אבא שלי אמר לי, ובצדק, שמשפחה זה סוג של "עסק",

משפחה, זה סוג של "ארגון" צריך לדעת "לנהל" את הילדים,

את הבישולים, את הכביסות, את הסדר בבית, הכל הכל דורש ארגון וסדר..

יש לי כמה טיפים מן השרוול:

- להכין אוכל בזמנך הפנוי ולהקפיא, לעת מצוא, לשבתות וסתם שיהיה נוח

- כל יום אבל כל יום, לאפס את הבית, אפילו להקדיש לזה 10 דקות בערב.
 (סדר כללי בבית, קצת אבק, נקיון שולחן, איסוף כביסה מלוכלכת מכל הבית לחדר כביסה)

- שטיפת כלים

אני אחשוב על עוד...

זה הבסיס. זה מקור כוח (גם נפשי) חזק, וזה גם הכרחי לשלות הנפש וישוב הדעת.

ואם זה לא מספיק, לקחת ויטמינים.

בשאלה איך שורדים את העייפות, אבל לב אמיץ, בשביל אוכל מבושל צריך שיהיה מישהו שיבשל אותו.... ושזה גם מעייף

לא שאני לא מבשלת, אבל אחרי שטיגנתי הר של שניצלים, אמרתי לעצמי שפעם הבאה אכין הר של עופות, הרבה יותר קל

בעבר זילזלתי והעמדתי את הבישול בסוף סדר העדיפויות. הלכתי ונחלשתי. וככל שהיה לי פחות כח ככה הקדשתי לזה עוד פחות זמן. הגעתי למצב של חסרים מאוד גדולים שהיה קשה לשקם.

למה את חושבת שאני חוזרת על זה כמו מנטרה כמעט בכל שירשור.

וזה משפיע על כל תחומי החיים - על כוחות הגוף, על מצב הרוח, על היחס שלנו לסביבה , שלא לדבר, על הפוריות. אה שכחתי שאנחנו בפורום הורות. אבל אי אפשר שלא להדגיש את זה שוב ושוב.

אני מקווה שזה בסדר לכתוב כך בפורום הזה.

פעם קראתי ראיון עם אישה שזכתה להריון אחרי הרבה שנות נישואין. אני זוכרת שמאוד הפריע לי דבר אחד שאמרה. שאלו אותה איך זה שינה לה את החיים  והיא ענתה שקודם היא חיה רק על נס קפה ועכשיו היא מקפידה לבשל. ואני הצטערתי שהיא לא הקפידה לבשל עוד קודם. יתכן שהיתה חוסכת מעצמה שנים יקרות  של סבל.

ובמעבר חד -

ובאמת לא חייבים שניצלים. ממש לא שום דבר מסובך. העיקר שיהיה מבושל וביתי ומכיל פחות או יותר את כל אבות המזון.

אם מישהו רוצה אפשר לפתוח שירשור של רעיונות לבישול קל ומהיר.

אני מקווה שלא סטיתי מדי מנושא הדיון. (אני עדיין בטראומה  מהשירשור על הדיקור הסיני).

היום אין שניצלים, אין טיגונים. וגם לא חזה עוף סיני, מטוגן , מבושל.. כרגע אין לי את הכוחות, בעז"ה אני אחזור גם לדברים המורכבים.

רק דברים שמערבבים הכל וזורקים לסיר או לתנור, וזה עניין של 10-15 דקות

מה שאני עושה זה מרקים קלים (אפונה, שועית אדומה, ירוקה וכו, מוציאה מהאינטרנט מתכונים קלים ומהירים,)

קציצות בשר טחון בלי חומרים מורכבים בפנים, לפעמים אם אין זמן את כל התערובת לתוך התנור ואז זה נהיה פשטית בשר ולא בצורת קציצות.

פתיתים הכי פשוטים שזה רק בישול עם מים, אורז שזה רק אורז ומים וקצת תבילינים. כוסמת. וכו'

היום במצבי דוחק אני אפילו מבשלת רק תוספת, אורז פתיתים וכו', פעם חשבתי שזה לא הגיוני לבשל רק תוספת, אז מה המנה המרכזית?  היום הגעתי למסקנה שעדיף גם רק תוספת העיקר משהוא חם!!, כן רק אורז, אוכלים צלחת אורז, לרוב לילדים זה מספיק, ואני ובעלי מסתדרים לפעמים שניצל פרווה, נקניות וכו'.

אפילו בצל שצריך לגרד אז אני מתחילה ואם אני כבר לא שורדת את הדמעות של הבצל אני זורקת אותו , אז יש פחות בצל בתבשיל, ויש גם את המכשיר של קוצץ סלט, עושים בצל חתוך לקוביות ולא מגורד,  ולא קורה שום דבר...

ואני אגלה לך עוד סוד, אני קונה בצל מטוגן מוכן, שזה בכלל תענוג, כי להתחיל לחתוך בצל  העינים דומעות והילדים תופסים לך בחצאית , וצורחים, או קופצים, או רוצים לעזור בבישולים זה לא הכי תענוג..

אני פותחת

לומדים לחיות עם זה.. אין לי טיפים או המלצות פלא, חוץ מזה שהילדים זה האושר הכי גדול שלנו וגם אם לפעמים הם מתישים זה מה יש!

למשל:

בנסיעות 

כשהילדים הולכים לישון (אזהרה: מומלץ לקום אחרי 20 דקות גג חיצ שעה. אם לא זה יהיה לילה שלם)

משתדלים לישון מוקדם כמה שאפשר ולא להתמרח בלילה

ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מרדימה את הקטן בשבע ונירדמת גם,ויש ימים שזה עד הבוקר! עם גיחות של להעמיד כביסה, לתלות וכו'. אבל לא דברים רציניים כמו כלים וסידור הבית,רק דברים הכרחיים מאוד.

כשיש תינוקים האמא עיפה! וזה חלק מהחיים.

כמו שאומרים, לנוח , תנוחי רק בקבר.....

כי כבר באזור גיל 40 -50 כשאין תינוקים ואז את יכולה לישון שעות, כבר הגוף לא נותן, תראי את כל האנשים בגיל היותר מבוגר שלא מצליחים להרדם וקמים בחמש לפנות בוקר.

עם כל העיפות משתדלת לצאת עם בעלי פעם בשבוע, כי זה מאוד מאוד מחזק את הזוגיות , מנסיון! אני לפעמים יוצאת במצב שאני לא רואה בעיניים מרוב עיפות, אבל אח"כ מתעוררת ותמיד חוזרת שמחה ולא מצטערת , אפילו שבשבע בערב זה היה נראה לי הכי הזוי בעולם לצאת ורק חלמתי על המיטה.

אם לא יוצאים בכוח לפעמים אני מוצאת את עצמי שאני בכלל לא יודעת מה קורה איתנו... (ז"א יש כמה פעמים שיחות ביום של כמה דקות , יותר דברים טכנים, אבל זה לא שתינו לבד..)

הגעתי למסקנה שזה בא עם הילדים בעיסקת חבילה

להשתדל לאכול מסודר

ללכת לישון לא מאוחר מאוד

לצאת להתאוורר קצת,אפילו כמה דקות ליד הבית

וכשהילדים גדלים להרגיל אותם שגם לאבא ולאמא יש צרכים

ומגיל קטן להרגיל אותם להיות עצמאיים לאכול ולנקות ולהתלבש ולסדר לבד

שתטייל עם הילדים ואת תשני

אני טרודה במחשבות ודאגות..ואז הולך לו הזמן הזה ככה...בלי לעצום עין.

אם את לא מצליחה להירדם ואת מאוד טרודה במחשבות ודאגות- תנסי להעביר אותן לדף חלק. פשוט לשבת לכתוב ולפרוק את כל מה שמכביד עלייך ולא נותן לך מנוח. בד"כ מרגישים אח"כ הקלה גדולה, כאילו באמת השלת מעלייך את הדאגות ע"י הכתיבה.

אפשר גם לשבת ולשכב מתוך ידיעה שאת לא הולכת להירדם, מתוך ידיעה שאת נותנת רק מנוחה לגוף, ולשים לב איך הגוף שלך מונח על המיטה (מעין דמיון מודרך, התחברות, בפשטות, למה שאת עושה באותו רגע).

כך, אפילו אם לא נרדמת- נחת. היית במנוחה.

לא עצמת עין- לא נורא. לפחות לא התרוצצת, עמדת, דאגת לכמה דברים במקביל... כמו שקורה בזמן פעילות רגילה.

בהצלחה.

אני יודעת שיקפצו עלי פה,

אבל...

מי שקשה לה מאוד להתמודד עם עייפות

ואין לה כח

אז שלא תלד כל שנתיים אלא יותר מכך.

זו עצה שאני מיישמת לצערי הרב מאוד בגלל עניינים בריאותיים שמתבטאים בין השאר בעייפות-יתר ובצורך המחייב לישון פי שתיים מאישה ממוצעת

אחרת אני נופלת פשוטו כמשמעו.

ילד לא חייב בגיל שנתיים אח נוסף מתחתיו.

אין עם זה בעיה הלכתית. 

מי שרוצה שתקרא בעיון את המאמר ההלכתי http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/tihnun-2.htm 

שכתב הרב אבינר ועוסק בתכנון המשפחה. המאמר הזה ,

יאמר לזכותו של הרב, נכתב כבר בשנת תשמ"ג, הרבה לפני שזה היה כל כך מקובל.

ומי שרוצה להספיק לגדל משפחה ברוכה מאוד בילדים רבים, תהיה עייפה מאוד... ואשריה, הלוואי ולי הייתה הבריאות והיכולת הפיזית וכתוצאה מכך הנפשית, לעשות את זה.

2. להיות מאורגנת . (נותנת העצות מודה שהיא האדם הכי לא מאורגן שיש. רק עם הבת שלי אני מאורגנת ב100% )

לסדר כל יום קצת את הבית שלא יצטבר בלגן ( עוד משהו שאני צריכה ליישם)

לשים כל יום מכונת כביסה אחת לפחות, ככה יש פחות הרים לקפל ולייבש, ופחות כביסה מקופלת שהקטן/ה עלול להשחית אחרי עמל רב. 

לבשל ולהקפיא אמרו כבר... 

בגזרת הבישולים:

לבשל מזין וטעים אבל זריז, ואגב ילדים לא מתו מפעם בשבועיים נקניקיות עם תוספת מזינה וירקות.

לקטי ירקות קפואים של סנפרוסט ודומיו, קצת יקר אבל נוח להכין מיזה דברים. מי שיש לו כסף לזה אז זה נוח.

תפוחי אדמה מהירים במיקרו כתוספת. שמים בפיירקס, אפילו לא צריך לקלף ולחתוך, מקלפים אחרי האפיה 

(חשוב לקלף, הייתי מקבלת מהקליפה של זה קילקולי קיבה ועד שעליתי על זה שזה מיזה...)

מועכים או מגישים ככה, אם חמאה / מחמאה / שמן זית ומלח. במיקרו שלי יש תוכנית לתפו"א לפי מישקל

אם אין תוכנית אז פעם הייתי שמה אחד גדול על 7 דקות. 

חזה עוף במחבת - מתבלים איך שאוהבים ושמים עם קצת שמן במחבת פסים לקצת זמן, הרבה פחות עבודה וטירטור משניצל עם פירורים וביצה.

לתת לילדים למיין גרביים ולהכניס למגירות ושאר מטלות קלות.

כשהתינוק ישן, אם קיים תינוק, לישון איתו עד כמה שאפשר בהתחשב במגבלות. 

ללכת לישון מוקדם ולא להימרח בלילה (עוד עצה שנותנת העצות צריכה ללמוד ליישם)

לקחת ויטמינים וברזל אם חסר

לאכול אוכל איכותי מבחינה תזונתית אבל מהיר ויעיל, זו לא בעיה לדוגמה לבשל בורגול נקי ולערבב עם טחינה מלאה ... 

לתת גם זמן לעצמך. ולך ולבעלך נטו ביחד. אפילו אם זה כרוך בתשלום לבייביסיטר פעם-פעמיים בחודש,

זה משתלם לטווח ארוך.

להתלבש יפה (יפה זה לא בהכרח מהודר ויקר אלא סתם לא סמרטוטי בית או בגדים בלאי ) ולהשקיע בעצמך יחסית מבחינה חיצונית, לא יודעת אם זה כל כך תורם לפחות עייפות,

אבל זה ממש כיף ומרומם את מצב הרוח להרגיש מושקעת ולא סחבה.

תלכי לאיזשהו חוג/סדנה / שיעור / הרצאה פעם בכמה זמן אם את יכולה לפנות זמן ואם זה לא בעייתי מבחינת הכסף.

אם יש זמן ויש אפשרות להוציא על זה אז זה ממש תורם להרגשה הכללית.

מקווה שעזרתי... עכשיו אני אלך ליישם גם כמה עצות.. 

יישר כח לכל אמא באשר היא..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....