי כוח לשבת לידה עד שתירדם. כל דקת שינה חשובה לי... הרבה יותר נוח לי שתבוא ותישן לידינו.

מה שכן- לפעמים כשזה מפריע אני מגדירה להן מראש שמחר בבוקר אפשר לבוא אלינו רק כשיש אור בחוץ. או כשאבא הולך לבית הכנסת.

ואם שואלים- מה יהיה כשהוא יהיה בן 4? איך נרגיל אותו לישון במיטה שלו?

אז א. אני באופן כללי חושבת, שלא צריך למנוע מילד משהו שהוא צריך אותו רק בגלל שבעתיד אולי יהיה קשה להרגיל אותו למשהו אחר.

 ב. מן הסתם באיזשהו שלב זה יעבור לבד. בגיל 12 הוא לא ישן איתכם, נכון? אז אי שם בין 2.5 ל12 זה יפסק מעצמו...

הבעיה היא שהוא נרדם מוקדם מדי ואז מתעורר כבר בשעות הלילה הקטנות...

בימים שהוא הולך לישון מאוחר הוא לא מתעורר.

וצהריים הוא לא מוכן לישון...

בעז"ה נעבור את זה עד שיגדל...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....