זה עושה את זה הרבה יותר קל..

אך עיין בב"ב (י: )  ביבש קצירה תשברנה וכו'.

וע"ש בריש המסכת (ד.) מפני מה נענש דניאל וכו'.

ויעויין עוד בערכין (ו.) שדבר המסויים אסור לקבל אפילו בסוף.

דבר מצווה

ועיין עוד כאן

א. התייחסת רק למקור אחד.

ב. זיל בתר טעמא.

בתחילת העמוד הזה המחבר מביא מקורות לכך

(לגבי קבלת מתנות מגוי) שגם למי שחש משום

"שונא מתנות יחיה" - אין לחוש בכך אצל גוי =

יותר קל לקבל מגוי מתנות!!

מחלק בין צדקה למתנה בעלמא.

א. האם לכתחילה מותר לבקש מתנות מהגוי?

(ההיתרים עוסקים באי סירוב)

ב. מה החילוק בין צדקה למתנה לעניין זה?

ג. וממילא, האם מותר לכתחילה לבקש או אפילו

להסכים שגוי יעשה עבורנו מעשה, שאילו היה זה

יהודי היה מקיים בכך מצוות חסד?

וכמו שהרגשת בעצמך, כנראה, בסעיף ג.

פשוט עולה לי דוגמה:

סחבנו שולחן ממש כבד לתוך בית ובבית היו פועלים ערבים (לא עלינו, אבל הם היו).

אז ביקשנו מהם לסחוב את השולחן הכבד.

ובמקרה דומה שבו הערבים עזרו לסחוב את המיטות שלנו.

אמר לי היהודי - אני מקווה שזה בסדר אצלך שהערבים נגעו בהן...

אמרתי: שילמת להם? לא! אז מצוין, הם נועדו כדי לשרת אותנו.

(יאללה מכות.)

אבל התיאוריה הזאת נשמעת לי לקויה, ורחוקה שנות אור מן ה"אידיליה" של יחסי עמ"י-גויים.

למה נועדו הגויים? לקישוט או  כדי לחוש כלפיהם טינה?

מה פתאום אסור לבקש מהם עזרה, כבני אדם?

ממתי ההתבדלות של עמי מהגויים היא בבקשת עזרה? [פשוט מדהים כמה רחוק הלכו עם הענין הזה!]

ההלכה מורה על הלכות כשרות (בישול גוי), למשל,  כדי שלא נבוא עימם בסעודה ובכך לקירוב ללבות,

אבל מאיפה הובא פתאום "לא לבקש עזרה"?!

זה חדש מאז שהתחילה הגלות, זה לא המצב הנורמלי של העולם.

הבעיה היא שלגויים יש ג"כ משפט בשמיים, וגם להם יש מצוות ועבירות, וכשהם עושים מצוות הם מקבלים שכר.

והמצוה הכי גדולה שגוי יכול לעשות זה לתת ליהודי.

במצב אידאלי - אדרבה, בוא נזכה אותו לעזור ליהודי, ויהיה יותר טוב בעולם, אבל במצב של גלות, שאנחנו נתונים בידיהם, אם יש לגויים יותר זכויות - זה ממש לרעתינו, כי זה יתן להם עוד זכות לשעבד אותנו, שהרי בלי זכויות אין סיבה שהם יקבלו משהו.

אז כשיש אפשרות אחרת, אסור ללמד אותם לתת ליהודים.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל