ולעניין עצמו- תלוי איך היא מציירת את הבית.

עצים? גדר? חלונות? וילונות? ידית? שביל? אפילו ארובה?

ולא מתחבא מאחורי אנונימיות 

בכל אופן היא מציירת את המסגרת חיצונית וגג

יש גם חלונות ושתי! דלתות 

כוונתי הייתה שאני רוצה לדעת שזה משהו שמתעסק בזה ומבין מהפן המיקצועי 

וכשזה אנונימי אתה לא יכול לדעת מי זה בכלל

בכל אופן סליחה

http://www.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-62877ac34f05811004.htm

במסגרת לימודים לתואר שני.

קודם כל תעשי טובה, אל תקחי קשה מדי שום פרשנות!!! אני לומדת עם פסיכולוגית מאבחנת מומחית. מה שכתוב בכתבה במאקו הוא במקרה הטוב הכללות גסות, ובמקרה הפחות טוב - קשקוש והפחדות.

זה לא שאי אפשר ללמוד שום דבר מציורים של ילדים. אפשר ללמוד הרבה. אבל ללמוד מכתבה כזאת זה בערך כמו לקרוא כתבה על כמה אותיות בגרפולוגיה ולהתחיל לנתח מזה אנשים (אוי הל' שלך ארוכה... הקשר שלך עם אמא שלך בעייתי...)

ציורים מנתחים מתוך מכלול. אף פעם לא ניקח ציור אחד ומתוכו נסיק על ילד. דברים בולטים וחוזרים בציורים יכולים לחזק מסקנה שעולה גם ממקורות אחרים (אבחון, ראיון וכד'). עוד 2 נק' חשובות:

1. צריך לזכור, וזה גם מוזכר בכתבה, שילדים מושפעים ממה שהם רואים. רוב הילדים כשיבקשו מהם לצייר בית, יציירו בית עם גג למרות שרובנו גרים בבניינים. יכול להיות למשל שהילדה שלך עכשיו רואה סביבה בגן שמציירים בתים (שזה דרך אגב דבר מאוד שכיח בציורים חופשיים של ילדים), ו"מתאמנת" על זה.

2. אין מאפיין אחד בכתבה של מאקו של בתים שהוא לגמרי נכון. כך למשל אמנם חלונות עשויים להעיד על תקשורת עם העולם, אך וילונות יכולים להעיד או על קושי בתקשורת, מיסוך - אבל גם יכולים להעיד על חמימות ותחושה טובה.

כשאני כותבת "יכולים להעיד" מדובר על ממצאים שנמצאו במחקרים גדולים ורציניים. יש הרבה מיתוסים (כמו השטות הזאת על הצד של החלון או הצד של הידית) שאין להם הוכחות טובות מבחינה מחקרית, או במילים אחרות - רעיונות נחמדים אך חסרי ביסוס.

באופן כללי, ציור של בית יכול לייצג - או את איך שהאדם תופס את עצמו (או היה רוצה לתפוס את עצמו בפנטזיה), או - שזו הפרשנות היותר נפוצה - את בית ההורים של המצייר (בתחושה שלו), את איך שהוא תופס את הבסיס המשפחתי ואת המקום שהיה/יש לו במשפחת המוצא.

מה כתוב במאקו ?

יש לי חסימה אני לא יכולה לראות את הכתבה

אם תוכלי להעתיק לפה אני יבין על מה את מדברת

אם את לומדת את זהאולי תאבחני לי את הציור?

אני מעתיקה, באמת לדעתי לא שווה התייחסות

רוצים להכיר את הילד שלכם טוב יותר? לגלות האם הוא ביישן או חברותי, ותרן או עקשן, חולמני או אנרגטי?
הציורים שלו הם דרך מצוינת לעמוד מקרוב על אופיו ועל טיב מערכת היחסים אתכם, ההורים. "הדף הוא במה שמאפשרת לילד לבטא את עצמו", מסבירה רינת פלג-אמיר, מפענחת ציורים ומנתחת כתבי יד המתמחה בתקשורת חיובית בין הורים לילדים. "כדי לא לחשוף אותו למגוון גדול מדי של צבעים שיבלבל אותו ואותנו, יש להניח לו לצייר בשישה צבעים: אדום, כחול, כתום, צהוב, שחור וחום".

בחירת הצבעים: צהוב או שחור?

אז מה מלמד כל צבע על אופיו של ילדכם? פלג-אמיר מסבירה:

כחול: זהו צבע התקשורת, הצבע המילולי. ילד שמרבה לצייר בצבע כחול הוא ורבאלי מאוד, כזה שיודע למשוך תשומת לב דרך השפה.
ילד שעדיין לא רכש כישורי שפה ישתמש בכחול בהיר, וככל שכישורי השפה שלו ישתפרו הוא יבחר בגוון כהה יותר.

אדום: צבע בולט שמצביע על ילד שיודע לדרוש תשומת לב ואף לקבל.

כתום: ילד שמרבה לצייר בכתום הוא אנרגטי ותזזיתי, חושב כל הזמן על הצעד הבא וזקוק לשינויים. ככל שהגוון חזק יותר, כך התזזיתיות רבה יותר.

חום: ציור בגוונים חומים מצביע על ילד שמחובר מאוד לשגרה ולמקום שלו, וצריך הכנה מוקדמת לפני כל שינוי. ככל שהשימוש בצבע זה רב יותר, כך אפשר ללמוד על צורך במסגרות קבועות ובהתנהלות איטית. כל שינוי מבחינתו של הילד הוא סוג של רעידת אדמה ולכן יש להכין אותו היטב לקראת כל התמודדות חדשה.

שחור: הדעה הרווחת לגבי הצבע השחור היא מיתוס; שימוש בצבע זה בהחלט לא צריך לעורר דאגה. הצבע השחור הוא צבע של סימני שאלה. ילד שבוחר בו חשוף להרבה מאוד אינפורמציה - אם בבית ואם במוסד החינוכי - אך הוא מבולבל ואינו יודע למקם אותה כראוי ולשאול את השאלות הנכונות.
דרך ציור בצבע שחור הוא חוקר ולומד, ובדרך כלל יעבור בהמשך לצייר בגוונים סגולים, דבר שיעיד על אינטואיציה טובה ועל הפנמת האינפורמציה והשלמת תהליך הלמידה.

ציור בית: היכן ממוקמת ידית הדלת?

 

הפרצוף כולל אף? הילד ביקורתי

צילום׃  istockphoto

דרך נוספת ללמוד על אופיו של ילדכם, היא לבדוק כיצד הוא מצייר בית. "אבחון באמצעות ציורי בתים נעשה באותו אופן שבו נחקרים ציורי פנים אנושיות", מסבירה פלג-אמיר. "בדרך כלל ילדים מציירים בית כמרובע שמעליו משולש, ובתוכו שני חלונות ודלת. גם חלקי הבית מעידים על אופיים של הילדים שלנו".
אז יאללה, לעבודה:

חלונות: החלונות מקבילים לעיניים בציורי הפנים; כאשר התריסים פתוחים כלפי חוץ, מדובר בילד ערני וסקרן מאוד וכשהחלונות סגורים באמצעות וילונות או עציצים על אדן החלון, הדבר מלמד על סגירות; הילד שם חיץ בינו לבין העולם ואינו רוצה לחשוף את רגשותיו. החלון השמאלי מצביע על טיב הקשר של הילד עם אמו והחלון הימני מצביע על הקשר עם האב.
ילד שמצייר בית עם חלון שמאלי פתוח וחלון ימני סגור, למשל, יכול ללמד על אמא פתוחה וחברותית ועל אבא סגור ומופנם.

מנורה: מקבילה לאף. אם נסתכל על ילד שמצייר פרצוף, נגלה לרוב כי האף חסר. אם לא נעיר את תשומת ליבו לכך, הוא לא יצייר אותו, אלא אם כן זהו ילד ביקורתי מאוד. בדומה לו, גם מנורה בתוך הבית מעידה על ביקורתיות.

דלת: מקבילה לפה. רוב הילדים מציירים את הדלת סגורה, על כן יש לבדוק היכן הם ממקמים את הידית; ידית בצד השמאלי של הדלת מעידה על ילד מופנם וידית בצד ימין מצביעה על ילד חברותי שלא מהסס ליזום תקשורת עם הסביבה.

אבל רגע לפני שאתם עטים על המקרר כדי לבדוק מה שירבט הקטן בגן, מבקשת פלג-אמיר להרגיע: "הציורים אמנם יכולים לספר לנו המון על אישיותו של הילד ועל פחדיו, אבל לא כל ציור עם דמויות בעלות ידיים גדולות ועיניים גדולות וחסרות הבעה, מעיד בהכרח על מצוקה. צריך לקחת בחשבון שכיום, כשהילדים שלנו חשופים לתכניות טלוויזיה ולמשחקי מחשב שמציגים דמויות מאוד חדות ותוקפניות, בהחלט ייתכן שהציורים שלהם יושפעו מכך. רק אם הציורים הללו מופיעים לאורך זמן או אם קיים שינוי פתאומי בדרך הציור, כדאי לבדוק את הדבר לעומק".

שוב, אם הייתי מתיימרת לעשות את זה רק על סמך ציור הייתי פשוט שרלטנית.

ברור שיש מה להגיד על ציור. אבל אי אפשר להגיד כלום רק על סמך סימן אחד, או ציור אחד. בלי לשמוע רקע על הילד, לראות אותו ולהתרשם ממנו, גם בעוד ציורים וגם בעוד מבחנים, אי אפשר לאבחן את הילד. בבקשה תאמיני לי

שבגיל הזה בנות מרבות להעתיק אחת מן השניה ולפעמים נתפסות למוטיב מסויים שראו אצל אחת החברות.

(אני זוכרת שכולנו ציירנו אותה הקשת בענן).

אני מצטרפת לתות. אם אין רקע לדברים אז גם אם ציור של בית מסמל משהו, זה לא אומר שזה בהכרח רלוונטי לילדה שלך.

עד שמרגישים שמיצאו אותו כמו אוספים בתור ילדים קטנים,מכתבים,גולות,וכו. ככה זה. זה טבעי.

בכל גיל יש מוטיב שחוזר על עצמו, גם בציורי הילדים, לא רק באוספים ומכתביות, אלא מוטב חוזר גם בציור עצמו.

תפסיקי לחפש תסביכים בילדה! החיפוש עצמו יגרום לתסביכים!

פשוט תהני לראות אותה גדלה מתפתחת ונהנית לצייר בית שוב ושוב!!

חשוב ואם יש צורך כדאי להשתמש בו. לגשת לאיש מקצוע, לספק את הרקע ולקבל אבחון עם הדרכה איך לקדם את הילד מהנקודה בה הוא נמצא.

יפה שאת מקדישה זמן ותשומת לב לציורים של בתך.

שכל הזמן הבית חוזר על  עצמו בציוריה

מה שלא ראיתי אצל הגדול יותר 

וסקרן אותי לדעת מה זה אומר..

תודה בכל אופן לכולכן.

לפעמים יש לציור משמעות ולפעמים זה יכול להיות סתם משהו חולף, משהו שהילד ראה או למד לצייר.

אי אפשר לבחון לפי ציור אחד ולפי רק ציורים, צריך רקע רחב על הילד בתחומים שונים.

הדרך הקלה ביותר לדעת על משמעויות בציור של הילד היא לשאול אותו, ילדים בגיל הזה כנים מאוד בקשר לדברים עשו ואוהבים להסביר, לפרט ולספר את הסיפור שמאחורי הציור.

את יכולה לשבת לידה, לתת לה לצייר באופן חופשי ולדבר איתה תוך כדי הציור ובשאלות עדינות לכוון אותה לדבר על הבחירות שהיא עושה בציור.

(היתה תקופה שאחי צייר שתי שמשות - והסיבה היחידה לזה היתה שבגן שלו ילדה אחת החליטה לצייר ככה וכולם החליטו שמעכשיו כל מי שבגן מצייר ככה).

אחרי כל ההקדמות, לרוב שתי חלונות ושתי דלתות יכולים לייצג את הקשר עם שני ההורים, כדאי לשים לב אם יש וילונות בחלונות או פרטים אחרים.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....