מאיים או שהתלמידה בעייתית מידי לצרף חתימה מהמנהלת\ מחנכת\הורים\ יועצת.

אם יש מורה בכיתה בזמן ההפסקה אפשר להשאיר אותה בכיתה (מי שעשתה מהשיעור הפסקה, בהספקה יהיה לה שיעור...)

כיתה מאוד קשה, מחנכת בחופשת לידה.

מנהלת עסוקה ואין לה זמן.

הורים - חלק עוזר, חלק מגבים ת'ילדה יותר מאשר את המורים...

יועצת - לא מאיים.

אני קצת מיואשת..

שורדת בקושי..

עבודה לש"ב או שאלות נוספות (מחנכת אחת אמרה לי שהיא הענישה בת שעל כל משפט מיותר בשיעור קיבלה שאלה לש"ב, התלמידה כמובן הוזהרה מראש ולמרות זאת קבלה 8 שאלות לש"ב מאז הדיבורים מאוד נרגעו).

הפחתה משאלות הרשות במבחן (אם לכולן יש 5 שאלות רשות לה יש רק 2 וכד')

בהצלחה רבה רבה!!

בס"ד

ובשביל זה זה רק מחצית.

כל שלושה משפטים -פחות נקודה בתעודה.

לא תמיד צריך לממש את העונש.

אם הכיתה קשה, איום בש"ב זה לא עוזר כ"כ.

את התעודות האלה הן צריכות לתיכון.

תעודות של ד-ו לא משמעותיות ולא נראה לי שחשוב לבנות שהתעודה תיהיה חלקה.

אבל אולי זה תלוי בבית ספר.

לפעמים צריך משהו ממשי כאן ועכשיו, עכשיו אומנם תעודה זה קרוב (למרות שאחרי שמגישים ציונים וזה אוטוטו, זה לא עוזר), אבל הם לא רואות את העונש בצורה מיידית.

ואחרי איסוף מדבקות במספר מסוים- ממתק שווה

להתעלם מהמפריעים ולהאדיר את הטובים. וברגע שאחד המפריעים משתפר- להדגיש את זה ולתת לו מייד גמול

אפשר לחלק כרטיסי הגרלה ואחת לכמה זמן להגריל פרס יפה או הנחות במבחן וכד'

אפשר לחלק שטרות כסף ולעשות מכירה סינית.

לחלק כוכבים ובת שיש לה 10\15\20 בוחרת פרס (דגש על הבוחרת, המורה מביאה מבחר והיא בוחרת לעצמה מה היא רוצה, אני אוהבת לעשות את הבחירה ליד כל הכיתה זה גם מפרגן לבת וגם מוכיח לכולן כמה שווה להתנהג יפה).

ואי אפשר להתעלם מהמפריעים, זה לא מספיק רק להעצים. אני משתדלת, אבל יש כאלה שלא אכפת להם וממשיכים להפריע.

פחות חומר ללמוד למבחן, או תוספת אחוזים לציון הסופי.

אני צריכה עונש מיידי, כאן ועכשיו, לא להימרח איתם.

בחנים לא ממש עוזרים.

מציעה לך לערוך מבדק עצמי.

עצות הן דבר נהדר, אבל כמו שאת בעצמך כותבת- מה שמתאים לאחרים לא בטוח שיתאים אצלך.

מקוה שלא ישמע מידי כהטפה מעצבנת אבל ממש ממליצה לך לבדוק את ההתנהלות שלך בכיתה.

יצירת מסגרת ברורה של משמעת בכיתה מורכבת יותר מרק פרסים ועונשים. ( ואני לא נגד, בגבול הטעם הטוב.)

תבדקי איך את נכנסת לכיתה- האם את מחכה ליחס של כבוד ( תלמידים עומדים בשקט, כיתה מאורגנת לשיעור)

או מתחילה ללמד גם כשהכיתה לא מוכנה לשיעור?

האם את מגבירה את הקול שלך מעל קולות התלמידים? ( קרי: משדרת להם שזה לגטימי לדבר כשאת מדברת)

או מפסיקה מיד לדבר?

מה הנוכחות שלך בכיתה- האם ברור לך לחלוטין שאת הדמות בעלת הכוח הרב ביותר?

עד כמה את משדרת שאת ה'בוס' כאן? 

האם את משדרת חוסר אונים במצבים מסוימים או אולי הססנות? 

עד כמה את יוצרת קשר עין עם התלמידים, מה משדרת שפת הגוף שלך?

האם ברור לך לחלוטין מה הגבולות מבחינתך? מה ממש לא מקובל עליך?

האם את עיקבית? או פעם מעירה ומענישה ופעם מתעלמת?

בכלל- האם את מתעלמת מהתנהגויות שליליות, כלומר התלמידים רואים שאת רואה ולא מגיבה?

מה האוירה הכללית בכיתה? האם כל ה'צומי' מופנה אל המפריעים? עד כמה זה שווה להתנהג יפה?

מה אחוז ההערות החיוביות ( שבחים וכד') לעומת אלו השליליות?

עד כמה את נהנית ממה שאת עושה? עד כמה את מראה לתלמידים את ההנאה שיש לך מההוראה ומהם?

סתם כך,גם הערה היא סוג של עונש... לפעמים להערה תקיפה מדמות סמכותית יש יותר השפעה מאיזה עונש אימתני.

באופן כללי בעונשים משתמשים במידה ובמשורה. תרבות של עונשים בכיתה יוצרת אנרגיה שלילית של כעס, מירמור וחוסר מוטיבציה.

אפשר להעניש, ולפעמים חובה, רק צריך לשים לב לאוירה שנוצרת סביב העונש.

אם לתלמיד ברור שאת מכבדת אותו ומעריכה אותו כאדם וההכרח להעניש אותו מצער גם אותך- זה אחרת.

אם הגעת למצב שאת מרגישה שאת צריכה לעשות שינוי ולהגדיר דברים מחדש- שתפי את התלמידים.

תבהירי להם שמה שהיה עד עכשיו 'לא עובד' בשבליכם.שתפי בתחושות שלך ( "אתם ילדים חכמים שאוהבים להתקדם ולהחכים, אבל אני מרגישה שיש כאן ילדים שהתרגלו ללמוד בצורה לא נכונה, וזה מאד מצער אותי...")

הגדירי מחדש את הגבולות -בקצרה ובצורה הכי ברורה שאת יכולה. (לדג' " מדברים רק לאחר קבלת רשות דיבור")

הזכירי את הכללים בכל הזדמנות ( לדג': כשאת שואלת שאלה- תרימי את האצבע שלך כתזכורת)

שבחי מאד על הדברים הקטנים ( "10 תלמידים היו מוכנים בזמן, אנחנו מתקדמים. מעניין כמה יהיו מוכנים בשיעור הבא")

אל תתעלמי מהתנהגיות שלא נראות לך. תגיבי בתקיפות רבה ובקצרה. ( "כך לא מדברים כאן")

כמובן, לפעמים צריך גם סנקציה, אבל בזהירות ובמקום הנכון.

יכול להיות שאם המצב ממש קשה - כדאי לך לשלב גם מבצע כיתתי חיובי, משהו פשוט וברור שאת והתלמידים תוכלו לעמוד בו באופן עיקבי. זה הרבה יותר נעים. רק שימי לב לא לעשות ויתורים קטנים. ( "טוב, בסדר, אני אתן לכם נקודה אבל זה לפנים משורת הדין...") זה מאבד את האפקט לגמרי.

והעיקר- לא להתייאש! ( סיום דרמטתי להטפה הזאת)

בהצלחה רבה רבה!!!

בתור מורה מתחילה אשמח מאוד לשמוע מימך עצות בסגנון הזה (לא מצאתי שום נימה של הטפה, להפך רצון טוב לעזור). 

מאמצת את הרעיון של- לא להתחיל ללמד לפני שהכיתה מאורגנת, אני נכנסת וישר מתחילה, חבל לי על הזמן של השיעור אבל יכול להיות שכשהכיתה מאורגנת מראש משקיעים על זה פחות זמן במהלך השיעור.

ממש ממש תודה.

אני לא מפסיקה לבחון את עצמי.

יש שם כרגע קושי מאוד מאוד גדול, כי המחנכת בחופשת לידה, והכיתה חוגגת.

(אגב, אני ממש לא המורה היחידה, ויש שם מורות מנוסות ממני שזה המצב אצלם...)

אני מסכימה איתך שצריך לחשוב לפני שנותנים עונש, ולא כל הזמן ליצור מצב של פחד מעונשים, הבעיה היא שיש שם אוירה מאוד מאוד בעייתית, בצורה בלתי רגילה. אני מרגישה שצריך לתת לבת או שתיים פעם אחת עונש חמור שיזעזע אותן ויזיז להן. משהו שהוא תגובה ישירה על התנהגות בלתי הגיונית בשיעור.

יש גם נקודות חיוביות על התנהגות כיתתית  בשיעור.

בס"ד

חה.

ד-ו הם כבר ילדים "גדולים" אני זוכר איך צחקנו כשהמורה ניסתה לעשות משהו כזה ^

מסכנה, בכתה אחרי כמה שיעורים. אני באמת מצטער על זה.

אבל כעיקרון,  זה ^ לא עובד. רק בתחילות שנה, ועם בצפר חדש, לעיתים נדירות זה עובד.

מצטער לאכזב.

נראה לי יש הרבה הבדל בין בנים לבנות.

לתת חיזוק חיובי על התנהגות טובה.

גם כלפי הילד הספציפי וגם לגבי שאר הכיתה.

אם יש ילד שמתחצף- *לפני* שזה קורה- לשבח בפני כל הכיתה ילד שמתנהג תמיד בדרך ארץ, עלזה.

וכן ילדים שיושבים יפה על השיעור.

כל כיתה ומורה והאופי שמתאים לה- אפשר סתם לומר כל הכבוד בפני כל הכיתה, אפשר לתת פרס, אפשר 

לעשות לוח מצטיינים שבועי עם הקטגוריות שיש איתם בעיה בכיתה.

זה במישור הכיתתי.

במישור האישי- כאשר הילד עושה מעשה טוב, לאו דווקא בתחום שקשה לו בו- תחמיאי לו, תשבחי אותו בפני כל הכיתה-

לאט לאט הוא ישתפר גם במה שקשה לו,

כי הוא ירצה לקבל תשומת לב חיובית ממך, ויהיה לו חשוב שהדימוי החיובי שלו אצלך לא יפגם.

בהצלחה

שמידי פעם יש להעניש.

יש לי כיתה אחת מאוד קשה, אם מידי פעם בת תקבל עונש כלשהוא זה ירגיע את הכיתה, ותאמיני לי שאני עובדת מאוד גם במישורים החיוביים (לפעמים קצת יותר מידי).

אבל בגדול- אם נאמנים ועקביים עם השיטה הזו,

התנהגויות שליליות פוחתות.

מה גם, שבעיני עונש שקשור לחומר למידה (בוחן על השיעור וכו'),

זה "לירות לעצמך ברגליים" כי המורה משדר מסר שגם ככה קיים בעולם-

שלימודים זה סוג של עונש.

וזה לא באמת ככה, עובדה שרוב האנשים מאוד אוהבים ללמוד לאחר סיום 12 שנות לימוד...

שוב, זו רק דעתי, וגם זה- ממש תלוי כיתה ומנטליות

כשאני נותנת בוחן על החומר, אני מסבירה למה אני נותנת בוחן:

"אנחנו צריכים ללמוד, אם אנחנו לא לומדים בכיתה, אז כל אחד צריך ללמוד לבד וכדי שאני אראה שבאמת הבנתם את החומר, אז נעשה בוחן, לא כדי להעניש, אלא כדי שנוכל לראות שהבנתם את החומר".

בפעם האחרונה שעשיתי את זה, לא אמרתי "אם לא יהיה שקט אני אעשה בוחן", אלא פשוט הודעתי "בשיעור הבא יש בוחן על החומר שאנחנו צריכים ללמוד היום, אם תתנו לי ללמד כמו שצריך, אז כולם ידעו את החומר ויקבלו 100, אם לא, תצטרכו ללמוד לבד..." כלומר, הבוחן לא בא כעונש, אלא הבוחן היה בכל מקרה, ה"עונש" הוא שאם הם לא ילמדו יפה, הם יצטרכו להשלים את החומר לבד.

בנוסף, ביקשי שיכתבו לי על הבוחן אם הם למדו או לא (ואני מאמינה שהם כותבים את האמת) מי שלא למד ונכשל, אני יודעת שזה לא שהוא לא הבין את החומר אלא שלא התאמץ להבין, מי שלמד ונכשל, אני מבינה שהוא לא הבין, ולפי המדד הזה אני מחליטה איך להתקדם, כמה להתעכב על הנושאים הבאים וכו'.

אם תלמידה הפריעה במהלך השיעור, היא לא למדה בשיעור, ולכן אפשר לתת לה עבודה שתעשה, על מנת להשלים את החומר, זה נראה לי מאוד הגיוני, עונש שהוא תגובה על המעשה. זה לדעתי העונשים הכי טובים.

וודאי שענישה באופן שהצגת היא ענישה מחנכת ולא הישרדותית,

אני פשוט חושבת שזה תלוי מורה ותלוי כיתה.

יש כיתות ששיטה כזו תתאים להן- ויש שלא.

יש מורות שלא יתחברו לשיטה ואז זה מילא לא יעבוד ויש שלא,

רק הצגתי אפשרות נוספת,

לא פסלתי משהו אחר, בטח לא ענישה שהיא נעשית באופן חיובי