זה גם תלוי בבגרות שלך

גם תלוי ביכולות הכלכליות שלך

ואם אתה מוכן להיעזר בהורים, והם מוכנים לעזור, אז השאלה היא גם כמה הם יכולים לעזור

אני התחתנתי מוקדם (סוף שיעור א')

ואנחנו מסתדרים מצויין

אבל היינו יכולים גם שלא להסתדר, כי יש הרבה דברים לא צפויים. 

בקיצור

אם מבחינת בגרות אתה מרגיש בשל,

וכלכלית אתה מעריך שזה בסדר

ואחרי התיעצות עם כמה מבוגרים או מבוגר חכם במיוחד זה נראה אחראי מבחינה כלכלית

אז לך על זה, זה מעולה. 

כל עוד זה לגור ליד ההורים שלה  

בכללי מסכימה עם לשם שבו ואחלמה  בכל מה שזה קשור לבדוק..

מעבר לזה שנראלי להתגייס עם ילד יהיה אתגר מאוד מעניים לאישה.. וצריך לבודק אם היא באמת מסוגלת לזה  

בהצלוחה  

אני אישית חושבת שבאופן כללי שיעור ב' לגברים זה קטן,זה לא אומר שאם יציעו לי מישו שהוא בשיעור ב' ובוגר והכל ויש בו את כל מה שאני מחפשת אני יצא איתו.

לגבי הצבא-מבחינתי אין בעיה להתחתן עם מישו שאחרי החתונה מתכן להתגייס.

לגור ליד ההורים שלי, במקרה כזה- פחות נראה לי כי לדעתי צריך את המקום כזוג,והייתי מעדיפה לגור בישוב קהילתי מחבק,עם שכנים שיוכלו לעזור לי..

הייתי מציעה לך לחשוב  היטב אם אתה מוכן לחתונה בגיל הזה[לא שוללת,פשוט צריך לחשוב על זה בכל גיל אבל בפרט בגילאים צעירים]

ושיהיה ממש בהצלחה!!!!

לך על זה

אבל תהיה מוכן לוותר על חלומות- כגון צבא קרבי, ואישה שמחכה בהערצה בבית לשובך 

בעיני- אם אתה רוצה להתחתן- רוץ תעשה צבא עכשיו

ואח"כ תחזור לישיבה ותתחתן

בעל שמתגייס אחרי שיש ילד- ושהיא תחזור לגור ליד אבא ואמא לתמיכה-

בעיני זו לא מציאות לכתחילית בכלל.

קודם כל,ב"ה שעוד לא תכננת באיזה חודש היא תלד..

אוקי,אני מבינה שאתה סך הכל מנסה להגדיר כוון כללי

השאלה שלך בעצם מתחלקת ל-2:

1.מבחינת עצמך-חשוב לבדוק עד כמה אתה בשל לזה

מכל הבחינות:רגשית,רוחנית,כלכלית ועוד

וכמו שכתבו,כדאי גם להתייעץ עם אנשים מנוסים שמכירים אותך..

2.מבחינת הבחורה-בוא נגיד שלא כל אחת תהיה מוכנה להתחתן עם מישהו לפני צבא ולגור ליד ההורים.

כמו בכל דבר אחר,יש כאלה שיתאים להן ויש כאלה שלא..(השערתי: הרוב לא אבל...

ב"ה שבשביל להתחתן מספיקה לך כלה1)

עזבו את כל המסביב, זה סתם בגדר התכנון הרחוק...

השאלה בעיקר לגבי חתונה בשיעור ב' ואיך זה אפשרי לעשות 3 שנים אח"כ כשאתה אבא.. (כל השאר - מתי בדיוק ואיפה זה לא עקרוני...)

אם זה אפשרי אז בוודאי, אני לא שונה מאף אחד וצריך לתרום כמו כולם למדינה (אני לא מאמין כ"כ בהסדר..)

הצבא,וחיה ונושמת את זה וכד אפשרי,בדוחק, ובצורת חיים די צפופה בשבילה..הייתה מורה באולפנא שבעלה היה בקבע-היא פעם תארה קצת את החיים-היא צריכה גם לארגן את הילדים,לעבוד וגם לחזור מהעבודה בשעה מוקדמת בשביל הילדים,אם ההורים עוזרים כמובן יותר קל אבל עדיין זו התמודדות ,גם מבחינה שלה בתור אמא מול ההורים(גם אם אשתך לעתיד תהיה רק עם תינוק אצל הוריה,עדיין יהיו סוגיות שונות לבירור(מי מבשל,מי אחראי על הילד רוב הזמן גם מבחינת חינוך וכד)

בקיצור-מורכב.מאוד.והיא תצטרך הרבה הקרבה ויכולת עמידה בלחצים,ספיגה,והמון גמישות.

לא חשבתי שזה יהיה קל גם חתונה מוקדמת וגם צבא 3 שנים בקרבי.. השאלה אם הקושי הוא בלתי נסבל ושעדיף לוותר על 1 משני הדברים או שאפשר להתמודד עם זה בלי להתחיל להכנס למשברים ובעיות שאח"כ קשה לצאת מהם..

בלי פתגמים.. ה"בור" בפתגם הזה שלך, זה בור שקצת עובדים קשה ומסתדרים או שיש לו השלכות לכל ה10 שנים הבאות?!?

לכל בניית הקשר הזוגי.
נכון- זה אפשרי.

לבחור בזה מראש? לא. חד משמעית

יש נזקים שאתה לא מבין במקום שאתה נמצא בו.

מה אני אגיד? אין לי ממש ניסיון בזה

אולי עדיף שתנסה לשאול בפורום נשואים טריים

מן הסתם יש שם כאלה שהתחתנו מוקדם ונשואות למישהו שעדיין בצבא

למה להיכנס לכזאת התלבטות מראש??? השאלה גם מה עושים ב-3 שנים? קרבי? חוזר כל יום הביתה? אני בחיים לא הייתי מסכימה להתחתן ככה.וגם זאת שתסכים לא יודעת מה זה לגדל ילדים ולהיות לבד רוב הזמן.עד שלא מגיעים לזה לא יודעים כמה זה מורכב.

אז אפשר לאמר כבר מזל טוב?

איזה ביטחון יש לך לבנות על העזרה והתמיכה שלהם...

או שזו שאלה רק של תכנון?

לא הבנתי אם אתה רק חושב על זה ומתכנן את זה, או שהגעת למצב הזה.

באופן תאורטי אולי טיפה מורכב אבל לעניות דעתי אפשרי בהחלט להתמודד, והכל תלוי ברצון ובהתמסרות של בני הזוג.

(יש לי כמה חברות נשואות במצב הזה, זה קשה אבל לא בלתי אפשרי.)

אבל כל מקרה לגופו, גם לגבי חתונה בגיל צעיר, כמו שיש בזה מורכבות יש בזה גם את החלקים היפים והייתרונות - ויש הרבה כאלה.

ואני עושה יותר משלוש שנים, זה גובה מחיר, הייתי עושה כמה דברים אחרת אבל במקרה שלי עדיין מתחתן מוקדם.

אם יש לך שאלות ספציפיות אתה מוזמן באישי.

יש סיבה טובה שאתה רוצה לעשות את זה? 

חמוד, לרוב לא מוצאים אישה לפי הזמן שאתה קובע, ולא מגיעים ילדים לפי מה שאתה מחליט.... הכל תלוי בקב"ה, ונראה לי אתה ממש לא מבין עד כמה.

תדבר קצת עם נשים שהבעל שלהן עשה שנה צבא אחרי החתונה.

תדבר עם רבנים שאישרו לזוגות שהבעל כבר היה בצבא למנוע הריון- כי זוג במצב כזה צריך הרבה יותר זמן לזוגיות לפני ילדים.

תדבר עם נשים שהבעל שלהן "רק" עשה טירונות ואז יצא ליומיות.

תדבר עם הבעלים שלהן.

אם היית בא ואומר "אנחנו יוצאים כבר מהתיכון, בטחים שרוצים להתחתן אבל עוד לא עשיתי צבא" זה סיפור אחר.

אבל להכנס מראש למקום כזה? צבא, במיוחד אם זה קרבי ולא יומיות שחוזרים ב4 הביתה- זה פשוט מסחטה לזוגיות.

לתחזק זוגיות תקינה זה עבודה לא פשוטה, אז לעשות את זה בזוגיות און-אוף כשאתה לא אדון לעצמך ופתאום הצבא משאיר אותך עוד שבוע ועוד שבת ופה ושם ולך תדע מה יהיה.. אני רואה נשים שאני מכירה, שנמצאות במקום הזה- בין אם נשות קבע ובין אם כאלה שהתחתנו צעירות לסדיר- וזה פשוט סיוט. עוד לא ראיתי אחת שאמרה שזה לא סיוט. אז נכון שהן מוכנות לזה ויש להן אידאל שמחזיק אותן, אבל להכנס למיטה חולה מראש? תברר קודם טוב טוב טוב מה זה אומר..

בכללי אני חושבת ששיעור ב' (19-20) זה גיל צעיר לרוב האנשים. הרמב"ם אומר שאדם צריך קודם שתהיה לו פרנסה ודירה ורק אז שיתחתן. כשאני רואה סביבי זוגות שלאשה אין תואר- כי היא התחתנה שניה אחרי התיכון והתחילה תואר- ולא סיימה בגלל הילדים והצורך לפרנס כשהוא בישיבה+צבא+תואר אז היא עובדת בשכר מינימום ולרוב לא במשרה מלאה, והוא עד שסיים צבא+תואר כבר נכנסו לחובות איומים. אניחושבת על מה שהרמב"ם אומר על מי שקודם נושא אשה ורק אז דואג לדיור ופרנסה..

פעם נסעתי בטרמפ עם יועץ זוגי דתי נחשב, וביקשתי ממנו כמה טיפים ככה בקצרה, אז הוא אמר לי שכמה שזה נשמע מוזר- רוב הזוגות שמגיעים אליו ברגע שחופרים למצוא מה היה המקור לכל המריבות- מגלים שזה עניני כסף בהרבה מאד מקרים. 

א. אני בעד חתונה מוקדמת

ב. אני בעד שלוש שנים

אבל!!! חייב פסיק באמצע!

השילוב לא מוצלח ומראה על כך שכדאי עוד קצת להתבשל עד שתבין שאי אפשר לאחוז את החבל בשני קצותיו

ואז תוכל לבחור !

אתה מודע לכל המשמעויות וההשלכות? מן הסתם יש לך כבר מישהי אם כבר בשיעור ב' אתה רוצה להתחתן... אם אתה מספיק בוגר ומוכן לכל ההשלכות, הרגשיות, הכלכליות וכו' שיערב לך.אם לא, תחכה עם החברה כמה שנים. לא מתחתנים מלחץ או כי זאת התבנית שאתה רואה אצל חבריך. זה לא כזה פשוט להתגייס ולהשאיר אישה צעירה מאוד עם ילד, גם אם זה ליד הוריה. בגיל כזה היא גם בטח בלימודים ולהיות בהריון וללדת והבעל לא נמצא... קיצר- זה הרבה יותר מורכב ממה שנדמה לך, גם אם כולם עושים את זה. שב עם עצמך ועם מישהו שמכיר אותך טוב ותחשוב אם זה מתאים לך באמת.

לגבי המשפט "לגבי שיקול כלכלי נרלי בדיחה. כי אם ה' שם אותך במצב כזה, עליך לבטוח בו שיממן אותך בכל דרך שהיא."

מניסיון שלי ודברים שאני רואה- ה' לא חייב לאפחד כלום. לא פרנסה ולא בריאות. אם אדם לא משתדל- הקב"ה לא ישתדל בשבילו. 

וכבר ראיתי זוגות ששניהם בני 21-22 עם ילדים וחובות עצומים וקשיים כלכלים איומים.

או שזוג שבו האשה חיה אצל הורים שלה עם 2 ילדים והבעל חי אצל ההורים שלו כי אין מקום אצל ההורים שלה ומדי פעם כשיש דירה פנויה אצל השכנים בשבת אז הם עושים שבת ביחד נשמע לך כמו בדיחה טובה? (סיפור אמיתי. שניהם התחתנו בני 18, לשניהם לא היתה אפילו תעודת בגרות, אחרי יותר משנה הם הצליחו לעבור לדירת חדר מצ'וקמקת בשכירות)

לעשות שטויות ולקוות שה' ינקה אחריך- ובכן, מסכנים הילדים של אנשים כאלו... (ובאמת שהרחמנות שלי היא על הילדים, כי הזוג הכניס את עצמו לשם.)

או שאני רואה זוגות שההורים ממנים להם הכל. החל משכר דירה, לימודים, קניות ומכניסים להם כסף לחשבון. בעיני- זה לא בריא בכלל. בטח שלא בדיחה..

אני רואה סביבי דברים, ופשוט תוהה לעצמי מה עובר על אנשים. זו לא דרכה של תורה להגיע למצב של להזדקק לבריות מתוך כוונה תחילה (כלומר להתחתן בידיעה שאין לך שקל על הנשמה ואין לך אפשרות לעבוד בזמן הקרוב. זה חוסר אחריות כלפי עצמך וכלפי הילדים שלך.)

א. על עצם ההתייעצות כאן על הנושא- ההתייעצות שלך היא לא איזה נסטי לקנות אפרסק או אננס מלון, אלא התייעצות עם השלכות גדולות, ולכל החיים..לכן- לענ'ד צריך להתייעץ עם מישהו שקודם כל מכיר אותך באמת, ולא רק דרך הפורום, מישהו עם חכמת חיים (ח"ו לא אומר שכאן אין אנשים עם חכמת חיים, יש כאן ב"ה,והרבה..פשוט הוא צריך מישהו שגם מכיר אותו ובנוסף שיהיה לו חכמת חיים)

ב. על המחשבה והרצון להיות בצבא בקרבי נשוי- לא קל להיות בצבא בקרבי נשוי, לפע' גם קשה, בעיקר לאישה וגם לבעל..וכמובן-לשניכם ביחד ועוד יותר קשה כשזה בשנה הראשונה של הנישואין שאז הזוגויות נבנית ["נקי יהיה לביתו שנה אחת"]. (קח בחשבון שלא תמיד כשתהיה בבית יהיה לכם מותר להיות ביחד, וזה קשה אחרי שבוע שלא תתראו) ושמעתי מחבר שישן בחדר עם מישהו נשוי, שלא פעם אחת שמע אותו מעודד את אשתו שבוכה מקושי/געגועים/לחץ..לא רוצה להוציא מצב רוח ומוטיבציה, רק חובה להבין את כ-ל ההשלכות של להיות בצבא נשוי, וכדאי מאוד לדבר עם אנשים ונשים שעברו ועוברים את זה..

ג. לעבור לגור ליד ההורים של האישה- גם לא תמיד מומלץ, לפע' רוצים את השקט, בעיקר בתחילת חיי הנישואין..

ד. תחשוב על הפן הכלכלי.

ה.בהצלחה רבה, שוב חוזר- תתיעץ/תתיעצו עם מישהו שמכיר בר הכי שמכיר אתכם, ואת התכנונים שלכם.

שנזכה שנזכה להשתדל....

ושנזכה לקחת אחריות על עצמנו....!!

אויי ה׳!!!

ואם אתה שואל אותי (ואתה שואל אותי כי אני בפורום....חחחח )

אני ני לא חושבת שעדיף שבחור לא יתחיל לצאת לפני גיל 21...

הנחיה כללית לענ״ד.

ושבת לא תתחיל לצאת לפני גיל 19.

כנל

בהצלחה!!

אני אישית לא רואה מניעה מלעשות את מה שציינת.

הרבה מחפשות מישהו שעשה צבא, וקרבי זה בונוס גדול יותר

הרבה מחפשות מי שילמד כמה שנים בישיבה

כך שלפעמים התחומים הללו יוצאים בזמן שכבר נשואים, ואפילו עם ילד או שניים

כך שאי אפשר לאחוז בשני קצוות החבל, ומאידך- להתלונן על כך..

לטעמי זו דבר טוב, לא לוותר גם על המצווה הגדולה של לשרת בצבא, וגם ללמוד כמה שנים בישיבה.

ועצם המחשבה הזו לא לוותר על שני התחומים האלה, לא אמורה למנוע ממך להתחתן מוקדם.

למה מי שרוצה לגדול בתורה וגם לקיים מצווה גדולה, צריך לחכות עם עניין החתונה כמה שנים?

מעולם לא הבנתי את זה.

ועוד דבר- לא חושבת שהשאלה מתאימה להשאל כאן. היא צריכה להשאל את מי שחווה את הדברים בפועל, ממש על בשרו כנשוי

כמובן שזה תלוי בכוחותיה של אותה אישה..

יש נשים שיאמרו: לי זה לא מתאים

אבל לצאת בהכללה גסה שצבא ולימודים בישיבה יחד, הם דברים שבעקבותם צריך או להתחתן מאוחר יותר

או לוותר עליהם בכלל- זו אמירה לא לעניין

וללכת לצבא?? ככה בתוכנית אידאלית??

תתבגר, ילד.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות