יש מישי מהאלפנה שלי שפעם היינו ממש חברות, באמת. היינו מדברות על הככל ואומרות מה שחושבות.. היינו יכולות לשבת באמת במשך שעות ולדבר. ושלא תבינו לא נכון- לשתינו זה היה טוב!!
ולפני בערך חצי שנה (אאל"ט זה היה בסיוון) קרה משו שלוידת למה עשיתי אותו ולמה היא הגיבה ככה ועדיין לא כל הפרטים ברורים (וזה לא היתה אשמתה של אף אחת אבל הרוב בגללי..) ומאז לא דיברנו. בכלל! רק לפני יום כיפור ניסית מלא להשיג אותה ולא הצלחתי ובסוף (אחרי יו"כ, לפני הושענא רבה) הצלחתי דבר איתה ולבקש את סליחתה.. והיא באמת שמחה שהתקשרתי(לפחות ככה היה נשמע, אבל בעיקרון בדר"כ הייתי מזהה את המצברוח שלה לפי הדיבור...) והיא אמרה שהיא באמת סולחת ואני חמודה שהתקשרתי.
מאז אבל עדיין לא דיברנו...אולי רק קצת חיוכים כזה מנומסים כשעוברים אחת ליד השניה ברחבי האולפנה...מה שלא היה מלפני. וזה כבר אולי שיפור טוב..
עכשיו יש בי משו בלתי מוסבר (בעצם קצת כן) להתקשר אליה ולדבר איתה. ויש לי משו להגיד לה... לא הרבה, ואני יודעת שאם אני באמת אתקשר יהיה רע של שתיקה ומבוכה אבל אני חושבת שזה יהיה לי ולה חשוב.
קיצר, מה אתם אומרות? לדבר איתה או לא?ואם כן, איך לדבר? ומה?
תודה הכי
אתם באמת עוזרות. וסליחה על הבלאגן..
גדולה ממני.
)