פשוט נשארת שם,

ונתת לזה לקרות?!?!

במיוחד בהתחלה (בדייטים הראשונים), שהם לא מכירים

מאז אדם וחווה. הגבר הוא הצייד, מביא המזון, המגן, "המושיע".

זה אינסטינקט שטבוע בגברים כמו שאינסטינקט האימהות טבוע בנשים מאז שנולדו.

ולכן, זה מאז ומעולם נראה טבעי שהגבר הוא זה ש"דואג" לאישה - גם אם הוא בקושי מכיר אותה - זה לא משנה. פקידו להיות המזין והמפרנס.

העולם המודרני שלנו אכן, קצת שבר את החוקים הקדמוניים האלו אבל האינסטינקט עדיין קיים בלב כל אחד מאיתנו, קשה להתכחש לו. וכן, זה מגיע גם לכדי תשלום בדייט.

ולהתמקד בלדאוג לאישה שלך

ולכ"ע בדייט ראשון שני היא לך אישתך או קרובה לכך

כמובן שאשתך היא ראשונה במעלה, והיא זאת שאתה דואג לה תמיד וכו'...

אבל זה לא סותר את זה שכאשר אתה נוהג בכביש ורואה אישה עומדת בצד מיואשת עם ג'ק, האינסטינקט מתעורר (ובל נשקר - יותר מאשר אם זה גבר עומד שם) ואתה חש צורך לעזור לה להחליף את הגלגל. האינסטינקט הזה קיים ואין צורך להתכחש לו. זה לא מצריך יצירת קשר אישי, אבל אם יש דרך לעזור לבן אדם - עזוב רגע את זה שזה אישה, למה להתכחש לזה?

ושחלילה לא תשתמע מהודעתי פריצות.

לא אמרתי שזה לא קיים

רק אמרתי שראוי לדכא את האינטסנקט הזה

לדאוג לה רק בגלל שהיא אישה

מצד שני, זכרי גם לתת מקום קצת ל"אינסטינקט הגברי", לצורך של ה"זכר" להעניק ל"נקבה". אחרי הכל עם טבע הבריאה לא תוכלי להתכחש - האישה נוצרה מהאדם, כלומר, היא נמשכת אחריו - הוא המעניק שפע, הוא זה שמרגיש צורך לגונן וכו' וכו'...

וזה אולי הכללה אבל הכללה שכמעט נכונה לגמרי: בת מחפשת גבר תומך, חזק יותר ממנה (חזק לאו דווקא במובן הפיזי, זה ברור...), שהיא יכולה "להישען" עליו, וגבר מחפש מישהי שתהיה "זקוקה" לו, שתישען עליו, שתרצה ב"חיבוק" שלו...

שוביניסטי? הבת הכי פמיניסטית בעולם, גם אם לא תודה בזה, כנראה לא תרצה גבר שיהיה פחות "חזק" ממנה או שהיא זאת שתתמוך בו...כנראה...יכולים להיות מקרי קיצון אבל זה הגנים שלנו... זה ממש לא רק תלוי זמן מקום וחברה. 

לא אמרתי שהבחור לא צריך להתחשב. בסופו של דבר הרי שני הצדדים רק רוצים שיהיה הכי טוב לשניהים יחד אז כמובן להציע בנימוס ולהתעקש ברמה נורמאלית, ואם הבחורה בכל זאת לא רוצה שישלמו עליה - לוותר...

אבל אם קורה מקרה שהבחורה מתעקשת לשלם על הבחור עצמו - זה כבר הרבה פעמים ממש יעליב את הבחור, זה העניין... כי זה בערך הפיכת היוצרות.

בקיצור - כולם צריכים רגישות, בזה את צודקת לגמרי .

כמו איזה פארק בדייטים ראשונים.

אף אחת לא יוצאת לדייטים בשביל לסרב שישלמו עליה. זה פשוט לא נעים שאדם זר כמעט לחלוטין משלם עלייך.

תחשוב איך אתה היית מרגיש אם הבחורה הייתה רוצה לשלם עלייך?

עכשיו תעביר את התחושה הזאת אלינו ותבין איך חלק מהבנות מרגישות.

 אני  מציעה לשלם בקופה ואם הוא אומר לי עזבי, זה עלי ,אני ממש לא מתעקשת לשלם כי זה  עוד יותר מפדח להתחיל להתווכח על זה!!!

אבל ברור שאם חברה לדוגמא הייתה מנסה לשלם עלי לא הייתי מסכימה...

סתם

ואעריך על הכנות והאומץ. ממש!

התשלום הוא עוד סתם משהו

העיקר הן המידות 

ואולי זה מצביע על מידה מסוימת

אולי טוב ואולי לא

תלוי בסיטואציה

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.