אצלי זה בילדה יותר גדולה בת חמש 

אני לא דוחקת בה כי גם ככה קשה לה עם כל הקטנים אחריה (3)

כשהיא תחליט שהוא מוכנה להיגמל בשמחה

והקטן בן ה3.5 ישן בלי טיטול וגם הוא לא מפספס כמעט , גם אולי בדרך לשירותים בלילה כי לא הספיק 

זה תלוי בילד ובבשלות 

(ועוד יגידו שבנות נגמלות יותר טוב ומהר מבנים...)

זה גם לא עולה כל כך הרבה כסף כי זה רק טיטול אחד ביום.

לדעתי עדיף להתייעץ עם איש מקצוע.

בכל מקרה לי זה לא נראה בעיה כי הבת שלך עדיין קטנה. תחשבי שגיל 3 זה עדיין קצת תינוק.

האם את מדברת על כך עם הבת שלך? האם היא מעוניינת בטיטול?

עד גיל 5  ילד שלא גמול בלילה זה נורמלי.!!!!

יש הבדל בין בשלות המערכות הפיסיולוגיות בים ובלילה.

אי אפשר להקיש  בין הבשלות שלילד אחד במשפחה לשני.

דברתי על זה בזמנו עם הרופא ילדים שלנו,וזה מה שהוא אמר!!

אם להחזיר טיטול יפגע בה (רגשית)

מה ההמלצות?

(חוץ מלהמשיך להרים אותה על ערב לשרותים ולהמשיך לסבול מכאבי גב...)

הילד כבר מרגיש גדול שהוא סיים עם זה, ואז מחזירים לו- זה עלול לפגוע בבטחון העצמי ובמוטיבציה להיגמל.

להשאיר זה משהו אחר, כי זה המשך על הרצף המוכר. 

ברור שהיא מסוגלת מבחינה פיזיולוגית, עובדה שהיא לא הרטיבה בלילה כשהיית שמה לה חיתול.

זה שהיא ממשיכה להרטיב גם כשאת מקפידה על מניעה של כל הדברים ה"רגילים"- שתיה, שירותים, מעיד על זה שיש פה משהו יותר עמוק, ולא פיזיולוגי.

אני מנחת הורים בגישת שפר, ואנחנו מבינים שההתנהגות של הילד היא מטרתית, בצורה לא מודעת. היא עושה פה משהו שגורם לך להשתייך אליה בצורה לא נכונה.

באופן טבעי, ילד שייך להורים שלו, וזה מתבטא בשיתוף פעולה שלו איתם, וזו המציאות הנורמלית והרגילה. 

לפעמים ילד טועה, וחושב (הכל פה לא מודע, כמובן..) שרק אם הוא יעשה משהו שידאיג/יכעיס/יערער את ההורים שלו הוא יהיה שייך אליהם. זו טעות כי הילד שייך אלינו תמיד, בלי תנאי, מעצם זה שהוא הילד שלנו.

אז מה אנחנו יכולים לעשות?

לשנות את הילד- אי אפשר. (ונראה שגם ניסית כבר... פרסים, עונשים... לא עובד)

אבל אם מבינים את הדינמיקה שיש בינינו, מבינים שלהרטבה בלילה יש מטרה אחרת לחלוטין, ממש לא מה שהיינו חושבים. היא גורמת לאמא היקרה לדאגה, או לכעס, וככה מקבלים שיוך חזק ונעים (לא טוב, לא מגדיל, אבל שיוך). אם אמא מבינה שההרטבה היא כדי לקבל את הדאגה שלה, היא יכולה להפסיק את מעגל הקסמים הזה, פשוט על ידי זה שהיא מפסיקה לדאוג, וכל הזמן זוכרת מי הילדה שלה באמת- היא ילדה גדולה, שיודעת מצוין לשלוט ביציאות שלה, ועכשיו היא רק שמה תחפושת של ילדה שמרטיבה בלילה כדי לקבל את ההשתייכות אלי.

כמובן שזה ממש קצרצר וגם לא מדויק בכלל, כי יכול להיות שהדינמיקה היא שונה ממה שתיארתי, אבל במגבלות הפורום... 

בכל מקרה, הכי חשוב זה האמון שלך בילדה, בזה שהיא באמת יכולה ומסוגלת.

תצליחי, אשמח לעזור באישי.

יכול  להיות  שלפעמים ההתנהגות  של  הילד  מטרתית  ובאה  מהצורך  להשתייך.  אבל  ממש  לא  בהכרח.  יכול  להיות  המון  סיבות  כמו  שהוזכר בתגובות הקודמות.  אצלי  לדוגמא  הבן שלי  היה  יבש  לגמרי  וחזר  להרטיב  כשחזרנו  לחיתול  הפסיק   כמעט להרטיב   ושהורדנו  את  החיתול  הרטיב בתדירות גבוהה  ממש(זה  נראה  בנשימה  אחת  אבל  מדובר  על  תקופה  של יותר  משנה  וחצי). ממש  לא  כעסתי  שהרטיב  שהיה  בלי  חיתול  אבל  התוצאה  הייתה  אמבטיה  בבוקר  שממש  עצבנה  אותו  ומתי  שלא  הרטיב  קיבל  המון  תשומת  לב  והשתייכות חיובית,  ובכל אופן  הוא  המשיך  להרטיב  עד  שביקש  לחזור  לחיתול.  כך  שפה    למרות  שלפי דברייך  מבחינה  פזיולוגית  היה  בשל אבל ההרטבה  פה  לא  נבעה  מהצורך  להשתייך  הפוך  כשלא  הרטיב  קיבל  תשומת לב.  אצלו  אני  חושבת  שהחיתול  נותן  לו  ביטחון.  והלחץ  מהאי   נעימות  שנגרמת  לו  כאשר  הוא  מרטיב  גורמת  לו  להרטיב יותר.  כרגע  הוא  בן  ארבע  וחצי  עם  חיתול  תחתונים (יותר  מכבד  אותו  וגם  כך  יכול  ללכת  לשרותים  בלילה  ללא  עזרה  בסגירת  החיתול).  אני  הגעתי  למסקנה  שבשביל  לגמול בלי  חיתול  צריך  הרבה  בשלות  ומוכנות  של...  האמא  צריכה  להיות  מוכנה  לכך  שהיא  רגועה  כאשר  הילד  מרטיב והיא  צריכה  לקלח  אותו  על  הבוקר  למרות מחאותיו,  ולהכניס  מכונה  שלמה  מכל   ההרטבה, ולהעיר  כל  לילה  וכו',  ואם  האמא  לא  רגועה  ומשדרת את  זה  לילד  נכנסים  למעגל  מאד לא  טוב.  כרגע  אני  מעדיפה  לגמול  אותו עם  חיתול  עם  המון  עידוד על  כל  פעם  שהוא לא  מרטיב (וכרגע  הוא  מרטיב  פעם  ב...  ממש לא  הרבה).  ברגע  שאני  אראה  שהוא  ממש לא  מרטיב  אנסה  שוב  בעזרתו,  וזה  אומר  להלהיב  אותו  לרעיון  שישן  בלי  חיתול, כי  בלי  הרצון  שלו  ברור  לי  שלא ילך.      

קחי בחשבון שהתחיל החורף... והקור גורם ליותר פספוסים.

אצלי אותו סיפור. בן 3.5, גמול כבר שנה גם בלילה, פתאום התחיל לפספס... לי זה ברור שלא להחזיר לו טיטול, כי הוא בעצמו לא מודה שפספס. רק נרטבו לו פתאום המכנסיים...

אני פשוט מבינה שהקור מקשה, משתדלת לזכור להעיר לשרותים, ובטוחה שמתישהו זה יעבור. בלי לחץ.

אצלינו עזר מאוד,

והם כן שתו לפני השינה

אני מבינה מהתגובה שאת קצת מכירה את הגישה.

הדרך להשתייך להורים היא לא דווקא בזה שאמא כועסת כשהילד מרטיב. זה יכול להיות העצבים שיש בבוקר כשצריך לקלח, זה יכול להיות בכלל דרך דאגה ותשומת לב עודפת (מסכן, הוא לא מסוגל, הוא מתבייש כל כך, הוא חלש...) בכל מקרה התוצאה זהה, יש חיבור חזק, ומקטין.

באמת אי אפשר בפורום לזהות בדיוק את הדרך שבה הילד בוחר באופן לא מודע להשתייך, ולכן התשובה שלי היא מאוד כללית, ומי שרוצה לבדוק באופן מדויק מה קורה בינו לבין הילד שלו ואיך הוא יכול לעזור- צריך ללכת לייעוץ חד פעמי בנושא או ללכת לסדנת הורים כדי להבין לעומק איך זה עובד.

בהצלחה לכולנו!!!

לא מניסיון אישי (שלי עוד לא בכוון להגמל) אבל מאמא שלי

פרסים עונשים וכל זה - ממש לא יעיל

להחזיר לחיתול נראה לי פוגע מה שהיא אמרה לי שצריך פשוט להחליף בגדים\סדין בלי לעשות עסק

וככה קראתי גם באזיה ספר שדיבר על גמילה . 

פשוט להחליך ולומר לה שאויל פעם הבאה תספיק

למרות הצער על הכסף - אני קונה טיטולים הכי זולים שיש למפספסים. עדיף מריח השתן שנדבק בסוף בכל הבית.

בגיל 5 ניסיתי לגמול את אחד הילדים שהיה קם תמיד עם טיטול יבש .ואחרי שהורדנו את הטיטול - הוא משום מה פספס.

התיישבנו לדיון. שיחה רצינית עם הילד על כך שהוא מרטיב ומה הוא מעדיף לחזור לטיטולים עד שהוא יגדל קצת יותר ויצליח או שהוא יקום כל בוקר ובאמצע הלילה רטוב ולא נעים - ונצטרך להחליף הכל. השתדלנו ליצור את המשוואה שהטיטולים אינם מיועדים דווקא לקטנים - אלא רק כלי עזר לקום יבש ונקי.

הילד הבין את הענין ובחר מעצמו ומרצונו בטיטולים. הוא גם לא היה מתבייש בהם ושידרנו לו שזו אינה בושה בכלל ולא צריך להסתיר את זה מאף אחד. גם כשהלכנו לישון אצל סבתא דיברנו על זה בפה מלא ובטבעיות.

בגיל 6 ניסינו שוב - והפעם זה הצליח והוא יבש לגמרי. וגם החורף לא הרס את זה.

כנראה צריך לחכות לבשלות המערכת של הילד.

דרך אגב : החורף מבא הרבה ילדים לפספס יותר - הקור מפעיל יותר את שלפוחית השתן ועודף השכבות "מפספס" להם את התחושה. אפשר גם את זה להסביר לילדה - ושבעזרת השם בקייץ כשיתחמם נוכל שוב להפסיק עם הטיטולים.

אני הרטבתי, והרבה, עד גיל 5.

ובגיל 3 הורידו לי טיטול גם בלילה.

המכונה עבדה... בשלב מסוים אני הורדתי את הסדין למיטב זיכרוני 

ולא זכור לי שממש רחצו אותי בבוקר מקלחת רצינית, רק דקה את כל הרגליים עם סבון. 

בגיל 5 גם פחות או יותר הלבשתי את עצמי אחרי זה. מעולם לא הייתי מריחה רע.

זה נראה לי מופרך לשים לילד בן מעל 3 - 3.5שגמול ביום, טיטול בלילה.

ילד בן 5 עם טיטול עושה לי קונוטציה של חינוך מיוחד מורכב.

וטיטולים כן מיועדים דווקא לקטנים, והם לא כלי עזר לקום יבש ונקי, אלא כלי עזר להורים. 

היו לי שכנים, הורים ל6ילדים בני 7 ומטה ,

שהאמא סיפרה לי שהילדים שלה מרטיבים והמכונה עובדת שעות נוספות.

והיא לא שמה למי שהיה גמול ביום טיטול.

כשראיתי ילדה בת 4 עם טיטול בלילה (בת של שכנים אחרים)

חטפתי חום. בחיים לפני כן לא ראיתי דבר כזה וזה היה נראה לי מעוות לגמרי.

מה גם שזאת ילדה חמודה וחכמה, ולא חינוך מיוחד.

עד כאן הזעזוע שלי.

מכאן עצה מעשית לפותחת ההודעה,

היא קטנה, זה נורמלי, לסבתות שלנו לא הייתה מכונת כביסה...

לא הייתי מחזירה לה טיטול אם היא הייתה הבת שלי,

אם היא בת פחות מ5 לא נראה לי שיש יותר מידי מה לעשות

חוץ מלקחת לשירותים הרבה לפני השינה ולהמעיט בשתייה.

קר עכשיו ממש וזה הגיוני שהיא מרטיבה. בלילות של הסופה שהיה כאן קפוא ((גרים בקרוואן)

לכותבת ההודעה קרתה גם כן תקלה על אף גילה המתקדם והיותה גמולה מעל 20 שנה מטיטולים.

בהצלחה.

אם עקבת פה אחרי ההודעות שלי בחודשים האחרונים ..

גם הבת שלי בת חמש עם טיטול

החזרתי לה אחרי שראיתי שזה לא שייך ,

היא היתה מרטיבה פעמיים בלילה , ומתעוררת מזה, כי הפריע לה

ויש לי בלי עין הרע, עוד ארבעה ילדים חוץ ממנה, (היא השניה)

וזה לא לכוחות שלי כל לילה להחליף מלתחה שלימה *2

וזו ילדה חכמה מאד!! ומבינה, וגם לה יותר נח ככה

ואני לא דואגת, היא לא תתחתן עם טיטול

לא עקבתי אחרי ההודעות שלך בחודשים האחרונים,

וגם אין לי בזיכרון כינויים שונים ואת תוכן ההודעות שלהם.

אני כותבת פה אחת ל...

ומשתדלת כמה שפחות להיכנס,

כי אני אחרי זה נתקעת שעה שלימה ולא עושה דברים יותר יעילים.

ובקשר להמשך..

טוב..

זכותך לעשות מה שאת רוצה,  אני לא באה להגיד לאנשים מה לעשות,

רק לחוות את דעתי, שאני מניחה ששותפות לה עוד נשים,

שטיטול לילד בן 4-5 זה מזעזע.

ועדיין עדיף טיטול לילד בן חמש שמרטיב כל לילה,

מאשר לקום ..ואני מצטטת את אם היית:

"ממיטה רטובה,רגליים צורבות, קימה קרה ומגעילה באמצע הלילה...

לילד עצמו יותר נעים לקום כך בבוקר,

היא מבקשת מעצמה את הטיטול, אם שכחנו

וגם גברים פסיכולוגיות רופאים וילדים-

שלקום בוקר אחר בוקר אחר בוקר עם בגדים רטובים מיטה רטובה רגליים צורבות וריח בלתי נעים

הם השפלה מזעזעת ודוחה לילד בן חמש.

ממש כמו ילדים מוזנחים וטעוני טיפוח.

ו"אני לא באה חס ושלום להגיד לאנשים מה לעשות"....

(אני מניחה שגם כשיש לך ווסת את נותנת לעצמך להתלכלך כי כל הפדים "מזכירים" לך חינוך מיוחד. או שרק לילד מותר להסריח ולהרגיש טעון טיפוח ופשלן כרוני על גבול החינוך מיוחד העיקר שלאמא עמוסת הסטיגמות שלו הוא לא "יראה" כמו ילדים של חינוך מיוחד - או שכהנחתי אין לך בכלל ילד בן חמש והוא נראה לך יצור מגודל כבן 12...)

ולא לקום רטוב. בעידודה של אמא שלו כמובן.

למה נראה לך שטיטול הוא דבר פחות נעים ממיטה רטובה,רגליים צורבות, קימה קרה ומגעילה באמצע הלילה?!?!?

הטיטול הוא המצאה מדהימה. כלי עזר יעיל. וכל עוד ילד לא מסוגל לשלוט על סוגריו - למה נראה לך שזה הרגשה יותר "טובה" ו"גדולה" לפספס לילה אחרי לילה במיטה פשוט כי הסוגרים עדיין לא בשלים?!?

הילד שלי דיבר על זה חופשי עם כל העולם - והיתה קבוצה נכבדה של ילדים בגן שלו שגם ההורים שלהם והם סברו שטיטול הוא לא משהו של "תינוקים" או של "חינוך מיוחד". אלא פשוט של מי שעדיין לא מסוגל לקום יבש בבוקר.

אני לא רואה בזה בושה. זה דבר הכי נורמלי בעולם שילד גמול ביום ולא גמול בלילה.

וכנראה לכן גם הילד שלי לא מרגיש שזה שהוא מרטיב בלילה ואין לו יכולת לשלוט על סוגריו זה לא "חינוך מיוחד" ולא "בעיה" שהוא צריך להסתיר.

במיוחד שזה ממש לא חינוך מיוחד בטח לא מורכב - זה אפילו לא נחשב בעיה של הרטבת לילה - זה פשוט נורמלי. יש שלבים בהתפתחות של ילד ושליטה על הסוגרים בלילה - לא אמורה לבוא "ביחד" עם שליטה על הסוגרים ביום. כמו שילד שזוחל לא אמור כבר ללכת.

לפי הספרות הרפואית היא אמורה לבוא בין גיל 3 ל-6 כל ילד בקצב שלו.

יש מצב של "תקלה" ויש מצב של חוסר יכולת שליטה על הסוגרים בלילה.

לי שאפילו ילד בן 12-13!!  שמפספס מידי פעם בלילה זה עדיין בגדר נורמלי

אבל ילד עד גיל 6 יכול "לפספס" לילה אחרי לילה. זה בכלל לא "לפספס". הוא פשוט עדיין לא בשל לגמילת לילה.

עד גיל 8 עוד נותנים צ'אנס למאחרים - ורק אז מוגדרת בעיה של הרטבה של פעמיים בשבוע לפחות כ"הרטבת לילה" שדורשת לעזור לילד.

אם נותנים עד גיל 8 צ'אנס למאחרים

אז למה לעשות לילד בן 5 ! הרגשה רעה שהוא קם כל לילה רטוב,

אני שמה טיטול בלילה, בבוקר הילדה מעיפה לפח לבד,

זה לא נושא לשיחה, וכשהיא תהיה בשלה אנחנו נראה את זה,

היא בטח תבקש להפסיק, והטיטולים יהיו יבשים,

אני הייתי מפספסת גם בכיתה ב'-ג'- ד' פעם פעמיים בחורף

ובשיטתיות בגילאי הגן-א'.

אני האחרונה שתגיד שזה חינוך מיוחד.

התכוונתי שהמראה של ילד גדול יחסית עם טיטול,

מזכיר לי חינוך מיוחד.

ילד שמרטיב זה לא חינוך מיוחד. 

הייתי ילדה מחוננת.

יש להם צורה של תחתון, וזה יכול לעזור למגבלה הרגשית בהחזרת הטיטול

אבל זה עסק די יקר. כל יחידה עולה 2 או 2.5 ש"ח

אצלנו סיפור דומה, אנחנו משתמשים בהם ויש שיפור, אבל חלקי

לא ראיתי שכתבו אז רק מוסיפה מהנסיון שלי

בעז"ה שילך לך עם הפרסים, זה מעולה.

מוסיפה אולי לטובת מישהו-

אצלנו לצערי זה לא ככ הולך, ואני רואה כמה זה מתסכל אותו כי הוא באמת רוצה לקום ולא רוצה להיות רטוב (אני בטוחה בזה. גם לא בתת מודע שלו. עם כל הכבוד לשפר).

הוא גם צריך המון, המון לשירותים (אני מנסה לבדוק למה זה וכרגע אין לי הסבר). אז גיליתי שאם אני מעירה אותו בתחילת הלילה, מלווה אותו לשירותים (משתדלת לא "לקחת" אותו אלא ממש להעיר ולשלוח אותו לשירותים) אז רוב הסיכויים שהוא יקום יבש. מסכן, הוא יצטרך שוב לשירותים בהמשך הלילה (אפילו שחם בחדר) אבל בהמשך הלילה הוא כן מצליח לקום. בתחילת הלילה הוא פשוט מותש מדי... אז החלטתי שזה כרגע הפיתרון שלי, כאמור אין לי מה לריב איתו אבל לישון עם טיטול זה לא דבר שהוא ואני היינו מקבלים. זהו, בהצלחה.

בגלל שהרצון להשתייך כל כך קיומי לילד, הוא מוכן (בלא מודע) לשלם מחירים כדי לקבל את ההשתייכות. ברור לי שאם תשאלי את הילד, אפילו מכונת אמת תוכיח שהוא באמת באמת רוצה לקום יבש, אין שאלה על זה. אבל מדובר פה ברובד אחר, עמוק הרבה יותר.

אבל הכי חשוב- בעיני הגישה באה לעזור לאנשים, לפתור להם בעיות, לעזור להם לשמוח ולהינות מהילדים שלהם. 

אבל יש הרבה מאוד הורים שלא שמעו על שפר ומחנכים נהדר, נהנים מכל רגע והילדים שלהם דבש. כלומר, יש הרבה דרכים לחנך, והעיקר זה שלאמא יהיה טוב והיא תשמח ותאמין במה שהיא עושה. ולכן, מי שאין לו בעיה במצב הקיים, נהדר. מי שנמצא בבעיה, כדאי לשמוע כדי לראות אם זה עוזר!

או תשומת לב?

אלא התשומת לב משמשת אותו כדי להשתייך. וקשר זו לא הגדרה נכונה כי קשר קיים בכל מקרה. שייכות זה יותר מדויק, אם כי גם המילה קשר די מתאימה.

העובדה  שהילד  שלי  רצה  לחזור  לחיתול  (כמו  שפרטתי  בתגובה  הקודמת)  מראה  שלא  היה  כאן  רצון  להשתייכות, וגם  התגובה  של 'אם היית'  מראה  שגם  אצל  הילד  שלה כך.  לכן אני חושבת  שאומנם  יש  מקרים  שהילד מחפש  להשתייך,  

והוא עושה  זאת  בצורה  שלילית.  אך  לא  כל  התנהגות  שנראית  לנו  לא  בסדר, לא תואמת   או  מעלה  בנו רגשות  שליליים  היא  מהצורך  להשתייך  רק  צריך  לבדוק  איזה  סוג  של  תשומת לב. הגישה  שאפילו  מכונת  אמת  תוכיח  שהילד  רוצה  לקום  יבש,  אבל  בתת  מודע  הוא  לא  רוצה   לקום  יבש כי  הוא  רוצה  להשתייך,  השאלה  באיזו דרך,  נראה  לי  קצת  מופרך  ומאוד  מכליל.  כמו  שלא  תגידי  שאוכל  שהוא  צורך  קיומי לילד,  כל  דבר  שהילד  עושה היא  בשביל להשיג  אוכל.  כך רב  הילדים  שמעצם  היותם  במשפחה  הם  כבר  מקבלים  את  השייכות.  במיוחד  שרב  ההורים  עושים  הרבה  יותר  דברים  חיוביים  שמקנים  תחושת  שייכות  לילד,  ולכן  למה  שיחפשו  זאת  כל  הזמן,  וכל  התנהגות  'שלילית'  תנבע  מזה? במיוחד  שאני חושבת שהמושג  תשומת  לב  הוא לאו  דווקא  שייכות  אלא  גם  צורך קיומי  של "להיות"=להראות  להשמע,  שירגישו  שאני  פה.  וכן  מהרצון  לאינדוודואל, להיות  מיוחד.  יתכן  מאד  שהגישה באה  מרצון  לעזור  לאנשים.  השאלה  היא  אם  בגישה  כזאת  לא  מפספסים  סיבות  אחרות  ואמתיות  לבעיות?       

אז זה די חסר טעם, אבל אני חייבת רק לומר שנראה לי שהפרשנות שלך להשתייכות היא לא הפרשנות שאני מתכוונת אליה. אין פה המקום להאריך, אם תרצי פנים אל פנים, בשמחה, זה ההתמקצעות שלי.

השאלות שאת שואלת עולות בכל קבוצת הורים, כי באמת אי אפשר להבין למה ילד מתנהג בצורה מסוימת-

 "במיוחד  שרב  ההורים  עושים  הרבה  יותר  דברים  חיוביים  שמקנים  תחושת  שייכות  לילד,  ולכן  למה  שיחפשו  זאת  כל  הזמן,  וכל  התנהגות  'שלילית'  תנבע  מזה? "

למרות  שעבר  מעט  זמן  אני  רוצה  להגיב. כמובן  שאינך  יכולה להעביר  סדנת  הורים  במסגרת  הפורום.  ואני  איני  יכולה להשיב  על  מה  שלא  ענית.  אבל  ההסתייגות  שלי  הייתה  ספציפית לגבי  מה  שכן  נאמר,  ולדעתי  מעורר  סימני  שאלה  ודורש  הסבר.  אני  אהיה  ממש  ספציפית,  במה  שעולה מדברייך:

אם  ילד  מרטיב  הוא  רוצה  בזה  בתת  מודע,  אפילו  אם  מכונת  אמת  תוכיח  שהוא  לא  רוצה   והרצון  הזה  נובע  בהכרח  במטרה  להשתייכות (ולא  משנה  בדיוק מהי  השתייכות).  

כמובן  שזכותך  כמו זכותו  של  כל  אחד  להביע  דעה ולא  להסביר,  או לומר  שההסבר  הוא  בסדנת  ההורים  ואת  לא  יכולה  לפרט.  בכל  אופן  בצורה  הזו הדברים  נראים  לי  מכללים  ולא  נכונים.

בשביל להיות מנחת הורים של שפר,

צריך לסיים כיתה ח' , או שמספיקה רק תעודת זהות?

נשמע לי כמו פסיכולוגיה בגרוש.

גישת שפר היא גישה מבוססת וחשובה.

מנחי שפר הם אנשי חינוך יקרים ביותר.

בלהה שפר היתה אדם מיוחד במינו!

את יכולה אולי לא להסכים לגישה אבל בשביל זה:

את צריכה קודם להכיר אותה!

את צריכה לכבד את העובדה שהמון הורים ואנשי חינוך דוגלים בה, והם לא בורים!

זה לא משנה את העובדה שבגישה הזו יש מעט מאוד שימוש באינטלגנציה רגשית. 

בעיני, אין שום הצדקה וגם לא שום טעם לזלזל במשהו שאחרים טרחו עליו ומאמינים בו...

מה גם שגישת שפר עוזרת מאוד להרבה בתים בישראל... זה אולי לא מתאים לכל אחד, אבל זה בהחלט לא אומר שמי שמלא מוצא חן בעינייו יכול לזלזל כאוות נפשו...

אני לא מסכימה עם כל השיטות והגישות, אבל מעריכה ומכבדת את רובן (חוץ מאלו שמנוגדת לעולם האמונה התורני).

אלא שהפתרונות המוצעים שם  מתוך הלך הרוח המאפיין את השיטה הם לעיתים  בוטים באופן שקשה להישאר שווי נפש כששומעים עליהם.

להתרוקן מתוך שינה וכך היתה קמה יבשה

אצלי כשמתפספס והם באים בלילה, אני אומרת אוקי לך תחליף תחתונים ופיזמה, וככה זה מגיל קטן,

אצלי מגיל מינימום עצמאיים. וזה מצוין. אני תמיד צוחקת ואומרת לתינוק הקטן ,אתה חייב לדעת להחליף לעצמך טיטול לבד... חחחח

הילד יודע בדיוק איפה נמצא התחתונים, וכן ערמת הפיזמות בארון, כך שהוא הולך לחדר מחליף,וחוזר אלי וממשיך לישון איתי במיטה, כי הסדין רטוב,אם יש לי כח אז אני קמה להחליף סדין ואז הוא ממשיך לישון במיטתו.

ותאמיני לי, ככה כמה פעמים הוא החליף לעצמו, ואני בכלל לא כועסת, הוא בא אומר לי אני רטוב, אני אומרת לא נורא מתוקי לך להלחיף (הוא משאיר על הריפצה את הדברים הרטובים עד הבוקר, וזה לא נורא....).

וככה כמה פעמים והוא נגמל, בחיים שלא לא כעסתי במקרה של פיספוס

למה זה אכזרי להעיר בלילה אם את רואה שהוא מתפתל ורוצה לצאת למה לא זה הרצון האמיתי שלו לא להרטיב!!

ובענין הענשה וגערה מי בכלל את

לקרות גם לך, ואז זה בכלל לא אכזרי

אני מכירה הורים שלוקחים תוך כדי שינה, בעלי ניסה פעם פעמיים והילד רק צוח עוד יותר.

ו770מ מה כתבת בשורה השניה? לא ברור...

רציתי להגיד שאף אחד פה לא התיחס לכך שהוא מעניש את הילד זה נראה לי אכזקרי ביותר ואין אף אחד שכתב זאת בכל אופן לפי מה שראיתי!!

ולא כל אחד צורח אם מעירים אותו וגם תלוי איך מעירים את הילד: בעדינות כמה פעמים או בבת אחת. אם זה בבת אחת אז באמת יש לילד טראומה ויכול לצרוח מרוב הלם שמגרשים אותו מהחלומות שלהם בבת אחת...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....