כי לי זכור משו אחר מהשיטת המהרל (לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות)

שהקב"ה ברא את העולם כדי שיכבדו אותו שנאמר "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"

כך שזה לא רק מהר"ל.

אבל זה לא סתירה לרמח"ל בכלל!

המשנה מלמדת אותנו את עיקר תפקידינו בעולמנו, ואת עיקר תכלית כל המצוות. כל מה שאנחנו מקשיהים להלכה זה כדי לכבד את הקב"ה "שציויתי ונעשה רצוני".

זה מה שידעו כל היהודים כל הדורות מהמשנה.

בזוהר מבואר הטעם שכתוב ברמח"ל -שהעולם נברא כדי להיטיב, והקב"ה מצווה עלינו מצוות כדי שיוכל להיטיב לנו, וזה היה ידוע במשך שנים רק ליודעי ח"נ כי זה לא עיקר היהדות, זה סוד בקבלה שמדבר על המטרה הפנימית של הבריאה.

ואני אנסה לבאר איך מתחברים השניים:

אני אנסה לצייר את זה בצורה ציורית

עיקר המטרה של הקב"ה היתה לתת לנו, אז הוא יצר עולם, עם נשמות, והתחיל להעניק להם.

ונוצרה בעיה, שאנשים הרגישו לא נעים, כאילו הם מקבלים בחסד ולא בזכות, והם כמו "מקבצים נדבות" (בלשון הזוהר "נהמא דכיסופא")

אז הקב"ה ראה שזה מפריע לאנשים, אז הוא אמר להם - טוב, אז תשלמו לי!

והוא נתן להם כסף, ואמר להם לשלם לו על כל הנאה.

ונוצרה בעיה חדשה, שאנשים אמרו - "זה לא שווה, אתה נתת לנו את הכסף מלכתחילה, אז עדיין אנחנו מקבלים נדבות כשאנחנו משלמים לך"

אז הקב"ה אמר "בסדר, אז צאו לעבוד, וכך תרויחו כסף ותשלמו לי", אלא שאין אצל מי לעבוד!

אז הקב"ה אמר "טוב אז תעבדו אצלי, ואני אשלם לכם, וכך תוכלו לשלם לי"

אבל היתה בעיה מה נעבוד אצל הקב"ה, הר אין מה לתת לו.

וחשב הקב"ה על רעיון אחר - תעשו עבודות יזומות בשבילי, ובאמת אין לי מה לעשות עם העבודה שלכם, אבל זה נקרא כאילו הענקתם לי כי עשיתם את העבודה בשבילי, והיה לכם קשה לעשות אותה, אז כך תרגישו שהרווחתם את כספכם ביושר.

ממילא כל המטרה בבריאת העולם היא לכבד את הקב"ה, כי רק כך אפשר "לשלם" לו על מה שנקבל ממנו, ודבר אחר לא יכול להיחשב תשלום, ונישאר עם הרגשה של קבצנים.

ה׳ הוא אין סופי, להוריד את הנקודה המפרידה ולהוסיף פסיק אחרי סופי, תודה..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

[הסבר השיטה שהמצוות גזרות מצד ה'] אבל מדברי חכמים נראה, שאין לומר כי המצוות שנתן השם יתברך בשביל המקבל שהוא האדם, רק הם גזירות מצד השם יתברך, הגוזר על עמו גזירות כמו מלך הגוזר גזירה על עמו.
אף כי האמת ימשך מזה, מצד שהוא מקיים הגזירה שגזר עליו הטוב וההצלחה שאין אחריה הצלחה. מכל מקום אין התחלת הגזירה שנתנה לטוב אל המקבל. ומה שאמר הכתוב (דברים ו') ויצוונו ה' אלוהינו לעשות החוקים האלה לטוב לנו, אין הפירוש שהוא יתברך ציווה המצוות בשביל להטיב לנו, שאין זה כך, רק הוא יתברך ציווה עלינו, כמלך הגוזר, רק שהגזירה הזאת היא לטוב לנו לחיותנו כיום הזה אם נקיים המצוות. ולא שתחילת הגזירה הוא לטוב לנו.

ומה שאמר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם וכו', פירוש: כי בשביל שיש להם הרבה גזירות, בשביל כך יש הרבה זכויות. ודבר זה מוסכם בגמרא בכמה מקומות, והוא עיקר שורש גדול בגמרא, עליו נבנו כמה הלכות שאמרו במקומות הרבה, מצוות התורה לאו ליהנות נתנו אלא בשביל גזירות נתנו.

ולפיכך אמרו (ראש השנה כ"ח א)

המודר הנאה מן השופר מותר לתקוע בו,
והמודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו,
והמודר הנאה מן המעין טובל בו טבילת מצווה,

וכהנה רבות בגמרא. והטעם בכולם, מפני שמצוות התורה לא ניתנו ליהנות בעולם הזה, רק לעול על האדם.

ואל תאמר כי פירוש לאו ליהנות בעולם הזה, רק לטוב לנו לעולם הבא, דאם היה תחילת נתינת המצווה לישראל להטיב להם בעולם הבא, אם כן מצוות ליהנות נתנו; ואם הדבר הוא כמו שפירש הרמב"ן ז"ל שתחילת המצווה היא לטוב לנו, אם כן לא היה הדין הזה כך שיהיה מותר לתקוע לו תקיעה של מצווה והוא מודר הנאה ממנו. אבל בודאי המצווה עלינו כמלך הגוזר על עמו, וכמו שבארנו, ולכך אמר שמותר בכל אלה.

ואם נכספה נפשך לומר כי מצוות השם יתברך עלינו לטוב לנו כל הימים, כפשט הכתוב ויצוונו ה' אלוהינו לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, נוכל לומר כך. אבל באופן הזה שיהיה דבר זה גם כן בגזירה, ולא כמו מי שרוצה להטיב לאחד ואם אינו רוצה לקבל הגזירה אז המקבל יכול להיפטר. על דרך (יומא ס"ט ב): כלום נתת לנו רק לקבל שכר לא איהו בעינא ולא שכרו בעינא, שדבר זה אינו רק שהטוב ההוא בעצמו גזירה על ישראל.
ויהיה פירוש ויצוונו ה' אלוהינו לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו וגו', כי השם יתברך גזר עלינו המצוות מפני שגזר עלינו הטוב. ומכל מקום, כיון שהטוב הזה הוא גזירה בעל כורחו של אדם, יאמר בזה מצוות לאו ליהנות נתנו, כי לא נתנו על דעת המקבל.
ובשביל כך המצוות הם עול על האדם.

שכתוב שהשם צריך אותנו?

מהמקור יוצא שהמצוות לא ניתנו להנאה/ גם אם סופם הנאה- היא לא בבחירתינו האם לקבלה או לא ,אלא שזאת גזירת מלך- השם גזר שנהיה מצווים ונקבל על כך שכר, אבל אין המשמעות שזה לאיזשהו צורך של השם.

ז"א גם אם המצוות לא ניתנו להנאתינו הן לטובתינו למרות שזה לא בבחירתינו (לקבלן עלינו ולקבל שכרן), ועדיין אין פירושו שהן לצורך השם.

אך הוא רצה להיות צריך אותנו, ולכן הוא באמת צריך אותנו.

כח הגבול בבלתי מוגבל (עיין שרשור מקביל אחר שכתבתי קצת בזה).

ואין זה סותר לדברי הרמח"ל אלא משלימם, שהרי הקושייה מפורסמת

על המהלך העוד יותר מפורסם שחוזר על עצמו בכמה מספריו של הרמח"ל

באשר למטרת הבריאה: הקב"ה הוא טוב > דרך הטוב להיטיב > כדי להיטיב

צריך שיהיו מקבלי הטבה בעלי רצון לקבל. ועל זה נשאלת השאלה:

לפי זה נמצא שבאמת מטרת הבריאה הייתה בשביל הקב"ה שהרי

היה צריך לבטא את טובו!

ובדברי המהר"ל (שנתמכים ע"י הרבה מ מפשוטי המקראות ודברי חז"ל)

נשלמים הדברים, שבעצם המטרה הייתה להיטיב, אך מטרת העל הייתה

למענו, ואין זה חסרון משום שרצה להיות צריך.

והמילה הזאת מופיעה מאד אצל רמח"ל.

גם ברמח"ל וגם ברמב"ם מבואר באריכות שאין לנו מידע אמיתי על אלוקים עצמו, אלא רק על פעולותיו.

כך שהקב"ה "כביכול" הגביל את עצמו, ו"כביכול" צריך אותנו.

תסתכל מה כתבתי לעיל, ותראה שכתבתי דברים רומים לדבריך אבל התמקדתי יותר בהרגשה שלנו ולו בהקב"ה עצמו.

אתה צודק שאם "באמת" הקב"ה צריך אותנו, יש הרבה פחות הרגשה של משחק, ויותר באמת "שילמנו" על מה שקיבלנו, אבל אני חושב שזה יומרני לקבוע שהקב"ה "באמת" הגביל את עצמו (מלבד מה שלא ברור שתיתכן מציאות כזאת שהקב"ה יהיה מוגבל, וכמו שבטח הארכת באותו שירשור עלום)

(אני מניח שאתה מסכים איתי וזאת שאלה של ניסוח)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל