או על האחר- השונה בחברה

מוגבלים, לא מקובלים, עדות שזה פאסה וכו'

אבל חינוך אמיתי זה לקבל את האחרים שהם קרובים אלי

את אחים שלי

את חברים שלי מאותה כיתה

את בני דודים שלי

את השכן מהרחוב הבא ש... משו שלו עולה על העצבים

או יותר עמוק?

לקבל בעצמי את הצדדים ה"אחרים" שבי

את החלקים שאני לא רגילה לממש את הכישון שבהם, את החלקים שאני רגילה לבוז לעצמי בגללם, את החלקים שאני מתביישת להיות הם...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

וכמו כל מקהלת ילדים- הם זייפנים בחינניות מעוררת חיוך...

והגימיק של לשיר בכמה שפות- נחמד

צריך להבחין בין שני דברים

בין הכבוד והיחס שאני נותנת לכל אדם בהיותו אדם

לבין היחס שאני נותנת לאדם בשל הנסיבות הבחיריות שהביאו אותו להיות איפה שהוא בעולם

במקרה הזה- הילדים החמודים האילו- הם שני דברים-

א ילדיהם של פורעי חוקי המדינה- אנשים שהגיעו לפה ללא רישיון, ואין מקומם להיות פה אלא בארצם

ב בני עמים ודתות אחרות- ולכן מקומם עם האנשים שהם שייכים אליהם, ולא בתוכנו = הם לא יהודים.

מצד האמת- העירוב תרבויות שמיוצג ע"י הבית ספר הזה-

לדעתי זה אחד הדברים הקשים ביותר שאפשר לעשות לילד!

יוצרים לילדים זהות מעורבבת, שאין בה באמת מרכיבים יציבים של זהות.

"אזרחי העולם הגדול" - שהם באמת לא פה ולא שם, לא זה ולא זה

זה יפה שבונים שפה משותפת בין ילדים מעמים ותרבויות שונות- בתנאי שגם עומדים על זהותו הנבדלת והייחודית של כל ילד.

ומאפשרים לו את הזהות הזו בצורה מפותחת בשלמות

למשל-

ילד שהוא פליפיני מבחינת האומה והתרבות של ההורים, בדת הוא חילוני לנצרות, בבית הספר הוא לומד בשפה העברית, התרבות שהוא רואה אצל חברים שלו ובטלוויזיה היא תרבות ישראלית- -- מה יצא מילד כזה?

כשהוא יחזור לסבתא שלו בפיליפינים- הוא ירגיש שהוא קשור למורשת שלה?

אני הוא אני!

אם אני לא אני- אז גם האחר אינו הוא!

אגב- מסתנן שעובד הוא לא מסתנן שלא עושה פשעים- הוא אדם שעובר על יותר מחוק אחד.

בא נעמיד את האמת על האמת ולא על המינימום שאפשר להתנחם בו...

לא אמרתי שלא עובר על החוק, אמרתי שמבחינת ה"רווח" וה"הפסד" - אנחנו יותר מרוויחים מזה שהוא עובד, מאשר מפסידים. תגורי בדרום תל אביב וגם את תשוועי שהמסתננים האלו לפחות יעבדו, וככה יצטרכו פחות לחטוף תיקים וארנקים של זקנות. זה עובדה - אדם עובד, בכל העולם, בכל מצב - זה אדם שהוא פחות פושע בפוטנציאל.

אגב, זה נכון גם כלפי מסתנני העבודה מיו"ש לארץ, הערבים - ברגע שיש להם עבודה, הם פחות פושעים בפוטנציה, ואת זה לא אני אומר אלא מקורות צבאיים בכירים (כן כן, תגידי שהם מוטים וכו' וכו' - אבל גם ניתן לראות את זה בעיניים בעיקר). 

בנוגע למסתננים - קודם כל, אמרתי מראש שאני מדבר עוד לפני הפוליטיקה.

אם אנחנו בתוך הפוליטיקה - אני מקווה שאת מסכימה לזה שצריך לבדוק כל מסתנן בפני עצמו אם הוא מסתנן עבודה, או פליט מלחמה. הרבה מהסודנים והדרפורים, הם פליטי מלחמה, שבאמת אין להם מקום לחזור. אמת, אני לא יודע אחוזים שלהם בקרב המסתננים וגם את לא יודעת, בואי נעמיד אמת על דיוקה - המדינה צריכה לבדוק את זה ולהבדיל בין פליט מלחמה לבין מסתנן עבודה. פליט עבודה,  גם אם לא תסכימי איתי - אני חושב שאנחנו כעם שעבר אולי הכי ההרבה פשעי מלחמה בעולם ותמיד ברחנו ממקום למקו, פליטי מלחמה אנחנו צריכים לדאוג להם - בין אם בלמצוא להם מקומות מסודרים בארץ או למצוא ארץ בטוחה שאפשר להעביר אותם אליה - אליהם, צריך לנהוג אחרת מאשר צריך לנהוג במסתנני עבודה, שהם באמת פושעים בזה, וצריכים להחזיר אותם לארצם - וגם זה, הכל בשכל, שום דבר לא יכול ללכת בבת אחת...

זה בנוגע לפוליטיקה.

בנוגע לתרבות של הילד - ובכן, כאשר הם כבר כאן, אין כל כך מה לעשות, אבל שימי לב גם שכ-ן שמרו - לפחות על פי המשל שבשיר - על זהותם של הילדים, אומנם שרו בעברית, אבל שרו גם כל עם בשפה שלו...

יום טוב

'האחר הוא אני'?

אני זה אני והוא זה הוא.

אני ערב לאחר, דואג לו, אכפת לי ממנו...אני לא הוא!

בעיקרון יש בחירה, אבל אני די כפופה למה ששאר הצוות יבחר - אז אני מקווה שיהיה טוב.

(אם יחליטו שמראים לכל הכיתות יחד משהו - מה אני יכולה כבר לעשות?...)

כופים בכוח הזרוע עמדה פוליטית על הכלל.

ממש לשטוף את המוח לנוער.

מי מתנדב לנהל איזה עמוד מחאה ככה?

את תמיד יכולה לסובב את התכנים לטובתך...

בהצלחה

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל